הבלוף שמאחורי "הדחת" דובר צה"ל דניאל הגרי

אורנה ישר |   

כשדניאל הגרי לא קיבל את מבוקשו ובחר לפרוש, התקשורת והשמאל הפכו החלטה שגרתית לסערה פוליטית תוך האשמת הרמטכ"ל

דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי. צילום: דובר צה"ל

דניאל הגרי לא הודח

די בכותרת הזו כדי לקומם מחנה שלם שהזדעק במשך ימים על הדחה שלא היתה. מהומה רבה על מאומה מתוך בהלה שאיבדה עשתונות. לכאורה, מדובר בדובר צה"ל אבל בעיני אותו מחנה היה הוא לא "רק" דובר צה"ל וזו בדיוק הסיבה שהיה נכון, אגב, לסיים את תפקידו.

פרישה, לא הדחה

היה זה תא"ל דניאל הגרי בכבודו ובעצמו שיזם שיחה עם הרמטכ"ל הנכנס רא"ל אייל זמיר וביקש לעלות לדרגת אלוף, זמיר מצדו הציע לו תפקיד נוסף בדרגת תא"ל ואף לא שלל דרגת אלוף בעתיד. הגרי בחר לפרוש. בחר, לא הודח. רבים ניסו לשייך לסיטואציה נופך פוליטי אך היו כאלה, גם במחנה השמאל, שהשכילו להבין שאין זה המצב כי אם צעד נפוץ למדי שננקט לגבי רוב דוברי צה"ל בעבר שהוחלפו כאשר התמנה רמטכ"ל חדש ורובם, אגב, לא הועלו לדרגת אלוף. מתוך 26 דוברי צה"ל, רק 4 קודמו בדרגתם. הגרי בעצמו מונה לדובר צה"ל במקומו של רן כוכב כאשר הרצי הלוי התמנה להיות רמטכ"ל. כוכב לא קיבל דרגת אלוף, פרש ולפני שסיים לכהן שנתיים בתפקיד – הגיע דניאל הגרי ששכח כנראה את קורותיו.

פעמים רבות לאורך כהונתו כדובר צה״ל בחר דניאל הגרי שלא לומר את הכל, כמו בלא מעט שיגורים של החות'ים שנפלו "מחוץ לישראל, מחוץ לסטרטוספרה, מחוץ לאטמוספירה" בעוד אזרחים מצלמים את ה"נפילות" מחלון ביתם או כמו במקרה של קמ"ן אוגדת עזה היוצא שרבים לא הבינו כיצד זכה בתפקיד חדש לאחר תפקודו בשבת שמחת תורה. "אנו מבהירים כי בשום שלב הקצין לא מונה לתפקיד", הסביר הגרי, "אלא הוצב ללא מינוי". בפועל, מונה או הוצב, הקצין מילא את התפקיד. כך פעלה מכבסת המילים גם לגבי "הדחתו" שלו. הגרי מצידו לא התעקש לדווח את כל האמת ואפשר למחול השדים להימשך כאשר הוא למעשה נותן לכולם לחשוב שזמיר אכן הדיח אותו ושנעשה לו עוול.

תגובות התקשורת והשמאל

השמאל לא ידע את נפשו ונראה כי הלך ונרקם לו "ליל הגרי" בו יבעירו מדורות ברחבי הארץ מתוך אבל על "מותה של הדמוקרטיה" בפעם האלף כשלא ברור האם "הדחתו" היא אסון גדול יותר או קטן יותר בהשוואה לצמצום עילת הסבירות ממנו הם עדיין מסרבים להתאושש. "ההדחה של הגרי מאותתת שאולי גם צה"ל עומד להפוך לצבא שונה לגמרי מכל מה שהכרנו וחונכנו עליו 77 שנים", ספד בפאתוס של רקוויאם אילן לוקאץ' בערוץ 12. כאמור, כל מה שהכרנו וחונכנו עליו היה שרמטכ"ל חדש ממנה דובר צה"ל חדש.

"היית האור היחיד בהנהגה החשוכה הזו", התפייטה אופירה אסייג ששכחה שהוא אינו חלק מההנהגה. "האור" עמד באולפן ממוזג ולרוב קרא ממסך טלפרומפטר. "זה לא הרמטכ"ל הדיח אותו, זה שר הביטחון", המשיכה להנדס את תודעתם של צופי ערוץ 12 שעד עכשיו אף אחד לא סיפר להם שלא הרמטכ"ל ולא שר הביטחון הדיחו אותו משום שלא הודח.

היה גם מי שלא העניק לו דרגת אלוף אלא הגדיל לעשות ומינה אותו לרב אלוף.

