מחיר הדמים של הממשל הדמוקרטי

חילופי הממשל בוושינגטון הם הזדמנות טובה לסכם את השלכות מדיניות החוץ של הממשל היוצא על שלום העולם ולהסיק לקחים לעתיד. במשך מספר שנים אני נוהג לסכם ממשלים יוצאים באמצעות מדד אמפירי קשיח ומדויק אחד: מספר ההרוגים במלחמות במהלך הקדנציה. זהו נתון שיכול לתת אינדיקציה בסיסית למצבו של העולם תחת מנהיגותו של נשיא אמריקני, שרבים מסכסוכי הדמים העולמיים מושפעים באופן דרמטי ממדיניותו.

המסקנה מהשוואה רב שנתית של הנתונים ברורה: תחת הנהגתם של ממשלים דמוקרטיים מתפרצים סכסוכי דמים בשיעור גבוה משמעותית מאשר תחת ממשלים רפובליקניים, לעיתים בפערים של מכפלות וסדרי גודל.

הנתונים שיוצגו תיכף מבוססים על מאגר המידע של המחלקה לחקר הסכסוכים והשלום באוניברסיטת אופסלה שבשבדיה, הכולל רשימה מקיפה של מלחמות וסכסוכים עולמיים, ובו גם רשימה מפורטת של ״הרוגים כתוצאה מקרבות״ ברחבי העולם. נתוני 2024 הושלמו ממקורות אחרים.

ממשל ביידן

ממשל ביידן היוצא הוא אולי הממשל המדמם ביותר שכיהן בוושינגטון לפחות מאז סיומה של המלחמה הקרה. מדובר בנתונים מדהימים ממש: 831,137 הרוגים כתוצאה מקרבות נרשמו בשנים 2021-2024, רובם הגדול במלחמות וסכסוכים שפרצו תחת הנהגתו של ממשל זה עצמו, כמו המלחמה באוקראינה (כ-240,000 הרוגים משני הצדדים ומלחמת חרבות ברזל (כ-50,000 הרוגים). מדובר במספרים חסרי תקדים בעשרות השנים האחרונות. למעשה, הדבר היחיד שמתחרה בנתונים כאלו הוא רצח העם ברואנדה בשנת 1995 (780,000 הרוגים), אירוע שאינו נחשב ״מוות מלחמתי״ ועל כן אינו מופיע במדד הזה (אך גם הוא נזקף כמובן לממשל דמוקרטי).

תשוו זאת לממשל טראמפ הראשון. בין השנים 2017-2020 נהרגו בעימותים מזויינים ברחבי העולם 252,511 איש, רוב גדול מהם במלחמה באפגניסטן (95,000) וסוריה (52,000), כאשר מוקדי סכסוך משמעותיים הם גם אתיופיה (21,000) ותימן (16,000).

מדובר בפחות משליש ההרוגים במלחמות שהתרחשו תחת שלטונו של ביידן. וטראמפ הוא זה שמכונה בפי התקשורת המרכזית ״מחרחר מלחמה״ ומוצג כאדם אלים ״בלתי צפוי״ המסכן את שלום העולם.

גם הממשל של אובמה היה רווי דמים במיוחד. תחת שתי הקדנציות שלו נהרגו לא פחות מ-558,000 איש. 403,000 מהם בקדנציה השניה שלו (2013-2016) שבה פרצה מה שמכונה ״מלחמת האזרחים״ בסוריה ובעיראק, שהייתה למעשה מלחמה בין אל-קעידה ודעא״ש הסוניות נגד קבוצות ומשטרים שיעים ובעלי בריתם. זו כזכור הייתה מלחמה אכזרית וקשה שהובילה גם למעורבות רוסית ואיראנית גוברת במזרח התיכון, ליצירת כוח רדואן של חיזבאללה ויצר גל פליטים ומהגרים עצום שהציף את אירופה והפך לאתגר בינלאומי מרכזי שטרם בא על פתרונו.

הרוגי המלחמות תחת טראמפ היו כמחצית מההרוגים שתחת אובמה, אבל הנתון המפתיע במיוחד הוא נתוני ממשל בוש. אם יש נשיא שמוקע כ״נשיא מלחמה״ יותר מכולם בשנים האחרונות הוא ג׳ורג׳ בוש הבן שהוביל את ארצות הברית פלישה לעיראק ואפגניסטן, שתי מלחמות ארוכות ומושמצות שנתפסות כסמל למה שרע במעורבות אמריקנית אקטיבית בענייני העולם. מה שהפך בשנים האחרונות גם לקונצנזוס מצד הימין והאגף הטראמפיסטי במפלגה הרפובליקנית.

אולם נתוני ההרוגים בתקופתו דווקא נתונים להפליא: בשתי הקדנציות שלו יחד נהרגו 167,000 איש בלבד בסכסוכים מזויינים ברחבי העולם. מדובר בנתון הנמוך ביותר לנשיא אמריקני בתקופה המדוברת. ייתכן שבניגוד לתובנה המקובלת אמריקה פעילה, מעורבת ואגרסיבית היא דווקא ערובה לביטחון העולם.

נתוניו של בוש נמוכים גם על רקע נתוני קלינטון, שאפילו בלי לספור את קרבנות רצח העם ברואנדה מגיע ללא פחות מ-364,000 הרוגים בשתי הקדנציות שלו בשלל מלחמות ועימותים ברחבי העולם. העימותים העיקריים בשנים אלו היו מלחמת אתיופיה-אריתריאה (100,000 הרוגים), אפגניסטן (43,000 הרוגים) והמלחמה בבלקנים (30,000 הרוגים).

בקצת יותר מ-30 השנים שחלפו מאז הסתיימה המלחמה הקרה נספרו 2.2 מיליון הרוגים ברחבי העולם כתוצאה מסכסוכים מזויינים ומלחמות. 1.7 מיליון מהם תחת כהונתם של ממשלים דמוקרטיים, ששניים מהנשיאים שלהם זכו לקבל פרס נובל לשלום. זה אומר הרבה על מדיניות החוץ של הדמוקרטים ועל תפיסת העולם של ועדת הפרס ושיקוליה.

מלחמה ושלום אינם נושא למדעים מדוייקים, ונתונים סטטיסטיים אינם הכלי העיקרי לבחון מדיניות חוץ וביטחון אפקטיבית. אולם יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדות היבשות. והן מדברות בעד עצמן: תחת ממשלים רפובליקניים, המתבססים על מדיניות של הפעלת כוח אמריקני והפגנת עוצמה, העולם היה שליו יותר, שקט יותר ובטוח יותר.