המדינה המסורתית-לאומית העתידית חייבת גם להיות מדינה חופשית. לא רק לטובת המיעוט החילוני, אלא גם כי כפיית אמונה וסגנון חיים היא חילול השם, לא קידושו
"דעלך סני – לחברך לא תעבוד" – הלל הזקן
בשבוע שעבר פרסם הרב חגי לונדין מאמר שבו חגג את הפיכתה הבלתי נמנעת של ישראל למדינה מסורתית-לאומית ברבע המאה הקרוב. ברשימתו הוא מציג את התפשטות השמירה על המסורת והחיבה אליה בקרב הציבור היהודי בישראל. "המציאות מתקדמת למסורת", קובעת כותרת משנה של מאמרו, "המאבק הוכרע".
לטענת הרב לונדין, ההתחזקות התרבותית המתמשכת בחברה הישראלית בעד המסורת תוביל בהכרח לשינוי בזהות המחזיקים בעמדות הכוח במדינה: "בעוד מספר שנים לא רב גם האליטה תתחלף והמדינה תהיה מדינה מסורתית-דתית. זו כבר לא שאלה של 'אם' – זה עניין של מתי וכיצד".
עם זאת, הרב לונדין מודע היטב לכך שאף שהמאבק הוכרע באופן תיאורטי, הוא טרם הסתיים בפועל: "ישנה חבורה קטנה המסרבת להפנים שהמציאות השתנתה, או שהיא מבינה זאת אך עדיין מנסה בכל כוחה להילחם נגד […] האליטות הישנות יכולות לגרום נזק, אך לא יעצרו את השינוי".
תחזית המדינה המסורתית והאתגר האמיתי
אני נוטה להסכים עם הערכתו של הרב לונדין לגבי המגמות התרבותיות והדמוגרפיות בחברה הישראלית, אם כי במידה פחות נחרצת. לדעתי, השאלה הקריטית נוגעת ל"כיצד" – באיזה אופן יתרחש המעבר שהרב לונדין צופה. בתהליך שינוי זה לא רק האליטות הישנות עלולות לגרום נזק; נראה לי שהרב לונדין עצמו אינו נזהר מספיק מלגרום נזק בדבריו.
כיצד יפרשו את רשימתו של הרב לונדין אנשים המשתייכים לאותן אליטות ישנות, או אזרחים הרואים באליטות אלה את מייצגיהם? מה תהיה עבורם משמעות "המציאות המשתנה" – התהליך שבו החברה הישראלית הופכת לחברה מסורתית-לאומית, ותפקידי המפתח במדינה מאוישים על-ידי נציגי תרבות זו? כפי שהתברר בשנתיים האחרונות, ציבור רחב מאוד חי בחרדה שמא סמכויות המדינה ינוצלו נגדו: נגד אורח חייו, ולכפיית חינוך שאינו חפץ בו על ילדיו.
הרב לונדין מתאר בביטחון את ניצחון המחנה שלו – שהוא גם המחנה שלי – על פני המחנה היריב. אולם, הוא שותק בשאלה כיצד יתנהגו המנצחים כלפי המנוצחים לאחר הניצחון. לטעמי, דווקא סוגיה זו היא המהותית והחשובה ביותר. אילו הייתי משתייך למחנה שמנגד, שתיקה זו הייתה מעצימה את חרדתי ומעמיקה את המשטמה שאני רוחש כלפי מי שמבקשים ליטול לידיהם את השליטה במדינה.
לשמר את אחדות המלחמה גם בעתיד
אנחנו משבחים, ובצדק, כיצד המלחמה מחקה את ההבדלים התרבותיים בין חלקי העם. בצריח, או בסמטאות ההרוסות של עזה, בוגר ישיבת הסדר, בעל עסק קטן מסורתי, ואיש היי-טק הומוסקסואל – כולם יחד, כולם עם ישראל.
ואחרי המלחמה? הבטחת חירות אישית היא תנאי הכרחי להמשך האחדות. לאחר שהחברה הישראלית תהפוך ברובה למסורתית-לאומית, חשוב יהיה לשמור על החופש של כל אדם אתאיסט או אגנוסטי לנהל אורח חיים כראות עיניו. עליו להיות חופשי לחנך את ילדיו בערכים שחשובים לו, גם אם הוא מבכר ערכים קוסמופוליטיים על פני לאומיים. עליו להיות חופשי לקיים חיי קהילה עם הדומים לו, לנסוע לים בשבת (גם אם המסיע הוא חברת הסעות פרטית ולא ממלכתית), לצרוך את המאכלים שהוא מבקש ואת התרבות שהוא מבקש, ולהביע את דעותיו בציבור בלי לפחד.
