מקינלי, טראמפ והתוכנית להחזרת העוצמה האמריקנית

אחת ההבטחות שהנשיא החדש-ישן דונלד טראמפ התחייב לממש בנאום ההשבעה שלו הייתה לבטל החלטה בת עשור של אחד מקודמיו בתפקיד, ברק אובמה, לשנות את שמו של ההר הגבוה ביותר באלסקה ובצפון אמריקה כולה ולהשיב את שמו הישן: הר מקינלי על שמו של נשיאה ה-25 של ארה״ב, הרפובליקני ויליאם מקינלי. בנאומו התייחס טראמפ למקינלי יותר מלכל נשיא אחר שקדם לו וכינה אותו ״נשיא גדול״: ״הנשיא מקינלי הפך את ארצנו לעשירה מאוד באמצעות הורדת מחירים וכישרון. הוא היה איש עסקים טבעי, והוא נתן לתאודור רוזוולט (הנשיא ה-26, שתפס את מקומו של מקינלי לאחר שזה קיפח את חייו בהתנקשות) את הכסף לדברים גדולים שהוא עשה ובכללם חפירת תעלת פנמה, שבטיפשות ניתנה למדינת פנמה״. בהמשך דבריו התחייב טראמפ להחזיר את תעלת פנמה לידיים אמריקניות, מאחר שלטענתו פנמה הפרה את מחויבותה לארה״ב והעבירה את התעלה האסטרטגית לניהול סיני.

ההתייחסות לויליאם מקינלי והכוונה להשיב את שמו להר הגבוה ביותר בצפון אמריקה (מהלך שטראמפ התחייב לעשותו כבר במערכת הבחירות בה זכה לראשונה ב-2016 ונמנע מלבצעו בתקופת נשיאותו הראשונה) עשויה להצביע על כך שמקינלי מהווה מקור השראה לטראמפ. הצגתו כ״איש עסקים טבעי״ ש״הפך את ארה״ב לעשירה״ היא למעשה הצגת טראמפ כממשיך דרכו של מקינלי, שנבחר לנשיאות לפני 129 שנים. מה מביא את טראמפ לקשור את תקופת כהונתו השנייה בויליאם מקינלי והאם הקשר הזה מצביע על כוונתו של טראמפ להחיות את האימפריאליזם האמריקני, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצהרותיו לגבי השבתה של תעלת פנמה לידיים אמריקניות וצירופן של קנדה וגרינלנד לארה״ב?

מקינלי וטראמפ: קווים לדמותם

ויליאם מקינלי היה צאצא למהגרים סקוטיים ואיריים לארה״ב. דונלד טראמפ הוא בעל שורשים סקוטיים מצד אימו ושורשים גרמניים מצד אביו. אך, לא רק הזיקה לסקוטלנד קושרת בין השניים. בניגוד לטראמפ הגיע מקינלי ממשפחה דלת אמצעים, שחיה באוהיו, ובניגוד לטראמפ גם לא היה איש עסקים אלא עורך דין. אך, בדומה לטראמפ הוא לחם את מלחמתם של הפועלים האמריקניים ודאג לקדם את האינטרסים של התעשייה האמריקנית באמצעות הטלת ״מכסי מגן״ – מכסים גבוהים על תוצרת חוץ, שנועדו לעודד את הייצור האמריקני. זו בדיוק תוכניתו המוצהרת של טראמפ, בעיקר מול סין, אירופה ושכנותיה הקרובות של ארה״ב. בעזרת מכסי המגן, הגן מקינלי על האינטרסים של התעשיינים האמריקניים וקידם אותם – כפי שטראמפ מגן על ומקדם את האינטרסים של בעלי ההון האמריקניים הגדולים. מי שתרם רבות לבחירתו של מקינלי כנשיא היה איש העסקים ממוצא פורטוגזי, מרק (מרקוס) האנה, באופן שמזכיר את תרומתו הרבה של אילון מאסק להבטחת בחירתו השנייה של טראמפ. בתקופת נשיאותו, היה מקינלי חסיד גדול של עידוד היזמות החופשית, נקודה נוספת שמקשרת אותו לטראמפ. מקינלי הביא בתקופת נשיאותו לצמיחה כלכלית, ייצב את המחירים ונלחם באינפלציה. טראמפ מבטיח גם כן לעשות בדיוק את זה.

