פיטורי ראש השב"כ הם צעד מתבקש, חיוני וממלכתי. ללמוד מבן גוריון
פיטוריו של ראש השב"כ בעיצומה של המלחמה מהדהדים את דרמת פיטורי הרמ"א (ראש המפקדה הארצית), ובהמשכה, את דרמת פירוקה של מפקדת הפלמ"ח ב-1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות.
עיצוב המערכת השלטונית של המדינה הנולדת וההחלטה להעמיד בראש משרד הביטחון את דוד בן-גוריון הפכו את תפקיד ראש המפקדה הארצית (הרמ"א) למיותר, גורם פוליטי שטרם הקמת המדינה היה מעין שר ביטחון. בגלל מחלתו של הרמטכ"ל יעקב דורי, ישראל גלילי איש מפ"ם שמילא את תפקיד הרמ"א, היה גם מעין רמטכ"ל. הדחתו על-ידי בן-גוריון עוררה את מה שנקרא "מרד האלופים הראשון": הודעת חמישה ראשי אגפים במטכ"ל: יגאל ידין, אליהו בן חור, יצחק שדה, צבי איילון, משה צדוק ויוסף אבידר "כי אם לא יוסדר העניין [החזרת גלילי] תוך 12 שעות, יפסיקו לראות בעצמם אחראים להנהלת העניינים".
הדחתו של גלילי, מנהיג סמכותי נערץ על מפקדי הפלמ"ח שללא ספק נדרשה ארגונית, פתחה בפני בן-גוריון את הדרך לסגירת מפקדת הפלמ"ח — צבאה של מפ"ם, יריבה פוליטית גדולה ומרה של מפא"י – מפלגתו של בן-גוריון. במהלך מקיאווליסטי מובהק, בן-גוריון הטיל על הפלמ"ח, בצו הממלכתיות וכהכנה להצדקת פירוק הפלמ"ח, לפרק את האצ"ל – צבא של יריב פוליטי אחר של מפא"י (פרשת אלטלנה). הצו לסגירת הפלמ"ח, שהוצא בעיצומו של מבצע חורב שסיים את המערכות הגדולות של מלחמת העצמאות, הביא למרד אלופים נוסף: פרישה מצה"ל של מפקדים בכירים שזוהו עם מפ"ם.
מאחר ופיטוריו של ראש השב"כ נעשים על-ידי הדרג הפוליטי, אין ספק שכמו בתש"ח, גם לפיטורים בתשפ"ה יש סיבות פוליטיות – אישיות ואידיאולוגיות. אך בניגוד לפיטורים בתש"ח, לפיטורים בתשפ"ה קדמו מחדלים מקצועיים מסמרי שיער של השב"כ, ובראש ובראשונה של צה"ל.
אין ספק ששום מחדל של הדרג המדיני — בין ידוע ובין כזה שיתגלה על-ידי ועדת החקירה שתוקם, לא יוכל להצדיק את מחדליהם המכוננים של גופי הביטחון. למרות ששני הארגונים הזהירו, כנטען בתקשורת וגם על ידם, שמדיניות הבידול של הדרג המדיני שנועדה לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות, מחזקת את חמאס בצורה שיחד עם המחלוקות החברתיות הקשות בישראל, מסכנות אותה מאד, שני הארגונים בעצמם היו בלתי מוכנים לחלוטין להגן על המדינה במקרה של תקיפתה על-ידי עוצבות הקומנדו המתמרנות שהוקמו בגבולות הרצועה ולבנון.
בצה"ל לא היו מובנות, מוכנות וכוננות מבצעית להתמודד עם האיומים האפשריים באמצעות לחימה הגנתית בתוך גבולות המדינה ומנגד, גם לא היו בו מובנות, מוכנות וכוננות מבצעית להסיר את האיומים כנדרש על פי תפיסת ההגנה הלאומית, מחוץ לגבולות המדינה, בלחימה התקפית הכרעתית מכל סוג שהוא.
