גם כשמדובר בפרופסור מתון ונימוסי מהשמאל, מסתתרים מאחורי החזות האקדמית ניתוק אינטלקטואלי ואטימות רגשית מדאיגה לסבלם של רוב אזרחי ישראל
האזנתי אתמול לפרופסור מכובד מהשמאל שהופיע בוובינר למנויי "מידה". יואב דותן שמו.
אפתח בשבחו: האיש שולט באורח מעורר הערכה ברגשותיו וביצריו, ועושה הכול כדי לנטרל אותם, לרבות דיכוי סימפטיה ואנטיפתיה ביחס למראייניו. כאן כוחו גדול, ויש המון מה ללמוד ממנו בתורת המידות.
ואמנם יש בפרופסור נטיות לשבירת כלים, וכאן יכולתו לשאת ולתת עם "משיחיסטים הזויים", מצורעים ומנודים, הקוראים בחוצפתם דרור להרהוריהם מעל בימת "מידה" – ארגון הגות, מחקר וחשיבה, המעמת את הממסד בישראל עם תורת המדינה (ד"ר גדי טאוב הענק), ועם ערכי חברה, פוליטיקה, צדק ומשפט (כל האחרים, החכמים המלומדים, ד"ר ברץ, אורנה ישר ועקיבא ביגמן).
אלא שקלות הדעת שבה רואה הפרופסור דיכוי אוכלוסייה (70% לפחות מאזרחי ישראל היהודים) באמצעים פשיסטיים וסדיסטיים (קציני המודיעין המעונים, נערי הגבעות משוללי התנועה ושלילת החופש מהיורה בשוגג בפרשת קסטלמן, כדוגמאות טריות) – השמורים לאכזריים שבממשלים הדיקטטוריים בהיסטוריה – מקוממת. בראש ובראשונה – הפעלת "חוק" כלפי אזרחים מסומנים וביטולו הגורף ביחס למיטיבי האליטות (בפשעי אנרכיה ואלימות לאין ערוך, כולל הלבנת מות הנער אהוביה סנדק); ובכן, כל אלו, בעיניו המקצועיות של "חוקר בג"ץ", עניינים המשולים מוזיקלית ל"תיבות תהודה" – היינו: אינם אובייקטיביים.
גם משפטי הראווה של נתניהו, בעוונות ריקים ותלושים כדי אובדן זיקה למציאות או כדי הקשר מפוקפק לכל ספר חוקים מצוי – אינם מרגשים את החוקר הבכיר. המקומם ביותר: חברו הטוב, רב-השופטים המתנשא למלוך, יצחק עמית, מטוהר אצלו מכל רבב.
ככלל, פרשות השופט עמית לשיטתו הן עניין של מה בכך. בראשונה, טשטוש זהותו של שופט בכיר במסמכי מדינה ("כי כך נקרא שמו כשישבנו על ספסל הלימודים באוניברסיטה העברית"). והנטייה של נשיא העליון המיועד שלא לדווח על ניגודי עניינים בוטים אחרים – כדי מראית עין מובהקת של דפוס עבריינות סדרתי (מראית עין, אמרנו!), תוך "התעלמות" לכאורה מכוח וסמכות שאולי עולים כדי קידום אינטרסים זרים. כיושב על מדין, ברקע הקריירות של אחיו וגיסו, אנשי צווארון לבן ועשירון עליון (תחקירי ליבסקינד). וחמור לאין ערוך – עבריינות בנייה והלבנתה בין לילה לכאורה באמצעות הטלת אימה (במשתמע) – כל אלו כבר לא עלו כלל בדין והדברים מול נשוא הפנים.
אלימות השמאל בתהלוכות האימה של קפלן, גם אישית כנגד אנשי ציבור ועיתונאים מזוהים – נכרכו אצלו בסימטריה מקוממת, אף שטען בגילוי לב שנכונות ההקשבה אצל השמאל נמוכה מזו של הימין. גם כאן נמנע מלגנות את הפונדמנטליזם של השמאל בדיוני בית הנשיא.
"הממשלה בישראל חזקה מדי" – חרץ כשולף מהמותן, ולא עומת על ידי מראייניו (פרט להערת טאוב הקוהרנטי) עם המציאות העגומה – אותה העלה בהקשר אחר, סביב תפקוד הממשלה עם פריצת הגבולות בשמיני עצרת – כשידי כל השרים כבולות שיטתית בידי נציבת מנדט, היושבת כמזרה אימה במעגל האינטימי ביותר של מקבלי ההחלטות במדינה משותקת.
יותר משהתרפקתי על גילויי מחאה כבושה מצד הפרופסור על אודות השתלטות בג"ץ על כל ענייניה השוטפים של מדינת ישראל (כולל ענייני תפעול, ייעול, שדרוג ופיקוח של מערכות ומנגנונים, כי "הכול לצערנו מגיע לבג"ץ") – חשכו עיניי. כי גם מפרופסור מכובד – לכאורה נטול שנאה ומשטמה – הטרגדיה של דיכוי עם עברי בארץ ישראל, שנתן את מיטב בניו להצלת המדינה בשעת דמדומים ועלטה כשחיי אזרחיה תלויים מנגד; השימוש הנפרץ והשיטתי במכשירי עינוי, סחיטה והשפלה; כמו הפעלת מנגנוני כליאה ומחבוש מזוויעים, כדי הפקעת זכויות אדם בסיסיות – כה רחוק מתודעתו המשכילה.
הגיע הזמן שגם הימין יתחיל להפליל את השמאל. כולל בצורה יצירתית כמו ליצור (כן, בצורה אקטיביסטית) עבירת שתיקה לנוכח מעשי פשע ועוולות בנסיבות בהן מצופה מאדם גינוי מפורש לדבר. למשל, כמו מצב בו פרופסור "נכבד" מתראיין סביב נושא המעשים הנ"ל.
ניסח את זה הכי טוב רן ברץ כשאמר לו (ציטוט לא מדוייק) דיברת על פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פוליטיקה אבל לא על משפט.
מצטער אבל הפעם איכזבתם האורח שהבאתם לא תרם לי כלום להבנה. הוא אולי ניסה לנצל את הבמה כדי לשכנע את מנויי מידה להפוך להיות קפלניסטים, התנשאות רגילה של שמאל שמזלזל באינטלגנציה של קוראי מידה שאני יכול לנחש שבממוצע הרבה יותר מלומדים וחכמים מאלו שמתנשאים עלינו.
אפשר היה לעשות דיבייט, אין לי ספק שכל אחד מהפאנל היה עושה לו בית ספר אם היה כזה.
הוא טען שהוא בעד רפורמה, אבל לא הצלחתי להבין איזו הצעה הוא מציע (שלח אותי לקרוא את הרעיונות של הרבעון הרביעי במקום להגיד מילה על ההצעה שלהם. כנראה שאינו בקיא בה) וגם טען שהרפורמה שהציע לוין היא מאוד קיצונית בלי לתת אפילו דוגמא אחת קטנה למה.
מקווה שתמצאו מרואיינים יותר מעניינים בפעמים הבאות.
הייתי שמח לשמוע מישהו שגם מתנגד לרפורמה וגם יכול לתת טיעונים טובים נגדה, אני בספק אם יש כזה כי הרפורמה הזו כל כך הגיונית שאפילו ילד בן חמש יכול לנצח פרופסור בדיבייט.