כשאת לא אומרת לא, ח"כ וולדיגר

הרוחות סערו סביב הציוץ שפרסמה חברת הכנסת מיכל וולדיגר מ"הציונות הדתית" שאירחה בלשכתה בכנסת את אחד ממייסדי "אחים לנשק", איתן הרצל, ובכך העניקה לגיטימציה לאדם שמייצג ארגון שפגע משמעותית, בעם ישראל בכלל ובצה"ל בפרט, כאשר עודד סרבנות לשרת במילואים והעניק לאויבינו שעת כושר כשזיהו את חולשתנו.

אני לא אומרת לא כשמבקשים.

אירחתי היום בלשכתי את איתן הרצל, אחד ממייסדי ארגון ‘אחים לנשק’, לשיחה משמעותית ומעמיקה על האתגרים שעומדים בפני החברה הישראלית בימים אלו.
התווכחנו לא מעט, אבל הסכמנו שהשיח צריך וחייב להיות מכבד. שיח שבו יש מקום לדעות שונות, גם אם הן מנוגדות, מתוך הבנה… pic.twitter.com/5DL4KEPakO

— מיכל וולדיגר (@michalwoldiger) January 22, 2025

כבר בפתיחת דבריה כתבה משפט שמוטב היה שלא ייכתב לעולם, לא על ידי משרתת ציבור, לא על ידי אמא ולא על ידי אישה. "אני לא אומרת לא כשמבקשים". היכן המשמעות של הפעלת מחשבה? של בחירה? של סדר עדיפויות? של נחיצות הסירוב כאשר זו בקשה פסולה? איזה מסר מעבירה חברת הכנסת וולדיגר בהסכמה הא-פריורית הנכנעת הזו?

אין בעיה. בשבוע הבא תעברי לסדרת מפגשים עם ״שוברים שתיקה״, BDS, יהודים למען פלסטינים, אנרכיסטים נג מתנחלים, ״רבנים למען זכויות אדם״, המוקד להגנת הפרט, המפגינים היהודים שמסיתים נגד מדינת ישראל בקמפוסים בארה״ב. לכי על זה…

— ברל'ה קרומבי🇮🇱 (@berale_crombie) January 23, 2025

"השיח צריך וחייב להיות מכבד", גם כאן טועה וולדיגר טעות מרה. לא צריך להיות שום שיח עם מי שעמדו על במות וצעקו בגאווה את שמות היחידות הצה"ליות מהן יצאו סרבנים. בוודאי שלא צריך לתת להם להכנס למשכנם של נבחרי העם כאשר רוב העם מתנגד התנגדות נחרצת לפועלם.

בחירת התמונה בה נראית חברת הכנסת כה מחוייכת, כשלא ניכרת נזיפה או מורת רוח, גם היא תמוהה למדי כמו עצם פרסום הפגישה. שעות רבות עמד הציוץ מיותם, מספר זעום של חיבובים (לייקים) וביקורות קשות שהלכו והצטברו. היו לה לוולדיגר עשרות, ובמרוצת הזמן מאות, הזדמנויות לחזור בה ולמחוק את הציוץ אך היא נותרה עיקשת. באופן מעורר התפעלות דווקא לכל אלה אשר ביקשו ממנה למעשה לחזור בה ואולי אף למחוק את הציוץ – לכל אלה היא אמרה "לא". או אז החלה להסביר מדוע לא טעתה.

"המפגש שקיימתי לא נועד להעניק לגיטימציה לתנועה" כתבה אולם זה בדיוק מה שעשתה. בעצם הפגישה היא העניקה לגיטימציה בשעה שהיתה אמורה להימנע מהפגישה הזו ובעצם סירובה לקיימה לומר בפירוש מהי דעתה על מעשיהם ועל השקפותיהם של "אחים לנשק" ולהבהיר שאינם ראויים לדיאלוג.

וולדיגר כותבת שהיא נגד חרם משל היה מדובר בילד דחוי וחסר אונים בבית הספר ולא בארגון כוחני "שפירק את הצבא" כפי שמקפיד כל יום להזכיר איש התקשורת יותם זמרי בציוציו. גם זעקתו של אב שכול שאיבד את בנו בלחימה בעזה לא גרמה לה לחזור בה. כמו גם קריאתו של אח שכול שאחיו הקצין נפל כאשר ניסה להגן על התצפיתניות בנחל עוז.

אין סכין חדה יותר שאת יכולה לתקוע למצביעים שלך בגב כשאת נפגשת עם אדם כזה באהלן אהלן
הארגון הזה לא הביע חרטה על שימוש בביטחונה של מדינת ישראל כמנוף לחץ פוליטי, על זה שהם אשכרה איימו בפירוק בשיתוק הצבא.

