בינדר חייב ללכת

תוכניתו של טראמפ בנוגע ל"יום שאחרי" הלחימה בעזה לא מותירה אף צד אדיש. לא את הימין שבטוח שבעוד רגע ייבנה גם בית המקדש השלישי. לא את השמאל שמאבד את חלומו התמוה וההרסני להקים מדינה פלסטינית. לא את הפלסטינים שנרטיב האומללות שלהם כבר אינו מחולל רושם. לא את העולם הערבי שמבין שדברים עומדים להשתנות במזרח התיכון. אולי אף לא את העולם כולו.

תוכנית טראמפ והתנגדות ראש אמ"ן

נראה כי גם ראש אמ"ן האלוף שלומי בינדר לא יכול היה להימנע מלהתייחס לתוכנית, כך לפחות על פי דיווחים שהתפרסמו לקראת סוף השבוע. על פי הדיווח, בינדר הזהיר כי תוכניתו של טראמפ לפנות את תושבי עזה עלולה לגרום להסלמה מיידית ביהודה ושומרון. זה המקום להזכיר כי ביו"ש ישנה הסלמה תמידית ומתמשכת ולא צריך היה להמתין לתוכנית טראמפ על מנת להתריע מפניה.

התרעתו של האלוף בינדר, אם אכן נוסחה כך, מפני "הבערת השטח" כתוצאה מתוכניתו של טראמפ היא המשך ישיר של הקונספציה האיומה שהביאה עלינו, בין היתר, את טבח השבעה באוקטובר. ההשגה כי צריך "להרגיע" את אויבינו בכך שנעביר להם כספים, נספק להם מקומות עבודה ונניח להם להתקרב אל גדר ההפרדה במרחק בלתי נתפס מבלי לפגוע בהם לקוחה בדיוק מאותו בית מדרש שמבקש להרגיע גם לגבי תוכנית ההגירה מעזה. יתכן כי יש למנות קצינים במטכ"ל שהגיעו כבר להבנה המהפכנית שחמאס ושאר שונאינו אינם זקוקים לסיבה אמיתית שתעלה את קצפם עלינו, הם רוויי מוטיבציה לחסל אותנו מבלי שנספק להם סיבות נוספות "לכעוס".

הרוחות החלו לסעור לאחר פרסום הדברים שיוחסו לראש אמ"ן ותגובתו של שר הבטחון ישראל כ"ץ לא איחרה להגיע. השר הינחה את הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי לנזוף באלוף בינדר. "לא תהיה מציאות שיתבטא נגד תוכנית טראמפ" , אמר כ"ץ והוסיף כי הורה לצה"ל להיערך לקידום התוכנית. אי אפשר להתעלם מהאבסורד שטמון בדרישה שהופנתה לרמטכ"ל שכן הוא זה שבחר להעלות את בינדר לדרגת אלוף ולמנותו לראש אמ"ן לאחר ששימש כראש חטיבת המבצעים באגף מבצעים גם בלילה ההוא שבין השישה לשבעה באוקטובר.

על כתפיו של בינדר היתה מוטלת משימה כבדה מאוד בשעות הללו. יש הטוענים כי הוא ביצע לאורכן עשרות שיחות טלפון שעד לרגע הזה לא ברור עם מי ניהל אותן. ידוע ששם פעמיו אל הקריה רק בבוקר השבעה באוקטובר – טעות גדולה מאוד ואולי אף הרת גורל לכשעצמה. הרמטכ"ל לא חיכה להשלמת התחקירים, כאמור, והחליט למנות את בינדר לראש אמ"ן כמיטב המסורת הקלוקלת של צה"ל שממנה קצינים שאינם אנשי מודיעין לתפקיד הנכסף. גם עתירתן של משפחות שכולות נגד מינויו לא מנעה אותו. מאוחר יותר הסתבר כי מי שערך את התחקיר בעניינו של בינדר היה תא"ל במיל' רלי מרגלית ששירת תחת בינדר בעבר, כאשר הוא גם חברו האישי וגם היה חלק מאגף המבצעים מאז שפרצה המלחמה. אין צורך להכביר במילים עד כמה מהימן התחקיר שיצא תחת ידיו.

מההדלפה ועד להכחשה

יתכן כי בחירתו של הרמטכ"ל למנות את בינדר לראש אמ"ן נובעת מרצונו לנקות גם את הכתם שהוא עצמו נושא על גבו וכך יחד הם ממשיכים לנהל את המלחמה בלי אף מילה על הלילה ההוא, על שיחות הטלפון שקיימו ובעיקר על אלה שלא. הרי גם על ראש אמ"ן היוצא האלוף אהרון חליווה אמר הרמטכ"ל: "בתקופתך הישגים רבים, וכישלון אחד צורב וקשה". רק כשלון אחד. קורה.

בינדר שמר על שתיקה לאחר הפרסום הראשוני בו נטען כי אמר את הדברים בדיון פנימי אך לאחר שנודע על החלטתו של שר הביטחון באשר לנזיפה, פרסם האלוף הצהרה ובה טען כי לא אמר את הדברים המיוחסים לו אלא רק הציג את ההשלכות האפשריות של השיח בנושא. מהן ההשלכות אותן העלה? האם לא הזהיר מפני "הסלמה מיידית ביו"ש"? ומה פירוש "השלכות של השיח בנושא" – וכי ניתן שלא לקיימו?

ראש אמ"ן בהיותו איש צבא הכפוף לדרג המדיני ואמור ליישם את החלטותיו, אינו אמור להביע את דעתו בסוגיות מדיניות, בין אם מסכים איתן ובין אם לאו. הבעיה אינה טמונה בהתנגדותו לתוכנית כפי שעולה מדבריו של שר הבטחון. על אף כל אלה, צריך להודות כי לעיתים ישנו קו דק מאוד עד כדי בלתי נראה בין הבעת דעה אודות תהליכים מדיניים לבין הערכת מצב ביטחונית אותה בהחלט מצופה לקבל מקצין בתפקיד שכזה אך היא, כאמור, צריכה לנבוע אך ורק מתוך הנחה ברורה שבתוכניותיו של הדרג המדיני יש לדון ואת החלטותיו צריך לממש. נותרה שאלה פתוחה נוספת והיא מטרידה לא פחות – כיצד הגיעו דבריו של בינדר, אם אכן נאמרו, אל התקשורת? האם דאג בעצמו להדליפם? חמור לא פחות גם המקרה בו מישהו אחר מהנוכחים בדיון הדליף אותם. יתכן כי הטראומה שבוודאי אוחזת באלוף בינדר מאז שבת שמחת תורה גרמה לו להזדעק מיד ולהתריע שלא כמו בלילה ההוא. אם אכן היתה זו עמדתו של בינדר בדיון הרי שאין מקום במטכ"ל של אחרי הטבח לקצינים שאוחזים עדיין בתפיסות שכאלה – הן רופסות ומתוך כך, מסוכנות.