גם שקמה ברסלר נזעקה כיצד זה הרמטכ"ל "מעיף את האדם שהציבור נותן בו הכי הרבה אמון". דובר כבר אמרנו? עם כל הכבוד, דובר. ובכן, מה גורם לשקמה ברסלר לכאוב כל כך את פרישתו? אולי העובדה שלא הצליח מעולם לצאת נגד הסרבנים? בראיון בלתי נשכח לקלמן ליבסקינד ולאסף ליברמן ב"כאן ב" הגרי לא היה מסוגל לגנות את הסרבנים שאין עוררין לגבי השפעתם על עיתוי הטבח הנורא. והוא, קצין במדים, מפקד שייטת 13 לשעבר, דובר צבא ההגנה לישראל אינו מגנה את מי שפוגעים פגיעה אמיתית בצבא, בכוננותו ולמעשה באזרחי ישראל.

ההחלטה של הרמטכ"ל לגבי הגרי, לטענתו של העיתונאי ברק רביד, "נתפסת על ידי רוב הציבור כהזויה, הפוכה ומקוממת". סביר כי רביד לא ערך סקר כלשהו כדי להגיע למסקנה הנחרצת הזו אך סביר גם כי לו היה עורך סקר שכזה היה מופתע לגלות שרוב הציבור תומך במהלך לחלוטין. "האם ניתן להבין שהגרי היה דובר של השמאל ולא דובר צה"ל במלחמה?", שואל האב השכול איציק בונצל.

"הגרי הרוויח מקום בפנתיאון הישראלי. הוא איש הצבא הבכיר היחיד שיוצא טוב מהמלחמה האומללה הזו", כתב אחד הצייצנים. וכי מה היה חלקו באחריות על קבלת ההחלטות במלחמה? מה היה חלקו בהובלת כוחות בלחימה? כיצד זה יכול היה שלא "לצאת טוב"? יחד עם זאת, הוא הצליח לעשות גם את זה. הוא לא "יצא טוב" כאשר הביע דעה נגד חוק פלדשטיין כשאין זה ממקומו להתייחס לחוקים שמבקשת הכנסת לחוקק. הוא לא "יצא טוב" כאשר אמר במהלכה של מלחמה ש"איש לא חשב שארגון טרור רצחני יירה למגרש שבו מבלים נערים" אחרי הפגיעה הנוראה בילדים במג'דל שמס. הוא לא "יצא טוב" כאשר הכריז ש"חמאס זה רעיון ושאי אפשר להעלים אותו". הוא לא "יצא טוב" כאשר פרסם מכתב מגוחך בו דרש להסיר סרטון סאטירי ששודר בערוץ 14 כנגד הרמטכ"ל שהתקשה להתמודד עם המראות הקשים של פאץ' "משיח" על מדיהם של חיילים. המכתב עורר את זעמו של הכתב הצבאי של הערוץ, נועם אמיר, שטען כי "אף דובר צה"ל מעולם לא עשה מעשה כזה".

אגב, לגבי הסרטון המחריד ש"בושל" כנגד הלוחמים בשדה תימן והעליל עליהם עלילת דם של ממש, הגרי עדיין לא מצא את המילים כדי להביע זעזוע.

הגרי גם לא "יצא טוב" כאשר החליט על דעת עצמו שהוא מחויב למטרת מלחמה אחת מרכזית – השבת החטופים תוך שהוא מתעלם למעשה מיתר מטרות המלחמה בניגוד להנחיות הדרג המדיני.

גם אם יביס הרמטכ"ל אייל זמיר את חמאס, חיזבאללה, החות'ים והפלנגות בעיראק בו זמנית, הרי שבקרב מחנה השמאל הוא כבר "שרוף", הוא נכשל, הוא לקח להם את האיש היחיד שנסך בהם ביטחון מאז החלה המלחמה, שהבין את כאבם, שהרגיע אותם וכל אלה בלי לומר להם "שתו מים". ההתמכרות הכמעט נרקוטית להופעותיו התדירות של תא"ל הגרי על המסך מדאיגה מאוד, שכן האיש בסך הכל מילא את תפקידו. הוא עמד מול מצלמות לא משום שניחן באומץ יוצא דופן, אין בעמידה הזו שום דבר שראוי להערכה יתרה כלשהי. הוא דובר צה"ל ומתוך כך – דיבר. רבים שכחו שהגיבורים הראויים להוקרה ולהערכה הם הלוחמים עצמם שמחרפים את נפשם, שמשלמים לעיתים בחייהם, שנפצעים ומתעקשים לשוב ולהילחם.

כמו בימי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, עת "שרפו" כבישים בשל פחד מפני צמצום עילת הסבירות כדי להטיל אימה שמא מישהו יעז לגעת בהרכב הועדה למינוי שופטים. כך גם הסערה מפני ההדחה שלא היתה של תא"ל דניאל הגרי נועדה להטיל אימה על הרמטכ"ל הנכנס שמא יעז להזיז שוב את הגבינה. דניאל הגרי, כאמור, לא טרח להבהיר מה היה תוכנה האמיתי של השיחה בינו לבין הרמטכ"ל אייל זמיר. בקורס קצינים קוראים לזה "פאק באמינות". על זה, אגב, מדיחים.

מאמרים נוספים

האם טרודו חשף את הבלוף של טראמפ?
וובינר למנויי מידה: שלוש שנים למלחמה באוקראינה
מהמופתי ועד חמאס: מניפולציית "אל-אקצא בסכנה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *