היזם שמוביל שידוד מערכות עמוק בבירוקרטיה הממשלתית בוושינגטון הפך לאויב הציבור החדש
השמאל האמריקני מצא סוף סוף אדם אותו הוא שונא יותר מדונלד טראמפ. אילון מאסק, שאנשיו מובילים בימים אלה שידוד מערכות עמוק בבירוקרטיה הממשלתית, הוא אויב הציבור החדש.
לאחר תבוסה קשה בבחירות ושלושה שבועות מטלטלים של ממשל טראמפ השני, המאפיין הבולט ביותר של המפלגה הדמוקרטית חסרת המנהיגות הוא תחושת ההלם הקולקטיבי והאימה מפני פועלו הנוכחי של מאסק. אם התופעה שהוגדרה בעבר כ"תסמונת טראמפ" (Trump Derangement Syndrome) שככה מעט בקרב השמאל, נראה שתסמונת מאסק ממלאת היטב את החלל הזה.
הדמוקרטים עורכים עצרות מיוחדות בהן הם משתלחים במאסק בפומבי. הם מנסים להגיש נגדו תביעות משפטיות. הם בודקים האם אנשי צוותו חשודים בעברות של ביטחון מידע. הם מנסחים הצעות חוק פרסונליות נגדו.
מאסק מצדו, אולי היזם הבולט בימינו, מביא את רוח עמק הסיליקון למשימת קיצוץ וייעול גופי הממשלה, משימה שעד לאחרונה נחשבה כה מורכבת וקשה עד שאף אחד לא חשב לנסות אותה ברצינות, ובוודאי לא להצליח בה.
הרעיון של "המצעד הארוך דרך המוסדות" מיוחס להוגה השמאל הגרמני רוּדי דוצ'קה. משמעותו היא תהליך השתלטות איטי על החברה כולה באמצעות רתימת מרכזי הכוח הפוליטיים והתרבותיים. בוושינגטון היום, מאסק מוביל מצעד קצרצר דרך המוסדות, ומנסה בתוך שבועות ספורים לכוונן מחדש את הבירוקרטיה הממשלתית ולצמצמם את בזבוזי הענק עליהם התלונן הימין במשך שנים.
במהלך כהונת טראמפ הראשונה, פיטר נבארו שהיה אחד מיועצי הנשיא התגאה בכך שדברים נעשו ב"זמן טראמפ", כלומר מהר יותר ממה שניתן היה לדמיין בהתחשב בבוס חסר הסבלנות. זמן מאסק הוא מהיר עוד יותר.
אחת הטענות הנפוצות נגד מאסק נוגעת לכך שאיננו נבחר ציבור. "אף אחד לא הצביע עבור אילון", זועקות הכותרות באתרי השמאל. זה נכון, אבל אף אחד לא הצביע גם עבור שאר יועצי טראמפ. נשיא ארה"ב נבחר כדי לנהל את הממשלה ומסתמך על אנשים רבים בתפקידים שונים ובמעמד משתנה. אף אחד מהם לא ניצח בבחירות כדי לעשות זאת.
למעשה, השימוש ביועצים חיצוניים ולא רשמיים הוא מסורת נשיאותית ותיקה שמקורה ב"קבינט המטבח" של אנדרו ג'קסון אי שם בשנות ה-30 של המאה ה-19. הטענה המסוימת הזו נגד מאסק נשמעת מצחיקה גם מול העובדה שאף אדם בתוך המנגנון הענק שאותו הוא נאבק לשנות לא נבחר מעולם בבחירות. ההבדל בינו לבינם הוא שמאסק פועל באישור הנשיא שנבחר זה עתה.
כמובן שגם ענייני החוק חשובים. מאסק מוגדר כעובד ממשלה מיוחד, מה שהופך אותו ליותר מסתם מיליארדר שנכנס במקרה לבית הלבן, אך סמכויותיו מוגבלות. כל עוד גורמים בממשלה פועלים לפי עצתו ולא מתוך הוראה ישירה שלו, השפעתו על פעולותיהם עומדת במבחן החוק.
באופן כללי, יהיה כנראה עדיף לצוות מאסק להתחשב במכשולים חוקיים אפשריים ולהאט מעט את הקצב, במקום לרוץ קדימה במהירות רק כדי להיחסם בבית המשפט. כך או כך, חזונו של ממשל טראמפ לגבי כוחות הנשיא נמצא במסלול התנגשות עם כוחות התקציב שבידי הקונגרס, מה שבוודאי יוביל למאבק משפטי ופוליטי מורכב ובעל השלכות.