האתגר שעומד בפני המחנה הדתי-מסורתי-לאומי הוא לתכנן, לאחר שיזכה בשליטה המגיעה לו בצדק על המרחב הציבורי ועל המדיניות הציבורית כיצד הוא מגביל את עצמו ואת סמכות המדינה שהוא שולט בה כדי להבטיח את זכויות המיעוט האוחז בערכים אחרים.
כי מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היא להפוך לרודנים. הדבר שממנו עלינו לפחד יותר מכל הוא מחלה שפקדה חברות מסורתיות ודתיות רבות לאורך ההיסטוריה, כולל החברה היהודית המתפוררת בשלהי הבית השני: להיות בטוחים לא רק באמיתות האמונה שלנו, אלא לחשוב שמצוות הא-ל היא לאכוף את האמת שלנו על הזולת – "אבל זה לטובתם! לטובתם!" גם גזיזת הפאות לילדי עולים בשנות החמישים של המאה האחרונה נעשתה לטובתם.
אני מאמין באמונה שלמה שבנסיבות של ימינו, לכוף בכוח את האמונה שלי ואת סגנון החיים המועדף עלי על הזולת איננה עבודת ה' אלא חילול ה'. כפייה כזו משקפת מחלת נפש וחוצפה – לא רק כלפי הזולת אלא גם כלפי מי שציווה עלינו לעשות את הישר והטוב. נכון, זה גם לא עובד מבחינה מעשית, אך יהיה זה נבזה לדון בדברים הללו רק מנקודת מבט תועלתנית ולא עקרונית.
לכן אימוץ חוקים אפקטיביים לשמירה על זכויות הפרט אינו עניין למדינה חילונית בלבד. הוא אינו עניין השמור לתרבות אינדיבידואליסטית ופרוגרסיבית בלבד. זהו עניין שחייב להעסיק כל מי שמבקש להיות חלק מתרבות ומדינה המבוססת, בהיבטיה הציבוריים, על ערכי קהילה, מסורת ולאום.
אין חברה שהיא מקשה אחת. אם דתיים ומסורתיים אכן רוצים לראות בחבריהם החילונים והפרוגרסיביים חלק בלתי נפרד מקהילה משותפת אחת, מוטלת עליהם החובה לכבד את זכותם של האחרונים לחיות את חייהם לפי ראות עיניהם.
אמת ויציב! כל מילה, חופש וחירות הפרט ויציאה מהארנק האחד של השני יחד עם סמכויות יותר רחבות לרשויות מקומיות יכולים לצמצם את החיכוכים בחברה באופן דרסטי לדעתי.
עורך הדין דימרי עורך דינו של הקצין שנעצר באילת טוען כי הקצין הוציא דו"ח שראש השב"כ ידע כי תהיה פלישה. רס"ן ידע על כך וכתב מסמך, שנקרא דעה אחרת: חשיפה שאומרת שרונן בר קב מידע משר המודיעין המצרי שחמאס מתכנן משהוא גדול שיביא לשחרור כל האסירים. המידע הועבר לרונן בר, שהחליט לפי רוח מורדי קפלן להעלים את המידע. אחרי הטבח הוא מיד נסע למצריים כדי שהעניין לא יודלף. משנכנס ממשל טראמפ, חבל התליה קרוב יותר מתמיד. רונן בר עצר את הקצין אם נשקים שלופים ובאלימות קשה והחזיק אותו בתנאים קשים וניסה לגרום לו להתאבד. רונן מורד כרגע, כי בכספות השב"כ יש מידע מאד לא נוח לו.
יש מבול אל-אקצה, הערבים רוצחים, אונסים, עורפים ראשים לחיילים ושורפים חיים תינוקות לעיני האמא הנאנסת וראש השב"כ חושב רק על חילוץ שני בכירי שב"כ. לכאורה הבין את תוצאת מעשיו ועסק רק בטשטוש עדויות . לכאורה מדמיין את חבל התליה ומאיים במרד.
