אפס באחריות אישית

התחקירים פסולים מלכתחילה

צה"ל פרסם את עיקרי התחקיר שערך באשר לטבח הנורא שאירע בשבת שמחת תורה. עוד בטרם ניגשים לקרוא אותו, יש לזכור כי בבסיסו מונחת טענתו של מבקר המדינה על כך שהרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר מונעים כבר שנה וחצי ביקורת על ליבת הכשל: "ללא שיתוף פעולה מלא של צה"ל ושב"כ לא ניתן לבצע ביקורת מלאה", אמר מתניהו אנגלמן והותיר ספקות לגבי מהימנותם של התחקירים. גם העובדה האבסורדית על פיה מינה הרמטכ"ל בעצמו את אלה שביצעו את התחקירים מעלה ספק רב באשר לאובייקטיביות המוחלטת הנדרשת בסיטואציה כה מורכבת.

הצבא הטוב ביותר בעולם?!

עם קריאת השורות בתחקיר עולות תחושות קשות מאוד באשר לתפקוד של צה"ל בלילה שבין 6-7 באוקטובר ולתפיסה בה אחז במשך שנים. תערובת של אוזלת יד, קריאה לא נכונה של מידע, שאננות שהייתה קטלנית, צמצום כוח אדם והקטנת יחידות או ביטולן.

יתכן כי צה"ל נפל שבי לכתר שקשרו לראשו "הצבא הטוב ביותר בעולם" עד כי שכח לוודא שהוא אכן כזה. התנהלותו האדישה, כאילו ישראל שוכנת בין ידידותיה הטובות או ממוקמת על אי רחוק מכל יבשת, היא בלתי נתפסת. כל המלחמות, המבצעים, ה"סבבים" והפיגועים שהיו כאן עוד לפני הקמת המדינה ובמשך כל שנות קיומה לא העלו בקרב המטכ"ל ספק כי אולי כדאי בכל זאת להקשיב לאיומיהם הפומביים והמכוונים של אויבינו, שהשתדלו בכל דרך אפשרית להבהיר לנו שהם ישמחו לחזות בחיסולנו.

רוב הסעיפים בתחקיר קשים לקליטה גם בקריאה חוזרת ונשנית משום שמתוך הדברים עולה תמונה חמורה כל כך, כושלת כל כך, חסרת אחריות ונפשעת.

האם צה"ל הופתע?

התובנה הראשונה המופיעה ברשימת "התובנות המרכזיות של צה"ל מהתחקירים" גורסת כי "צה"ל כלל לא הביא בחשבון את התרחיש של מתקפה רחבה בהפתעה, הוא נתפס כלא סביר ואפילו לא תרחיש קרוב אליו". ובכן, במאי 2024, כחצי שנה לאחר הטבח אישר דובר צה"ל את טענת אמ"ן על פיה נשלחו לראש הממשלה לא פחות מארבעה מכתבי התרעה לפני השבעה באוקטובר. לטענת אמ"ן, עסקו המכתבים באופן בו ראה אותנו האויב על רקע המחאה נגד כינונה של הרפורמה המשפטית. בין היתר, נכתב בהם: "זוהתה הזדמנות לייצר סערה מושלמת, משבר פנימי, הסלמה רחבה בזירה הפלסטינית ואתגור מזירות נוספות… מוטיבציה גבוהה של חמאס להוציא לפועל פיגועים… מדרבנת את איראן להגביר את שלוחיה לקדם פיגועים נגד ישראל". במכתב התרעה נוסף נכתב: "החרפת המשבר מעמיקה את השחיקה בדימוי של ישראל, מחריפה את הפגיעות בהרתעה הישראלית ומגבירה את הסבירות להסלמה… מדובר במשבר עמוק ששם את ישראל באחת מנקודות החולשה מאז הקמתה". נתניהו מצידו טען, ובצדק רב, כי לא קיבל שום התרעה למלחמה. אכן לא ניתנה התרעה ספציפית למלחמה, אבל ארבעת המכתבים היו אמורים להדליק נורות אזהרה ולהוביל להיערכות מתאימה.

