לפרוש צעיר, לפרוש עשיר: חושפים את הפנסיות התקציביות של בכירי הפרקליטות

רבים אינם יודעים אבל במדינת ישראל ישנו סוד שמור ברמת סיווג הגבוהה ביותר. הסוד הזה סודי יותר מסודות הגרעין וחסוי יותר מפעילות המוסד. מדובר בגובה הפנסיות התקציביות של בכירי הפרקליטות.

זהו נתון קריטי שלא מופיע לגביו שום מידע רשמי בצורה מסודרת בשום מקום. לא בדו״חות הממונה על השכר, לא בדו״חות השנתיים של האוצר, לא בפסקי דין ולא בפרסומים עיתונאיים. מי שמחפש חומר על הנושא, נאלץ ללקט שבבי מידע שמדי פעם מבליחים מתוך האפילה, וחושפים את הסוד הגדול של השוד הגדול: בכירי הפרקליטות נהנים מפנסיות תקציביות על חשבון משלם המיסים בסכומים דמיוניים של עשרות אלפי שקלים בחודש.

מדובר בשמות מתוקשרים מאוד המופיעים תדיר על מסכי הטלוויזיה שלכם, בדרך כלל בפוזיציה מוסרנית ומצפונית, מטיפים לנו מוסר ואתיקה בשלל נושאים ציבוריים. שמות כמו משה לדור, שי ניצן, יהושע שפר, דינה זילבר, ועוד רבים אחרים, מגיעים עם תג מחיר אסטרונומי, עם סעיף תקציבי מיוחד שמרחף מעליו מיום פרישתו ועד ליום מותו. והכל מהכיס שלכם.

בכתבה שפרסמנו לפני כשבועיים חשפנו את מנגנון ההטבות שהפך את הפנסיה התקציבית של השופטים לגן עדן מוזהב, כאשר הפנסיה הממוצעת של שופט עומדת על 45,000 ש״ח, כאשר בכירי המערכת יכולים לקבל גם 100 אלף ש״ח בחודש ויותר. הכתבה הזו התבססה על נתונים שמפרסם האוצר, וסעיפים שונים בהנחיות ועדת הכספים שמסדירים את הנושא.

אבל מה המצב אצל הפרקליטים? משום מה דו״חות המדינה שותקים בנושא הזה. מורים, רופאים, שוטרים ועוד – לגבי המקצועות הללו מתפרסמים נתונים. אבל פרקליטים בשירות המדינה, אנשי משרד המשפטים, הם ציבור שתנאי הפנסיה שלהם מוסתר מעיני הציבור.

כדי להבין את תמונת המצב לגבי הפרקליטים יש צורך בליקוט מידע ממקורות שונים ומגוונים. אלו הן העובדות שהצלחנו לרכז. קודם כל, הפנסיה התקציבית של הפרקליטים מבוססת על תנאים זהים לאלו של השופטים. זה לא מופיע בחוק ובקושי יש לכך זכר בדו״חות האוצר. מדובר בהסדר מיוחד שהפרקליטים סידרו לעצמם עוד בשנות ה-80, לאחר סכסוך עבודה ומאבק מול האוצר. במסגרת בוררות שהתקיימה בשנת 1985 נקבע שהפנסיה התקציבית שלהם תוצמד לשופטים: צבירה של 3 אחוז, והתחשבות ברוב מרכיבי השכר כבסיס לפנסיה. הפרקליטים, כמו השופטים, מגיעים ליותר כסף בפחות זמן מאשר שאר עובדי המגזר הציבורי.

במילים אחרות: בזמן שעובדי מדינה רגילים צוברים 2 אחוזים בשנה לפנסיה, וצריכים לעבוד 35 שנה כדי להגיע לשיעור הפנסיה המקסימלי (70 אחוז מתוך השכר האחרון) בכירי הפרקליטות, שצוברים 3 אחוזים, מגיעים לשם הרבה יותר מהר – קצת יותר מ-23 שנה, והם יכולים לפרוש בגיל צעיר הרבה יותר מהממוצע במשק.

באותה פשרה, שערך עו״ד חיים צדוק, איש הממסד המשפטי בעצמו, הוכר גם מעמדם של הפרקליטים כ״מיוחד״ על פני שאר עובדי המדינה בשירות הציבורי. זו לא בדיחה. הפרקליטים סידרו לעצמם מעמד ייחודי עם תנאים אקסקלוסיביים, שהופכים אותם לברוני השירות הציבורי – וכל זה, חשוב להמשיך ולהזכיר, על חשבון תקציב המדינה ומכספי משלם המיסים.