אני חושב שלחמאס יש הוכחות על בגידה ולכן רונן בר והיועצת ממשיכים לפעול נגד המדינה בזמן מלחמה. כמו כן יש בכספות של השב"כ מידע על הבגידה ועל רצח רבין, שהם חייבים ראש שב"ב מתאים משלהם, שישמור על החתרנות לדורותיה. למשל שחרורו את מנהל בית חולים שיפא תמורת כלום. להזכיר, באישור מלא של רונן בר, חמאס אגר מזון רב כ450 טון במקומות, שבהמשך ממשל ביידן אסר לפגוע (בתי ספר של אונרא), דלק וגז לתקופה ארוכה, שנכנס ממצרים ובאישורו של רונן בר. מכאן הבהילות של רונן בר להיפגש עם ראש המודיעין המצרי לאחר הטבח. באישורו של רונן בר שהו בארץ 11000 עזתים לפני הטבח. תפקידם היה לסייע ברכבים גנובים מבפנים. הם שוחררו ללא תמורה. מזכיר הימים הראשונים כולם חוץ מנתניהו לא תפקדו היטב והיה תכתיבים קשים של ביידן.
רק שהכותב מתייחס לעניין מתוך פחדים ולא מתוך קריאת העובדות.
א.ש הימין מדבר בבר שנים על הגבלת כוח האליטות ולכן ברור לכל בר-דעת שהוא חא מתכנן להפוך לאליטה בעצמו.
ב.גוש הימין מורכב מקבוצה מגוונת בהרבה: אשכנזים ומזרחים, חרדים, סרוגים וחילונים. כך שהנוסחה לרב-קיום חופשי מיושמת כבר על ידי אנשי גוש הימין.
ג.אם אכן זה היה הבעיה של השמאל אז מעניין שבגוש השמאל אין אף אחד שמציע להוביל באמצעות דוגמה כל עוד ישנם אנשי שמאל בעמדות כח. להראות מה היא סובלנות, חופש ביטוי והפסד בכבוד במשחק הדמוקרטי. כנראה שהשמאל לא רק מעוניין לשמור על אורחות חייו אלא גם לכפות אותם.
מזכיר את מה שכתבתי פה כמה פעמים: הציבור הדתי מוכן לאפשר למי שרוצה להפעיל עסק לא כשר כל עוד יהיה סימון(חוסר תעודת כשרות) דבר שיאפשר לו לתמוך רק בעסקים המתאימים לאורח חייו. השמאל מתעקש לרדוף את מי שלא מתאים לו ולסגור לו את העסק בכוחנות ודורסנות.
וזה כל ההבדל.
ראשית, במחנה הלאומי יש גם הרבה חילונים. נכון שרטורית דחקתם אותנו החוצה ואינכם מכירים בקיומנו, אך עוורונכם לקיומנו לא אומר שאיננו קיימים. ולכן גם נזדקק למפלגת ימין חדשה, מפלגה לאומית-ליברלית כפי שהיתה הליכוד עד לא מזמן, עד שהימין החליט להחליף את המונח "המחנה הלאומי" ב"מחנה האמוני" ופתאום הליכוד הפכה למפלגה שמייצגת רק את המזרחים המסורתיים. בכלל מכחישים את קיומם של מצביעים אשכנזים וחילונים. עכשיו יש צורך בתנועה חדשה של המחנה הלאומי שהמצע, האופי והרטוריקה שלה יכללו את כל אנשי המחנה הלאומי, כולל חילונים, וייצגו את כל העדות.
שנית, האם אכן יהיה רוב מסורתי-דתי מול מיעוט חילוני או שיהיה רוב חילוני-מסורתי מול מיעוט שאורח חייו דתי? המסורתיים אינם מגדירים עצמם כדתיים ואורח חייהם אינו דתי. חייתי רוב חיי במקומות מעורבים אמונית – חילונים, מסורתיים ומיעוט דתי – וממש לא היתה למסורתיים בעיה עם נסיעות בשבת ומנגל בשבת, המשפחות הולכות לים בלי הפרדה בין גברים ונשים, קוד הלבוש חילוני, בנים ובנות נוגעים אלה באלה, גברים שומעים גם שירת נשים, בקיצור אורח חיים חילוני. הם רק מקיימים כמה מצוות לפי בחירתם.
לגבי התכנים, המסורתיים שגדלתי איתם צפו באותן סדרות בטלויזיה, הלכו לאותם סרטים, שמעו אותה מוסיקה ברדיו וקראו אותם ספרים כמו החילונים. אולי בנוסף לזה היו גם תכנים אחרים, אבל לא במקום. גם אוכלים אותו אוכל כי לרוב החנויות לממכר מזון ולמסעדות בארץ יש תעודת כשרות.