על אף האיסור המקצועי לבסס הגנה על קבלת התרעה מודיעינית מצבית מוקדמת והחובה המקצועית להיערך בכל דרג בקביעות למניעת הכרעה גם במקרה של הפתעה בלתי נמנעת, צה"ל ושב"כ ביססו את עיקר הגנת המדינה על קבלת התרעה מוקדמת — ברצועה, כעדותו של מפקד 8200, סיגינטית (מודיעין איסוף אותות) בלבד.
על אף האיסור המקצועי לבצע הערכה (ניחוש) של כוונות האויב, משהתקבלו בבוקר ה-7 באוקטובר סימנים שאפשר היה לפרשם כהתרעה למתקפה צפויה קרובה, על סמך הערכת המידע לאור סיבור וניחוש כוונות האויב, קברניטי צה"ל והשב"כ נצמדו לשגרה המבצעית השגויה מבסיסה. מתחקירי המודיעין עולה שכל שבירה של השגרה מצד צה"ל בבוקר המתקפה, כשחמאס היה על סף שיגורה, הייתה גורמת לו לבטלה.
למרות המשותף בין פיטוריו של ראש השב"כ ופיטוריו של הרמ"א — פיטורים תוך כדי מלחמה ומחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות עמוקות וסוערות, חיוני לזכור את ההבדל העמוק בין הצדקת שני הפיטורים: שינויים ארגוניים שנדרשו בגלל מעבר מהעידן שקדם להקמת המדינה לעידן המדינה העצמאית ב-1948, לעומת כשלון וחידלון מקצועי בלתי נתפס (בראש ובראשונה צבאי) ב-2023.
הטור התפרסם לראשונה בבלוג של ד"ר חנן שי
ראשית יש פה רשלנות שבחלקה מכוונת. חוזק השרשרת נקבע על פי החולייה החלשה. אם נקרעו שתיים זה לא סביר. אם נקרעה כל השרשרת זה מראה שיש פה יותר מרשלנות. היו לפחות שלושה מרגלים. בכירים בשב"כ אומרים שללא יחידות מיוחדות ומתנדבים שבלמו את האויב, ישראל הייתה נחצית והאויב בגל השלישי היה מגיע לנגב וחוצה את ישראל, כך גם טען בתחילת המלחמה אריה דרעי. למרבה הפלא חלק מהגיבורים האלו שהגיעו ראשונים נחקרו ונעצרו ע"י רונן בר. המקצוענים שבהם שהגיעו ראשונים, ראו את צוות טקילה שנפל בקרב והבין ויכול להעיד על מה שקרה לפני שהייתה הזדמנות להעלים עדויות. השב"כ מעולה בזה, כך היה ברצח רבין למשל. קצינים, שיידעו והתריעו, שאדון בר הולך בדרך מסוכנת ובעצם מולך שולל ע"י שר המודיעין המצרי, נעצרו ועונו קשות במרתפי השב"כ בהנחיית בר.
יש מבול אל-אקצה, הערבים רוצחים, אונסים, עורפים ראשים לחיילים ושורפים חיים תינוקות לעיני האמא הנאנסת וראש השב"כ חושב רק על חילוץ שני בכירי שב"כ. לכאורה הבין את תוצאת מעשיו ועסק רק בטשטוש עדויות.
אני חושב שלחמאס יש הוכחות על בגידה ולכן רונן בר והיועצת ממשיכים לפעול נגד המדינה בזמן מלחמה. למשל שחרורו את מנהל בית חולים שיפא תמורת כלום. להזכיר, באישור מלא של רונן בר, חמאס אגר מזון רב כ450 טון במקומות, שבהמשך ממשל ביידן אסר לפגוע (בתי ספר של אונרא), דלק וגז לתקופה ארוכה, שנכנס ממצרים ובאישורו של רונן בר. מכאן הבהילות של רונן בר להיפגש עם ראש המודיעין המצרי לאחר הטבח. באישורו של רונן בר שהו בארץ 11000 עזתים לפני הטבח. תפקידם היה לסייע ברכבים גנובים מבפנים. הם שוחררו ללא תמורה. מזכיר הימים הראשונים כולם חוץ מנתניהו לא תפקדו היטב והיה תכתיבים קשים של ביידן.
