המאבק על השליטה בשירות המדינה: סיפור מבפנים

היועמ"שית פועלת בניגוד להחלטת בג"ץ ומסכלת מינוי שאינו לרוחה – וזו אינה הפעם הראשונה. מינוי ממלא מקום נציב שירות המדינה חושף כיצד מערכת המשפט מגינה על כוחה באצטלה של 'מקצועיות ונטולת פניות'.

לאחר שהממשלה סירבה לקבל את הוראות היועצת המשפטית לממשלה בדבר הדרך שבה יש לבחור את נציב שירות המדינה, היא החליטה למנות ממלא מקום לתפקיד חשוב זה.

כהרגלה, התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ כדי לסכל את המינוי. למרבה הצער, וכפי שהפך כבר לדבר שבשגרה, היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה לעמדת העותרים. היא אף הגדילה לעשות ובשלהי הדיון בבית המשפט הודיעה כי בכוונתה לפתוח בחקירה פלילית נגד עו"ד רואי כחלון, המועמד לתפקיד מ"מ נציב שירות המדינה, בחשד שזייף את קורות חייו.

בג"ץ, ולא בפעם הראשונה, פסק נגד היועמ"שית וקבע כי עו"ד כחלון ימונה למ"מ נציב שירות המדינה. זאת אף שהיה מודע לכוונת היועצת המשפטית לפתוח בחקירה. למרות זאת, בג"ץ קבע כי כחלון ישמש כמ"מ נציב שירות המדינה המחזיק במלוא הסמכויות, כאשר ההגבלה היחידה היא על משך זמן כהונתו.

היועמ"שית מתעלמת מפסיקת בג"ץ

היועמ"שית, הרואה את עצמה כמגינת בג"ץ והמקפידה כי נבחרי הציבור יהיו כפופים לפסיקותיו, החליטה כי היא עצמה אינה כפופה להחלטת בג"ץ. היא הורתה על פתיחת חקירה משמעתית בתוככי משרד המשפטים באמצעות גורמים הכפופים לה. בנוסף, קבעה בניגוד להחלטת בג"ץ מגבלות המעקרות את תפקיד מ"מ נציב שירות המדינה מתוכנו.

יכולתי להמשיך ולדון במשבר החוקתי החריף שנגלה לעינינו, כאשר היועצת המשפטית לממשלה – חלק מהרשות המבצעת – מפירה ברגל גסה פסק דין של בג"ץ. אולם בעיני הסיפור הרחב חשוב יותר, ואנסה לחשוף אותו לעיני הציבור באמצעות סיפור אישי.

עדות אישית: כך זה עבד ב-2011

בשנת 2011, במסגרת התמחותי במשפטים בלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה, שימשתי כמזכיר הוועדה לבחירת נציב שירות המדינה.

כמזכיר הוועדה ריכזתי את פניות הציבור ביחס למינוי. התקבלה פניית התנועה לאיכות השלטון שטענה לחשדות חמורים לפלילים כנגד המועמד לתפקיד – מר ברי בר ציון. נציגי התנועה זומנו לדיון בפני הוועדה.

בדיון הועלתה טענה מופרכת ומגוחכת כנגד בר ציון. הטענה: במסגרת תוכנית ויסקונסין, החברה שבה הועסק קיבלה מהמדינה הזמנה להדרכה של כמות מסוימת של מובטלים. לטענתם, החברה הזמינה אולם, כיבוד וציוד למספר משתתפים קטן יותר מהמתוכנן, ובכך ביצעה לכאורה קבלת דבר במרמה.

ברור לכל שכאשר המדינה מפרסמת מכרז לאספקת שירותי הדרכה, לעולם לא תהיה נוכחות של 100% מהמשתתפים. תמחור המכרז מתחשב בעובדה שהנוכחות לעולם לא תהיה מלאה. ועדיין, לשיטת התנועה לאיכות השלטון, תמחור שכזה מהווה עבירה פלילית של קבלת דבר במרמה.

הוועדה דחתה את טענות התנועה לאיכות השלטון, אבל אז התעורר היועמ"ש לממשלה דאז, עו"ד ויינשטיין, וטען כי מר בר ציון לא דיווח בשאלון שמילא על כך שעבר שימוע במשרד התמ"ת כשהיה מנהל תוכנית ויסקונסין בירושלים. היועמ"ש טען כי אין בכוונתו לפתוח בחקירה פלילית, אך ביקש מראש הממשלה לשקול שוב את המינוי. בסיכומו של דבר, לאחר מסכת ייסורים, החליט מר בר ציון להסיר את מועמדותו לתפקיד.

המועמד הבא שהובא לוועדה, למרות שכלל לא הגיש מועמדותו לוועדת האיתור וממילא לא הומלץ על ידה, היה עו"ד משה דיין, היועץ המשפטי של משרד המשפטים. מועמדותו קודמה על ידי שר המשפטים דאז יעקב נאמן ועל ידי היועמ"ש לממשלה יהודה ויינשטיין – כן, אותו יועמ"ש שסיכל את מועמדות מר בר ציון.

יכול מאוד להיות שעו"ד דיין היה יועמ"ש מצטיין, אבל אין בין תפקיד יועמ"ש לבין תפקיד נציב שירות המדינה שום קשר מקצועי אמיתי. הייתי בטוח כי התנועה לאיכות השלטון תעתור לעצירת המינוי הבלתי סביר, אך נאמר לי בבירור שהעתירה הקודמת הוגשה רק מפני שהמועמד הראשון היה איש משרד האוצר. עכשיו, כשהמועמד הוא של משרד המשפטים, איש לא יעתור נגדו.

בסופו של דבר, הוועדה, למרות שהסתייגה מחוסר ניסיונו של משה דיין, מצאה כי מינויו אינו בלתי סביר בצורה המונעת את מינויו. עו"ד משה דיין מונה לנציב שירות המדינה, וישפוט הציבור את מידת התאמתו והצלחתו בתפקיד.

הסיפור האמיתי: מאבקי שליטה וכוח

הסיפור אינו באמת על טוהר המידות או התאמה לתפקיד. הסיפור הוא על שליטה וכוח – מי יקבע את המינויים ומי ישלוט בממונה. מהעבר ועד היום, ממקרה בר ציון ועד לפרשת כחלון, ההיסטוריה חוזרת על עצמה: יד רוחצת יד. התנועה לאיכות השלטון תעתור, היועמ"ש יחרה-יחזיק אחריה, וגם פסיקת בג"ץ לא תעצור את המערכת המשפטית מלרדוף מי שמעז להתמנות בניגוד לרצונה. דמוקרטיה ראויה דורשת שכל רשות תכבד את גבולותיה – גם הרשות השופטת והייעוץ המשפטי.

אהרון הינמן הוא מנכ"ל 'פורום הבכירים', יוצאי השירות הציבורי