ההצהרה הדרמטית על פינוי עזה היא רק ההתחלה של מדיניות חדשה שמבטלת עשורים של פייסנות מערבית ומציבה לראשונה מחיר אמיתי לאלימות
בתום מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו העולם והאזור כצפוי כמרקחה. טראמפ, שמאז שנכנס לבית הלבן הספיק כבר להוביל סדרת שינויים מרחיקי לכת, בראשם גירוש המוני של מסתננים בלתי חוקיים בחזרה לקולומביה, שסירבה תחילה אך התקפלה במהירות, הודיע על פתיחתו של אחד המהלכים המדיניים הדרמטיים ומרחיקי הלכת בתולדות המזרח התיכון – הוצאת העזתים מעזה לצמיתות. עוד בטרם נכנס טראמפ לחדר הסגלגל הסתובבו שמועות ותדרוכים והדלפות על תכנון "רילוקיישן" לתושבי עזה, שיהיה זמני. אבל עכשיו לראשונה אמר טראמפ בקולו כי על העזתים לעזוב. בשפתו הנדל"נית הוא תיאר קודם את גודלה של ישראל (או יותר נכון קוטנה), ולאחר מכן כשהודיע שהעזתים ייצאו את שערי הרצועה לצמיתות, ושארצות הברית תנהל אותה.
מאה שנה של תוקפנות
כאן צריך להתרכז רגע במציאות ההיסטורית שבה אנו נמצאים. משחר קיומו של הישוב העברי בארץ ישראל עמדו הערבים והציונות על מסלול התנגשות תמידי שנבע מרצונם של היהודים במדינה ריבונית, ומחוסר רצונם של הערבים (ובאופן רחב יותר המוסלמים) להתקיים לצד או בתוך מדינה שכזאת. זה החל בהתנכלויות להתיישבות החקלאית שחייבה את הקמת ארגוני השמירה, ולאחר מכן לכדי אלימות מאורגנת כמו פרעות תרפ"א ולאחר מכן תרפ"ט שחייבו הקמת כוח מגן קבוע בדמות המחתרות. הציונות הכירה בכך שישנה בעיה ערבית, וגישות שונות לפתרונה עלו, אחת הידועות שבהן היא קיר הברזל של ז'בוטינסקי שגרסה שיש להיחאז במקום ולהדוף את הערבים עד שיכירו בכך שתוקפנותם חסרת תועלת, ואז יוכלו ליהנות ממיטב הזכויות והשוויון שיש למדינת היהודים להציע.
אלא שלאורך השנים עלתה גישה אחרת להתמודדות עם התוקפנות הערבית והיא גישת הפשרה הטריטוריאלית, שגרסה בצורתה האידיאליסטית יותר כי מאחר ומדובר בסכסוך טריטוריאלי, בין יהודים שיש להם מדינה לערבים הפלסטינים שאין להם, הקמת מדינה פלסטינית תפתור את העימות המתמיד ושתי האומות יוכלו לחיות זו לצד זו בשלום. בצורתה הנאיבית יותר גישה זו נקראה היפרדות, והיא גרסה, על בסיס מודל ההתנקות, כי אם לא נצליח להגיע להסדר שלום עם הערבים, ניזום מהלך חד צדדי שבו תעזוב מדינת ישראל שטח שנתון במחלוקת ולמעשה תרחיק את עצמה מן התוקפנות. לגישה זו ניתנו הדים עד ממש לאחרונה בנאום הכניסה לפוליטיקה של בני גנץ, ולמעשה היא לא ננטשה באופן מלא על אף ההוכחות הרבות לחוסר התוחלת שבה.
אבל הייתה גם גישה שלישית שהתבטאה במספר דרכים אחרות, וגרסה שיש לא רק להדוף את התוקפנות הערבית אלא ממש להרחיק אותה, ולייצר השלכות ממשיות עבורה. בסוף מלחמת העצמאות הערבים שפתחו במלחמה מצאו את עצמם ללא המדינה המתוכננת, וכשהשטח שבו רוכזו קטן מן השטח שהוצע בתכנית החלוקה, וכשרבים מהם לא יכלו לגשת לבתיהם עקב בריחתם מאימת צה"ל או הודות לעידוד צבא ההצלה שקרא להם לעזוב זמנית. כך קרה שהתוקפנות הערבית עלתה לערבים במדינתם, ששטחיה הייעודיים ניטלו על ידי ירדן ומצרים, ובאובדן שטח לציונות ביחד עם פליטים רבים.
