הרצי הלוי מדבר על אחריות, אבל משתיק את הביקורת

הצהרות חסרות כיסוי

גבות רבות הורמו בוודאי ככל שהתמשך נאומו של הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בטקס סיום קורס הקצינים הקרביים (סדיר ומיל') שהתקיים השבוע. 548 קצינים טריים שמעו ברגעיהם הראשונים של ה"ארונות" על כתפיהם את דבריו של מי שיש מחלוקת גדולה לגבי הדוגמא האישית שהוא משרה.

פותח ואומר הרמטכ"ל: "תדרשו בהמשך לתרגם את שלמדתם לכלים של הובלה ופיקוד, של שינוי מציאות במצבים מורכבים… תדרשו חרף כל קושי – להלחם ולנצח". היכן מתבטאת ההובלה של הלוי באשר לאחת הסוגיות הקשות ביותר שהתרחשו תחת אפו ופגעו באופן ממשי ושלא טיפל בה – הסרבנות. איזו מציאות הוא שינה ברגע המורכב כאשר בחר שלא לעדכן את הדרג המדיני בשעות הקריטיות שבין השישה לשבעה באוקטובר? האם שיטת הפשיטות שהביאה לוחמים לחזור אל אותם מקומות ברצועת עזה גם בפעם החמישית היא "להלחם ולנצח"?

באופן מפתיע ממשיך הלוי ומספר על הספר שבחר לכתוב עליו כאשר היה צוער בקורס הקצינים, "אמת בצל המלחמה" שכתב גיבור ישראל יעקב חסדאי ועניינו למעשה תחקירים וניתוח של לקחי מלחמה. "הספר הותיר בי חותם עמוק וממושך ועמד לנגד עיניי בהחלטה לתחקר תוך כדי מלחמה זירות רבות", הוא אומר ומוסיף את המשפט הבעייתי "החשש מתחקירים כמוהו כבחירה מודעת בכשלון עתידי". ייתכן כי 38 השנים שחלפו מאז שקרא את הספר הקהו מעט את הזכרון שכן עד היום כולנו עדיין מחכים לשזוף את עינינו בתחקירים שערך ושיוצגו באיחור של חצי שנה.

מה בין מלחמת יום הכיפורים לבין חרבות ברזל

אם ביעקב חסדאי עסקינן, זה המקום להזכיר את המאמר "מלחמת יום הכיפורים – הפתעה? נצחון?" בכתב העת "מערכות" באוגוסט 1980. כבר בתחילה מתייחס חסדאי לגורם ההפתעה: "העובדה שההפתעה מוצגת כגורם הבלעדי לכל חולשותינו, נובעת מכך, שלא נותחו כראוי כמה חולשות במחשבה הצבאית ובתכניות ההגנה של צה"ל". בהקבלה מעניינת הוא שואל לגבי מלחמת יום הכיפורים: "מפקדת הפיקוד ידעה בבוקר כבר שהמדובר במלחמה, מדוע לא הודיעה על כך לכוחות בחזית? זו השאלה". גם הוא אגב עושה שימוש במונח "סוסים דוהרים" ומבכר אותם על פני "שוורים עצלים" משום ש"ההתקפה היא התשובה הטובה גם לבעיות הגנתיות". חסדאי מצביע על בטחונם המופרז של מפקדי צה"ל כגורם בעייתי מאוד ועל כן: "אם רוצים לתקן את המצב לא די שנאמר: "הנה מעתה למדנו לקח וכיוון שהועמדנו במקומנו – לא נחזור על שגיאות העבר"… צריך לבב כיצד משפיע מצב זה על דרך החשיבה". לקראת סיום, מציין חסדאי כי "עמדות חברתיות ופוליטיות משפיעות על צבא", הרצי הלוי ציין כמה חשובה לו הלכידות החברתית בראיון שהעניק לפני כניסתו לתפקיד אך משהגיחה, כאמור, הסרבנות, הוא לא נזעק לפעול. חשוב להתייחס לסופו של המאמר שכתב חסדאי: "כאשר במערכת הפוליטית ובצמרת הצבאית יש כוחות השותפים למאמץ להציג את המלחמה כ"נצחון", קיימת סכנה ברורה שלא ישאר שום גורם שידאג לתיקון הצבא. שנית, קיימת סכנה שמי שמטפח אשליות יתחיל לבסוף להאמין בהן בעצמו ויתכנן את האסטרטגיה בעתיד בהתאם למסקנות המוטעות שהיו נוחות לו בעבר".

