כמו הכנסייה הקתולית שסירבה להקשיב לביקורת ואיבדה את מעמדה, גם מערכת המשפט בישראל מתבצרת בעמדותיה ומסרבת לכל שינוי
ב-31 באוקטובר 1517, בוויטנברג שבגרמניה, פרסם מרטין לותר את ״95 התזות״ שלו – מסמך שהיווה קריאת תיגר נוקבת כנגד הכנסייה הקתולית. במרכז מחאתו עמדה מכירת כתבי המחילה (אינדולגנציות), מנגנון שנועד לצבור עושר תוך ניצול פחדם של המאמינים הפשוטים. לותר ראה בכנסייה גוף עריץ, המונע משאיפות כוח ועושר, אשר דיכא ביקורת ושלא איפשר שום בדיקה חיצונית או ערעור על סמכותו. לטענתו, הכנסייה הפכה ממוסד רוחני למנגנון דכאני ואטום, הפוגע לא רק בערכי הדת אלא גם בצדק החברתי.
עריצותה של הכנסייה וניסיונותיה להשתיק ביקורת ולחזק את שליטתה הובילו לתוצאה ההפוכה. בעיני רבים ממוסד מוסרי הוא הפך למנגנון של שליטה וניצול. פעולתו של לותר הציתה תנועה רחבה של רפורמציה שהחלישה את סמכותה של הכנסייה והובילה לעלייתן של גישות נוצריות חדשות. כך, מתוך חוסר נכונותה לשנות את דרכיה, ייסדה הכנסייה הקתולית את אחד העקרונות המוכרים בהיסטוריה: מוסד הפועל ללא איזונים וללא ביקורת חיצונית, דן את עצמו לכלייה.
חמש מאות שנה אחרי, ומערכת המשפט בישראל חוזרת על אותה טעות טראגית שביצעה הכנסייה: במהלך השבוע שעבר תוך התעלמות בוטה מהביקורת הציבורית התכנסה הוועדה לבחירת שופטים, ובהרכב חסר ללא נציגי הקואליציה והרשות המחוקקת אישרה האחרונה את מינויו של השופט יצחק עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. לא לשווא נעדרו נציגי הממשלה והקואליציה מישיבה זו: בשבועות האחרונים עלו עדויות רבות ומגוונות על שחיתויות ועבירות הגובלות בפלילים הקשורות לשופט עמית. טענות אלו הוגשו לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה נדחו בהינף יד, מיארה קבעה כי אין מקום לפתוח בבדיקה כלפי עמית, והכריזה כי תשובותיו לשאלות שנשאל היו מספקות. בעקבות סירובה של האחרונה פנה שר המשפטים יריב לוין בדרישה מבג״ץ לדחות את מינויו של השופט עמית עד לבירור החדשות נגדו, אך הוא בתורו סירב בתוקף לעכב את כינוס הוועדה.
מה היה כל כך מאתגר בבדיקת הטענות נגד השופט עמית? האם לא היה ניתן להמתין שנה נוספת ולמנות את השופט הפורש יוסף אלרון כנשיא זמני, עד לסיום הבדיקה? האם יעלה על הדעת כי אדם החשוד במעשים שעליהם כל אדם מן השורה עלול לעמוד לדין, ימונה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון – תפקיד המהווה מגדלור של צדק, יושרה וחוק? תהליך זה של חוסר היכולת לקבל ביקורת ולהראות שקיפות מעיד על מגמה מדאיגה המתרחשת בשנים האחרונות במערכת המשפט: האליטה המשפטית מצמצמת שורות ומסרבת לכל גיוון או פשרה.
אך בעיה זאת אינה מוגבלת להתנהלות הרשות השופטת בלבד – ניתן לזהות את נגע זה מרקיב גם את הפרקליטות, הן האזרחית והן הצבאית. לאחרונה היינו עדים למקרה קשה בו הודלפו סרטונים מגמתיים, מזויפים, המפלילים חיילים אשר פגעו קשה במאמץ ההסברתי של מדינת ישראל ויצרו תחושת נבגדות בקרב החיילים. אך למרבה התדהמה למרות שקל מאוד להסיק מנין יצאו סרטונים אלו, ההדלפות אינן נחקרו כלל, רק לאחר לחץ ציבורי ותקשורתי רב נפתחה החקירה אך ראו את זה הפלא – החוקר שמונה לאחראי על החקירה משרת כלא אחר מאשר סגנה של הפצ״רית החשודה – מקרה מובהק של ניגוד עניינים.
