מאז 1967 כמעט מיליון פלסטינים היגרו מעזה והגדה המערבית. הנתונים, העדויות והמספרים מאחורי תופעת ההגירה הפלסטינית
ההצהרה של טראמפ החזירה לקדמת הבמה את שאלת ההגירה הפלסטינית – תופעה רחבת היקף שמתועדת בעקביות לאורך השנים, אך נדחקת לשולי הדיון הציבורי. הנתונים מצביעים על מגמת עזיבה משמעותית מיהודה ושומרון ומרצועת עזה, ולעיתים קרובות, מדובר ביותר ממגמה – זהו רצון מוצהר של רבים לעזוב. על רקע זה, חשוב לבחון את המספרים, ההיסטוריה והמשמעויות של המציאות הדמוגרפית הזו.
מגמות ההגירה: הנתונים מדברים
על ממדי ההגירה הערבית מיהודה ושומרון ומרצועת עזה ניתן ללמוד מנתונים עקביים לאורך השנים. ב-2002, לפי מקורות פלסטיניים, כ-80,000 פלסטינים עזבו את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, עלייה של 50% בהשוואה לשנה הקודמת. בזמן האינתיפאדה השנייה, נמלטו מיהודה ושומרון לירדן קרוב ל-150 אלף פלסטינים נוספים.
לפי נתוני המנהל האזרחי מ-2008, מאזן ההגירה השלילי מחבל עזה בשנים 2007-1997 הסתכם ב-97,062 נפש, עם שיא של 24,915 נפש בשנת 2005. מאזן ההגירה השלילי מיהודה ושומרון בתקופה זו הסתכם ב-212,299 נפש, כאשר שיאו היה בשנת 2007 – 59,861 נפש.
בשנת 2019, כשמצרים פתחה את הגבול, כ-35,000 פלסטינים נוספים היגרו מרצועת עזה. לפי נתוני הבנק העולמי, בשנים 1967 עד 2019 היגרו מיהודה, שומרון ורצועת עזה 836,358 ערבים. בשנים 2024-2020, לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של ארה"ב, היגרו עוד 101,355 איש.
בדצמבר 2021 פרסם המכון הבינלאומי ההולנדי למחקר חברתי מאמר מאת מרים סבח שם נטען כי "אילו הייתה לצעירים אלה הזדמנות לעזוב לכל מקום אחר בעולם, הם היו עוזבים ללא כל היסוס […] כל אדם שמאמין בזכויות שלו לא יסכים להמשיך ולהיות במצב הזה, יחפש וימצא מוצא".
מאז אוקטובר 2023, מגמת ההגירה התגברה משמעותית. לפי הוושינגטון פוסט, יותר מ-115,000 עזתים נוספים חצו למצרים. "עזה הרוסה. תפתחו את המעבר, תנו לנו לעזוב את עזה!" זעק העיתונאי העזתי סמי עובייד בראיון לערוץ 13. לפי הערכות האו"ם, שיקום ההריסות בעזה צפוי להימשך לפחות 16 שנים.
בסך הכל, לפי סיכום נתוני האו"ם, הלשכה לסטטיסטיקה של ארה"ב והדיווח בעיתון הוושינגטון פוסט, בשנים 2024-1967 היגרו מיהודה, שומרון ורצועת עזה 1,012,713 ערבים לפחות.
הפזורה הפלסטינית בעולם: תמונת מצב
לפי נתוני האו"ם, בכ-40 מדינות השונות בפזורה הפלסטינית, פרט מירדן, ישראל ושטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, מתגוררים לפחות 3,344,696 פלסטינים.
| יבשת | מדינות | מספר פלסטינים | מתוך זה: |
| אסיה | 11 | 969,411 | סוריה – 438,000
ערב הסעודית – 280,245 לבנון – 174,422 קטאר – 100,000 האמירויות – 98,000 כווית– 80,000 עיראק – 57,000 תימן – 55,000 טורקיה – 30,000 |
| דרום אמריקה | 10 | 1,202,000 | צ'ילה – 500,000
הונדורס – 280,000 גואטמלה – 200,000 סלבדור – 100,000 |
| צפון אמריקה | 4 | 455,275 | ארה"ב – 255,000
מקסיקו – 120,000 קנדה – 50,975 |
| אפריקה | 4 | 449,275 | מצרים – 270,245 |
| אירופה | 9 | 212,835 | גרמניה – 80,000 |
| אוקיאניה | 2 | 55,000 | אוסטרליה – 45,000
יפן – 10,000 |
* בכל יבשת מוצגות המדינות עם הריכוז הגדול ביותר של פלסטינים. שאר המספרים מתפלגים בין יתר המדינות.
