הכנסת מרבה להנציח, הציבור ירבה לשלם

בימים חורפיים אלה נוחת על ראשם של אזרחי ישראל לא רק גשם משמיים. בשקט יחסי חברי כנסת מסיעות שונות ממטירים על ראשינו וכיסינו חוקים והצעות חוק להנצחת זכרם ופועלם של אישים שונים שהטביעו חותם על המרחב הציבורי בארץ לפני הקמת המדינה ולאחריה. ב-14 בינואר השנה אישרה מליאת הכנסת בקריאה שלישית את הצעת החוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן. כעבור כשבועיים – ב-27 בינואר – אישרה מליאת הכנסת בקריאה שלישית את הצעת החוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף.

נוסף על שני חוקים אלה, על שולחנה של הכנסת נמצאות בשלבי הכנה שונים הצעות חוק להנצחת דמותם של אישים נוספים: ב-18 בדצמבר האחרון אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (להלן: הראי"ה קוק); בתחילת החודש (5.2) אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק להנצחת זכרו של דוד לוי; ובקרוב מליאת הכנסת צפויה להצביע בקריאה טרומית על הצעת החוק להנצחת זכרם של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. עוד הונחו על שולחנה של הכנסת הנוכחית לדיון מוקדם שתי הצעות חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון והצעת חוק להנצחת חנה סנש. להצעות חוק אלה ניתן להוסיף את הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, שלפיה אמור מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון להיקרא על שמו של נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג. לשטף של הצעות החוק האלה יש משמעות פוליטית וסמלית ומחירים כספיים וארגוניים – מעבר לכוונה המבורכת לטפח מורשת לאומית לדורות. ההצעות זכו לתשומת לב תקשורתית מועטה יחסית, והטור שלפניכם מבקש להגביר את המודעות הציבורית להן ולהציע הצעה מעשית בנושא לנבחרי הציבור.

הנצחה ממלכתית של אישים בישראל – תמונת מצב

לאורך עשרות שנים, עד לחודשים האחרונים, החליטה הכנסת להנציח באופן ממלכתי – באמצעות גוף של המדינה – בעיקר נשיאים וראשי ממשלה. ההנצחה בוצעה במסגרת תאגיד חקוק (סטטוטורי), כלומר גוף שהוא אישיות משפטית נפרדת מהמדינה ולפיכך הוא נהנה מעצמאות רבה יחסית – גם אם הוא תלוי במידה רבה בתקציבים מהמדינה, או באמצעות מועצה ציבורית, שאיננה אישיות משפטית נפרדת מהמדינה ונהנית גם היא מתקציב ציבורי.

במסגרת תאגיד חקוק החליט המחוקק להנציח את דמויותיהם של נשיא המדינה לשעבר יצחק בן-צבי – במסגרת יד יצחק בן-צבי, תאגיד שהוקם מכוח חוק יד יצחק בן-צבי שהתקבל בשנת 1969; של ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון – במסגרת בית דוד בן-גוריון והמכון למורשת בן-גוריון, שני תאגידים שהוקמו מכוח חוק דוד בן-גוריון שהתקבל בשנת 1976; של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין – במסגרת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, שהוקם מכוח חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין שהתקבל בשנת 1997; של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין – במסגרת מרכז מורשת מנחם בגין, שהוקם מכוח החוק להנצחת זכרו של מנחם בגין שהתקבל בשנת 1998; ושל נשיא המדינה לשעבר זלמן שזר – במסגרת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, שהוקם מכוח חוק מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי שהתקבל בשנת 2010. יצוין כי פעילותם של שניים מתאגידים אלה – יד יצחק בן-צבי ומרכז זלמן שזר – אינה מתמקדת רק בהנצחת זכרם ופועלם של האישים שעל שמם הם קרויים, אלא היא כוללת עשייה מחקרית עשירה ורחבת היקף.

באמצעות מועצות ציבוריות החליט המחוקק להנציח הן את זכרם ופועלם של אישי ציבור שנשאו בתפקיד רשמי במדינה והן את זכרם ופועלם של אישים מרכזיים בתולדות הציונות שהלכו לעולמם לפני הקמת המדינה: כל נשיאי המדינה וראשי הממשלה לשעבר מונצחים במסגרת המועצה הציבורית להנצחת זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, שהוקמה מכוח חוק הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה שהתקבל בשנת 1986; אבי הציונות המדינית ונשיא ההסתדרות הציונות העולמית, בנימין זאב הרצל – במסגרת המועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, שהוקמה מכוח חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו) שהתקבל בשנת 2004; מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי – במסגרת המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, שהוקמה מכוח חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו) שהתקבל במרץ 2005; והשר לשעבר רחבעם זאבי – במסגרת המועצה להנצחת זכרו של השר רחבעם זאבי, שהוקמה מכוח החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי שהתקבל ביולי 2005.