מגמה זו ממשיכה להשתקף בהתנהלות היועצת המשפטית של הכנסת, במקום להתנהל כחלק אינטגרלי מהממשל, היא פועלת כגורם פוליטי אופוזיציוני לכל דבר ועניין. כך, ניתן לראות התנגדויות שהובילה למהלכים של הממשלה, כגון מינויו של גל הירש לאחראי על נושא החטופים, קידומו של פקד סוויסה, והתנגדות למינויו של צייני מרום לפרויקטור הצפון, גרירת רגליים בחקירתו של ח״כ גלעד קריב ועוד. פעולות אלו יוצרות תחושה של התערבות והתנגדות שיטתית בעלות אופי אינטרסנטי אישי מצד היועצת המשפטית למול יוזמות הממשלה.
ג׳ורג׳ סנטיאנה, ההיסטוריון הספרדי טוען: ״מי שאינם לומדים מההיסטוריה גורלם הוא שיחזרו עליה״ וכפי הנאמר לעיל, ההיסטוריה מלמדת שמוסדות המונעים משאיפות כוח וסגורים לביקורת דנים את עצמם לאובדן אמון ולקריסה. הכנסייה הקתולית, שסירבה להכיר בביקורתו של מרטין לותר, איבדה את סמכותה המוסרית ואת מעמדה בעקבות עקשנותה. בדומה לכך, מערכת המשפט בישראל עלולה להידרדר למדרון דומה אם לא תדע להתמודד עם ביקורת ולפעול לשינוי מבפנים. על הרשות השופטת להכיר בכך שדווקא פתיחות לתיקון ולגיוון עשויה לחזק את המערכת, לשקם את אמון הציבור ולמנוע חזרה על טעויות העבר של מוסדות שלא השכילו להקשיב למציאות המשתנה סביבם.
כתיבה מדהימה!
מערכת המשפט רקובה והממשלה והעומד בראשונה רקובות וצריך להחליף הכל .גם הליכוד לא למד משמעון פרס ומפיי
מפא"י
גם הממסד הדתי לא למד מהכנסיה ויעבד את מעמדו בעם ץ
אני רק הגיג: יד ושם שלקחו את השליטה על זיכרון השואה עם יומרות חינוכיות לדורות העתיד חטאו בזה ששלחו ידם באג'נדה פוליטית של שמאל אידיאליסטי ומנותק במקום להאיר וליצור מחשבות מחקריות לגבי סכנות קיומיות לעם ישראל ותשומת לב לרמזים לרצח עם שמתרגש סביבינו. בכך למרבה הצער הופכים למוזיאון תקופתי לא רלבנטי ועקר שירד מעל דפי ההיסטוריה בקול ענות חלושה.
מערכת המישפט בישראל דנה עצמה לכליה וחבל לצד תקיעת אצבע משולשת בעין הציבור יש למערכת המישפט הרבה מאוד השגים של הדורות הקודמים.שהולכים להישטף יחד עים הסיאוב המיתרחש לנגד עינינו
השופטים האלה צריכים לעמוד למשפט שדה על כל העוול שגרמו למדינת ישראל ב50 שנים האחרונות. אלו פושעים שקרנים .וצריך לבטל את תפקיד היועמש בכנסת ובמשרדי הממשלה.צריך לפטר את איימן וכל מי שקשור אליו.
בול.
מערכת משפט מסואבת ומנותקת!
רק דוגמה קטנה- בשנות ה80 אמון העם היה מעל 90% , כיום אחרי המהפיכה המשפטית שעשה אהרון ברק כגנב במחשכים אמון העם במערכת המשפט שואף ל0%.
הרסו כל חלקה טובה!
חייבים להחזיר את האיזון.
מערכת שאין גבול לסמכויותיה, שאין עליה ביקורת והיא פועלת לצבירת כוח נוסף תוך רמיסת ערכים וחוקים היא מ ס ו כ נ ת .
המדינה על סף אנרכיה . ממשלה נתונה לביקורת ואף ניתן להחליפה בבחירות.
שופטי ביהמ"ש העליון וצמרת הפרקליטות מנותקים ושיכורי כוח.
בסוף יהיה פה פיצוץ.
הימין רדום ומשותק וקפוא ובהלם נוכח השתלטות האליטה על המשפט, במכת מוות שעתידה חורבן הממלכה. הולכים כצאן לטבח. אין מילים אחרות.