לא היתה הפתעה משום שבידי צה"ל היה מסמך של חמאס כבר בשנת 2021 בו נכתב: "מפלתה של ישראל אינה דבר בלתי אפשרי". עוד לפני כן הוכנה תוכנית "חומת יריחו" שנועדה "לשבור את אוגדת עזה". עתה מסתבר בדיעבד כי הטבח היה מתוכנן לצאת לפועל פעמיים בעבר אך נדחה מבלי שישראל זיהתה זאת בזמן אמת. העובדה שצה"ל לא זיהה את הניסיונות הקודמים מהווה כישלון מודיעיני חמור נוסף.

אולי זו לא קונספציה

בסעיף השני מצוין כי "אוגדת עזה הוכרעה למשך מספר שעות. בין השעות 6:30 ל-12:30 צה"ל לא שלט במרחב עוטף עזה… נדרשו כ-10 שעות כדי להתחיל להחזיר את השליטה המבצעית במרחב". 10 שעות! שום קונספציה אינה יכולה להעניק הסבר שיניח את הדעת לגבי משך הזמן בו היו נתונים תושבי עוטף עזה תחת מעשים אכזריים של אלפי מחבלי הנוח'בה ושלל עזתים שביצעו פשעים שחלקם לא נראו אפילו במלחמת העולם השנייה. הקונספציה יכולה לתת מענה חלקי לתפיסות הביטחוניות השגויות, אך משהחלה המתקפה נדרשים הסברים טובים הרבה יותר לכך שנדרשו שעות כה רבות עד להשתלטות צה"ל על המרחב. נראה כי הדרג הצבאי מבכר את נימוק "הקונספציה" על פני כל נימוק אחר משום שהיא, על אף היותה פסולה ושגויה, נתפסת כלגיטימית עד כדי נסלחת לעיתים.

תודעת עליונות מודיעינית

כך סעיף אחר סעיף הולכים ומתבררים ממדי המחדל הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל והאסון השני בחומרתו שידע העם היהודי. "צה"ל הופתע", "תפיסות שגויות קרסו", "חמאס מורתע ומעוניין בשקט ובהטבות אזרחיות", "ניתן לנהל את הסכסוך עם חמאס", "ניתן לבדל בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית", "צה"ל איפשר נוכחות איום חמור על הגבול", "צה"ל היה בתודעת עליונות מודיעינית". כל אלה מדליקים זרקורים אדומים של אזהרה באשר להתנהלות צה"ל בכלל ואמ"ן בפרט במשך שנים.

אויב זה דבר מסוכן

כאשר קוראים את רשימת הלקחים של הרמטכ"ל הרצי הלוי קשה מאוד למצוא בהם משהו שאינו מובן מאליו. אם לסכם אותם הרי שזה כמו לומר "אויב זה מסוכן, צריך להיות חזקים ומוכנים מולו, מודיעין זה חשוב וצריך להילחם". את כל אלה יודע גם צוער ביומו הראשון בקורס הקצינים, כל חייל, כל טירון ולא מן הנמנע שכל ילד.

הסוגייה הקריטית ביותר היא אולי הסוגייה המודיעינית שכן אגף המודיעין אמור לנתח את המידע הרב שהצטבר ולספק הערכה שעל פיה תקבע ההתנהלות הכוללת של כל הגופים. בתחקיר התברר שיש פער גדל והולך בין ההבנות של אמ"ן לגבי חמאס לבין המציאות. כאשר יש פער בין הבנה לבין מציאות, מגיעים למצב הבלתי נסלח בו נגדת ותיקה ביחידת המודיעין 8200 מתריעה בפני קצין בכיר: "מדובר באירוע אסטרטגי, מדובר בתוכנית שנועדה לפתוח במלחמה", הוא משיב לה שזה "דמיוני לחלוטין". כל מה שהיה דמיוני ואף מה שלא דמיינו מעולם – אירע בשבעה באוקטובר. על פי ההתנהלות של אמ"ן בסוגיית החמאס אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בגוף צדקה שמפיץ סובלנות ואהבה לכל עבר. "פערי מידע, לא נאסף מידע, לא הוחזקו מספיק מקורות מודיעיניים".