יצוין כי בצד ההנצחה הממלכתית מונצחים נשיאים לשעבר, ראשי ממשלה לשעבר ודמויות ציבוריות אחרות במסגרת חברות לתועלת הציבור או עמותות לא-ממשלתיות, למשל יד חיים ויצמן, יד לוי אשכול, מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, מרכז פרס לשלום ולחדשנות, יד טבנקין, בית יגאל אלון, ועוד. גופים אלה זוכים מדי שנה בכספי תמיכות מתקציב המדינה.

אם כן, כל הנשיאים וראשי הממשלה לשעבר מונצחים על ידי המדינה במסגרת פעילותה של מועצה ציבורית שהוקמה לשם כך. שני נשיאים ושלושה ראשי ממשלה זכו להיות מונצחים גם במסגרת תאגיד חקוק (כאשר דוד בן-גוריון מונצח במסגרת שני תאגידים חקוקים) – סך הכל שישה תאגידי הנצחה חקוקים. לצד הנשיאים וראשי הממשלה לשעבר שני אישים מרכזיים בתולדות הציונות ושר לשעבר בממשלת ישראל מונצחים במסגרת מועצה ציבורית ייחודית לכל אחד מהם.

יש אפוא החלטה עקבית להנציח את כל הנשיאים וראשי הממשלה לשעבר במסגרת מועצה ציבורית, אולם אין החלטה עקבית-שיטתית בעניין הטעמים להקמת תאגיד חקוק להנצחה של נשיא או של ראש ממשלה ואין החלטה עקבית מתי מוצדק להקים מועצה ציבורית לאישיות בולטת בתולדות היישוב והמדינה. כך למשל, ניתן לשאול האם יש הצדקה לכך שהנשיאים בן-צבי ושזר זכו לתאגיד הנצחה ממלכתי משלהם בעוד הנשיא חיים ויצמן לא זכה לתאגיד הנצחה ממלכתי משלו, והאם יש הצדקה לכך שהרצל וז'בוטינסקי זכו למועצה ציבורית משלהם ואילו אחד העם, אהרן דוד גורדון והראי"ה קוק – המייצגים זרמים רעיוניים אחרים בתנועה הציונית וביישוב העברי בארץ – לא זכו למועצה ציבורית משלהם. כמו כן, רחבעם זאבי הוא השר היחיד שנרצח במהלך מילוי תפקידו בממשלה, והדבר עמד בבסיס ההחלטה להנציח את זכרו באופן ממלכתי במסגרת מועצה ציבורית. ברם, בממשלות ישראל כיהנו שרים שהשפיעו לא פחות על המדיניות הציבורית ותרמו לא פחות לחברה הישראלית. כמו זאבי, כמה מהם שירתו גם בתפקידים בכירים במערכת הביטחון. ניתן אפוא לטעון גם בזכות הנצחה ממלכתית שלהם. נתונים אלה משקפים את העדרן של חשיבה כוללת ומדיניות סדורה ושיטתית של נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה בנושא ההנצחה הממלכתית של דמויות ציבוריות.

נראה שבעשרים השנים האחרונות עודד מצב עניינים זה חברי כנסת מסיעות שונות להגיש הצעות חוק להנצחת אישים נוספים באמצעות תאגיד חקוק או במסגרת מועצה ציבורית, אולם עד לכהונתה של הכנסת הנוכחית אף הצעה לא הגיעה לשלבי חקיקה מתקדמים. ההסכמים הקואליציוניים שאפשרו את הקמתה של הממשלה הנוכחית – השלושים ושבע במספר – כללו סעיפים המבטיחים הקמה של שני גופי הנצחה ממלכתיים לשלושה אישים שכיהנו כרבנים הראשיים לישראל: ההסכם הקואליציוני בין סיעת "הליכוד" לבין סיעת ש"ס קובע כי "תובא לאישור הכנסת בהקדם האפשרי הצעת חוק ממשלתית – 'המרכז להנצחת זכרו ומורשתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ולחקר מורשת יהדות ספרד'" (ס' 203 להסכם), ואילו ההסכם בין סיעת "הליכוד" לבין סיעת "עוצמה יהודית" קובע כי "יחוקק חוק להנצחת פועלם ועשייתם התורנית והלאומית של הרבנים הראשיים לישראל, הרב אברהם שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל" (ס' 123 להסכם).

ההבטחות הקואליציוניות וטבעו של עולם – פטירתם של הרב וחבר הכנסת לשעבר חיים מאיר דרוקמן בדצמבר 2022 ושל סגן ראש הממשלה והשר לשעבר דוד לוי ביוני 2024 – תורגמו בתוך פרק זמן קצר יחסית לשורה של הצעות חוק להנצחת אישים המקודמות על ידי חברי כנסת מהקואליציה הנוכחית או בשיתוף עימם. הצעות החוק להנצחת אישים שהוגשו על ידי חברי כנסת מהאופוזיציה בלבד – בעניינם של גולדה מאיר, יצחק נבון וחנה סנש – טרם נדונו במליאת הכנסת.

