המיליציה ניצחה: המחיר הכבד של זלזול בהשכלה צבאית

מאז הקמתו שולטת בצה״ל המגמה של שימור אתוס המיליציה (הפלמ״ח) וניכור לכל מה שקשור ללמידת המקצוע הצבאי. מולה נמצאה המגמה שחתרה לפתח סגל קצונה מקצועי באמצעות גיבוש מערכת השכלה צבאית מקצועית איכותית. מגמה זו נמצאה למשל בבסיס ההכנות להקמת תוכנית פו״ם ברק, בראשית שנות ה-90, כמוסד ההכשרה של מפקדי הגדודים בצה״ל. מייסדי התוכנית גיבשו תכני לימוד אשר יהפכו את פו״ם ברק למוסד למידה צבאי מתקדם. אך אתוס המיליציה פגע שוב ושוב במאמצים אלו ולמעשה המיליציה ניצחה.

מפלמ״ח לפו״ם: המאבק על דמות הקצונה בצה״ל

בהקשר זה צה״ל חייב לבדוק עצמו מדוע נכשלו הכוונות לפיתוח קצונה מקצועית או לפחות כיצד ייתכן כי התרבות המיליציונית היא זו שזכתה לניצחון מכריע. שאלה זו מתחדדת לאור האמירה הנוקבת בדו״ח ועדת וינגורד:

אין שום דבר חינני וראוי בנטייה האנטי-אינטלקטואלית של חלק מהפיקוד הבכיר בצה״ל (עמ׳ 397).

לתרבות מיליציונית – פלמ״חניקית יתרונות רבים: יוזמה, אלתור, גמישות מחשבתית ועוד אך אלה מתאימים לרמה הטקטית הנמוכה (עד רמת המ״פ) מעבר לזה נמצאת הטקטיקה הגבוהה, הרמה המערכתית והרמה האסטרטגית. רמות אלו מחייבות למידה אינטנסיבית. התוצאה הייתה והינה בתרבות פיקוד וסגל קצונה החסרים את הידע והכישורים הבסיסיים המזוהים עם המקצוע הצבאי בדרגים הבכירים (מג״ד והלאה). ועדת וינגורד קבעה (סעיף 94, עמ׳ 304) כי במהלך מלחמת לבנון השנייה התנהלו בדרג הבכיר רק דיונים בעלי מהות טקטית ללא שהדיון התחבר לסוגיות גבוהות יותר (הרמה האסטרטגית). גרוע מכך הרמטכ״ל בלבנון השנייה היה מעורב רבות בהחלטות טקטיות ונוצר מצב שבו לא הייתה הבחנה בין הדרג האסטרטגי והמערכתי ובין טקטי. במילים אחרות כל גישת רמות המלחמה, המופיעה במסמכי צה״ל השונים, כלל לא הייתה קיימת.

היעדרה של הכשרה צבאית זו הוחלפה בפולחן הטכנולוגיה, בבחינת פתרון קסם שיביא לביטול תופעת החיכוך (ערפל הקרב). הפעלת המערכות הטכנולוגיות הפכה להיות תחליף לקריאה ולימוד ובמיוחד את הספרות התורתית של צה״ל עצמו. לכך התלוותה הסיסמא ׳חדשנות׳, מבית היוצר של רא״ל (מיל׳) אביב כוכבי, כתחליף למקצועיות צבאית של ממש. זאת בלי להבין את מהות המושג וכי חדשנות היא לא בהכרח אמצעים טכנולוגיים חדשים אלא גם שימוש אחר באמצעים קיימים וזמינים לכולם.