באפריל 2022 פורסמה תוכנית "חומת יריחו" ובה פורטה תוכנית הדגל של חמאס "מבול אל אקצא" שלמעשה הפך לימים לטבח שבעה באוקטובר. מפקד 8200 יוסי שריאל היה אמור להיות בין אלה שיכינו תוכנית התרעה אך נראה כי לא הוכנה תוכנית כזו ואף "תוכנית יריחו" לא הועברה לדרג צבאי בכיר יותר ולדרג המדיני. שריאל התפטר מתפקידו זמן קצר אחרי הטבח ולאחרונה השמיע ביקורת חריפה לא לפני שנטל אחריות בשונה מאנשי הצבא האחרים: "לא עמדתי במשימה כפי שציפו ממני… אני, יוסי, כשלתי… מרכין ראש ומבקש סליחה עמוקה". לאחר שהפליג בשבחם של התחקירים שבוצעו באמ"ן, הטיח מילים קשות מאוד: "שבעה באוקטובר זו לא תאונה. זו מחלה קשה שהתפשטה בצבא. את הדבר הכי חשוב, לשאול ולתחקר – לא עשינו. העיקר חסר מן הספר. הוא לא תוחקר, ולצערי לא במקרה".

סימים באמצע הלילה

שריאל העלה בדבריו אירוע שהיה אמור להוות נקודת מפנה: "כל המפקדים הכירו כי חמאס השמישו סימים ברחבי הרצועה והשמישו את נכסי החירום שלהם". הצעד הזה של חמאס היה צריך לעורר חשד כבד בקרב המטכ"ל הצה"לי ולהוביל לצעדים מעשיים, גם אם חשדו שזה תרגיל. צה"ל ידע על השמשת הסימים בערב שבת שמחת תורה בשעה 21:00!

למרות זאת, קמ"ן אוגדת עזה וקמ"ן פיקוד דרום קיבלו עדכון מאנשי האוגדה והפיקוד וגם מהשב"כ אך לא ננקט שום צעד מעשי מלבד שיחות טלפון רבות בין גורמים שונים. לו היו מעלים כוננות באוגדת עזה בשלב הזה כמתבקש – הטבח היה כפי הנראה נמנע.

כשלים נוספים התגלו: מידע קריטי שנשלח לאוגדת עזה לא נפתח מעולם, ראש הזירה הפלסטינית התעורר מאוחר מדי, ותורן המודיעין שנשאר באוגדת עזה כלל לא היה בעל סיווג מתאים לקבל מידע. אפילו כשהרמטכ"ל הורה לערוך פעילות של איסוף מידע כשהתברר שאין סוכן שב"כ ברצועה, ההוראה לא בוצעה. גם כשאלוף פיקוד הדרום הכריז על "פרש פלשת" (התרעה על פשיטה מעזה), בפועל לא ננקטו צעדים משמעותיים.

"נדבר בבוקר"

דיווחים נמסרו לאלוף פיקוד דרום פינקלמן ולמפקד אוגדת עזה רוזנפלד, עולים תרחישים שגויים בזה אחר זה: חמאס חושש מפני פעולה ישראלית, תרגיל של חמאס, פעולה יזומה מקומית של חמאס. אט אט מצטרפים לסבב השיחות אנשי לשכת הרמטכ"ל ואנשי חטיבת המבצעים. אי אפשר שלא להתייחס לעיתוי, ערב שבת, ערב שמחת תורה, השעה כבר שתיים לפנות בוקר. כלומר, ברור שמתרחש משהו יוצא דופן אם כמעט כולם ערים ומנהלים שיחות כה רבות ואף על פי כן, לא ננקטים צעדים משמעותיים.