זה לא מה שבידי החמאס.
זה מה שימצא המחליף של בר כשהוא יפתח את הכספת במשרד שלו ואופן הפעולה שהוא ימצא כשהוא יתחיל להכין תוכניות והחלטות עם בכירי שב״כ אחרים.
היו לפחות שלושה מרגלים שהם היו ברשימת הבלתי מפוטרים, שהכתיב ממשל ביידן. אחד, שפעל ביום הטבח והדליף מידע ובכך מנע מהקומנדו הישראלי מבצע להחזרת החטופים. שני מרגל מערכות (ניתק מערכות בקרה קצת לפני הטבח), והתאבד מיד לאחר הטבח, ושלישי שעליו כנראה רמז ברדוגו ברדיו גלי ישראל. זה מה שאמרה טלי בעבר והתנפלו עליה. ביום שלישי, 26.9 בשעות הצהריים, העבירו גורמי ביטחון אמריקאיים בכירים התראה לגורמים בכירים בישראל, על פיהם יירטו שיחות המצביעות על תקשורת בעייתית בין איש בכיר מאד בשב"כ, שאשתו מראשי המורדים בממשלה בנוגע לרפורמה המשפטית המוצדקת, לבין סינוואר בנוגע לפעולה קשה שמתכנן החמאס. ועוד אמרה טלי: " שמעתי שהגברת מחאה … זאת שחשבה שנבחרי ציבור מהימין הם נאצים, נפגשה בפגישה אישית עם ראש המוסד. …
פרשת המרגל הסודי: נצ"מ בדימוס. אבי וייס מגיב לסערה: מדובר בפרשה ענקית ואתם מפספסים! מאשימים בשותפות לריגול אנשים לא נכונים! זה מחדל ענק שמעורבים בו כ-75 אנשים מהם כ-20 קצינים מהם לא מעט בכירים למה מסתירים את האמת והעובדות מהעם ?
פחות מחודשיים לפני מתקפת שבעה באוקטובר – מאמר בעיתון חמאס: ישראל על סף "הפיכה צבאית", המנוהלת על-ידי גנרלים בדימוס השולטים בפועל בצבא, במיוחד בטייסים וביחידות המיוחדות, ומטרתם "לנטרל כל מהלך החושף את ההגמוניה שלהם לסכנה".
האויב הכי גדול של החטופים הוא מטה החטופים שמעוניין רק להפיל ממשלה. דורש בחירות אך לא מתחייב לקבל את השלטון במידה וזה לא יהיה כרצונו. כל המהלך הוא להמליך את הדיקטטור באלימות קשה ובחסות מושחתי המשפט והפרקליטות.
המציאות העגומה שאנחנו נמצאים תחת דיקטטורה של פקידים ממונים, לא נבחרי ציבור, בבג"ץ, בפרקליטות ובשב"כ.
כל הדברים הנכונים בכתבה ובתגובות לא משנים דבר מול מציאות זאת.
השאלה החשובה היא איך המדינה תוכל להחלץ מהשילטון הדיקטטורי הזה ?
אין שום איזונים ובלמים שיכולים להגביל את הדיקטטורה של בג"ץ, שמתייחסת לחוקי הכנסת כטיוטה לא מחייבת לעיבודה.
יש נקודת דמיון אחת שראוי לציין.
כשהמנהיג לא מוצא חן בעיני חלק מהבכירים, אם הוא משמאלם הם יבצעו ויתורים וינסו להגיע לפשרות. אבל אם הוא מימינם הם ילחמו בו ויסרבו לכבד אותו.
והמנהיגים? למרות האמור לעיל מחפשים שותפים דווקא בגוש המתנשא שלשמאלם ולא בזה שמושיט יד לשותפות מימינם.
זה חוזר אחורה לתקופת המחתרות כשלא היה עוד מנהיג אחד לישוב וכל אחד היה אמור לכבד את זכות השני למנהיגות משלו. ולצערנו זה נמשך עד היום ואין כל סימנים שמשהו הולך להשתנות אי פעם.