כך הפכה ה-BBC למעוז האנטישמיות

כעיתונאי יליד לונדון, עבדתי במשך עשורים בעיתונים יומיים ושימשתי עד לאחרונה כעורך כתב העת הוותיק Jewish Chronicle. לפני כעשרים שנה מצאתי את עצמי סופג קריאות בוז במהלך דיון שנערך בבית כנסת בנושא ההטיה הקיימת בתאגיד השידור הבריטי, ה-BBC. טענתי אז כי תהיה זו טעות להציג את ה-BBC כסובל מאנטישמיות ממוסדת, כפי שסברו כמה מעמיתיי לפאנל, אף שהיה ברור כי מדובר בארגון עוין לישראל. הקהל הגיב בקריאות הבוז.

הקהל הכועס צדק ואני טעיתי. כל מי שצפה אף לזמן קצר בסיקור ה-BBC אודות עזה וישראל מאז ה-7.10 או ביקר באתר הרשת הנחשב לאחד הנצפים בעולם, התקשה לפספס עד כמה מוטים היו הדיווחים. אך הבעיה החלה עשורים לפני מתקפת חמאס, וכעת קשה מאוד (ואולי בלתי אפשרי) להשמיע טענה דומה לזו שניסיתי להסביר באותו פאנל. כיום ברור כי שורשי הסיקור המעוות של ה-BBC בנוגע לישראל רחבים ועמוקים יותר, ונובעים מגישה עוינת כלפי יהודים בכלל. אפילו דני כהן שעמד בעבר בראש ערוץ הטלוויזיה הראשי של הרשת מאשים כעת את הארגון ב"בעיה מערכתית של אנטישמיות והטיה".

ההיסטוריה הבעייתית הגיעה לשיא בסרט תיעודי ששודר בערוץ בחודש פברואר תחת הכותרת 'עזה: כיצד לשרוד באזור מלחמה'. הוא הוצג כמבט תיעודי עצמאי על המצב בעזה דרך עיניו של נער בן 13, אך שעות ספורות לאחר שידורו התברר כי כוכב הסרט הוא בנו של שר בממשלת חמאס. דוגמאות מטרידות לעיוותים נוספים נחשפו בהמשך.

מי שחשף את זהותו של עבדאללה אל-יאזורי היה העיתונאי החוקר העצמאי (באמת) דיוויד קולייר. לדבריו, נדרשו לו פחות משלוש שעות של חיפוש ברשת כדי לגלות את פרטי הרקע על הילד. ה-BBC טען בדיעבד כי פנה לחברת ההפקה לבדיקת חשש לבעיה עם אל-יאזורי ונענה בשלילה, אך איש מבין אלפי העיתונאים המועסקים בארגון החדשות המוביל בעולם לא טרח לבדוק זאת בעצמו. נראה כי לא מדובר בטעות אלא בתוצאה של צורת מחשבה השולטת בשורות ה-BBC. אם אתה משוכנע מראש כי ישראל היא התגלמות הרשע והעזתים הם קורבנות נאצלים, הרי שתהיה מוכן לקבל כל דבר שיחזק השקפה זו.

אז ב-BBC שידרו סרט שהיה למעשה תעמולת חמאס מובהקת, אך יתכן כי הרשת גם ביצעה עברה פלילית חמורה. חמאס מוגדר בחוק הבריטי כארגון טרור וכל העברת כספים אליו היא פשע. חברת ההפקה Hoyo Films קיבלה מן ה-BBC 400 אלף ליש"ט עבור הסרט[i], ולפחות חלק מן הסכום מצא את דרכו לעזה ואף ישירות לאל-יאזורי. בחברה טוענים כי התשלום הועבר לאמו של הילד דרך חשבון בנק השייך לאחותו, ובכל מקרה מדובר ב"סכום מוגבל עבור הקריינות בסרט". קו ההגנה של ה-BBC גרס כי "חברת ההפקה הבטיחה לנו כי לא הועבר אף תשלום לאנשי חמאס או אנשים הקשורים לארגון, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף". זו טענה הנשמעת על גבול האבסורד, כאילו קיים מחסום פיננסי כלשהו בין נער בן 13 לבין שאר משפחתו הקרובה.

גם תוכן הסרט היה רצוף בשקרים ערמומיים, כמיטב המסורת של סיקור ה-BBC בעניינים אלו. במספר מקרים במהלך הסרט, משמעות המילים הנאמרות בערבית עוותה בכתוביות המציגות את התרגום לאנגלית, כאשר למשל המילה "יהוד" שונתה ל"ישראל" או פשוט נמחקה. אחד מהמרואיינים בסרט שיבח את מנהיג חמאס יחיא סינוואר ואת "הג'יהאד נגד היהודים" שהוביל, אך בתרגום לאנגלית נכתב כי סינוואר "לחם בכוחות הישראלים".

