אגדות על השלום במזרח התיכון

על שלום במזרח התיכון נכתבו שירים וספרים אנליטיים רבים. למרות המחקר המעמיק והיצירות הרבות – מדעיות, אמנותיות ומוזיקליות – שנוצרו בהשראת רעיון השלום, הוא עצמו נותר בגדר אשליה, פאטה מורגנה. קשה היה ועודנו קשה לפוליטיקאים ולאנליסטים, הבוחנים את הסכסוך בין הישראלים לערבים הפלסטינים, להכיר במציאות. הדה-הומניזציה, שעושים לישראלים יריביהם, יוצרת מצב שלא ניתן לשנותו בדרכים פוליטיות של הקמת מדינה ערבית חדשה. ישראלים נראים למנהיגי הערבים הפלסטינים יצורים נחותים. לא יכול להיות שלום עם יצורים נחותים, הוא יכול להתקיים רק בין שווים. כאשר השכנים אינם מכירים בישראלים כבני אדם, ניתן להפעיל כלפיהם שיטות בלתי אנושיות – רצח ואונס. הלגיטימציה לדה-הומניזציה של ישראלים ויהודים – שהתבטאה בבירור ב-7 באוקטובר 2023, אך קיימת גם לפני ואחרי תאריך זה – היא השורש האמיתי של הסכסוך במזרח התיכון. מלחמה היא המציאות המזרח תיכונית. שלום הוא אשליה.

מיתוס העם הפלסטיני: כיצד נולדה האגדה

האגדה הבסיסית ביחסים בין הערבים לבין הישראלים נולדה בעקבות מלחמה. הכבוד הערבי נפגע קשות עקב הפסדם במלחמת ששת הימים. הצגת הסכסוך כקונפליקט בין העולם הערבי הענק לבין ישראל הקטנה כבר לא התאימה לשאיפותיהם של הערבים, שכן צבאותיהם ספגו תבוסה מוחצת. הרבה יותר משתלם היה להציג את המאבק כהתקפה של ישראל "הגדולה" על "העם הפלסטיני הקטן וההרואי", שנוצר בצלמו ובדמותו של העם היהודי: לעם החדש ייחסו תכונות של העם היהודי – קטן, מפוזר, חי בתפוצות, נרדף, נטול מולדת, סובל מפרעות. עם מיתי זה נשא מטען אנטי-יהודי וכוון לא לדו-קיום עם הישראלים אלא להחלפתם במזרח התיכון. העולם הערבי-גוליית הובס במלחמת ששת הימים על-ידי הדוד הישראלי. אז ישראל הוכרזה על-ידו כגוליית, והעולם הערבי יצר את הדוד משלו – "הפלסטינים". זו הייתה אגדה שהתקבלה על-ידי העולם הגדול כאמת. הוכרזה הלידה של "העם הפלסטיני", שלא היה שונה בשפה ובדת מ- 22 העמים הערביים האחרים.

במהלך חמישים השנים של המאה העשרים, העם הערבי הפך לעשרים ושניים עמים. האומה הערבית התמקמה בשטח השווה לשלושה עשר מיליוני קילומטרים רבועים. זה יותר משטח אירופה. בעל אדמות, ששטחן שלושה עשר מיליוני קילומטרים רבועים ועשרים ושתיים מדינות, העולם הערבי, מיליונר הקרקע והנפט, הצליח להנחיל ל"אנושות המתקדמת" את התפיסה שאחד האסונות הגדולים בעולם הוא היעדרה של מדינה ערבית עשרים ושלישית. נוצרה אגדה שלפיה השטחים, המהווים 0.045% משטח העולם הערבי, הם הבסיס לסכסוך המאיים על שלום העולם.

האגדה הנוספת נולדה בעקבות האגדה הקודמת: הקמת המדינה הפלסטינית יכולה לפתור את הסכסוך. שתי האגדות התבססו על "ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני". "ההגדרה העצמית" התבררה כשאיפה להשמדת העם היהודי בציון. כישלונות הבנייה של "המדינה הפלסטינית" על-ידי הערבים העלו את הטמפרטורה של הסכסוך והפכו אותו לסכסוך דתי, למלחמת דת. במהרה התחזקה האידיאולוגיה של השמדת ישראל והישראלים, כלומר נוצרה נאציפיקציה אצל הצד הערבי. חמאס שואף לשחרר את "פלסטין" מהיהודים "מהים התיכון ועד נהר הירדן", כלומר להשמיד את ישראל, ומאמין שלמוסלמים יש עליונות מולדת על היהודים – חשיבה נאצית טיפוסית.

אידיאולוגיית חמאס היא יצירת מדינה אחת, מדינת הערבים הפלסטינים במקום מדינת היהודים הפלסטינים. האידיאולוגיה שלהם היא לא בנייה, אלא הרס. האידיאולוגיה שלהם היא לא שלום, אלא ה"ג'יהאד", "מלחמה הקודש נגד הכופרים". יצירת שתי המדינות לשני העמים, המוצגת כפתרון לסכסוך במזרח התיכון, היא תכנית שהיא פוליטיקלי קורקט, אך חסרת היתכנות פוליטית. יצירת מדינה ערבית חדשה תהיה יצירת מדינה לא דמוקרטית חדשה כי אינן קיימות מדינות ערביות דמוקרטיות. מרגע הקמתה תנהל "המדינה הפלסטינית" מלחמה נגד ישראל כדי לכבוש את כל השטח "מהים התיכון ועד נהר הירדן". במקום כמה ארגוני טרור חמושים היטב באותה טריטוריה, עלולה לקום מדינה אנטי-ישראלית, שהופעתה תביא למלחמה רחבת היקף אף יותר. הקמת מדינה פלסטינית לאחר ה-7 באוקטובר 2023 היא עידוד לטרור.