מאחורי התחקירים

היה זה הלוי שהסתייג מביצוע תחקירים בזמן מלחמה באומרו כי ביקורת בזמן לחימה "תסיט את קשב המפקדים מהלחימה, תפגע ביכולת התחקור המבצעית ובאיכותו ולא תאפשר את הפקת הלקחים ההכרחית לשם השגת יעדי המלחמה". במכתב שכתב למבקר המדינה טען: "אין תקדים לקיום ביקורת במתכונת שהגדרת, בעת המלחמה. כאשר התותחים רועמים וכל עוד מבצע מתנהל, הביקורת ממתינה ולא מפריעה לניהולו".

אם לא חשש הרמטכ"ל מפני התחקירים מדוע הציב אנשים מטעמו בשיחות אודותם? מבקר המדינה מתניהו אנגלמן טען כי נציג המנהלת בלשכת סגן הרמטכ"ל נכח בכל הפגישות של אנשי הביקורת עם בעלי תפקידים בצה"ל ושדרגתו עלתה ככל שהיה מדובר בקצין בכיר יותר. מסתבר שאותן שיחות הוקלטו ללא ידוע או תיאום. "פרקטיקה זו יושמה על ידכם לראשונה מבלי להודיע למשתתפי הפגישה…ולולא שימת לב של נציגנו בתום המפגש למכשיר ההקלטה אפשר כי לא היינו יודעים על כך כלל", כתב המבקר, "חרף הסתייגות נציגי משרדי מהקלטת הפגישות, נמשכו ההקלטות ביתר המפגשים תוך סירוב להעביר את ההקלטות של המפגשים לנציגי משרדי". יתרה מכך, עולה כי קצינים חתמו על מסמך "שומר סוד" שהגביל אותם, על פי הבנתם, במסירת מידע לצוותי הביקורת ואחרים עברו תדריכים בטרם נפגשו עם הצוותים. נדמה כי מבקר המדינה השיב כבר מראש לטענה שהעלה הרמטכ"ל בטקס הסיום על כך שפחד מפני תחקירים כמוהו כבחירה בכשלון עתידי כאשר כתב: "אופן התנהלות צה"ל משגר 'מסר של הרתעה והפחדה' במשתמע כלפי דרגי שטח וקצינים הכפופים לפיקוד העליון, ועלול להוביל לחשש משיתוף פעולה מלא עם ביקורת המדינה ולסיכול חשיפת האמת בפני מבקר המדינה, וכפועל יוצא לפגיעה חמורה ביותר בהליכי ביקורת המדינה". גם שר הבטחון התייחס לסוגיית התחקירים: "לא ייתכן מצב בו יצטייר שצה"ל חושש מביקורת ומשקיפות ציבורית נדרשת נוכח חומרת האירועים שאירעו ב-7 באוקטובר בעת פיקודו של הרמטכ"ל על צה"ל".

אם לא די בכך, העיתונאית איילה חסון הציגה בתאגיד השידור "כאן" טענות שעלו מפי קצינים לאחר שהשתתפו בכנס בו הוצגו התחקירים: "התחקירים מזוהמים בכוונת מכוון מהרמטכ"ל ומטה, התעלמו מנושאים מסוימים, התעלמו מעובדות, טשטשו ממצאים, לא נגעו בשאלות מרכזיות. לכנס לא זומנו קציני מילואים – לרמטכ"ל אין הכרת הטוב והוא חושש מביקורת. הם אינם מאמינים לתחקירים".