באשר לקמפיין נגד מאסק עצמו, וכפי שכבר ראינו בעבר – לשמאל בהחלט יש יכולת להפוך דמות ציבורית לשנואה. אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות האמצע למשל ויזכו בשליטה בבית הנבחרים, יתכן כי אחד מצעדיהם הראשונים יהיה לפתוח בחקירה נגדו ונגד כל אנשיו, כולל דו"חות מפורטים על כל מעשיהם. התקווה היא שעד אז מאסק יצליח לבצע שינויים משמעותיים באופן בו פועלת הממשלה הפדרלית ולהתקדם הלאה למיזם הבא, בין אם יהיה מדובר בכריית מטאורים או יצירת היתוך קר אמיתי.
ובינתיים, העובדה שהפך למוליך ברק פוליטי כל כך גדול עד שהוא מסיט חלק מהאש הפוליטית מן הנשיא טראמפ, מהווה עוד אחד מן ההישגים הבלתי אפשריים של אילון מאסק.
הטור התפרסם באתר נשיונל רוויו.
נקווה שגם הימין שלנו ילמד ובממשלה הבאה יהיה שר לענייני צמצום וייעול הבירוקרטיה.
תודה
רצוי היה לעשות רשימה על מה שצוות DOGE מצאו:
https://x.com/i/grok/share/GpTYzsmUtV9dJ9ZGk3TJJ1wlD
ובמיוחד על מימון חמאס ומפעל הבטון שיצר את המנהרות שבעזה:
https://x.com/i/grok/share/xszmyZwQQHAG8hueEkB5seQjX
השמאל האמריקאי כולו נשען על הכסף הגדול שמגיע מוושינגטון. מדובר במערכת שחיתות ממסדית מסועפת והרבה מאוד אפסים התפרנסו ממנה במשך שנים בלי לייצר כלום חוץ מכאוס ועוד שחיתות. ברגע שייבשו להם את הביצה הם יפסיקו להתקיים לכן המאבק נגד מאסק הוא למעשה מאבק קיומי עבורם.
שמאלנים הם תאבי שלטון כסף וחסרי נאמנות לכל עם בו הם חיים
זה אלמנטרי: מאסק עושה את הדבר המסוכן ביותר לסמול האמריקאי במצבו היום,
מאסק חושף לקרני השמש כל הטיה פוליטית של כספים, שהסמול האמריקאי מעוניין שישארו סמויים.
אני לא מדבר כמובן על הט*פשים, שהלכו אחרי שצפו בפוליטרוקים של ה-CNN, לנפנף בשלט נוסח "מאסק הוא ה*טלר". אלה טיפשים שימושיים, שהקומוניסטים תמיד ניצלו אותם, לפני שהחלו את מסעות הרצח (עובדה היסטורית. כך בדיוק, בהתאמה של 100%, בוצעו הדברים לנין וסטלין עד פול פוט) אלא על פעילי השטח האמיתיים של הקומוניסטים בארה"ב – נבחריהם בבית הנבחרים ופקידות בכירה, כדוגמת המאמר.
אתם חושבים ש-Fusion GPS המציאו דו"ח מצוץ מהאצבע עבור הילארי קלינטון, בחינם? ועורכי דין של ה-FBI שיקרו בתצהירים ל-FISA עבור הורדת פליטות פחמן של התעשייה בארה"ב?
נמחיש זאת בדוגמא מקומית – לאחרונה פורסם מכתב רשמי של לשכת "עורכי הדין", כי הקמפיינרים בראשות הלשכה – גנבו (כספי חברים לא נועדו למסעות פוליטיים) כמיליון שקל, מכספי הלשכה – על מנת לממן קמפיין פוליטי לטובת מלך המשפט, השופט עמית ה-14. באמת האמנתם שחברות שלטי חוצות, תורמות בחינם שטחי פרסום בעלי נראות מקסימלית בתל אביב – לטובת מסרים מגוחכים שהשמש תשקע בצפון, אם חברי אותה לשכה לעיל, לא יוכלו לקדם את חבריהם לכס השיפוט?
(חשבתם פעם למה בכלל צריך רוב של משפטנים, בהרכב הועדה לבחירת שופטים? מה יש לעורכי דין לחפש שם? איזה אינטרס *ציבורי* בכלל מקדמת גילדה מקצועית, אשר חבריה יוצאים נשכרים מפעולות השופטים? תפקיד הועדה הוא לדאוג להכנסה למשפטנים ולא לדרג את יכולות השופטים, עפ"י תוצאות מעשיהם???
במיוחד כאשר כל מתנגדי השוות האיזון, צורחים בגרון ניחר תחת כל מקרופון רענן, שהליך המינוי הוא הדרך היחידה לבקר את אלילי המשפט? אז מדוע הרוב שם משפטנים?)
או עיתונאי חצר, מגנים על פחליטים שבישלו סרט פיגוע באמצע מלחמתו של הציבור הישראלים, ברוצחים ואנסים של חמאס? עבור ליטופי אגו בלבד, ממי שחבריו מאמינים בגופות בירקון?
כל זה עולה הון עתק וכמו כל הרוצחים הקומוניסטים לפניהם, מימון זה מגיע מכספי המיסים, שאני, את ואתה משלמים.
