החטיפות – מאיום טקטי לסכנה אסטרטגית

במהלך השנים האחרונות, הפכו החטיפות לנשק האסטרטגי המוביל של ארגוני הטרור נגד ישראל. מה שהחל כפעולות ספורדיות, התפתח לאיום משמעותי ששינה באופן דרמטי את מאזן הכוחות בין מדינת ישראל לאויביה. הטרור הצליח לזהות ולנצל את נקודת התורפה המרכזית שלנו – היותנו חברה המקדשת את ערך חיי אדם והמחויבת עמוקות לעקרון "לא מפקירים פצועים בשטח".

ארגון החמאס זיהה את הפער האסטרטגי הזה והשכיל להפוך את החטיפות למנוף אסטרטגי רב-עוצמה. בעוד שבעבר ראינו בחטיפות אירוע טקטי מצער, היום ברור שהן מהוות איום אסטרטגי מהמעלה הראשונה. החטיפות שינו את כללי המשחק ויצרו מציאות חדשה שבה ערכינו העמוקים ביותר – ערכי החמלה, הערבות ההדדית, ו"כל ישראל ערבים זה לזה" – משמשים נגדנו כחרב פיפיות.

בכל פעם שהצליח לחטוף ישראלים, השיג החמאס שורה של הישגים אסטרטגיים: קלף מיקוח לשחרור אלפי מחבלים (שחלק ניכר מהם חזרו לפעילות טרור), יצירת לחץ פסיכולוגי מתמשך על החברה הישראלית, העמקת הפילוג הפנימי בתוך העם, וזכייה בתהודה תקשורתית עולמית למטרותיו. האויב הפך את החטופים למשאב אסטרטגי שמניב תשואה גבוהה במיוחד, בעוד ישראל שילמה מחיר כבד שכלל אובדן הישגי מלחמה ופגיעה תודעתית קשה.

ההיסטוריה העגומה של החטיפות כוללת אירועים שנחרתו בתודעה הלאומית: חטיפתו של גלעד שליט ב-2006, ששוחרר רק לאחר חמש שנים במחיר של שחרור 1,027 מחבלים; חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים – נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח – ביוני 2014, שהובילה למבצע "צוק איתן"; וכמובן, הטרגדיה חסרת התקדים של ה-7 באוקטובר, שבה נחטפו עשרות ישראלים לעזה.

הפרדוקס הטרגי הוא שדווקא היותנו "עם של רחמנים בני רחמנים", כפי שמגדירה אותנו המסורת היהודית, הפך לנקודת התורפה האסטרטגית שלנו. החינוך לחמלה ועזרה לזולת, ערכים נעלים כשלעצמם, משמשים בידי האויב כמנוף לניצחון אסטרטגי. חולשתנו האנושית, הנובעת מערכים מוסריים, הפכה למקור עוצמה עבור אויבינו – היפוך מדהים של מאזן הכוחות המסורתי.

ההשלכות של החטיפות על החברה הישראלית הן עמוקות ורחבות היקף. הן יצרו תחושת פגיעות וחוסר ביטחון בקרב אזרחים וחיילים כאחד, החריפו את הויכוחים הפוליטיים הפנימיים, והעמיקו את השסעים בחברה הישראלית. עבור חמאס, לעומת זאת, החטיפות מהוות הצלחה תעמולתית וצבאית מרשימה. הן מאפשרות לארגון, הנחות מבחינה צבאית ומספרית, להשיג יתרון אסטרטגי משמעותי על ישראל, לאיים באופן ממשי על החוסן הלאומי שלנו, ולחזק את מעמדו בעיני הציבור הפלסטיני והעולם הערבי.

הטבח הנורא והחטיפות ההמוניות של ה-7 באוקטובר מסמנים נקודת מפנה קריטית. ההצלחה חסרת התקדים של חמאס שינתה את האיזון האסטרטגי באזור והמחישה עד כמה הפך נשק החטיפות לכלי אסטרטגי מכריע. בעוד שעוצמתנו הצבאית התפתחה בעשורים האחרונים, נוצר פער מדאיג בהתמודדות עם איום החטיפות – פער שהאויב מנצל ביעילות מרבית.

אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם איום החטיפות

כדי להתמודד באופן אפקטיבי עם איום החטיפות, עלינו לפתח גישה חדשה שתאזן בין ערכינו האנושיים לבין הצורך האסטרטגי למנוע את ניצולם לרעה בידי אויבינו. יש צורך בראייה כוללת שתשקלל את מכלול האיומים ותפתח מענה אינטגרטיבי. המפתח לשינוי הוא הקמת גוף מיוחד, שיפעל במעטה חשאיות, וירכז את כלל הפעילויות בנושא תוך תיאום בין הגופים השונים – שב"כ, מוסד, צה"ל ומשטרה.

בתחום החקיקה, עלינו לחולל מהפכה של ממש. המצב הנוכחי, שבו חטיפות "משתלמות" לארגוני הטרור, חייב להשתנות באמצעות קידום חוקים שיחסמו את האפקטיביות של החטיפות כנשק אסטרטגי. אנו נדרשים לאמץ מודל דומה למדיניות האמריקאית, האוסרת על משא ומתן עם גורמי טרור בנוגע לחטופים. במקביל, יש לחוקק חוק המונע שחרור מחבלים לפני תום תקופת מאסרם ולשקול אימוץ חקיקה המאפשרת הטלת עונש מוות למחבלים וטרוריסטים בזמן מלחמה.

זהו צעד קשה ואולי אף מנוגד לנטייתנו הטבעית לחמלה, אך ההיסטוריה מלמדת שדווקא הרחמים במקום הלא נכון הובילו לשפיכות דמים נוספת. תנאי המאסר של מחבלים וסייענים צריכים להיות מוחמרים משמעותית, בהתאם לחוק הבינלאומי לזמן חירום, כולל ניתוק מוחלט מאמצעי תקשורת ופגיעה כלכלית במשפחותיהם, עד כדי שקילת גירושן במקרים מסוימים.

המודיעין מהווה את ליבת ההתמודדות עם איום החטיפות. הגוף החדש צריך להפנות משאבים משמעותיים לאיסוף מודיעין ממוקד בכל הקשור לתכנון וביצוע חטיפות בקרב ארגוני הטרור. יש לפתח מערך איסוף ייעודי שישלב אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, יכולות סייבר ורשת מודיעין אנושי שתוכל לזהות כוונות ותוכניות חטיפה בשלבים מוקדמים. מידע זה יהווה את הבסיס לפעולות מניעה והרתעה אפקטיביות, שיפגעו בתשתית חטיפות עתידית בטרם תתגבש.

אסטרטגיית ההרתעה חייבת להשתנות באופן יסודי כדי לאזן מחדש את המשוואה האסטרטגית שהתעוותה לטובת ארגוני הטרור. במקום תגובות מדודות ומאוחרות, נדרשת מדיניות נחושה ובלתי מתפשרת. פעולות סיכול ממוקדות צריכות להתבצע נגד כל מי שהיה מעורב בחטיפות, ללא תפוגת זמן ובכל מקום בעולם. ביצוע מהיר ואפקטיבי של פעולות אלה, באופן שיהיה קטלני ומרתיע, יעביר מסר חד-משמעי לארגוני הטרור: המשוואה האסטרטגית החדשה לא מאפשרת להם להשיג יתרון באמצעות חטיפות.

יש להרחיב את מעגל היעדים לסיכול, כך שיכלול לא רק את המבצעים הישירים אלא גם את מתכנני החטיפות, המסייעים, מחזיקי החטופים, המעורבים במשא ומתן, וכל מי שידע על מקום החזקתם ולא דיווח. כאשר המחיר האישי יהיה גבוה וודאי, תרד המוטיבציה לקחת חלק בפעולות חטיפה, ובכך יישבר המעגל האסטרטגי שבו חמלתנו הופכת לנשק נגדנו.