השופטים כבשו את המדינה בתחבולות.
הימין רדום ומשותק וקפוא ובהלם נוכח השתלטות האליטה על המשפט, במכת מוות שעתידה חורבן הממלכה. הולכים כצאן לטבח. אין מילים אחרות.
הכתבה עושה אנלוגיה שגויה בין מערכת המשפט הישראלית לכנסייה הקתולית בתקופת הרפורמציה, תוך התעלמות מהבדלים מהותיים: מערכת המשפט היא גוף חילוני הפועל במסגרת חוקתית עם איזונים ובלמים, בעוד שהכנסייה שלטה באופן דתי ופוליטי ללא הפרדת רשויות. בנוסף, מערכת המשפט אינה משמרת כוח דתי-אידיאולוגי אלא פועלת על פי חוק ותקדימים משפטיים הניתנים לשינוי באמצעות חקיקה ציבורית. ההשוואה יוצרת רושם מוטעה ומטעה את הדיון הציבורי במקום לבקר באופן ענייני את מערכת המשפט.
תגובה אומללה.
כת חילונית ללא איזונים ובלמים על סטרואידים.
רמה של החלול יהיר לפיד אנשים אחרים וזמנים אחרים.
בושה.
הכנסיה היא מערכת עם אינטרסים וגם מערכת המשפט.
לשתיהן ביסודן יש מערכת איזונים אך שתיהן רומסת אותם ברגל גסה וחוצפה בל תתואר.
כל מערכת התנהגת באופן : " אני ואפסי עוד" מועדת לקריסה. ככל שהזמן ארוך יותר כך יותר גופים ואנשים נענשים על לא עול בכפם.
ממש לא!! מערכת המשפט איננה מוסד 'חילוני'. היא דתית פונדמנטליסטית קנאית וכל מילה נרדפת אחרת… נעדרת חשיבה ליברלית ויכולת לראות טיפ טיפה מעבר, דוהרת לממש את יעדיה ואיננה בוחלת מיצירת התנגשות מכוונת עם רשות נציגי העם.
מערכת המשפט כבר מזמן איבדה את האיזונים ואת הבלמים שלה. היא כל יכולה. והיא נהנית מכת הסוגדים לה ומחזקים את כוחה באמון עיוור, למרות העוולות הזועקות לשמים.
מערכת המשפט צריכה שינוי חייבים להתעורר ומהר הרבנות בישראל צריכה להתחלף הם מרחיקים יהודים מהיהדות ומהקשר שלנו לארץ ממציאים דת חדשה שנוחה לשליטה והפחדה של ההמונים ממש כמו הכנסיה , הכול מותר כולל חילול שמים בשם השליטה והכסף
לי נראה יותר ויותר שאנו מאבדים את המדינה וקרובים להיות
תלויים בחסדי המקיפים אותנו.
לגבי השופט יצחק עמית לי עוד אין ברו מה מהטענות וטענות
הנגד אמת אבל אין ספק שעולה ריח רע מהפרשה – אם נפלה
השלהבת במערכת המשפט מה יגידו פשוטי העם?.
אנחנו בבעיה קשה ומורכבת, מערכת פוליטית מושחתת כולל
שרים פושעים וחשודים, מישטרה שהפכה למיליציה ומערכת משפט שפחות ופחות נראית אמינה – ואולי בעיקר זו תוצאת
בעלי העניין לתקוף אותה.
רק בכוח- לעלות עלינם בלפידים וקילשונים ולהעיף קיבינימאט את כל הסמרטוטים נם הגלימות השחורות.
העם לא מאמין במערכת המשפט במיוחד לא בפרקליטות המושחתת מלאת שקרים
זכרתי שהיית לי תגובה בנושא 🙂 משמח לראות שיש עוד אנשים שרואים הקשר היסטורי זה.