פרשת הסרט העזתי יצרה משבר חמור עבור ה-BBC, אך היא רק דוגמה אחרונה לסיקור רעיל ומתמשך בנושאים הנוגעים לישראל. כך למשל, יומיים בלבד לפני הקרנת הסרט, אחד מכתבי המזרח התיכון של הערוץ, ג'ון דוניסון, צייץ וכתב כי "מאמצי התעמולה של ישראל וחמאס סביב שחרור החטופים מבחילים למדי". בכך הוא השווה את מחזות השמחה המעורבת בעצב בישראל עם שחרור החטופים לטקסי התעמולה המזעזעים של חמאס בטרם העברת החטופים לידי הצלב האדום בעזה.

זהו אותו דוניסון אשר באוקטובר 2023 האשים בשידור את ישראל בפיצוץ בשטח בית החולים אל-אהלי, ואמר אז כי "קשה לחשוב על סיבה אחרת לפיצוץ גדול כזה, חוץ מתקיפה אווירית ישראלית". במציאות, הפיצוץ נגרם מרקטה שירה ארגון הג'יהאד האסלאמי וכשלה לאחר השיגור. העלילה על תקיפה ישראלית הושמעה בהמשך פעם נוספת מפי עורך חדשות החוץ של ה-BBC, ג'רמי בואן. כאשר נשאל לאחר מכן על הטעות בדיווח, השיב בלי למצמץ: "כן, טעיתי בעניין הזה אך אני לא מרגיש רע במיוחד. איני מתחרט על דבר משום שהיה זה דיווח מידתי שלא קפץ למסקנות".

WATCH!@bbcnews are giving @BowenBBC a half hour right now to justify his lousy reporting.

Here he says that he doesn’t regret his reporting on Al Shifa hospital & then goes on to admit he mislead viewers about the building ‘being flattened’.

Which he has ‘no regrets over’ pic.twitter.com/2akSu6Ixww

— We Stand With Israel (@SussexFriends) November 25, 2023

עוד לאחרונה, הפרשן המדיני של הרשת פול אדמס כתב על החזרתן לישראל של גופות החטופים עודד ליפשיץ, שירי ביבס ושני בניה הצעירים אריאל וכפיר: "שוב הייתה במה מוקפת כרזות המדגישות את ההשלכות האסוניות של המבצע הצבאי הישראלי בעזה ואת הנחישות הפלסטינית שלא להיכנע". במציאות, כרזות חמאס הציגו את ראש הממשלה נתניהו כערפד לצד סיסמאות המגדירות אותו כפושע מלחמה נאצי האחראי למות החטופים.

שוב שוב, אנשי רשת החדשות הוותיקה הופכים לפתיים תמימים הבולעים בשקיקה את תעמולת חמאס. כך היה למשל בחזרה על טענות ארגון הטרור לגבי מספר ההרוגים בעזה, או הצגת המחבלים הפלסטינים המשוחררים בעסקה כ"בני ערובה" השווים לחטופים האמיתיים שנחטפו בידי חמאס. באותו סוף השבוע בו דוניסון ואדמס המשיכו בדמוניזציה של ישראל, שקופית שרצה ב-BBC במהלך סיקור חזרת החטופים סיפרה על "חששות ממצב בני הערובה בשני הצדדים".

בראיון של הנשיא הרצוג באותו יום בערוץ, המגישה הבכירה לאורה קינסברג תקפה אותו על "ראיות רבות למצב המזעזע של האסירים הפלסטינים, אלימות, התעללות והשפלה בבתי הכלא בישראל", והטיחה – "כיצד אתה יכול להצדיק זאת?". ובדיווח על שחרור גופות החטופים הישראלים, הכותרת ב-BBC סיפרה כי "חמאס אומר שעשה 'כל שביכולתו' כדי לשמור על החטופים בחיים", לצד כתבה שפשוט חזרה על דברי חמאס ללא שום ביקורת או בדיקת האמת. כל אלו הן דוגמאות מכמה ימים בלבד בחודש שעבר, וישנן עוד רבות מספור מאז פרוץ המלחמה.

כאשר שליחת הערוץ לאזור יולנדה נל דיווחה על חיסול איסמעיל הניה, היא סיפרה לצופים כי רב המרצחים היה "אחראי על שיחות השלום" ולמרות "רטוריקה נחרצת" נחשב בידי מומחים כי "מתון ופרגמטי", כאילו שארגון הטרור בראשותו לא רצח זה מכבר מאות ישראלים. היא המשיכה והגדירה את חיסול הניה כ"מזעזע".

בחודש ספטמבר אשתקד, קבוצת משפטנים וחוקרי נתונים חיברה ניתוח של פרסומי ה-BBC בארבעת החודשים הראשונים למלחמה בכל ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והרשתות. החוקרים מצאו 1,553 מקרים של הפרת כללי האתיקה העיתונאית שקבע ה-BBC בעצמו בכל הנוגע לדיווח נייטרלי, הוגן ואמיתי, והצביעו על "דפוס מדאיג של הטיה" נגד ישראל. ישראל הואשמה בדיווחי ה-BBC בביצוע פשעי מלחמה בשיעור של פי ארבעה ביחס להאשמה דומה נגד חמאס (127 מול 30), בביצוע רצח בשיעור של פי 14 (283 מול 19) ובהפרת החוק הבינלאומי בשיעור של פי שישה (167 מול 27). באופן שיטתי, ישראל תוארה כלוחמנית ותוקפנית, תוך המעטת פשעי חמאס. מנגד, חמאס תואר בדיווחי הרשת כ"ארגון טרור מוכר" רק ב-409 מקרים מתוך 12,459 אזכורים (3.2 אחוזים) במהלך תקופה בת ארבעה חודשים.