בשעות שבין 3:00 ל-5:30 לפנות בוקר הצטרפו לשיחות בכירים נוספים, מפקדי יחידות וקצינים בכירים, כמו ראש אגף המבצעים האלוף עודד בסיוק וראש חטיבת המבצעים שלומי בינדר. בשעה 3:00 לפנות בוקר מעודכנים גם רל"ש מפקד חיל האוויר וראש להק המבצעים. חיל האוויר שהיה אז בהדממה יכול היה לקבל מהם פקודה שמבטלת אותה ומתחילה להעלות כוננות בבסיסיו השונים. עד היום מהדהדת השאלה הקשה ששאלו תושבים נצורים בעוטף עזה שהמתינו שעות ארוכות לחילוצם – איפה היה חיל האויר? עשר דקות לאחר מכן מתחילים להשתתף בסבב השיחות גם ראש חטיבת המחקר באמ"ן עמית סער ומפקד 8200, כאמור, יוסי שריאל. מתקיימת הערכת מצב ומוחלט כי האירוע אינו טז"מי – אינו בטווח הזמן המיידי. ב-3:20 העירו את הרמטכ"ל, וב-5:30 את מפקד חיל האויר. על השאלה מדוע חלפו שעות עד שהעירו אותם יתכן שלא נקבל תשובה לעולם. ב-4:00 בבוקר הרמטכ"ל מחליט שאם אין משהו חשוב במיוחד – יוכלו לדבר ב-8:30 בבוקר.

הרמטכ"ל לא שוחח באותו לילה עם ראש הממשלה, לא עם שר הביטחון ולא עם ראש השב"כ. על פי התחקיר, ב-4:00 לפנות בוקר אלוף הפיקוד דרש שיעבירו מטוס קרב לבסיס רמון אך חיל האוויר נם את שנתו ודחה את ההעברה ל-8:00 בבוקר. מיותר לציין עד כמה התמונה היתה יכולה להיות שונה. ב-4:30 השב"כ מחליט כי בשלה העת להקפיץ צוות טקילה. אם כבר אז הובן שיש צורך כזה, מדוע הניחו לראש הממשלה, לשר הביטחון, לאוגדת עזה ולכל עם ישראל להמשיך לישון? יותר מדי פעמים מופיעה העובדה כי נשלחו החלטות, כי הועברו הנחיות, שיקפו תמונות אבל אף אחד לא טרח מעולם לוודא שהודעת הווטסאפ נקראה, שהמייל נפתח, שמי שהשתתף בשיחות והיה אמור להעיר אחרים – הבין את גודל האירוע ועשה זאת מיד. כלום לא היה זה מצב שהצריך וידוא שכזה? כלום לא היה זה מצב שהצריך קיום שיחות ישירות באותו רגע ממש מבלי לסמוך על שליחים?

כישלון רב מערכתי

הכישלון היה רב מערכתי, הוא חצה קציני מטכ"ל, חילות, יחידות ולא היה אדם אחד שיקום ויאמר "אנחנו עומדים בפני מתקפה" או לפחות "אולי אנחנו עומדים בפני מתקפה". כיצד לא חלחל בקרב אף אחד לרגע הספק? איך חלפו שש שעות מרגע השמשת הסימים ועד לרגע בו העירו את הרמטכ"ל? איך "כוננות עם שחר" לא בוצעה באוגדת עזה במתכונת שונה?

זהו כישלון שמתואר באופן טכני, אך מתחמק מהסיבות העמוקות יותר והקשרים הרחבים יותר. למשל, אחד הסעיפים המקוממים בתחקיר הצה"לי הוא זה שטוען כי "לא מצאו עדויות מפורשות על כך שהמחאות הפנימיות בישראל על החקיקה המשפטית ב-2023 דחפו את חמאס לצאת למתקפה". הרי במכתבי ההתרעה ששיגר אמ"ן לראש הממשלה, הוצגה השפעתה של המחאה. מחבלי נוח'בה בחקירותיהם ציינו כיצד ראו את ישראל בחולשתה לאור הקרע שנוצר. שישה חודשים לפני הטבח פורסם מאמר בעיתון "פלסטין" של חמאס בו נטען כי "העמקת השסע בישראל הוא המשימה הדחופה… השסע הזה מהווה הזדמנות פז לתקוף את הישות שגזלה אדמות פלסטיניות".

שישה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מאמר בעיתון חמאס: "העמקת השסע בישראל הוא המשימה הדחופה [ביותר]… השסע הזה [בחברה הישראלית] מהווה הזדמנות פז לתקוף את הישות [ישראל] שגזלה [אדמות פלסטיניות] לצד המאמצים המבצעיים בשטח"

עדנאן אבו עאמר (عدنان أبو عامر), פובליציסט, מומחה… pic.twitter.com/uRv84xOmGu

— Jonathan D. Halevi (@jdhalevi) March 2, 2025

"בצה"ל לא סבורים כי המחאות הן הסיבה המרכזית להחלטה לתקוף את ישראל", ממשיך התחקיר למרק את מצפונם של כל אלה שקראו לסרבנות. אכן, חמאס לא תקף בגלל המחאה, הוא אינו זקוק למחאה שתהווה תמריץ עבורו אך המחאה שהחלישה את החברה הישראלית בהחלט נלקחה בחשבון לגבי עיתוי הטבח.