אביא כאן את התגובה במלואה (נכתבה במקור למאמר של גדי טאוב "כך הכשיר השמאל העולמי מחדש את השנאה הגזענית ליהודים" (פורסם ב-15/12/2023), ע"מ להביא את ההיסטוריה במלואה ובעיקר, לפרט את ההיקש הלוגי (שימוש בטענות הנחזות להיות מוסריות), שלעניות דעתי היה כדאי לפרט עוד קצת במאמר זה (כבר יש תגובות ש"לא רואות" היקש זה), בנוסף לחשדות כלפי השופט עמית:
ב-9 למרץ 1513,
נבחר הקרדינל ג'ובאני די לורנצו דה מדיצ'י, לתפקיד האפיפיור. הוא שינה את שמו ללאו העשירי (או בלטינית ל-Leo X, כאשר X היא כמובן הספרה הרומית 10). בשנת 1513 הכנסייה הקתולית היית בשיא כוחה. כמעט כל תושבי אירופה, ממלכים וגנרלים עד פשוטי העם (שברובם, לא ידוע קרוא וכתוב) האמינו שרק הכנסיה יכולה להבטיח גורל טוב בעולם הבא. הכנסיה שלטה בצורה עקיפה על כל חצרות המלכות באירופה, כרתה בריתות צבאיים ויזמה מסעות צלב ושלטה בפועל, בהמוני פשוטי העם.
אך ג'ובאני, או בשמו החדש – לאו, התעניין בכל העניינים הגשמיים האלה, ככה-ככה. הוא כמובן, פעל למנות לקרובים לו לתפקידי מפתח או תפקידים מכניסים. כרת לא מעט בריתות צבאיים/פוליטיים והשפיע פה ושם, על החלטות אצולה/מלכים. אך אהבתו האמיתית, תמיד היית אומנות. הוא אהב מוסיקה, ציור וכמעט כל דבר, שנתין לקרוא לו בשנים ההן והיום, אומנות. פרויקט שהיה לו אינטרס מיוחד בו, היית בנייתה מחדש של בזיליקת פטרוס הקדוש. למטרה זו ולמטרות דומות אחרות, גייס לאו כספים ללא כל נקיפות מצפון. בתקופתו אמנים כמו רפאל, קישטו בציוריהם את חדרי הותיקן.
למטרות אלה ובמיוחד לבנייתה מחדש של בזיליקת פטרוס הקדוש, נדרשו סכומי כסף אדירים, שאפילו באמצעים הנוכחיים (דאז), היה קשה לגייס. אך לאו לא היה טיפוס שיתן לעניינים פשוטים כמו מחסור בכסף, לעמוד בדרכו לשיאי האומנות. ע"מ לממן את תאבונו, הן האומנותי והן הכספי, יזם האפיפיור לאו העשירי מהלך, שעתיד להפוך להיות היסטורי – מכירת שטרי מחילה (indulgences).
נניח, חיית את חייך בחטא. לא תמיד היית נוצרי טוב ומדי פעם, עשית לא בדיוק את מה שהכומר אמר לך לעשות. לפני האפיפיור לאו העשירי, כל מה שנותר לך לקוות, זה שהאל יסלח לך על מעשיך הרעים. עתה, תמורת תשלום סמלי לאנשי המכירות של לאו העשירי, יכלת לקנות כמעט גן עדן בעולם הבא. מאנשי מכירות שמו ג'והן טצל, יכלת לקנות שטרי מחילה אפילו על חטאים, שטרם עשית.
ב-31 באוקטובר 1517, תלה נזיר לא ידוע בשם מרטין לותר, מסה הכתובה בלטינית על דלתות כנסיית הטירה בוויטנברג ועותקי המסמך הופצו בגרמנית. במסמך יש 95 טיעונים נגד המנהג הקתולי של מכירת שטרות המחילה. על כן, נקרא המסמך ההסיטורי, 95 התזות.
מרטין לותר שלח העתק לבישוף אלברכט מברנדנבורג. הבישוף, שהיה בעצמו אחד מיוזמי מכירת שטרי מחילה לא מצא בהם שום דבר מיוחד, אך קידם את המכתב לרומא. ב-3 השנים הבאות, מינה לאו תאולוגיקנים שנים מהוותיקן, ע"מ להשיב ללותר.לאחר כמה הלוך ושוב, השיב לותר שאין בכתובים שום סמכות לאפיפיור למכור שטרי מחחילה. יתרה מכך, לדבריו של לותר "האפיפיור אונס את הכתובים" והוא "אינו מעליהם".
בשלב זה, הבינו לאו והותיקן, שנדרשת גישה תקיפה הרבה יותר, ע"מ להשתלט על לותר. ביוני שנת 1520, הזהיר לאו את לותר באמצעות בולה אפיפיורית, שהוא (לותר) מסתכן בנידוי מהנצרות (נסו לנחש מה היה גורל ההכופרים, באירופה של ימי הביניים). תגובתו של לותר תפסה מיד את תשומת לב הותיקן – בדצמבר באותה שנה, שרף לותר בראש חוצות את הבולה האפיפורית ואף הגדיל לעשות כשהשליך לתוך המדורה את ספר הקאנון של הכנסייה הקתולית. בעקבות האירועים האחרונים הופצו והודפסו ספריו של לותר בגרמנית בכל רחבי גרמניה, כשעימם מופצים תחריטי עץ סאטיריים נגד הכנסייה הקתולית.