המחקר הציף סוגיה כאובה נוספת הקשורה לסיקור ה-BBC בשפה הערבית ובעיקר מגישי הערוץ בערבית שאינם מסתירים במיוחד את עמדתם. אחת מן האורחות הקבועות בשידורים בערבית, מאיסה עבדול-חלק, קראה ל"חיסול ישראל" והגנה על עיתונאי אחר שכתב "היטלר שוב אלינו, יש עוד כמה אנשים שצריך לשרוף". כתב לבנוני המשתתף בשידורי הערוץ תיאר את ישראל כ"מדינות טרור ואפרטהייד".

המחקר מציין 11 מקרים בהם סיקור המלחמה בערוץ ה-BBC בערבית הופקד בידי כתבים שהביעו בעבר תמיכה בטרור ובמיוחד בחמאס. כך למשל, ואסף עריקאת המוצג בשידורים כ"מומחה צבאי" הוא בכיר לשעבר באש"ף שהגדיר את מתקפת ה-7.10 כ"נס הירואי". הוא גם אביו של כתב ה-BBC ברמאללה אימן עריקאת.

כיום ברור כי סיקור ה-BBC בענייני ישראל הוא חלק מדפוס רחב יותר של סיקור הרשת את ענייני היהודים. ב-2021 דווח ב-BBC על תקיפה מצד כנופית מוסלמים נגד אוטובוס שהסיע ילדים יהודים ברחוב אוקספורד בלונדון, לאחר שאחד הילדים קרא לכאורה "מוסלמים מטונפים". בפועל אותו ילד יהודי פשוט קרא לעזרה בעברית אך ה-BBC דיווח על העלבת המוסלמים כעובדה, נואש למצוא דרך להאשים את היהודים באירוע הקשה ולספק תירוץ לתוקפים המוסלמים.

בכל שלב בסיקור התקרית, ב-BBC הציגו את הזועמים על הדיווח השקרי באופן מבזה ומעוות. כאשר עורך דינם של הילדים המותקף כתב לרשת בתלונה, ב-BBC דרשו שיחשוף את שמות הילדים כתנאי לטיפול בתלונה, דרישה שערורייתית לחשיפת פרטי קטין. כאשר נציב התלונות של הרשת פרסם את ממצאיו לאחר סדרת תלונות בעניין, ב-BBC טענו כי "היה ניתן לעשות יותר" על מנת "להכיר בהבדלים בין השקפות שונות לגבי הנאמר בתקרית". או במילים אחרות – בהבדלים בין אמת ושקר.

לעתים ההטיה המושרשת ב-BBC נחשפת בדברים שאינם נאמרים, כמו בסיקור אירוע בני הערובה בבית הכנסת בטקסס בשנת 2022, אז אזרח בריטי מוסלמי בשם מליק פייסל אקרם חטף והחזיק ברב מקומי ושלושה יהודים נוספים. בדיווח הטלוויזיוני בעניין לא הוכרה אפילו פעם אחת שאלת האנטישמיות. בשום שלב כתב הערוץ אד תומאס לא חשב לרמוז כי למחבל עלול להיות עניין כלשהו נגד יהודים. במקום זאת, הוא פתח את דיווחו בתהייה "מה גרם לאקרם לעזוב את ביתו באנגליה כדי לנסוע לטקסס, להשיג נשק ולהחזיק בני ערובה בתוך בית כנסת?". תעלומה אמיתית ללא ספק.

השידור כולו התבסס על הטענה לפיה אקרם סבל מבעיות נפשיות, סוג של נשמה מעונה הראויה לרחמינו. עבור כתב ה-BBC, הכעס האמיתי נגע לעובדה לפיה אקרם חוסל במקום, ואחד מבני משפחתו תקף בשידור את המשטרה ואת "הדרך בה הוא נורה ונהרג… זה לא היה צריך לקרות". אד תומאס המשיך ופירט שורת שאלות העולה לדבריו מן התקרית, אך אף אחת מהן לא ניסתה לברר מדוע אקרם שנא כל כך יהודים.

ההטיה הקיימת ב-BBC נגד ישראל אינה רק ברורה כשמש; היא הפכה לאחת מסיבות קיומו של הערוץ. בהתחשב בתפוצה האדירה של דיווחי הרשת, זוהי בעיה לא רק עבור הבריטים הנאלצים לשלם עליה. השאלה שכעת יש לשאול היא מה ניתן לעשות כדי לפתור אותה.

גרסה מלאה של המאמר ראתה אור בכתב העת 'קומנטרי'.

[i] מרבית תקציב ה-BBC מגיע מן הרווחים ממכירת אגרת טלוויזיה שנתית אותה מחויב לשלם כל אזרח בריטי, כך שלמעשה מימון הפקת הסרט הגיע מכיסם של תושבי הממלכה.