ב-1988 ארה"ב כבר הוכיחה שהיא מוכנה להסלים לעימות ישיר עם טהראן. התנאים היום בשלים לתרחיש דומה

בימים האחרונים תוקפת ארה"ב באופן ישיר את החות'ים בתימן, זאת כחלק מהמדיניות הפרו-אקטיבית של הנשיא טראמפ. יש להניח כי התקיפות הישירות של ארה"ב כנגד החות'ים באופן שלעת עתה נראה מסיבי יותר מבעבר נועדו להשיג מספר הישגים: להפסיק את הפגיעה בתנועה הבינלאומית של ספינות במרחב, לצמצם את הנזקים הכלכליים הנובעים מכך, להשפיע על המוטיבציה החות'ית לפעול כנגד ישראל ולתרום לפרוקה של עוד זרוע איראנית במרחב המזה"ת.
אולם בנוסף לכל אלה ובעיקר לאור המאמץ האמריקאי ההצהרתי המלווה את התקיפות, המדגיש מאד את ההקשר האיראני באופן שלא ניתן לעמעם, נראה שההישג המרכזי אותו רוצה ארה"ב להשיג מהתקיפות בתימן הוא הפעלת לחץ ישיר על איראן. וולץ, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, אמר ביחס לאיראן כי מטרת התקיפות היא : "לגרום לאיראן לשאת באחריות" נוכח הסיוע והמימון שהיא מעבירה לחות'ים. עוד הוסיף והדגיש כי על איראן "לשמוע היטב" את המסר המגיע מארה"ב. התבטאותו של הנשיא טראמפ מהשעות האחרונות בהחלט מאששת את רעיון הלחץ הישיר.
אסטרטגיית הלחץ על איראן: מטרות ואתגרים
הלחץ הישיר אותו רוצים האמריקאים להפעיל כלפי איראן, נועד ככל הנראה לשפר את שיתוף הפעולה האיראני עם תביעות הממשל האמריקאי בנוגע להסכם הגרעין. האם זהו גם שלב מכין לקראת פעולה צבאית ישירה כלשהי (אין הכוונה לתקיפת תוכנית הגרעין) של ארה"ב מול איראן כשלב נוסף במד הלחץ? ימים יגידו.
כמדיניות, נמנעה ארה"ב בעבר מפעולה ישירה כנגד איראן בכלל ומתקיפה בשטחה בפרט. לאורך השנים הקפידה ארה"ב לתקוף בעיקר את שלוחיה של איראן באזור גם במצבים בהם איראן הפעילה כוח ישירות מול גורמים אמריקאים במזה"ת (כמו למשל בהפלת כטב"מ אמריקאי ע"י איראן ביוני 2019). מרבית התקיפות האמריקאיות בשני העשורים האחרונים כנגד אינטרסים איראניים כוונו בעיקר מול החות'ים ומיליציות פרו איראניות שפעלו כנגד כוחות אמריקאים בעירק וסוריה.
יוצא דופן בהקשר זה הוא הסיכול הישיר של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס במשמרות המהפכה, על ידי ארה"ב ב-3 לינואר 2020. אולם גם חיסולו של סלימאני היה קצהו של תהליך הסלמה ביחסי ארה"ב – איראן סביב נוכחות האמריקאים בעירק והמדיניות האיראנית במפרץ הפרסי.
מבצע 'גמל שלמה': התקדים ההיסטורי
מבט לעבר הרחוק יותר, מציף אירוע תגובתי חשוב לאזכור של תקיפה אמריקאית ישירה כנגד איראן. ב-1988 ונוכח מלחמת איראן – עירק, נהג הצי האמריקאי ללוות מיכליות נפט כווייתיות על מנת להגן עליהן מתקיפות איראניות בעת מעבר במים הבינלאומיים. ב-14 באפריל 88', במהלך ליווי מיכליות עלתה ספינת טילים אמריקאית על מוקש ימי וכמעט שטבעה. התברר כי המוקש הוצב על ידי האיראנים. ארבעה ימים לאחר מכן ב-18 באפריל 1988 יצא הצי האמריקאי למבצע גמל שלמה (Operation Praying Mantis).
במסגרת המבצע תקפו ספינות קרב ומטוסים מנושאת המטוסים אנטרפרייז את אסדת קידוח הנפט האיראנית Sassan, השביתו את תותחי הנ"מ שהיו מותקנים עליה, פינו אותה מיושביה ופוצצו אותה באמצעות חומרי נפץ שהוטמנו במקום על ידי נחתים.
כוח ימי אמריקאי שני תקף את פלטפורמת הנפט האיראניתSirri ופגע בה קשות. בתגובה שלחה איראן ספינות סיור מהירות שתקפו במפרץ הפרסי ספינות בבעלות אמריקאית, בריטית ופנמית שנפגעו ברמות שונות. מטוסים אמריקאים שהוזנקו, תקפו את הספינות האיראניות, הטביעו אחת ופגעו באחרות.
זמן לא רב לאחר מכן, תקפה ספינת קרב איראנית ספינות מלחמה אמריקאיות, הגיבו באש טילים ותותחים והטביעו אותה. בנוסף, ירה הצי האמריקאי לעבר שני מטוסי פאנטום איראניים, פגע באחד מהם והבריח אותם.
בהמשך, ירתה ספינת קרב איראנית נוספת לעבר שני מטוסים קרב אמריקאים שיחד עם ספינת קרב אמריקאית השיבו באש טילים והטביעו אותה. לאחר עוד כמה תקריות, הסתיים המבצע והופסקה הלחימה.
מבצע גמל שלמה לא היה מבצע יזום מראש במדיניות האמריקאית. היה זה מבצע תגובתי של ארה"ב כנגד פעולה מסלימה של איראן, הוא היה מוצלח מבחינה צבאית, הוכיח את היתרון האיכותי של הכוחות המזויינים האמריקאים וייתכן שהיה גם אחד הגורמים שתרמו להתפתחויות המדיניות בתקופה שלאחר מכן, כמו ההסכמה האיראנית להפסקת אש במלחמה מול עירק.
האם אנו נמצאים בימים אלה בדינמיקה אפשרית של הסלמה? נראה שכן. האם בהכרח זה יביא בקצה לתקיפה אמריקאית כלשהי? לא בהכרח.
על אף שאין זו המדיניות הרווחת שלה, תקיפה אמריקאית ישירה כנגד מטרות איראניות, במסגרת תהליך הסלמה, אינה אפשרות תלושה מהמציאות, היא בעלת תקדימים בהיסטוריה הקרובה יחסית. זאת ועוד, כאשר ברקע כבר קיימת תקיפה ישראלית באיראן, הפעולה החות'ית בנתיב שייט בינלאומי הפוגעת באינטרס אמריקאי, והתקרבותה של איראן לפצצה – מוטב להיות מודעים לאפשרות זו ולהיערך להשלכותיה.
רועי תמיר הוא אל"מ במיל' ועמית מחקר במכון ארגמן, לשעבר ראש זירת טרור בחטיבת המחקר של אמ"ן, קצין המודיעין של פיקוד הדרום ומפקד מערך ההדרכה של אמ"ן.