מאז תש"ח לא הייתה תוצאה כזו שוב לתוקפנות הערבית. נהפוך הוא, היא תוגמלה בעקביות. הרוזן ברנדוט תיגמל אותה עד לנשימתו האחרונה במהלך המלחמה, ומדינות המערב המשיכו בקו שלו לאורך השנים, ובמיוחד החל משנות השבעים, אז האלימות של אש"ף תורגמה להישגים כבירים שבשיאם הוזמן יאסר ערפאת לנאום באו"ם והכרזה על הציונות כעל אידיאולוגיה גזענית. הלקח לערבים, שתודלק על ידי הסכמי קמפ דיוויד, היה שהאלימות והתוקפנות משיגות את מטרותיהן ושיש להמשיך בהן. לאורך שנות השמונים התוקפנות הערבית נמשכה, תחילה מפת"חלנד שבדרום לבנון ומשם לקסבות של עזה ושכם. ישראל בתגובה הביאה את אש"ף לרמאללה והכירה בו, וקיבלה מלחמת טרור אכזרית עם אוטובוסים מתפוצצים, רק כדי לתגמל את התוקפנות שוב בדמות ההתנתקות.
טראמפ משנה גישה
אלא שמאז בחירת טראמפ לראשונה, חל שינוי בקו המדיני של המערב ביחס לתוקפנות הערבית. טראמפ היה נחוש לשנות את המדיניות בכל התחומים וכך עשה, לאורך כהונתו הראשונה הוא פעל על יצירת תכנית המאה תוך התעלמות לא בלתי מופגנת מן הפלסטינים, למורת רוחם הקולנית. לבסוף כשהוצגו הסכמי אברהם, הפלסטינים, הסרבנים הראשיים של העולם הערבי, הודרו ממנו. עכשיו, לאחר שנה וחצי של מלחמה, טראמפ ממשיך שוב בקו שהחל בכהונתו הראשונה ומחיל השלכות על התוקפנות הערבית והפלסטינית. עזה פלשה לישראל וטבחה בתושביה, ועכשיו שוממת וחריבה. טראמפ מציע גישה שונה – במקום לשקם את עזה, הוא מתכוון להעביר את תושביה למדינות אחרות. כך יוצא שדונלד טראמפ הוא המנהיג המערבי הראשון שמראה לפלסטינים שיש השלכות לסירוב התוקפני שלהם.
על ישראל, חפצת החיים והשלווה, לשתף פעולה עם טראמפ ולאמץ את הקו שלו למען הזזת העזתים. הקו של טראמפ גורס שאין זה הומני להשאיר את העזתים בהריסות, ושלמעשה, זהו הדבר החומל לעשות. העבודה השקטה שהשיגה מאחורי הקלעים את תמיכתו של הנשיא בהגליית הפלסטינים מעזה יש להמשיך עכשיו כדי לוודא שהתוקפנות הפלסטינית לא תוכל להתחדש. אם יועברו הפלסטינים לירדן וסיני, המדינות הללו, שיודעות במי מדובר ושהרוויחו רבות מהעיסוק המתמיד שהפלסטינים כפו על ישראל, יעשו הכל כדי לעקר את המהלך. הן ישימו את המפונים סמוך לגבול עם ישראל, ואז כשתתחדש האלימות, יסבירו בחלקלקות שאין להם איך למנוע אותה. על כן קריטי שישראל תתעקש על כך שהפלסטינים המפונים יהיו רחוקים מגבולותיה ככל האפשר. אינדונזיה, קטאר, אפילו אירלנד זה טוב, העיקר שיהיו רחוק.
ובעניין הזה צריך לומר את המובן מאליו, עזה היא הפיילוט. התגובה של טראמפ על גודלה של ישראל היא יותר מפליטת פה, אלא קריאת מציאות מפוכחת ובריאה, שרואה עד כמה פתרון שתי המדינות אינו ישים, ועד כמה נחוץ לבחור בגישה אחרת.
בסופו של דבר, מדובר באיש נדל"ן, וגם הוא יודע שיש שלב שממנו והלאה כבר אי אפשר לפצל דירת חדר. באם פיילוט עזה יתקיים, יהודה ושומרון, והישות הפלסטינית שבתוכם יהיו הבאים בתור.