תפיסה הפוכה לחלוטין

מהתחקיר על אמ"ן ניתן ללמוד כיצד התפיסה של ישראל והתפיסה של חמאס לגבי מצב האיבה שביניהן, היתה הפוכה לחלוטין. אמ"ן פירש את העובדה שאין מלחמה, ככזו שמעידה על כך שחמאס מורתע, הוא זלזל ביכולות של חמאס והחמיץ את כל הפעמים בהן כמעט התבצע טבח בעבר. אמ"ן לא השכיל להבין את משמעות עלייתו של סינוואר, לא הבין כיצד חמאס תפס את מסוגלותו לאחר "שומר החומות", הבין הפוך לחלוטין את ההימנעות של חמאס מלהצטרף למאבק של הג'יהאד האסלאמי, לא זיהה היווצרות של ציר התנגדות שרוצה בהשמדתה של ישראל. רצף של כישלונות מהותיים שחושפים תחושת ביטחון מתנשאת שאינה נשענת על ידע או על הבנה, לא מתבצעת ביקורת פנימית, שאננות של עליונות מודיעינית וחוסר היכרות עם האויב.

איפה היה חיל האוויר?

בפרק על חיל האוויר נטען כי "ב-6:29 חיל האוויר היה בשגרה מלאה. ב-6:43 הופעל כלל סד"כ הכוננות של חיל האוויר. בשעה 7:10 חיל האוויר הכריז מלחמה". למרות זאת, תושבי העוטף שאלו במשך שעות "היכן חיל האוויר?" ולא הצליחו להבין מדוע לא הופצצו המחבלים שחצו את הגדר. על דעת מי בדיוק הוכרזה מלחמה כאשר ברור שהצבא אינו מבין את המצב לאשורו? יש לציין כי מפקד חיל האויר האלוף תומר בר התריע מספר חודשים לפני הטבח על פגיעה בכשירות החיל –הסבר המניח את הדעת קצת יותר מאשר הטענות המופיעות בתחקיר.

צבא קטן ולא חכם

על אף שהתחקיר לא עוסק בכך ישירות, בקריאתו ניכרת השפעה של תהליך ארוך ששינה את צה"ל מהותית: תקציב הביטחון קוצץ, היחידות הוקטנו, משך השירות הסדיר התקצר והיקף ימי המילואים השנתי פחת. סדר העדיפויות הציב את איראן וחיזבאללה על חשבון עזה, והמטרות הפכו מינוריות יותר – ניהול סכסוך במקום הכרעה. אפילו כשדובר על תרחיש אפשרי של פשיטת חמאס על שני ישובים, לא נמצא לנכון להעלות כוננות או לתת מענה הולם. התוצאה ידועה: כ-5,600 מחבלים טבחו בתושבי הדרום, 1,300 ישראלים נרצחו, 251 נחטפו ואלפים נפצעו. שבע שעות נדרשו לצה"ל כדי להתחיל להפוך את המצב לטובתו, כאשר אזרחים נותרו נצורים בחדרי הביטחון כמעט יממה עד שהגיעו אליהם כוחות. פיקוד דרום לא הבין בתחילה שאוגדת עזה נכבשה למעשה, ו"הבור" בקריה לא היה מודע לרוב האירועים שהתרחשו. מתוך רשלנות בלתי נתפסת לא הוכנו תרחישי חירום בסיסיים, כמו היכולת להבחין בין קיבוץ רעים, צומת רעים, חניון רעים ומחנה רעים.

הדוגמאות כואבות: בכפר עזה, בו נרצחו 62 תושבים ונחטפו 19, כוחות צה"ל החלו להגיע רק מהשעה 8:30. במוצב נחל עוז, הפלישה החלה ב-6:29 וחיילים לחמו בגבורה עילאית עד הצהריים, אך רק אז הגיעו כוחות צנחנים לטהר את המחנה עד הערב. כפי שאמר בכאב הקצין שהציג את התחקיר בנתיב העשרה: "כולי בושה שבנתיב העשרה אין חלל צה"ל אחד, אין לוחם צה"ל אחד. כל ההרוגים אזרחים. זה לא אמור להיות כך".