למרות שאין נתונים על הפנסיה התקציבית של בכירי הפרקליטות ומוקבלי השופטים, בדו״חות הממונה על השכר מפורטות דרגות השכר שלהם, ומשם ניתן לחשב גם את ההטבות הפנסיוניות. ואלו הנתונים:

בכירי הפרקליטות מקבלים שכר כאילו היו שופטים. היועץ המשפטי לממשלה מרוויח כמו שופט עליון, כ-80,000 ש״ח בחודש; פרקליט המדינה מרוויח כמו נשיא בית משפט מחוזי, כ-81,000 ש״ח בחודש; המשנים ליועמ״ש, המשנים לפרקליט המדינה וראשי מחלקות במשרד המשפטים ופרקליטי מחוזות מרוויחים כמו שופט מחוזי, כ-64,000 ש״ח בחודש.

על פי דו״חות הממונה על השכר באוצר, היו בשנת 2021 כ-40 בעלי תפקידים שמשרתם מוגדרת ״מוקבלי שופטים״, שהשכר הממוצע שלהם עמד על 67,777 ש״ח בחודש, והעשירון העליון שבהם הגיעו לממוצע של 77,000 ש״ח בחודש.

אלו תנאי השכר של המשרות הבכירות במשרד המשפטים: היועמ״שית גלי בהרב מיארה ושבעת המשנים שלה: שרון אפק, גיל לימון, אביטל סומפולינסקי, כרמית יוליס, עמית מררי, מאיר לוין, גיל-עד נועם; ולצידם פרקליט המדינה איסמן, וארבעת המשנים שלו: מומי למברגר, אורית קוטב, אלון אלטמן וליאת בן ארי. מלבדם נהנים מתנאי השכר מופלגים של ״מוקבלי שופטים״ גם 10 ראשי מחלקות בפרקליטות, עוד 13 פרקליטי מחוז ובעלי תפקידים אחרים.

מוקבלי שופטים נוספים הם נציב תלונות הציבור על שופטים (שופט עליון, 80,000 ש״ח), האפוטרופוס הכלי (שופט עליון, 80,000 ש״ח), מנהל הנהלת בתי המשפט (שופט עליון, 80,000 ש״ח), מנכ״ל משרד המשפטים (שופט מחוזי, כ-60,000 ש״ח), הסנגור הארצי (שופט מחוזי, 60,000 ש״ח), אב בית הדין למשמעת בשירות המדינה (שופט שלום, 50,000 ש״ח), מנהל מח״ש (שופט מחוזי, 60,000 ש״ח) ועוד.

המותג ״מוקבל שופטים״ הפך להיות שם דבר במערכת הציבורית שלנו. כל מי ששווה משהו, שואף לתנאי השכר המופלגים של המעמד העליון בישראל.

מעבר ל״מוקבלי השופטים״, בכירים אחרים במערכת המשפטים מרוויחים גם הם משכורות עתק: המשנים לפרקליטי המחוזות ובכירים אחרים במערכת מרוויחים שכר בדירוג פרקליטים, שמגיע לכ-40,000 ש״ח בממוצע. ויועצים משפטיים במשרדי ממשלה, יכולים להגיע לשכר של 48,000 ש״ח.

זו המשכורת המשולמת לבכירים במערכת המשרתים בה עכשיו. ומה עם הפנסיה התקציבית שלהם? ובכן, על כל בכיר ״מוקבל שופט״ שנמצא בשירות פעיל, יש 3-4 ״לשעברים״ בדרגה דומה שנמצאים עמוק בפנסיה, וממשיכים לחיות את החיים הטובים על חשבון קופת המדינה.

בניגוד לדירוגים אחרים בשירות המדינה, בדו״חות הרשמיים של האוצר לא מופיע פירוט לגבי הפרקליטים. אין סכום ממוצע לקצבה, אין 20 הקצבאות הגבוהות. כלום. מה שטוב לרופאים, מורים ושוטרים, לא טוב כנראה לפרקליטים, שסודם שמור במערכת. פנינו לדוברות משרד האוצר בבקשה לספק מידע שקיים לגבי שאר בעלי הפנסיות. זו התשובה שקיבלנו: ״מדובר בנתונים מורכבים, חלקם חסויים, ולא נוכל לספק אותם. כמו כן, בדו״ח הכספי של מדינת ישראל יש פירוט רב על הפנסיה התקציבית״.