עתה היה ברור לכנסייה הקתולית ולעומדים בראשה, שזהו קרב לחיים ולמוות. ב-2 לינואר 1521, נודה לותר מהכנסיה הקתולית ונקרא לעמוד לפני משפט הכנסייה. קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושאר האצולה המשתתפים, ניסו לשכנע את לותר לחזור בו מכתביו אך אלה לא צלחו. מפורסם משפט אחד של לותר מבית משפט זה, "Here I stand. I can do no other". בלית ברירה, נועדו השופטים בימים הבאים לגורלו של לותר. לשם התחלה, הם החליטו לעצור אותו ואף התירו את רציחתו.
אך לפני שכל דבר מ"גזר דינם" קרה, לותר נחטף בדרכו חזרה לביתו במה שנראה ככנופיית שודדים. אלה היו בפועל תומכיו, אשר הובילו אותו בחשאיות לבטחונה של טירת וארטבורג. שם הוא גר תחת שם בדוי. תוך שהוא מרבה לפרסם כתביו. השפעתו על על הנצרות, בפרט בגרמניה אך ממש לא רק – רק הלכה וגדלה.
עד אמצע המאה, שליטיהן של פרוסיה, דנמרק, שוודיה, ליבוניה, אסטוניה ונסיכויות גרמניות רבות אימצו את הדת החדשה, פירקו את ההיררכיות הקתוליות הרשמיות והקימו כנסיות פרוטסטנטיות, לעיתים בהסכמה ותכופות בכפייה. אדמות המנזרים וחלק גדול מאוצרות הכמורה הופקעו, ולותר התווה את הדרך לרבים כשהכריז על נדריו כבטלים ונשא לאישה נזירה לשעבר, קתרינה פון בורה, ב-1525
לאו העשירי מת ב-1 בדצמבר 1521. הכנסיה אשר יורשו, אדריאנוס השישי, ירש, היית אחרת לחלוטין. מדינות רבות המירו את דתן לאורך השנים הבאות לנצרות פרוטסטנטית. האחיזה הכמעט מוחלטת שלאו העשירי ירש, לא היית עוד.
השימוש בטענות מוסריות, או כאלה הנחזות להיות מוסריות, בתור כלי נשק, עתיק הרבה יותר מועידת דרבן (אני משער שגדי טאוב יודע זאת, הדבר נכתב בקונטקסט של הקונפליקט המזרח תכוני, אני משער). נצחונו של הנזיר אלמוני על הכנסייה הקתולית הכל יכולה, היא רק מהדוגמאות הידועות מהעולם העתיק.
הרוצחים לנין, קרל מרקס, היטלר, פול פוט (ואלה רק דוגמאות מהמאה הקודמת), עשו שימוש באסטרטגיה זהה. לנין קרא לרצחנותו אחוזת אמוק- שיוויון וכמעט כל כתביו, מתבססים על ניגוח אי שיוויון (הוא "במקרה" בלבל בין שיוויון בהזדמנויות לבין שיוויון בתוצאות).
הדיקטטורה האכזרית עלי אדמות, רוצה למכור שהיא הרפובליקה **הדמוקרטית** העממית של קוריאה. היטלר חשב שערכיו קיבוציים (מלשון, העדפת טובת הכלל, ערך שבוודאי נעלה על אגואיזם) והרבה לתקוף את מי שחושב רק על עצמו.
אסכולת פרנקפורט, האשמה בכל פסטיבל ה"מדוכאים" שיש לנו היום, יזמה בדיוק אותה טקטיקה שהתחילה עוד מרצחנותם של רקל מרקס ולנין – האשמות בדיכוי ככלי נשק. מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו ועוד כמה "בילוסופים", פשוט חלקו על לנין וקרל מרקס שהמדוכאים היחידים הם **רק** הפועלים בידי בעלי ההון.
שימוש בהאשמות ככלי נשק, עתיק כמו העולם.