מ׳חדשנות׳ לקריסה: המחיר של העדר מקצועיות צבאית

ההשלכות של העדר מקצועיות צבאית בסיסית נחשפו באופן אפוקליפטי ב-7 באוקטובר 2023. התגובה של צה״ל חשפה ליקויים משמעותיים, ובהם הסתמכות יתר על המכשול הפיזי והטכנולוגי סביב רצועת עזה, קו ״הגנה״ שלא ניתן היה להגן עליו, וכן קריסה מוחלטת של הפו״ש כיוון שמחנה רעים היה בסיס האם הן של אוגדת עזה והן של שתי החטיבות המרחביות. למעשה בחינת תפיסת ההגנה של אוגדת עזה כלל לא תאמה את הכתוב בתורות הלחימה של צה״ל (מבצעי כוחות היבשה-מבצעים הגנתיים או הגנת גבולות וקווים ביטחוניים): לא הייתה אחיזה בשטחים חיוניים (יישובים), לא היו מרחבי אבטחה והחזקה, עומק ועתודה. מבלי להיגרר לסוגיות הקונספציה, ההתראה וההתרעה, הרי הציווי הגן בגזרתך כל לא בא לידי ביטוי או מימוש: שטחים חיוניים נכבשו והאויב הגיע לגבול הגזרה האחורי. יתר על כן שיתוק האוגדה הביא לקריסת כל הפו״ש מול פיקוד דרום ומעלה למטכ״ל. כוחות שזרמו לשטח פעלו באופן עצמאי (מיקרו טקטי) ללא הכוונה מערכתית.

תורת ההגנה הייתה קיימת, אך היא כלל לא יושמה או מומשה. כך אמר סגן הרמטכ״ל, האלוף ישראל טל, בעדותו בפני ועדת אגרנט (עמ׳ 1339): ״מה שקרה ביום כיפור, בייחוד בשלושת הימים הראשונים, זה לא שצה״ל היה עם תורות לחימה לא נכונות, הבעיה הייתה שלא ביצענו את התורות של עצמנו״. מפקד פיקוד דרום, האלוף שמואל גונן (גורודיש) מחזק את טענתו של האלוף טל ומכה על חטא: ״…תורת המלחמה שלנו לא נכשלה. היא לא בוצעה…לא עשו מה שנלמד״. חמישים שנה ויום ההיסטוריה חזרה על עצמה.

התעלמות מתורת הלחימה: כשלי המערכה בעזה

למרות שיפור מסוים בלחימת הדרג הטקטי (עד רמת החטיבה), עם תחילת ההתקפה לתוך רצועת עזה, הרי ההצלחות הטקטיות הניבו הישגים מועטים בשל היעדר תיאום ברמה המערכתית וחוסר קיומה של אסטרטגיה צבאית סדורה. צה״ל פעל במספר זירות ולמעשה ניהל מספר מערכות ללא יישום של גישה או חשיבה אסטרטגית. למעשה למרות ההישגים המבצעיים הרי אף אויב לא הוכרע. יתר על כן ברצועת עזה נגרר צה״ל למלחמת התשה מדממת. כשל זה משקף את הבעיות הארגוניות, תרבות פיקוד לקויה וחוסר היכולת לתרגם הישגים טקטיים להישג אסטרטגי – תוצאה ישירה של היעדר מקצועיות צבאית במטה הכללי. זאת כפי שנקבע בוועדת וינוגרד. יש שיגידו, ובצדק רב, שהצבא פועל לפי הנחיות הדרג המדיני. אך עדיין בתחומי האחריות והעשייה של הצבא נמצא מגוון רחב של דרכי פעולה על מנת לתרגם הצלחות טקטיות להישגים אסטרטגיים. זאת יחד עם הבנת ותיווך רמת ביניים – הרמה המערכתית – הנעדרת כליל בחשיבה הצבאית של צה״ל.