פנסיות בשפע

כדי לנסות להתגבר על ההסתרה, ננסה לחשב בקירוב בכמה דוגמאות בולטות, על פי נתוני השכר הקיימים וכללי הפנסיה שהפרקליטים סידרו לעצמם, את הפנסיות התקציביות שהציבור משלם לחלק מהבכירים לשעבר המוכרים לכולם.

ניקח למשל את אביחי מנדלבליט, הוא פרש מצה״ל כפרקליט צבאי ראשי בשנת 2011 בגיל 48, ומאז הוא מקבל פנסיה תקציבית של אלוף בצה״ל שעל פי חישובינו מגיעה לכ-40,000 ש״ח בחודש. בשל גילו הצעיר יחסית הוא הספיק עוד המון: שימש כמזכיר הממשלה ולאחר מכן כיועץ המשפטי לממשלה, במשכורת המקבילה לשופט עליון, כלומר: 80,000 ש״ח לפחות, במקביל לפנסיה הצבאית, כלומר: סה״כ 120,000 ש״ח מדי חודש. מנדלבליט פרש בינואר 2022 בגיל 59, ולפי תוחלת החיים בישראל צפויות לו עוד עשרות שנים של שיבה טובה ופנסיה חלומית, שחלק גדול ממנה ממומן על ידי הציבור. הכינו את הארנקים.

גם היועמ״שית הנוכחית, גלי בהרב-מיארה, מכהנת כעת ב״סיבוב שני״ בשירות המדינה, אחרי 30 שנה בפרקליטות מחוז תל-אביב, ממנה פרשה כפרקליטת מחוז בגיל 56 בשנת 2015. שכרה אז היה ״מוקבל״ לזה של שופט מחוזי, בגובה של כ-60,000 ש״ח, כאשר הפנסיה התקציבית המשוערת שלה שווה כ-40,000 ש״ח. בתפקידה הנוכחי כיועמ״שית היא ״מוקבלת״ כמובן לשופט עליון, עם השכר והתנאים הנלווים. העם איתך, גלי!

שי ניצן הרוויח משכורת של בגובה של כ-80,000 ש״ח כפרקליט המדינה, המוגדר כ״מוקבל״ שופט עליון. בקירוב הוא אמור ליהנות מפנסיה תקציבית של יותר מ-55 אלף ש״ח, זאת לצד שכרו השערורייתי כרקטור הספרייה הלאומית בגובה של כ-60 אלף ש״ח נוספים. ניצן, שפרש מהשירות בגיל 60, שנים לפני עובדים אחרים במשק, כבר צבר את כל הזכויות (לפי ההטבות המיוחדות של פרקליטים), ומכניס סכום בלתי נתפס של 120,000 ש״ח מדי חודש. וכך ימשיך להכניס סכומים בלתי נתפסים עוד שנים רבות.

לפי חשבוננו, משה לדור, גם הוא פרקליט מדינה לשעבר, לוקח הביתה מאז פרישתו ב-2013 סכום של כ-60,000 ש״ח, וממשיך לעבוד מאז כעורך דין פרטי.

רבים מבכירי הפרקליטות ומשרד המשפטים פורשים בגיל צעיר יחסית. ואין פלא. על פי הכללים החלים על ״המעמד המיוחד״ הזה, ניתן להגיע למקסימום הפנסיה תוך 25 שנים בלבד. אין להם טעם להמשיך לעבוד, מפני שהפנסיה משלמת כמעט כמו המשכורת. כך הם פורשים צעירים יחסית, מקבלים פנסיית ענק, ומרוויחים עוד בעבודה נוספת.

הנה כמה דוגמאות. יגאל מרזל כיהן כמנהל הנהלת בתי המשפט, בשכר ה״מוקבל״ לזה של שופט עליון (80,000 ש״ח בחודש). הוא פרש בשנת 2022 בגיל 50, אחרי 26 שנים בשירות, והוא מושך מאז פנסיה של 60,000 ש״ח לפחות לצד הכנסות מתפקידו הנוכחי כמנכ״ל יד הנדיב, קרן הפילנתרופיה של משפחת רוטשילד. לו הייתי.

דינה זילבר, שפרשה בגיל 50, מכניסה להערכתנו מעל 40,000 ש״ח כל חודש בפנסיה תקציבית, ופנויה לבילויים נוספים על חשבון הציבור כמו הגשת תכנית רדיו בגלי צה״ל, והשתתפות בקמפיינים נגד הממשלה והציבור שמממן אותה. היא שירתה מ-1994 עד 2020. 26 שנה. נחשו למה.

ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב והתובעת הראשית בתיקי נתניהו, הודיעה לאחרונה על פרישה, וגם היא בגיל צעיר – בת 59 – ותגלגל סכום דמיוני של 40,000 ש״ח מדי חודש במשך שנים רבות. היא עבדה בשירות הציבורי מ-1998 ועד 2024. 26 שנים. מספר מעניין, לא?

יהודה שפר הוא חבר נוסף במועדון ה-40 אלף: הוא פרש בגיל 56 מתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, והוא מקבל מאז פנסיה דומה לזה של שופט מחוזי, לחישובינו כ-40,000 ש״ח בחודש. גם שפר, למקרה ששאלתם, עבד במגזר הציבורי כ-26 שנים. חברה נוספת במועדון היא נורית ליטמן, גם היא משנה לפרקליט המדינה לשעבר, שפרשה בשנת 2021 בגיל 55, והיא נהנית מדירוג שכר ופנסיה דומה. או קחו למשל את יהודית קרפ, המשנה ליועמ״ש שפרשה מהשירות הציבורי בשנת 2003, אחרי – ניחשתם נכון – 25 שנים בשירות. על פי התחשיב, גם היא מכניסה 40,000 ש״ח בחודש. ודוגמא אחרונה: טליה ששון, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, פרשה אחרי 25 שנים (איך לא), גם היא, לפי הערכתנו, עם פנסיה תקציבית של שופט מחוזי על סך 40,000 ש״ח.

התחשיב המקובל כיום לעלות הפנסיה הוא שקצבה חודשית של 5,000 ש״ח, שוות ערך לחסכון של כמיליון ש״ח, למי שפורש לגמלאות בגיל פרישה, וצפוי לחיות עוד 15-20 שנה. התחשיב הזה כשלעצמו מעמיד את הפנסיות הללו על סכומים אסטרונומיים שאין להם תקדים: קצבה חודשית של 40,000 ש״ח היא שוות ערך ללא פחות מצבירה של 8 מיליון ש״ח (!) דבר שאפילו עשירי ישראל מתקשים לעשות. אבל שימו לב – בשל גיל הפרישה הצעיר של מועדון ה-40 אלף של בכירי הפרקליטות, הקצבה הזו משולמת להם במשך 10-15 שנה נוספות, או במספרים: 4-5 מיליון ש״ח נוספות לכל גמלאי. פשוט בלתי נתפס.

כל אלה שמות מוכרים היטב, שממשיכים לפעול בזירה הציבורית, עם נטיות אידיאולוגיות ברורות למדי, על חשבוננו. חלקם קיצוניים ביותר וחוברים לארגונים רדיקליים מאוד. הם פרשו צעירים יחסית, וימשיכו להוות נטל משמעותי על תקציב המדינה וכספי המיסים שלכם למשך שנים ארוכות מאוד. ובכל הזמן הזה עוד ניאלץ לסבול את הטפות המוסר שלהם בטלוויזיה ומעל דפי העיתונים, ובחלק מהמקרים, פעילות אקטיביסטית קיצונית.

סיכום

הנטל של הפנסיה התקציבית הולך ומעמיק מדי שנה. אבל הבירוקרטיה והמשפטנים שלנו לא רוצה שתדברו על זה. על פי דו״חות האוצר, עלויות הפנסיה התקציביות עמדו בשנת 2024 על לא פחות מ-23 מיליארד ש״ח, והם יגיעו לשיא סביב שנות ה-40 כשיעמדו על כ-42 מיליארד ש״ח מדי שנה. מדובר בנתח משמעותי מהתקציב, דומה למשל לכלל תקציב המשרד לביטחון פנים (25 מיליארד), והרבה יותר מתקציבם הכולל של משרדים כמו הפנים (8.7 מיליארד) ואחרים.

מדובר בנטל עצום שנועד לממן את משטר ההטבות והפינוקים שיצרו לעצמם בכירי המערכת המשפטית.

תגובות

ביקשנו ממשרד האוצר נתונים על תנאי הפנסיה התקציבית של הפרקליטים, אלו התשובות שקיבלנו:

״מדובר בנתונים מורכבים, חלקם חסויים, ולא נוכל לספק אותם. כמו כן, בדוח הכספי של מדינת ישראל יש פירוט רב על הפנסיה התקציבית״.

לגבי ״מוקבלי שיפוט״: ״בקשתך כוללת נתונים המחייבים עיבוד ועבודה מעמיקה. ככל שאתה מעוניין שהנושא ייבחן, ניתן להגיש בקשה רשמית בהתאם לחוק חופש המידע״.