עמים שלמים נפלו למלכודת זו. זהו חיידק שאין בפניו חסינות טבעית. אתה בעד דמוקרטיה או שאתה אוכל ילדים קטנים לארוחת בוקר? אינספור אינטלקטואלים בבריה"מ, גרמניה הנאצית, בקמבודיה ועוד – ביצעו רצח עם. אתה יכול להיות חתן פרס נובל לכימיה ולפתח את ציקלון בי.
טרור זה, אינו שונה במהותו מהטרור החמוש.
לגבי המערב, נבואתו של יורי בזמנוב מתגשמת במלואה. הט*פשים במערב הבטוחים שהם קנו את הערכים האוניברסליים, חונכו ע"י שקרנים שלימדו אותם להאשים אחרים ותו לא (בדיוק בהתאם לנבואתו/הסבריו של יורי בזמנוב).
לכן, לסיכום – הסמול העולמי מבצע בדיוק את מה שהסמול העולמי מבצע כבר מעל ל-200 שנים, תקיפת אחרים ע"י האשמות, בזמן שהסמול מתכנן את רצח העם הבא (שימוש בתאי גזים הוצע בכלל ע"י הרוצחים הקומוניסטים של סטלין).
לפיכך, האסטרטגיה הטובה ביותר היא כמו בכל שקר – אור השמש. עד מחר יכולים לדוגמא, רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו להאשים את נתניהו בכשלון גנרלי וקסנר. התשובה צריכה להיות אחת: תפנו למממני הקרן לישראל החדשה (תרגום שם העמותה באנגלית), להסברים מדוע דגנרלי וקסנר עשו זאת ולא השאירו סד"כ נכון.
וכמו שאינשטיין עזב את גרמניה, למרות שכל סביבתו האנושית גרה שם – כך גם אנחנו, לא חייבים לשמור בכל מחיר על קשר עם הנוער ההיטלראי בארה"ב. גם אם Hitlerjugend צועק שהוא קנה את הדמוקרטיה, את השמש, זכויות אדם וכל מה שטרוריסטים כמוהם, צעקו כבר אלפי שנים. אם המערכת החיסונית של ארה"ב, תצליח לגבור על המחלה הקומוניסטית – הם כולם ממילא יוחלפו באנשים שפויים. בוגרי ה-Hitlerjugend, ימלטו שוב למדינת עולם 3. היום הם כנראה ימצאו מקלט ברפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.
** ונסיים בהיקש המתבקש למאמר זה ("השיעור שמערכת המשפט מסרבת ללמוד מההיסטוריה"): כך לדוגמא, בתגובה 10 נכתב כי האנלוגיה לעיל, שגויה. זאת מפאת:
" …מערכת המשפט היא גוף חילוני הפועל במסגרת חוקתית עם איזונים ובלמים, בעוד שהכנסייה שלטה באופן דתי ופוליטי ללא הפרדת רשויות. בנוסף, מערכת המשפט אינה משמרת כוח דתי-אידיאולוגי אלא פועלת על פי חוק ותקדימים משפטיים הניתנים לשינוי באמצעות חקיקה ציבורית. ההשוואה יוצרת רושם מוטעה ומטעה את הדיון הציבורי במקום לבקר באופן ענייני את מערכת המשפט."
אז כאשר גם כותב תגובה 10, מבין שזו אנלוגיה – אזי גם הוא צריך להבין, שאיננו עוסקים במדדי הגופים (הנאמרים האנלוגיה), עצמם אלא בטיב הקשר ביניהם.
דהיינו, אם אני אומר שצעתך היא כמו לירות על זבובים מתותח, מגיב 10 באמת צריך הסבר שהכוונה אינה שיש לך תותח ואתה יורה ממנו? באמת צריך **להסביר** שאנלוגיה זו תקינה, גם כאשר אין לך שום תותח? שהכוונה בכלל אינה להיעדר תותח או לקיומו? אלא (מה שמדגימים באנלוגיה זו) למימדי הפתרון המוצע מול הבעיה?
אז ע"מ לעזור ל"לא מבינים", אציין שקיימת זהות בין הכנסייה בימיו של לאו העשירי, לכנסיית המשפט של היום. בשני המקרים, אנו עוסקים בגוף שאמונתו במוסריות דיעותיו ופעולותיו – אינה מעוגנת במציאות אלא בדעתו הפרטית בלבד ופשוטי העם רואים שהשופט לא לובש שום בגדים, שעה שכת נאמניו רוקדת מסביב עם שירי "כמה נאים הם, בגדי שופט החדשים".