ההשלכות של הצעות החוק והחוקים החדשים להנצחת אישים

הצעות החוק והחוקים החדשים להנצחת אישים לא זו בלבד שאינם נותנים מענה לצורך לקדם תפיסה כוללת ומדיניות סדורה ושיטתית להנצחת אישים, אלא הם מחריפים את הבעייתיות שהייתה קיימת בתחום. החוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן קובע לראשונה כי יוקם תאגיד הנצחה חקוק לאישיות שלא כיהנה כנשיא המדינה או כראש הממשלה. הרב דרוקמן היה איש רב פעלים בתחומי הרבנות, החינוך, ההתיישבות, הפוליטיקה (כיהן כחבר הכנסת בשנים 1988-1977 ו-2003-1999 וכסגן שר הדתות בשנים 1983-1981), הגיור, ובתחומים נוספים, ואף זכה בשל כך בפרס ישראל על מפעל חיים. ברם, יש לתהות מדוע הוא זכה להיות מונצח במסגרת תאגיד הנצחה חקוק, ואילו חלק מהנשיאים ומראשי הממשלה לשעבר טרם זכו לתאגיד הנצחה משלהם. ניתן לשאול גם מדוע לא יונצחו יושבי ראש הכנסת לשעבר או נשיאים לשעבר של בית המשפט העליון במסגרת תאגיד חקוק.

בהמשך לכך, יש לתהות מדוע הוחלט לייחד תאגיד חקוק דווקא לרב דרוקמן, איש הציונות הדתית, ולא לרבנים אחרים מזרם זה, בהם הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), אלוף (במיל') הרב שלמה גורן (חתנו של "הרב הנזיר") והרב משה צבי נריה, שבדומה לרב דרוקמן כיהן גם הוא כחבר הכנסת וזכה בפרס ישראל על מפעל חיים. לא בכדי מבקשת סיעת "עוצמה יהודית" לקדם בימים אלה את הצעת החוק להנצחת זכרם של הרבנים הראשיים לשעבר מהציונות הדתית, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב מרדכי אליהו, הקובעת כי גם הם יזכו לתאגיד חקוק משלהם – הצעה שעוגנה כאמור בהסכם קואליציוני. יתרה מזאת, ניתן לשאול מדוע לא יונצחו כל גדולי הרבנים של הציונות הדתית בתאגיד חקוק אחד, כפי שהציע כותב שורות אלה בחוות דעת ששלח לחברי הכנסת בחודש נובמבר האחרון.

התמונה הולכת ומסתבכת לנוכח אישור החוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף הקובע כי הרב יונצח במסגרת מועצה ציבורית. בין השאר, החוק קובע כי עיריית ירושלים תהיה רשאית להקים בתחומה תאגיד הנצחה עירוני לרב (ס' 15 לחוק). הרב עובדיה יוסף נחשב לאחד מגדולי הרבנים במאה השנים האחרונות. הוא הקים מפעל תורני עצום, זכה בפרס ישראל לספרות תורנית, שימש הרב הראשי הספרדי – "הראשון לציון" והיה פוסק גדול ומנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס, המייצגת זרם מרכזי בפוליטיקה הישראלית. קבלת החוק להנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף ואישורה בקריאה טרומית של הצעת החוק להנצחת זכרו של הראי"ה קוק) מעוררים שאלה נוספת בתחום הנצחת האישים: לפי אילו אמות מידה מתקבלת ההחלטה האם יונצח רב במסגרת תאגיד חקוק או במסגרת מועצה ציבורית?

להעדר מדיניות הנצחת האישים ולסרבול הארגוני שנובע ממנו נוספת גם עלות תקציבית, שהולכת וגדלה ככל שמקודמות יותר ויותר הצעות חוק בנושא זה ונכנסות לספר החוקים של המדינה. על פי החוקים שהקימו אותם, כל המועצות הציבוריות וכל התאגידים החקוקים נהנים מתקציבי מדינה. כך למשל, בשנת 2023 קיבל בית דוד בן-גוריון מעל 3.2 מיליון ש"ח ממשרד ראש הממשלה, המכון למורשת בן-גוריון קיבל מעל 7.5 מיליון ש"ח ממשרד ראש הממשלה, מרכז יצחק רבין לחקר ישראל קיבל מעל 11.8 מיליון ש"ח ממשרד ראש הממשלה, מרכז מורשת מנחם בגין קיבל 12 מיליון ש"ח ממשרד האוצר, ומרכז זלמן שזר קיבל בסך הכל 12.5 מיליון ש"ח ממשרד התרבות והספורט וממיזמים שהוא ביצע עם משרדי הממשלה. יצוין כי תאגידי ההנצחה רשאים לגייס תרומות והם עשו כך בעבר, אולם רוב תקציביהם מגיעים מכספי משלם המסים.