היוזמה ההתקפית משלימה את אסטרטגיית ההרתעה ומיועדת לשנות את כללי המשחק. במקום להסתפק בתגובה לחטיפות שכבר התרחשו, יש לפתח יכולות יזומות למניעה ושיבוש מבצעי חטיפה בטרם יצאו לפועל. פעולות אלה יכולות לכלול חדירה לרשתות התקשורת של ארגוני הטרור, שיבוש מערכות הפיקוד והשליטה שלהם, ופגיעה ביכולת התיאום והתכנון. יכולות סייבר התקפיות צריכות להיות מפותחות כדי לפגוע בתשתיות התקשורת של ארגוני הטרור ולשבש את שרשרת הפיקוד שלהם. פעולות חשאיות נוספות, שטבען מונע פירוט, יכולות להוות חלק משמעותי ממערך המניעה ולהפוך את אסטרטגיית החטיפות לבלתי אפקטיבית.

מערך ההגנה מפני חטיפות דורש שדרוג מהותי. יש לפרוס מערכת מקיפה של אמצעים טכנולוגיים חדשניים, כמו מצלמות חכמות המזהות התנהגות חשודה ואמצעי התראה אוטומטיים שיכולים לזהות פריצות גדר או ניסיונות חדירה. המיגון והאבטחה ביישובים סמוכי גדר צריכים להיות משופרים באופן משמעותי, כולל הטמעת טכנולוגיות מתקדמות ותגבור כוח האדם. אזרחים באזורי סיכון צריכים להיות מצוידים בלחצני מצוקה אישיים המחוברים ישירות למערכות תגובה מהירה. אמצעי תצפית מתקדמים, כולל מל"טים וחיישנים, צריכים להיות פרוסים לאורך גבולות המדינה. מעל לכל, יש להקים כוח תגובה מהיר וחמוש שימוקם במספר מוקדים אסטרטגיים בארץ, ויוכל להגיע לכל נקודת חדירה תוך דקות ספורות.

האסטרטגיה התקשורתית בנושא החטיפות חייבת לעבור שינוי מן היסוד. במקום הדיונים הפומביים והסיקור התקשורתי הנרחב, המשחקים לידיו של האויב ומגבירים את הלחץ הציבורי, יש לשמור על עמימות והאפלה מלאה על כל הפעילות בעניין החטיפות בכלי התקשורת. הסיקור התקשורתי הנרחב משרת את האינטרסים של ארגוני הטרור, מחזק את עמדת המיקוח שלהם ומעצים את הפער האסטרטגי לטובתם. יש לאכוף בקפידה את מניעת ההדלפות, כולל שימוש באמצעים מתקדמים לאיתור מקורות הדלפה ונקיטת צעדים משפטיים חמורים נגד מדליפים. הפורום המעורב בטיפול בחטופים צריך להיות מצומצם למינימום ההכרחי, כדי למנוע זליגת מידע ולשמור על אחידות מסרים.

החטיפות הפכו לנשק האסטרטגי המוביל של הטרור בעידן הנוכחי, ויצרו איזון אסטרטגי חדש שמסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. הפרדוקס המר הוא שדווקא ערכינו הנעלים – החמלה, הערבות ההדדית והמחויבות לחיי אדם – משמשים נגדנו ככלי נשק בידי אויבינו. אם לא נשכיל ליצור איזון חדש בין ערכינו האנושיים לבין הצורך האסטרטגי להתמודד עם איום החטיפות, הן עלולות להפוך לאיום קיומי של ממש.

רק צעדים החלטיים, הכוללים פעולות יזומות ומיידיות בכל ששת התחומים שתוארו, יוכלו לנטרל איום זה באופן אפקטיבי ולהחזיר לחמאס ולארגוני טרור אחרים את המסר שחטיפות אינן משתלמות. ההתמודדות עם איום החטיפות אינה רק עניין צבאי או מבצעי – זוהי שאלה של איזון אסטרטגי והישרדות לאומית במציאות מורכבת, שבה האויב למד לנצל את עוצמתנו המוסרית כחולשה אסטרטגית.

מאיר מוסט הוא אל"מ במיל' ויו"ר קבוצת 'טייסים ולוחמים נגד סרבנות' הפועלת נגד תופעת הסרבנות בחיל האוויר ובצה"ל.