והדימוי לפיו מעשי המנותקים, יובילו גם הפעם למפלתם – מדויק גם הפעם. מדוע? נשתמש בדבריו של מגיב 10 עצמו: "מערכת המשפט אינה משמרת כוח דתי-אידיאולוגי אלא פועלת על פי חוק ותקדימים משפטיים הניתנים לשינוי באמצעות חקיקה ציבורית."
איזו חקיקה ציבורית בדיוק – כאשר כל חקיקה, כולל אפילו חקיקת יסוד (ולא לכל שינוי אגב, נדרש פסק דין – למדנו גם את המשחק הזה), היא זמנית עד להכרעת שופטי העליון?
כל מילה בסלע.
כבר שנים מערכת המשפט עסוקה בלהראות שהיא הסמכות העליונה. למעשה, השופטים פועלים עבור עצמם ולא עבור הציבור. שתי המערכות הללו המשפטים והתקשורת, נשארו מאחור ופוגעות בחברה במקום לקדם אותה.
זה לא עניין פוליטי. כל המפלגות מודעות לבעיה.
תודה על מאמציך להוכיח שהמאמר נכון.
כאשר תצליח לנמק במקום הכפשות – חזור אלינו לספר כמה השמש תלויה בשופט עמית.
וגם בקים ג'ונג ברק.
להשוות בין הכנסיה למערכת המשפט זה כמו להשוות בין תפוחים לתפוזים.
האחת היא גוף מבוקר והאחרת היא שומר הסף.
האחת היא גוף ביצועי שאם לא יפקחו עליו הוא עלול להסתאב, השניה היא הגוף המפקח שאותו צריך לשמור ולא לפרק, בדיוק כמו שלא עולה על הדעת לחתור תחת מבקר המדינה
בית המשפט אינו גוף מפקח. הוא גוף שופט.
והוא אמור לשפוט על פי חוק.
במקום זה, הוא ממציא את החוק ודורס את הדמוקרטיה.
השיעור שמערכת המשפט הישראלית כן למדה מההיסטוריה:
גם אם גוף או גורם בעל כח בלתי מוגבל יאבד אותו יום אחד, חסידי הגורם הזה (כמו זרם דתי, צד במפה הפוליטית וכו') ימשיכו לצחוק בליבם שאת העוולות והנזקים כבר גרמו בלי לשלם מחיר.
כעובדה, בבקשה אל תאשימו אותי כאן ב…. כי אני רק מציין עובדה, זה לא שהכנסייה הקתולית באמת "חטפה חזרה" לאורך זמן באותה מידה שעשתה לאחרים.
אז גם אם "מהיום והלאה אף [נניח צד במפה הפוליטית] לא יגרום עוול לשני או לא יהנה מעדיפות בקבלה לתפקידים יוקרתיים בשרות המדינה או מקופתה (כגון הכשרת היי טקיסטים ב-8200)" השמאל ימשיך לצחוק בליבו.
בטעות פרסמתי את התגובה האחרת שלי דווקא כתגובה ספציפית לדבריך ולא בפני עצמה. לא נורא. אז בקשר לדבריך:
גם הכנסייה הקתולית בימי הביניים ואף לאחר מכן ראתה עצמה או ניסתה להציג עצמה כשומר סף של ההתנהגות הנכונה. מי שחתר תחת מבקר המדינה זו מערכת המשפט אשר אסרה עליו לבקר פעולות ומחדלים של גופי בטחון. למה אתה לא חושב שגוף, אפילו אם מפקח, שיותר קשה לפטר ממנו אנשים (לעומת בית נבחרים בו קיים דין הבוחר) לפחות במציאות הישראלית – יהיו מעלליהם אשר יהיו – אינו יכול להסתאב?
מאמר מאלף אך אין כל קשר בין המשל לנמשל. הכנסיה היא זו ששלטה בעם ובמוסדות. כמו מלוכה. בית המשפט אינו שולט. הוא רק פוסק לפי החוקים שהריבון מחוקק. לאנשי הכנסיה עצמם היה אינטרס אישי כי הם קיבלו טובות הנאה. שופטי העליון לא מקבלים טובות הנאה (חוץ מהשכר שהריבון קבע). הריבון בישראל יכול לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ע"י תיקון החוק, אבל הוא לא עושה כן. בית המשפט אינו מונע זאת. חבל שמעלים טענות מופרכות שרק פוגעות בטענות ראויות כלפי בית המשפט.