לתקציבים הציבוריים המוקצים למועצות ההנצחה ולתאגידי ההנצחה הממלכתיים יש להוסיף את התמיכות מתקציב המדינה בעמותות ההנצחה הפרטיות. כך למשל, בשנת 2023 קיבלה יד חיים ויצמן 550 אלף ש"ח ממשרד התרבות והספורט, ואילו יד לוי אשכול קיבלה מעל 600 אלף ש"ח ממשרד ראש הממשלה, מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה קיבל מעל 170 אלף ש"ח ממשרד ראש הממשלה, ואילו מרכז פרס לשלום ולחדשנות קיבל ממשרד ראש הממשלה וממשרד האוצר גם יחד מעל 1.09 מיליון ש"ח.

בחוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן נקבעו לראשונה בחוק עצמו סכומי הכסף שיועברו מקופת המדינה למרכז ההנצחה: שניים וחצי מיליון ש"ח הן בשנת 2025 הן בשנת 2026 והחל בשנת 2027 – חמישה מיליון ש"ח בכל שנה (ס' 25 לחוק). כלומר, המחוקק ביקש ליצור מסגרת תקציבית נוקשה – בחוק ולא בתקנה – לטובת הקמת המרכז והפעלתו, ולא הסתפק בקביעה הכללית הקיימת בחוקים שהקימו תאגידי הנצחה אחרים, ולפיה פעילות המרכז תמומן מתקציב המדינה "כפי שדרוש להוצאות קיומו, החזקתו, פיתוחו וניהול מכלול פעילויותיו".

יתרה מכך, בשונה ממרכז יצחק רבין לחקר ישראל וממרכז מורשת מנחם בגין, הקמת המתחם שבו ישכון המרכז תמומן גם – ואולי בעיקר – מתקציב המדינה ולא רק מכספי תרומות. גם המועצה הציבורית להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף תמומן באמצעות תקציב מהמדינה (ס' 14 לחוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף), כפי שכאמור מועצות ותיקות להנצחת אישים ממומנות באמצעותו.

מה ראוי לעשות כעת בעניין הנצחתם הממלכתית של אישים במדינת ישראל

בפראפרזה על דברי חז"ל נראה כי במדינת ישראל של ימינו אין להנצחה ממלכתית של אישים סוף, אולם לתקציב המדינה יש סוף. כוחם של הדברים יפה במיוחד בימים של גירעון תקציבי וצורך לממן את הוצאותיה הרבות של מלחמת "חרבות ברזל". מצב בו אין מדיניות מגובשת, סדורה, ארוכת-טווח ושקופה להנצחת אישים מזמין "מירוץ" של הנצחת דמויות ציבוריות שונות היקרות לליבם של חברי כנסת ושרים ממפלגות שונות בימין ובשמאל, נוסף על אלה שהוצע להנציח עד כה. "המירוץ" הזה עלול להימשך גם לאחר הבחירות הבאות על חשבון הציבור כולו, ובכך לגרום לניפוח נוסף של המגזר הציבורי הטעון התייעלות ושיפור יסודיים (ראו ערך משרדי הממשלה המיותרים), וכן להביא לזילות של מוסד ההנצחה הממלכתית.

על כן, רצוי שהממשלה הנוכחית תקים בהקדם האפשרי ועדה ציבורית שתבחן את נושא ההנצחה הממלכתית של דמויות ציבוריות, תאסוף חומרים מקצועיים רלוונטיים, תשמע את דעתם של מומחים שיופיעו לפניה, ותגבש תפיסה לאומית כוללת וארוכת-טווח בנושא שתפורסם בדוח המסכם של הוועדה. תפיסה זו תגדיר אמות מידה להנצחה ממלכתית של אישים, וכן עקרונות בדבר קביעת הדרך והמבנה המתאימים להנצחתם (מועצה ציבורית, תאגיד חקוק וכולי) ובדבר סוגי מקורות המימון להנצחתם. כל אלה יתורגמו להצעות חוק בנידון. בה בעת, מוצע לעצור את כל הליכי החקיקה של ההצעות להנצחתם של אישים נוספים עד לפרסום המלצותיה של הוועדה.

מי ייתן שכך יהיה במהרה בימינו, ולתפארת מדינת ישראל!

ד"ר אייל צור הוא עמית בכיר בפורום קהלת. מחבר מחקר המדיניות "התאגידים החקוקים בישראל והפיקוח הפרלמנטרי עליהם" שראה אור במרץ 2023.