התגובה של בכיר בצה"ל לאחר הצגת תחקיר מחדל 7 באוקטובר לסגל הפיקוד הכללי@AyalaHasson #שבעעםאיילה pic.twitter.com/MeE4wMyy3X

— כאן חדשות (@kann_news) February 24, 2025

נאה דורש

"היכולת להתאושש במהירות מכשלון, לקום ולצאת קדימה מחדש – היא שהופכת מפקד למנהיג", אומר הרמטכ"ל שתחת פיקודו נדרש כמעט חודש לצאת למלחמה אחרי הטבח. "חפשו את הביקורת הבונה, המחזקת. כך אנחנו עושים, כך מצופה גם מכם לעשות", אומר מי שאינו מאפשר כפי הנראה ביקורת אמיתית שכן אינו מציג את תמונת המצב המלאה. "לביצוע המשימות הרבות דרושים מפקדים חדי מחשבה, נחושים ותחבולניים. היו יוזמים… לעיתים תגלו שזה יעשה את ההבדל בין כשלון להצלחה", אמר מי שנטען כנגדו שהערים קשיים לגבי פעולה ברפיח, מבצע הביפרים ועוד. באשר להצלחה, לו היתה הצלחה כה גדולה, נראה שלא היינו נדרשים לעסקאות כניעה מול חמאס לצורך השבת החטופים.

הרמטכ"ל המשיך ואמר: "הדרך להביא הישגים, בעיקר במלחמה, אינה לדהור כסוסים חסרי מעצורים, השועטים קדימה בלי הבחנה וללא מטרה מדויקת. מי שחושב שכל תכליתו של מפקד לוחם היא דהירה קדימה, יצטרך לשאת בתוצאות ולהיות אחראי להשלכות". סביר כי התייחס בדבריו לדרישה שהציב השר סמוטריץ': "החלפת צמרת הצבא, בדגש על הרמטכ"ל הרצי הלוי, בזמן הפסקת האש. הימין רואה בהלוי את המכשול העיקרי לתוכניתו הגדולה, בשל ההתנגדות החריפה שלו לכל דבר שמזכיר ממשל צבאי. משמעות מימוש דרישותיה של הציונות הדתית היא סוס דוהר בצמרת הצבא". ייתכן כי התייחס לכך שלשכת נתניהו ייחסה את התואר לרמטכ"ל הנכנס, האלוף אייל זמיר. כך או כך, מפקדים צריכים להיות סוסים דוהרים ולא חלזונות משתרכים. רוברט קנדי (אבא של) כתב בספרו "איך נמנע העימות: משבר קובה": "עלינו לזכור שהם אומנו להלחם ולערוך מלחמה – כי אלו חייהם… אם הם לא יהיו נכונים – מי יהיה נכון?" וזוהי תמציתם של מפקדים ושל לוחמים – עליהם להיות סוסים דוהרים.

המדליות לצה"ל

נראה כי חוסר המודעות של הרמטכ"ל הרצי הלוי לגבי הפער העצום שבין הדברים שנשא לבין התנהלותו בשטח בא לידי ביטוי בטיסתו לארצות הברית כדי לזכות במדליה לרגל סיום מילוי תפקידו. רמטכ"ל שתחת פיקודו אירע המחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, ספק אם ראוי לקבל הוקרה שכזו גם אם כל קודמיו זכו בה. היה עליו לוותר בענווה ולומר כי אינו ראוי לה בעת שממשיכות להגיע גופותיהם של חטופים לקבר ישראל. היה עליו להאזין לקולותיהם של הורים שכולים ולזכור את כל המאות הרבות שאיבדו את חייהם בטבח שלא הצליח למנוע ולאחר מכן בלחימה תחת ידיו. היה עליו להוות דוגמא אישית ולצקת תוכן במילים "לקחת אחריות" שנדמה לאחרונה שכאשר הן נאמרות מפי קצינים בצמרת המטכ"ל אין להן שום משמעות.