צודק
נכון. בית המשפט אינו שולט. הוא "רק" קובע שלמשל מעשה אונס שערבי ביצע כלפי יהודייה "לא היה אלימות ממשית". הוא "רק" מסרב למסור לציבור מיהו המרגל מפרשת הריגול החמורה. מערכת המשפט לשלוחותיה "רק" קובעת איזו ממשלת מעבר מסוימת יכולה לעשות דברים מסוימים ואיזו לא יכולה דברים מאותו סוג. מערכת המשפט "רק" אוסרת על מבקר המדינה לבקר גופי בטחון סביב הטבח הגדול בתולדות המדינה.
יופי של תרוצים נוסח ספרי אורוול. כשהריבון כן מנסה לשנות הרכב ועדה השמאל מדליק מדורות באיילון ואותה מערכת משפט- אותה אתה מצדיק -מוציאה בזול, אם בכלל בעונש כלשהו, את
מחוללי המהומות. הטענות במאמר ראויות מאד. גם בעניין טובות ההנאה יש מה לומר על מערכת המשפט.
מספיק להזכיר נפוטיזם נפוץ.
אתה גם יכול לשנות את האנלוגיה כך שתהיה הכנסייה הקתולית (הזרם הדתי-רעיוני) הימי-ביניימית בהשוואה לשמאל הישראלי בימינו. אבל, גם כאן תמצא כבר תרוצים עלובים למה ההשוואות "מופרכות".
אתה מודע לעניין שלא הוגש נגד נתניהו כתב אישום על הצוללות משום שהיועץ המשפטי לממשלה דאז מנדלבליט הכריע שזה מה שהיה צריך להיעשות לאחר שנחשף לחומרים שכבודו לא נחשף אליהם?
מערכת משפט בזויים רפורמה משפטית דחוף דחוף דחוף דחוף
אני מבין איך הגעת לאנלוגיה הזאת. גם אני מתפתה לפעמים להשוות בין אירועים היסטוריים למציאות שלנו.
למשל, אפשר היה להשוות את מה שקורה היום להפיכת הרפובליקה הרומית לדיקטטורה—פוליטיקאים מושחתים שנבחרו באופן דמוקרטי ובסוף מוטטו את המערכת מבפנים. נשמע מוכר? אולי.
אבל זאת אשליה. ההיסטוריה לא מספקת שיקוף נאמן של ההווה, רק דימויים מעורפלים שאפשר לכופף לכל כיוון. כמו שחורחה לואיס בורחס כתב: "יש מי שחושב שההיסטוריה חוזרת על עצמה. ההיסטוריונים חוזרים זה על דבריו של זה – זה הכול."
מאמר מעולה.תודה!
תנו לבורא עולם לנהל את עולמו.
הם מכינים את המערכות לשימוש המזרחים.
שימו לב מי מופיע בתמונת השער. הנוכל המשפטי יצחק עמית נשיא בית המשפט הגבוה לצדק מתוקף מינוי עצמי, מאחוריו קופת שרצים, לידו ולימינו האמא של הגנב והיא מקיימת יחסי שוחד הדדיים עם הפצרית. טיוח פרשיית שדה תימן בתמורה לאי הגשת כתב אישום נגד גנב האפוד.
חלק הארי של העם איבד לחלוטין אמון במערכת המשפט בכלל ובבג"ץ וביועמש"ית בפרט.
בפי רבים מערכות אלו בזויות ומשרתות את האליטה הישנה. אין צל של ספק שחוסר האמון יוביל לקריסתן.
מי שהורגל לאכול מאכלי תאווה(סטקים וקאויאר)ולקבל גב תומך מאלי ההון והשררה לא יסכים לחזור לבצי עין וחביתה.על המערכת המדינית לשלול מהם שכר ופנסיה(שאלי ההון יתנו להם).ולהקים גוף מכובד ומכבד שדוגל בצדק וידו לא הייתה במעל.אז יחזור אמון הציבור במערכת המשפט שהיום הצדק מנוגד את עמדתם והאגו הוא שיגרום למפלתם.
נקודת דמיון נוספת למצב הקתוליות לפני הרפורמציה הינה האמירה המטופשת לפיה היועצת המשפטית היא התגלמות החוק ולכן אין לממשלה ייצוג בלעדיה. כך האפיפיור היה נציג אלוהים עלי אדמות וההמון כלל לא הכיר את כתבי הקודש שעד אז נכתבו בלטינית