הדרך קדימה: בניית סגל קצונה מקצועי

אם צה״ל שבוי בתפיסת הקרב הרב מימדי הרי תיקונם של פגמים מושרשים אלו מצריך גישה רב-ממדית. על צה״ל להתחייב לפיתוח סגל קצונה מקצועי באמצעות השקעה משמעותית בהשכלה צבאית מקצועית איכותית, המדגישה מיון וקידום קצינים בעלי יכולות וחשיבה מערכתית ואסטרטגית. מלט״ק, פו״ם ומב״ל ושאר ההכשרות (מח״ט, מאו״ג) חייבות לסנן את המועמדים גם על בסיס יכולות אקדמאיות ולא רק כי מועמד כזה או אחר הוא התקפי עם ״סכין בין השיניים״. מח״ט ומאו״ג כבר לא צריכים לרוץ ולהסתער. סמכותם הצבאית חייבת לבוא ממקום של חשיבה מערכתית ואסטרטגית ולא מיקרו טקטית: היכן למקם את הרתק… הכשרות וקורסים אשר ילמדו כי יש חיים לאחר הטקטיקה.

לפיכך, דרוש שינוי יסודי בתרבות הארגונית בצה״ל: ממעבר מאתוס מיליציוני לאתוס צבאי מקצועי. מצבו של צה״ל, בזמן כתיבת שורות אלה, קשה שבעתיים מזה של צה״ל לאחר מלחמת יום הכיפורים. חמורה מכך היא העובדה כי שתי ועדות חקירה, אגרנט ווינוגרד, קבעו באופן ברור כי על צה״ל לבסס מערכת הכשרה ממוסדת וקפדנית, בכל הרמות והתפקידים. זאת מכיוון שדו"ח וינוגרד קבע כי ישנו ״חוסר בולט ברמות הגבוהות של צה"ל בחשיבה אסטרטגית״ (עמ׳ 425). חולשה זו השפיעה, לפי הדו״ח, על תכנון וניהול מלחמת לבנון השנייה, כשזו כבר התנהלה.

אסון ה-7 באוקטובר 2023 מהווה קריאת השכמה עבור הסכנות הנובעות מהעדר מקצועיות צבאית. האתגרים העומדים בפני צה"ל רבים, אך הפתרונות וההמלצות ניתנו כבר בוועדות החקירה הקודמות. אסור להתעלם בפעם השלישית מאתגרים אלה אשר מחייבים מאמץ מכוון וממושך לשינוי כואב וקשה. לצד מחויבות ותמיכה מהדרג הפוליטי והציבור הישראלי יש הכרח כי הרמטכ״ל החדש יבין את החסר ואת המחויב לשינויו. לשם כך נדרשת רפורמה מקפת בהכשרת קצונת הביניים והבכירה (סגן אלוף ומעלה). אין להסתפק עוד בהכשרות קצרות הנעשות, בדרך כלל, יחד עם תפקיד נוסף. כיום אלה הן השתלמויות ולא קורסים מקיפים. קורסים אלה חייבים להיות איי למידה ודיון עמוסים בקריאה במקביל לצמצום שעות מד״ס ויועצות ארגוניות. לא אוסף של קורסים לא מחייבים אשר אינם מתחברים לרציונל המקצוע הצבאי.

מכאן מתחייבת ראייה היסטורית וענווה. תהליך הכשרה של הקצונה הבכירה הוא תהליך ארוך. אלוף משנה יתמנה לאלוף רק לאחר עשר שנים ואף יותר. כלומר, הרמטכ"ל שיוביל רפורמות כאלה לא יזכה לראות את פירותיהן. לכן, אסור לרמטכ"ל להתמקד רק בתוכניות שיבשילו במהלך כהונתו. ההיסטוריה הוכיחה כי גנרלים ששיקמו את צבאותיהם לא נשכחו. גנרל קרייטון אייברהמס, הרפורמאטור החשוב ביותר של הצבא האמריקני לאחר מלחמת וייטנאם, זכה לטנק הנקרא על שמו… כל זאת על מנת שבעתיד לא נחזה בהדגמה נוספת ויקרה יותר בחיי אדם הנובעת מהעדר מקצועיות צבאית בצה״ל.

ד״ר טל טובי הוא היסטוריון צבאי