סיפורי הצלחה: השתלבות בארצות היעד
הקהילה הפלסטינית בצ'ילה היא בין העשירות במדינה, עם ייצוג של כ-10% בפרלמנט. כמו כן, כפי שדווח על ידי המרכז האמריקאי ללימודי אמריקה הלטינית והקריביים, "צאצאי המהגרים הפלסטינים מהווים את הרוב הגדול של המעמד השליט בהונדורס, הכולל את המגזר העסקי".
פתרונות מעשיים: מדינות מוכנות לקלוט
בנובמבר 2023, עשרות אלפי תושבים ברפובליקות צפון קווקז ברוסיה חתמו על עצומה המציעה לקלוט פליטים פלסטינים. בעקבות זאת הוקמה קבוצת עבודה ממשלתית להסדרת קליטתם, כולל מתן מסמכים, תעסוקה וחינוך.
גם טורקיה הפכה ליעד מבוקש. לפי נתונים מינואר 2024, פלסטינים רבים, בהם סטודנטים, אנשי עסקים ורופאים, בחרו להשתקע במדינה ומדווחים על שביעות רצון גבוהה.
המכשול האמיתי: שימור מלאכותי של הבעיה
במקום לסייע לפתרון קבע, המדיניות הבינלאומית משמרת את הבעיה. בין 1994 ל-2020 הועברו לרשות הפלסטינית יותר מ-40 מיליארד דולר. הרשות ממשיכה לכלול במרשם האוכלוסין שלה גם מהגרים וילדיהם שנולדו בחו"ל, כדי למקסם את הסיוע הכספי המחושב לפי נפש.
כפי שאמרה השגרירה ניקי היילי: "ערבים פלסטינים צריכים לעבור למדינות אוהבות חמאס […] זו לא הבעיה של ישראל. זו לא הבעיה של אמריקה […] אם למדינות כמו קטאר, טורקיה ואיראן יש אהדה כה עמוקה לתושבי עזה, הם צריכים לקלוט אותם אצלם".
לקחים מההיסטוריה: הסכם פוטסדם כמודל
דוגמה לפתרון המצב ניתן למצוא בדברי צ'רצ'יל בבית הנבחרים הבריטי ב-1944: "הגירוש הוא השיטה המספקת והמתמשכת ביותר […] לא יהיה עירוב אוכלוסייה שעלול לגרום לבעיות אינסופיות".
בהמשך לכך, בוועידת פוטסדאם ב-1945 הסכימו ארה"ב, בריטניה וברית המועצות על העברת אוכלוסייה גרמנית חזרה לגרמניה 'בצורה מסודרת ואנושית'. המניע היה יצירת מדינות לאום הומוגניות החיות בשלום זו עם זו.
דוגמאות נוספות כוללות את העברת 154,000 טורקים מבולגריה ב-1989, ואת המקרה העדכני מספטמבר 2023, כשהסתיים הסכסוך בנגורנו קרבאך בהעברת האוכלוסייה הארמנית לארמניה.
עם חזרתו של טראמפ לתפקיד, נפתחת הזדמנות ליישם פתרונות שהוכיחו את עצמם בעבר. כפי שכתב לוטננט קולונל בדימוס ראלף פיטרס במאמרו משנת 2006: "אה, ועוד סוד קטן ומלוכלך מ-5,000 שנות היסטוריה: טיהור אתני עובד".
צעדים מעשיים: הצעת טראמפ
לפי הודעת האו"ם, שיקום ההריסות בעזה ייקח עשרות שנים ויעלה עשרות מיליארדי דולרים. הנשיא טראמפ הציע פתרון מעשי: "עזה היא אתר הריסות, אי אפשר לחיות שם, צריך מקום חדש שאנשים יהיו בו מאושרים. זה יכול להיות במדינה אחת או במדינות רבות".
טראמפ הבטיח גם שארה"ב תסייע בפירוק ההריסות ויצירת פתרונות דיור ותעסוקה. בהיותו איש עסקים מנוסה, הוא מבין שהשקעה בקליטת המהגרים תהיה יעילה וזולה יותר מאשר שיקום האזור ההרוס. זהו פתרון מעשי שמתכתב עם מגמת ההגירה הקיימת ומציע לה גיבוי בינלאומי חסר תקדים. סביר להניח כי הוא יסכים להגיע למסקנה שיהיה הרבה יותר הגיוני, זול ויעיל אם שטחו של חבל עזה פשוט יצורף סופית למדינת ישראל. הרי על פי החלטת חבר הלאומים השטח הזה היה חלק משטחו של הבית הלאומי היהודי.
ולגבי אמירתו של הנשיא טראמפ שהפתרון שלו יוכל להיות גם קבוע אך גם זמני, הניסיון האנושי מלמד שאין דבר קבוע יותר מהפתרון הזמני.