כל עוד זה קיים עמום אי שם, מי שמתעסק בפוליטיקה מאמין שזה כך – אבל אף אחד לא יודע. חכן, דווקא תפקידו של מאסק, בתור כותב דו"חות בלבד – ללא כוח ממשלתי – מסוכן כל כך! אם הוא היה צריך להחליט על המלצות וליישם – אפשר היה לערבב את הציבור ו"לדווח" ב-MSNBC שמאסק השתגע ודורש לקחת כסף מהחולים המסכנים במשאד הבריאות.
אז דווקא העובדה, שהוא צריך לכתוב את המספרים היבשים – מסוכנת כל כך לקומוניסטים האמריקאים.
חשבו על זה, בתור מנהל פירמה עיסקית – מאסק יודע לקרוא דוחות כספיים, לזהות מניפולציות ולאתר "בזבוזים". זה ה-אב בניהול עסק. כל מי שניהל עסק בחייו, יודע זאת. כל מי שפתח עסק, לומד מהר מאוד לספור את הכסף ולהיפטר ממה שאינו נחוץ. אפילו תזרים מזומנים גרוע, יכול להרוג חברה עם מוצר רווחי. זו הסיבה, מדוע הרבה יזמים ממנים מנכ"ל מקצועי. זה מקצוע לנהל עסק ולאתר בורות, לפני שכל העסק צונח לתוכם. הוצאה לא מבוקרת פה ושם והעסק גמור. זה רק במגזר הציבורי, כל תקציב הוא בסדר, כל עוד יש מייל האומר שממש חייבים את זה.
זו לא ביקורת על המגזר הציבורי. הוא עובד בשיטה היחידה האפשרית עבורו (תקציבים) והוא נחוץ. אלא כוונתי להצביע על יכולותיו העסקיות של מאסק, המסכנות את עצם מהותו של הסמול הקומוניסטי הנוכחי האמריקאי.
סורוס יכול לממן פעילות עיסקית. אבל לפעילות ממשלתית, כמו זו – https://www.youtube.com/watch?v=NSsMuAusVJ8 – נדרשת הסטת תקציבים. מיליארדר חיצוני, חא יכול פשוט להופיע משום מקום ואז להחליט ולממן, כיצד פועלת רשות ממשלתית. זו הסיבה, מדוע מאסק מהווה את הסכנה הברורה והמיידית לסמול האמריקאי. הוא פשוט שומט (לא במו ידיו, לא הכל כל כך פשוט) את הבסיס הכספי, באמצעותו הם פועלים כרגע.
ומילה קטנה לסיום, לגבי האפשרות לחקירות, חקיקה ופעולות משפטיות, כנגד מאסק ואנשיו: עד מתי אזרח/אדם/ציבור צריך לסלוח על מעשי המחנה השני ופשוט להביא את הלחי השנייה? אני לא אומר שצריך … אני בכלל לא קובע כלום, אני שואל שאלה פתוחה. אפילו בעלות הברית, הבינו באיזשהו שלב, שמילים גבוהות לא יעצרו את היטלר.
באיזה שלב, זה תקין מוסרית, לעצור את (תבחרו לבד מי) ולהעביר אותו/אותה שנים רבות במשפטים? אולי רק לשם דוגמא, כאשר גלי בהרב מיארה תעמוד בלי בגדים לפני סוהרות ש"רק עושות את עבודתן", אולי רק אז היא תבין שלא היה כדאי לערבב בין משפט לפוליטיקה???
ולמען הסר ספק, אני לא מאחל שום דבר לגברת מיארה. לא לרע ולא לטוב. אני פשוט זוכר שופט מסוים, שהיה לוקח את מתמחיו לבתי מעצר ובתי כלא – בבחינת, תראו לאן אנחנו שולחים אנשים.
כוונתי כמובן, ל"חיפוש בית כלא שיוכל לקלוט אותו" לכאורה עפ"י תביעתו של פילבר. אולי כאשר לשני הצדדים בויכוח הפוליטי יש אותו נשק, זה "לפתע" ירסן מאוד את הויכוח ויהפוך אותו לתרבותי. הסיבה שהמלחמה הקרה לא הפכה לגרעינית (שאחריה, לא בטוח שהיינו קיימים כדי לכתוב כאן) היא לא אמונת מנהיגי העולם ברעיונות נעלים של קדושת החיים (תשאלו את הגולאג בברית המועצות) אלא העובדה, שכל מדינה יצרה לעצמה – יכולת "מכה שנייה", במגוון דרכים ולכן, אף אחד לא תקף בסוף אף אחד (אפילו לא בקובה) כיוון שידע שגם אם יתקוף ראשון, גם מדינתו תושמד. תתפלאו לדעת, מה קורה כאשר לא מפנים את הלחי השנייה.
לכן אולי, יתכן ויכול להיות, שמשפט – זה לא ליטופי אגו למי ש"הדמוקרטיה זה אני".