שאלות ללא מענה

תחקיר איכותי ומהימן אמור להעניק תשובות לשאלות בוערות, לצייר תמונה ששופכת אור על מה שעדיין לא הובן, "לעשות סדר". התחקירים שפורסמו אינם מעניקים תשובות מלאות, לעיתים אינם מעניקים תשובות בכלל. הם מעלים שאלות נוספות בשל פערי המידע שיש בהם, ויתכן כי אף מעלים חשד ל"ניסיונות טיוח".

כפי שאמר קצין בכיר בפיקוד דרום: "התחקירים מזוהמים בכוונת מכוון מהרמטכ"ל ומטה, התעלמו מנושאים מסוימים, התעלמו מעובדות, טשטשו ממצאים, לא נגעו בשאלות מרכזיות".

אל"מ במיל' חזי נחמה, שעומד בראש פורום המפקדים והלוחמים במילואים, התייחס לתחקיר: "ערכתי שיחות רבות עם קצינים בכירים ביותר באוגדת עזה שסוברים כי הרמטכ"ל זורק אותם מתחת לגלגלי הרכבת. לדבריהם, התחקירים מציירים נרטיב שקרי שלפיו הדרגים הנמוכים כשלו, האוגדה לא העבירה תמונת מצב, ולכן המטה הכללי לא ידע איך לפעול". נחמה מתייחס לתחקיר של אוגדת עזה וטוען כי כבר ב-8:30 בבוקר הועבר מידע לפיקוד כך שלא יתכן, לדבריו, שבמטה הכללי לא התקבלה תמונת מצב עד שעות הצהריים. טענה זו מערערת על הנרטיב המרכזי בתחקיר הצה"לי.

גם כאשר מתוארים הכשלים לאמיתו של דבר, לא ניתנות תשובות על השאלה "מדוע זו היתה ההתנהלות?" ככל שקוראים אותם, מבינים פחות, תמהים יותר, ומתאמצים שלא להניח הנחות שהשתיקה יפה להן. אפילו על השאלה הפשוטה ביותר "מדוע פיקוד העורף לא הפעיל את האזעקות?" לא ניתן מענה.

"צה"ל לא הגיע", "חיל האוויר לא הגיע בזמן" – משפטים שכאלה לא נותנים מענה לשאלות "מדוע לא הגיע? מדוע לא הגיע בזמן?" התשובות האלה חשובות לא רק כדי למצוא אשמים אלא כדי לוודא שמקרים כאלה לא יקרו יותר לעולם.

אין מסקנות אישיות

בסוף כל תחקירי צה"ל שהוצגו לא פורסמו מסקנות אישיות, לא הצביעו על אשמים, לא נלקחה אחריות פרסונלית. לא מן הנמנע שהיתה כאן רשלנות פלילית של ממש בחלק מהמקרים. במקום להדיח את צמרת המטכ"ל שהיתה מעורבת במחדל, חלקים ממנה זכו בהעלאה בדרגה ובתפקיד המשך. אמר הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי בשיחה עם אלוף פיקוד הדרום פינקלמן: "אני יודע שהרבה אנשים שנרצחו, המילים האחרונות שלהם זה "איפה צה"ל?" אני יודע את זה וזה מאוד מאוד קשה לנו כל האמירות". פינקלמן מצידו אמר: "פיקוד הדרום כשל בשבעה באוקטובר ביעוד שלו ובתפקיד שלו… הכישלון הזה ומחירו צרוב בי כמפקד, צרוב בי כאדם ואשא את זה עד יומי האחרון על האדמה הזאת". היום ייכנס לתפקידו הרמטכ"ל החדש אייל זמיר ויתכן כי יצטרך לחקור מחדש את כל מה שאירע בשבעה באוקטובר, יתכן גם שידיח קצינים בפורום מטכ"ל, "ינקה אורוות" ויתחיל לבנות את צה"ל ואת תפיסותיו מחדש.