הטעות הגדולה של טראמפ באוקראינה

השבועות הראשונים לנשיאותו של דונלד טראמפ נושאים עמם בשורה של ממש. בין אם מדובר במשבר הגבול הדרומי, בחדירה של אידיאולוגית הווק לגופי הממשל הפדרלי או במאבקה של ישראל מול חמאס, ניכר כי הנשיא הגיע נחוש לפתור בעיות ולקדם מדיניות שמרנית. הטיפול במהגרים בלתי חוקיים יהיה מהיר ותקיף; כל סממן של DEI ימוגר מן הממשל וכל נשק שנמנע מישראל על ידי הממשל הקודם יימסר לידיה בצירוף אור ירוק לפעולה צבאית תקיפה נגד אוייביה.

אך לא הכל מעודד בהתנהלותו של הנשיא הנכנס. החלטתו להטיל מכסים על בעלות בריתה של אמריקה היא דוגמה אחת למדיניות שגויה, נטולת הצדקה של ממש, שתפגע בצרכן האמריקאי בצורה ממשית. יחסו הקר המופגן לאוקראינה ולנשיאה ולדימיר זלנסיקי ונכונותו המסתמנת לתבוע ממנה ויתורים מרחיקי לכת שיפייסו את רוסיה היא דוגמה אחרת, מובהקת ומסוכנת הרבה יותר, למדיניות רעה ומזיקה.

אנחנו עוד לא יודעים כיצד מתכוון טראמפ לסיים את מלחמת רוסיה-אוקראינה ואם בכלל יצליח בכך. יכול להיות שעוד נגלה כי הגזירה המסתמנת לא תהיה כה קשה לאוקראינים. יתכן כי טראמפ מנסה לחוש את השטח וכי מטרתו להלחיץ את מדינות אירופה וכך לגרום להן להקצות משאבים רבים יותר למאמץ המלחמתי. יתכן גם שטראמפ מנסה לרכוש את אמונו של פוטין על מנת שיוכל לתבוע ממנו במקביל ויתורים ניכרים. יתכן. אך יתכן גם שלא. יתכן ונראה אף סביר יותר כי טראמפ יחתור לפייס את פוטין, ישלול סיוע נצרך מהאוקראינים ויסיג את ארצות הברית מהסכסוך המזרח אירופי המדמם.

צעד שכזה מצידו של ממשל טראמפ, על אף שיהלום את הבטחת הבחירות של הנשיא ולמרות היותו מתכתב עם סנטימנטים בדלניים בקרב תנועת ה-MAGA, יהיה בכל זאת שגוי ומסוכן.

ראשית, זניחה של אוקראינה תעביר איתות רע מאוד בזירה הבינלאומית. המסר ברור – תוקפנות יכולה להשתלם. אם רוסיה יכולה לנגוס באוקראינה ולצאת מזה בשלום, למה שסין לא תבלע את טייואן? למה שמדינות אחרות וחזקות לא תפעלנה נגד מדינות שכנות וחלשות? תמריצים עובדים לא רק בשדה הכלכלי אלא גם בשדה היחסים הבינלאומיים. אם אלימות משתלמת, מדינות ישתמשו יותר באלימות.

שנית, מבחינה מוסרית גרידא, זניחת אוקראינה היא מדיניות נבזית. נזכיר- חטאה היחיד של אוקראינה הוא קיומה. רוסיה היא מדינה תוקפנית, חמסנית המבקשת להגדיל את תחום השפעתה על חשבון שכנותיה החלשות. לאוקראינה אין תביעות מרוסיה. אוקראינה אינה מאיימת על רוסיה.אוקראינה לא פלשה לרוסיה. נהרות הדם שנשפכו במלחמה הזו הם על ידיו של איש אחד, הרודן היושב בקרמלין.

שלישית, מבחינה רעיונית וערכית אין בין רוסיה לארצות הברית שום דבר במשותף. ארצות הברית היא רפובליקה המאמינה בממשל עצמי חופשי, בכלכלת שוק, בזכויות אדם ובשלטון החוק. רוסיה, לעומת זאת, היא רודנות הדוגלת באימפריאליזם וסימן ההיכר ההיסטורי שלה הוא אנטי-אמריקניזם ובוז מוחלט לחירות הפרט. רציחתו בכלא של אלכסיי נבלני מגלמת בצורה ברורה את טיבו של המשטר הרוסי. דיכוי פוליטי פנימי הולך יד ביד עם דיכוי פוליטי חיצוני. תוקפנות כלפי אזרחים מבית צועדת יד ביד עם תוקפנות כלפי אזרחים של מדינות זרות. בין רוסיה ובין כל מה שארצות הברית מייצגת אין דבר וחצי דבר.

רביעית וחשוב מכל, רוסיה מוחלשת היא לא רק אינטרס אוקראיני. רוסיה מוחלשת היא גם אינטרס אירופאי רחב יותר וחשוב לא פחות מכך- אינטרס ישראלי ברור. נקודה אחרונה זו ראויה להדגשה. מזוית ישראלית, רוסיה היא גורם שלילי במזרח התיכון. היא לא רק עויינת את ישראל בפורומים בינלאומיים, היא משתפת פעולה בגלוי – במודיעין, נשק, בסחר ובלגיטימציה בינלאומית – עם אוייבינו הגרועים ביותר ובראשם איראן. כאשר רוסיה חלשה, אוייבינו במזרח התיכון חלשים יותר. כאשר רוסיה חזקה, אוייבינו במזרח התיכון חזקים יותר. מדינת ישראל חושבת אולי שמדיניות טראמפ כלפי אוקראינה אינה מעניינה, אך זוהי טעות נאיבית. לישראל יש אינטרס ממשי שארצות הברית תמשיך לתמוך באוקראינה שמצליחה לשחוק בצורה הירואית את הצבא הרוסי. ככל שאוקראינה מצליחה, כך היא מטיבה עם ישראל שכן הפטרונית של מדינות ערב נחלשת.

"אמריקה ראשונה" ו"אמריקה לבדה" זה לא אותו הדבר. אני משוכנע שלא רק שהצוות שמקיף את הנשיא מבין זאת אלא גם הנשיא עצמו. הממשל האמריקאי רשאי לתבוע מהאוקראינים שימוש שקוף יותר בכספי הסיוע. הוא רשאי לתבוע מהאירופים להתגייס בצורה רצינית יותר לעזרתה של אוקראינה. אבל נטישת אוקראינה לטופריו של הדב הרוסי תהיה שגיאה אסטרטגית קשה והחלטה מוסרית נוראית. לא נותר אלא לקוות שממשל טראמפ ישנה כיוון ובמהרה.

ד"ר שגיא ברמק הוא העורך הראשי של כתב העת השילוח