ואני אשכרה הצבעתי לך בבחירות 🤦‍♂️

— אליהו דוכן (@Eliyahoo316) January 23, 2025

מאות מצביעי ימין, בכללם רבנים, ביניהם גם כאלה שהצביעו למפלגתה, הביעו זעם אבל היא בשלה. אינה מבינה בכלל את משמעות ייצוגם של בוחריה. כיצד אפשר לייחס פעילות לטובת ישראל לארגון שממנו יצאו אנשים שהתראיינו בתקשורת זרה לא זניחה כמו CNN וגרמו לעולם לחשוב שטייסי חיל האוויר של ישראל יוצאים לתקיפה גם כאשר הם יודעים שביעדה יתכן שיש ילדים? ניתן לחשוב על סיטואציה אחת בה אפשר היה אולי להבין לרגע את קיומה של פגישה כזו והיא נכונותו של האורח לחזור בו ולהתנצל אך לו זו היתה כוונתו הרי שלא היה בוחר בגברת וולדיגר שאינה זוכה לפופולריות או להשפעה רבה בימים כתיקונם. הוא הרי בחר בה ביודעו כי "לא תאמר לא כשיבקש". כך יצא אפוא שמתנוססת לה תמונתו של אחד ממייסדי "אחים לנשק" יושב מול חברת כנסת מחוייכת למדי, היא שאמורה לייצג את המגזר שהקריב את חייו במלחמה הזו באחוזים ניכרים לעומת חלקו באוכלוסיה יותר מאשר כל ציבור אחר.

אולי אין זה מפתיע שכך נהגה וולדיגר בשעה שמנכ"ל מפלגתה יהודה ולד היה עסוק בתודות ובתשבחות לרמטכ"ל הרצי הלוי על פועלו מזה 40 שנה ולאשתו על שגידלה את הילדים משל לא היה מדובר ברמטכ"ל שתחת ידיו הצבאיות התרחש האסון הנורא מכל בתולדות מדינת ישראל.

ביום הזה צריך להגיד תודה ולהצדיע
גם לשרון.
אשתו של הרמטכ"ל הרצי הלוי.
הרצי התגייס בשנת 1985 לצבא,
מאז עבר בתפקידי פיקוד ולחימה ביחידות המובחרות ביותר.
כמעט 40 שנה של שירות למען המדינה.
שנים ששרון גידלה את הילדים כמעט לבד,
שנים של חשש ודאגה בלילות רבים שבעלה במבצעים מיוחדים מעבר… pic.twitter.com/5ZJDJVXXSe

— יהודה ולד (@yehodavald) January 21, 2025

כן, הלוי שירת עשרות שנים ואפילו הטבח לא ימחק אותן כפי שכתב ולד אבל הטבח בהחלט ישנה את אופי הפרידה מרמטכ"ל שכזה ולא יכלול השתפכויות של תודה ששמורות לרמטכ"לים מופתיים, משום שאחרת איזה הבדל ישנו בדיוק מכל רמטכ"ל אחר?

מסוכנת והרסנית נטייתם של רבים מהציונים הדתיים (לא רק המפלגה) שאינם מבינים שלעיתים חייבים לומר לא, שלעיתים הכרת הטוב צריכה להיות מינימלית למדי. אותם סרוגים חושבים שאפשר לפתור כל מחלוקת ב"לעשות אצלי שבת" או בלהפריש יחד חלה, אלה שהופכים כל סוכה ל"סוכת שלום" של הדברות, שמקיימים אינספור מעגלי שיח מתישים אליהם הם מגיעים בחיוך ולא מבינים בכלל שהם מהווים פעמים רבות אך ורק כלי למירוק מצפונו של מי שמולם או אמצעי לקידום מטרותיהם של יריביהם שאין להם שום עניין אמיתי בדו שיח.

כך לא זיהו רבים מהם את כוונותיהם האמיתיות של נפתלי בנט ושל איילת שקד, לא בימים בהם שירתו עדיין בלשכתו של בנימין נתניהו, לא בימים בהם פירקו את ביתם הפוליטי של הדתיים הלאומיים "הבית היהודי" בפתאומיות אכזרית מתוך אספירציות אישיות לחלוטין ולא כאשר ניהלו קמפיין פוליטי על גבן של משפחות שכולות.

קשה להתחקות אחר הלך המחשבה שהביא את וולדיגר לקיים את הפגישה ויתרה מכך, לפרסמה. אולי כי לא היתה בו כלל מחשבה. קשה להבין גם את יועצי התקשורת שלה שלא הבינו את המחיר האלקטורלי שהיא עלולה לשלם בגינה ולא יעצו לה למחוק כמה שיותר מהר את הכלימה. עד עכשיו מתנוסס הציוץ לאחר יותר מ-80,000 צפיות הוא זכה לכ-120 לייקים ולמאות תגובות נזעמות. נותר רק לברך על כך שלא הופקדה לנהל את המשא ומתן אודות החטופים כי אז בוודאי היתה משחררת את כל המחבלים, מסיימת את המלחמה, נסוגה מכל שטחי יהודה ושומרון כי ביקשו ממנה והיא לא אומרת לא כשמבקשים.

גם אם לרגע נדמה היה שח"כ מיכל וולדיגר נהנית מתשומת לב שכפי הנראה היתה צמאה לה, בניגוד לאמירה המפורסמת, "אין פרסום שהוא רע" – הפרסום הזה היה רע לתפארת.