ממדיניות פנים למדיניות חוץ: התוכנית האימפריאלית מתגלה

בתחום מדיניות החוץ, קרא מקינלי בנאום ההשבעה שלו, אותו נשא ב-4 במרץ 1897, לאי התערבות בעניינים שמחוץ לארה״ב והימנעות מתוקפנות טריטוריאלית. גם טראמפ הציג את עצמו בנאום ההשבעה השני שלו כ״עושה שלום״, ולמרות שהבטיח להגביר את ההשקעה בבניית כוחו של צבא ארה״ב, הבטיח לא ליזום מלחמות חדשות או להתערב במלחמות שאינן קשורות לארה״ב. טראמפ הבטיח להפעיל את כוחות הצבא של ארה״ב רק נגד אויביה של ארה״ב מבלי לנקוב בשמם של אויבים כלשהם. עולה, כמובן, השאלה במי רואה טראמפ את אויביה של ארה״ב? במישור ההצהרתי, הוא טוען שיש לו מערכת יחסים אישית מצוינת עם המנהיגים של יריבותיה הברורות של ארה״ב: סין, צפון קוריאה ורוסיה. הוא הבטיח שוב ושוב לפתור את הבעיות עם יריבות אלו ללא שימוש בכוח צבאי. גם את איראן הוא מקווה לשכנע להגיע ל״עסקה״ או להוריד על הברכיים באמצעות סנקציות כלכליות כבדות ביותר, כפי שעשה בתקופת כהונתו הראשונה. אך מה יקרה אם המלחמה הכלכלית וחיזוק כוחה הצבאי ומעמדה הבינלאומי של ארה״ב לא ייעשו את שלהם?

ממלחמה בספרד למלחמה בסין

גם כאן, ההתייחסות למקינלי עשויה ללמד על תוכניותיו לעתיד של טראמפ: בהמשך לדבריו בנאום ההכתרה שלו פעל מקינלי להחלשת כוחה והשפעתה של ספרד, באותם ימים עדיין מעצמה עולמית ויריבה של ארה״ב בזירה האמריקנית. הוא קיווה לשכנע את ספרד להעניק לקובה עצמאות מבלי להזדקק להפעלת כוח צבאי. עם זאת, המצב בשטח ובדעת הקהל האמריקנית התפתח באופן שונה. הקונגרס האמריקני הכריז על מלחמה נגד ספרד, הצי האמריקני חיסל את הצי הספרדי בפיליפינים, הצבא האמריקני פלש לקובה ומאוחר יותר לפוארטו ריקו וכבש אותו. בסופה של המלחמה הקצרה, שבה הובסה ספרד קשות, הפכו קובה, פוארטו ריקו, הפיליפינים ומושבות ספרדיות נוספות לאזורים בשליטת ובהשפעת ארה״ב. במהלך המלחמה סיפח מקינלי לארה״ב את ממלכת הוואי.

במהלך המלחמה העביר מקינלי גם את ההחלטה לכרות את תעלת פנמה – כדי לזרז מעבר אוניות סחר ומלחמה בין האוקיאנוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, לכיוון אסיה. בניית התעלה הושלמה 13 שנים לאחר מותו של מקינלי. האם גם טראמפ, שמדבר רק על שלום ומקווה לזכות בפרס נובל, ימצא את עצמו בניגוד להצהרותיו מפעיל כוח צבאי? הרי גם בתקופת כהונתו הראשונה ראה עצמו כמועמד ראוי לפרס בזכות הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.

מקינלי שזכה בימיו לפופולריות רבה, בעיקר בשל ייצוב הכלכלה האמריקנית לאחר שנות שפל ארוכות והתפשטותה הטריטוריאלית של ארה״ב, נבחר לתקופת כהונה שנייה ב-1900, אך כיהן רק שישה חודשים מכהונתה זו. במהלך ביקור שערך בתערוכה הפאן-אמריקנית שנערכה בעיר באפלו, נורה מקינלי ע״י פעיל אנרכיסטי פולני ומת שמונה ימים לאחר מכן מפצעיו. מקינלי היה הנשיא השלישי של ארה״ב שנרצח במהלך כהונתו. טראמפ רואה בניסיון ההתנקשות בחייו שנכשל, במהלך מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, התערבות אלוהית שנועדה לאפשר לו להנהיג את ארה״ב לקראת שינויים מרחיקי לכת.

הפרוגרסיביות של פעם, הפופוליזם של היום

עד כמה שהדבר יישמע היום מופרך, מקינלי נחשב לנשיא הפרוגרסיבי הראשון של ארה״ב. הפרוגרסיביזם של אותם ימים היה שונה למדי מהפרוגרסיביות של ימינו ובארה״ב התנועה הפוליטית הזו הייתה קשורה מאוד למפלגה הרפובליקנית. הפרוגרסיביזם החל כתגובה לליברליזם, לאורבניזציה, לתופעת ההגירה ההמונית ולתיעוש המואץ של המחצית השנייה למאה ה-19, וביקש להיות תנועת רפורמה חברתית שתיטיב עם כלל החברה ותמנע השתלטות של תאגידים ובעלי אינטרסים כלכליים על ניהול המדינה לטובתם הבלעדית באמצעות שחיתות וסירוס הדמוקרטיה. זו גישה שמשתלבת היטב במלחמתו של טראמפ בממסד הפוליטי האמריקני. כמו גם דרישת הפרוגרסיבים של אז להגביל ולהסדיר את ההגירה ההמונית של אותה תקופה מאסיה ומאירופה ולהביא לאמריקניזציה מלאה של המהגרים.

האם טראמפ יצליח ללכת בעקבותיו של מקינלי? ימים יגידו. בכל מקרה, אין בארה״ב הר גבוה יותר מהר מקינלי, שניתן יהיה לקרוא בבוא העת על שמו של טראמפ.