השקר הגדול: כשהקורבן הופך לתוקפן

מאז הקמתה, עוד לפני כל "כיבוש", מנהלת ישראל מלחמת קיום. אולם "דעת הקהל הפרוגרסיבית" דורשת פתרון שלום דיפלומטי לסכסוך, שאין לו פתרון שלום ואין לו פתרון דיפלומטי. כך נולדה אגדת השלום המהווה שקר גדול. השקר הגדול, העטוף בבגדים הומניטריים, הגיע לשיאו בניסיונות "עושי השלום" לעשות דבר בלתי יאמן, בלתי מציאותי – לכונן שלום במקום שדייריו אינם מסוגלים להשלים עם קיומם של שכניהם." השקר הגדול" הוא בכך שישראל נחשבת לאיום הגדול ביותר על העולם. הקמפיין של "השקר הגדול", שמנוהל על-ידי החוגים הפרו-פלסטיניים, הופך את היהודים לעבריינים, ואת הטרוריסטים לקורבנות. רק במסגרת "השקר הגדול" המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון נחשבת לאיום המרכזי על העולם.

המכשול האמיתי לשלום: מעבר לפוליטיקה

השנאה של הערבים הפלסטינים לישראל עולה על אהבתם לבני דתם, ומהווה חומר רע לבניית ביתם הלאומי. ה"פרוגרסיבים" טוענים שהמצב "לא הוגן": הישראלים בשיא ההתפתחות, הערבים הפלסטינים בפיגור גדול. אבל מדינות המערב, המדינות האסלאמיות והארגונים הבינלאומיים שילמו לערבים הפלסטינים טריליוני דולרים במשך עשרות שנים של הסכסוך. אם הערבים הפלסטינים היו משתמשים בכספים הללו למטרות שלום, הם כבר מזמן היו יכולים לעלות על רמת החיים של סינגפור. אבל הם אינם מתעניינים ברמת חיים גבוהה, אלא ברמת מוות גבוהה. אז מתנהלת מלחמה מתמשכת, שבה ה"מסכנים" מפספסים כל הזדמנות להפוך ל"מאושרים".

המוסלמי סלים מנסור, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת אונטריו (קנדה), מסביר את המתרחש כך: "הגל הנוכחי של אנטישמיות לא רציונלית, ששטף את העולם המערבי, מונע על-ידי הערבים, ניזון מתסביך הנחיתות הערבי ויכול להוביל לתוצאות עצובות עבור העמים המוסלמים בכלל. האנטישמיות הערבית נגרמת מהתחושה המצטברת בעשרות השנים האחרונות של תסכול מחוסר היכולת של הערבים להסתגל לעולם המודרני. הערבים הסתדרו היטב עם היהודים כאשר אלו היו מיעוט מושפל בעולם האסלאמי, אך אינם יכולים לסלוח ליהודים על כך שאלה הצליחו ליצור מדינה משגשגת משלהם, למרות כל העוולות שנעשו להם, בעוד הערבים, למרות העושר הטבעי שלהם, אינם יכולים להשתלב בציוויליזציה ובתרבות המודרנית."

"הדה-נאציפיקציה" בעולם המוסלמי הייתה נחוצה כבר לפני 70-80 שנים. ישראל נותרת לבדה במאמצי הדה-נאציפיקציה במזרח התיכון. "השקר הגדול" בסכסוך הנדון הוא בכך, שהבעיה האנתרופולוגית של הדה-הומניזציה בה דוגל הצד הערבי מטופלת רק באמצעים פוליטיים, בהם לא ניתן לפתור את הסכסוך.

במקום סיכום: מבט פיכח על המציאות

ישראל מוקפת במדבריות שבהן יש הרבה אשליות אופטיות שמקורן בטבע. למרות האסונות הרבים, הפנטזיונרים הישראלים ממשיכים לפתח אשליות, וסבורים שנותר לעשות צעד אחד או שניים לקראת האויבים, והשלום ישרור. הישראלים יכולים להשיג שלום רק עם עם דמיוני, שכן השכנים האמיתיים שלהם אינם רוצים בשלום. המיתולוגיזציה של המציאות היא רמאות פוליטית ואשליה עצמית. גישה זו למציאות מזכירה את פעולתו של העץ הרעיל Antiaris toxicaria, המטשטש את המציאות על-ידי הרעלת האוויר סביבו של האדם באדים שמסממים אותו. כדברי ההיסטוריון והפוליטיקאי הרומי טקיטוס, "שלום רע גרוע יותר ממלחמה". השנאה בזמן שלום מזויף אינה פחותה מזו שבמלחמות האמיתיות. המיתוס של שלום במזרח התיכון הוא מיתוס פוליטי. הוא מטשטש את המציאות של מלחמת הקודש (ג'יהאד) שמנהלים הערבים הפלסטינים נגד ישראל. מיתוס זה משמש לשם מניפולציה של תודעת ההמונים.

אולי שינוי השלטון בארצות הברית יסמן את תחילת הסוף של האגדות והמיתוסים במזרח התיכון ויביא לטיהור המציאות מאשליות "השקר הגדול".

פרופסור אלכס גורדון הוא יליד קייב ופרופסור מן המניין לפיזיקה (אמריטוס) בפקולטה למדעי הטבע של אוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית לחינוך "אורנים". מחברם של 11 ספרים וכ-900 פרסומים ב-93 כתבי עת ב-17 מדינות בשש שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית ואוקראינית.