שלום כהקדמה למלחמה

הסכם הפסקת האש האחרון בין ישראל לחמאס מעורר תהיות רבות. במבט ראשון, קשה להבין את ההיגיון מאחורי מה שנראה כעסקה גרועה במיוחד: ישראל מסכימה לשחרר אלפי מחבלים תמורת עשרות חטופים, ולסגת מעזה באופן שיאפשר לחמאס להתחמש מחדש. האנליסט הבכיר דיוויד וו מציע ניתוח שחושף תמונה מורכבת בהרבה, ומצביע על סכנה גדולה יותר המתרקמת במזרח התיכון.

"קשה מאוד להבין מדוע החליטה ישראל לחתום על הסכם הפסקת אש עם חמאס שהוא לא עסקה טובה ולא עסקה הוגנת", קובע וו, ומפרט את התנאים הבעייתיים: "במסגרת השלב הראשון בעסקה, ישראל הסכימה לשחרר כמעט 2,000 מחבלים, כולל הרבה רוצחי המונים מורשעים, בתמורה ל-33 חטופים ישראלים בלבד. במסגרת השלב השני של העסקה ישראל הסכימה לשחרר מחבלים נוספים בתמורה לשאר החטופים ולסגת מעזה לחלוטין, כולל מציר פילדלפי, דבר שיאפשר לחמאס להתחמש מחדש."

הדברים מפתיעים במיוחד לאור העובדות בשטח. ישראל חיסלה את כל ההנהגה הבכירה של חמאס ואת רוב 24 הגדודים שהיו לו לפני המלחמה. יתר על כן, היא הצליחה להחליש משמעותית את חיזבאללה, שנאלץ לחתום על הסכם נסיגה מהגבול. "העסקה שישראל חתמה עם חיזבאללה אולי לא הייתה עסקה גדולה, אך זו לכל הפחות הייתה עסקה הוגנת", מציין וו. "אז למה שישראל תסכים לעסקה חד-צדדית עם החמאס שרק תשכנע את אויבי ישראל שהיא חלשה ונואשת?"

וו דוחה את הטענה הרווחת שנתניהו נכנע ללחץ מצד טראמפ. "בהתחשב בהיסטוריה של נתניהו של עמידה מול נשיאים אמריקאים כמו אובמה וביידן, אני חושב שהתיאוריה שנתניהו 'מכר את ישראל בזול' רק כדי לספק את האגו של טראמפ היא פשוטה מדי ועם יותר מדי חורים", הוא מסביר. "בין אם אתם אוהבים את נתניהו ובין אם לאו, אף אחד לא יכחיש שהוא טקטיקן ממולח, שחמטאי בעולם של שחקני דמקה. הוא הושווה לאחרונה לביסמרק על ידי ההיסטוריון ניל פרגוסון."

במקום זאת, וו מציע תזה מורכבת יותר: נתניהו מנהל משחק ארוך טווח שמטרתו לא רק להביס את החמאס, אלא גם להתמודד עם האיום האיראני. פיטוריו של שר הביטחון גלנט והתפטרותו של הרמטכ"ל הלוי, שצפויה להיכנס לתוקף ב-6 במרץ, מסמנים לדעתו שינוי אסטרטגי.

"יש לי הרגשה שהפסקת האש הייתה המחיר שנתניהו היה צריך לשלם כדי לגרום להלוי לפנות את תפקידו", כותב וו. לדבריו, לאחר עזיבתו של הלוי וסיום השלב הראשון של העסקה, צפוי שינוי דרמטי: ישראל תפעל לניתוק קו החיים הכלכלי של החמאס באמצעות השתלטות על מערך הסיוע ההומניטרי.

"הסיוע ההומניטרי הוא קו החיים הכלכלי היחיד של עזה כרגע, ולחמאס יש כמעט מונופול על היכן ולמי לחלק אותו", מסביר וו. "זו הסיבה שהחמאס לא רק שהצליח להחזיק מעמד, אלא אפילו מנסה להשתקם." וו מעריך שבין אם יהיה זה צה"ל שייקח על עצמו את חלוקת הסיוע או שישראל תשכור חברות בינלאומיות פרטיות שיבצעו זאת עם הגנה ביטחונית ישראלית, קשה לראות את הסכם הפסקת האש מחזיק מעמד מעבר לאמצע חודש מרץ.

המהלך הזה משתלב בתמונה רחבה יותר: בניית קואליציה אזורית נגד איראן. וו מצביע על סימן משמעותי: "מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, השיחה הראשונה שקיים טראמפ עם מנהיג זר הייתה עם יורש העצר של סעודיה, מוחמד בן סלמאן. אני חושב שניתן להניח בביטחון שהם דנו באיראן ובנרמול הקשרים בין סעודיה לישראל."

"זה לא סוד שאין הרבה אהבה בין הסעודים לחמאס, אותה רואים הסעודים כגרורה איראנית ופלג של האחים המוסלמים", מוסיף וו. "אבל מראית העין של ישיבה עם ישראל בזמן שמוסלמים מתים בעזה, היא יותר מדי אפילו עבור סעודיה. אני רואה את הפסקת האש בעזה כחלון הזדמנויות לירושלים ולריאד לחזק את קשריהן ולגבש עמדה משותפת בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן."

וו מזהיר שהשקט הזמני עלול להיות מקדים לסערה גדולה. "השקט של ששת השבועות הבאים הוא רק מבוא להסלמת הסיכון הגיאופוליטי באביב", הוא קובע. איראן, שנכשלה בניסיונה לשכנע את פוטין לחתום על ברית הגנה הדדית כמו זו שהוא חתם בשנה שעברה עם צפון קוריאה, מבינה שהטבעת מתהדקת סביבה. "אפילו פוטין, עוד שחקן שחמט גדול, מבין שאיראן היא עכשיו ברווז במטווח והוא לא מעוניין להתערב", מציין וו.

"הסיכון עבור התרחיש הזה הוא שהסיכון הגיאופוליטי יתפרץ מוקדם יותר", מזהיר וו. "איראן, שהמציאה את השחמט לפני כמעט 3,000 שנה, ייתכן שתחליט לטרפד את הפסקת האש ו/או את שיחות הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. הטבעת מתהדקת סביב איראן, אבל מדינות נואשות עושות דברים נואשים."