כרגע אני חיה במקום שבו הרוב הוא עולי חבר העמים, אז לא יודעת, אולי הדברים השתנו, אולי המסורתיים של היום הם לא המסורתיים של פעם, אבל אם הם כן כמו המסורתיים שהכרתי כל חיי, אז לא יהיה שינוי רדיקלי בחברה הישראלית, והם יתנגדו לכפיה דתית כי אם הם היו רוצים לחיות באורח חיים דתי הם כבר היו חיים באורח חיים דתי ולא מחכים שהמדינה או החברה יכפו אותו עליהם.
המאמר הזה נראה לי רלוונטי מאד למקרה שבו הדתיים יהפכו לרוב (מה שגם בי היה מעורר אימה), אבל לא יודעת אם רלוונטי לרוב מסורתי.
המשך למטה…
המשך לתגובה שלי מלמעלה…
שלישית, הייצוג של החילונים במאמר כאילו אנחנו בהגדרה קהילה של שמאלנים קיצוניים קוסמופוליטיים ואנטי-לאומיים שזוללים כל היום חזיר ושרצים מבדח. שום אזכור לחילונים הימניים או לחילונים שמאלנים ציוניים. אני גדלתי בבית חילוני ציוני לעילא ולעילא, אבא שלי היה ימני ואמא שלי השמאלנית היא ציונית נלהבת.
כולם ראו את ההתקפה על התפילה בהפרדה ביום כיפור, אבל רק מעטים ראו את תוצאות הסקר שנערך אחר כך לפיו רוב החילונים התנגדו להתקפה הזו. אתם מזהים את כולנו עם מיעוט קולני וכמובן, רק עם תל אביב כאילו אין חילונים בשאר חלקי המדינה.
לב העניין הוא לא החילוניות, אלא ההשתלטות של השמאל הקיצוני על האקדמיה והמוסדות בכל הציוויליזציה המערבית. זה היה תהליך הדרגתי במכוון שנמשך עשורים. אתם יכולים למצוא את תוכנית ההשתלטות אצל הניאו-מרקסיסט אנטוניו גראמשי לפני מאה שנה וגם בתנועות סוציאליסטיות בשנות ה-60. חפשו:
The long march through the institutions
Antonio Gramsci
התוכנית היתה להשתלט בהדרגה על התרבות ולשנות אותה בהדרגה אבן אחר אבן (אבולוציה במקום רבולוציה) ולהשתלט באופן סמוי על כל מוסדות המדינה כדי להלחם בהם מבפנים. הם בהחלט הצליחו להשתלט על האקדמיה ועל המרחב הרעיוני ולהחדיר שמאלנים קיצוניים לכל המוסדות הלא נבחרים. השמאל הקיצוני גם אינו ליברלי, אך מתחפש לליברלי ובפועל השתלט על השמאל שהיה בעבר ליברלי ומפלגות השמאל במערב הולכות ומקצינות.
אנשים כמו גדי טאוב ש"באו מהאליטה" (במילותיו שלו) ומסתובבים בסביבה חברתית אקדמית בה שולטת הפרדיגמה השמאלנית הקיצונית מזהים את הפרדיגמה הזו עם אשכנזיות ועם חילוניות בלי להכיר חילונים ואשכנזים שאינם מסוגם ואינם מחזיקים בפרדיגמה הזו. הרי אבות התנועה הציונית ומייסדי המדינה היו חילונים (וגם אשכנזים). לאומיות אינה מנוגדת לחילוניות. היא מנוגדת לפרדיגמה השמאלנית הקיצונית ששולטת עכשיו באקדמיה. אין לזהות את הפרדיגמה הזו עם חילוניות ככלל (או עם אשכנזיות). חילוניות התקיימה לפני הפרדיגמה הזו ותתקיים גם אחריה.
פרדיגמות הן מטיבן זמניות, וגם זו תלך בדרך כל פרדיגמה לאחר שתגרום למספיק נזקים. למרבה הצער קודם נגרמים הנזקים ורק אחריהם ישליכו אותה לפח האשפה של ההיסטוריה. נתנו להם להשתלט על התקשורת וכך להשתלט על כל שוק הרעיונות וזו התוצאה.
הימין מבולבל ומזהה בטעות את "האויב" כחילוני ואשכנזי וכך הוא טורף בשר מבשרו במקום לזהות את הבעיה האמיתית שהיא השתלטות השמאל הקיצוני, בעיקר על האקדמיה כי משם מגיעים הרעיונות ומשם הם מתפזרים לכלל התרבות והחברה.
הנקודה עם סקרים היא שאי אפשר לדעת כמה הם אמינים.
כל ישראלי שחי פה בעשרים השנים האחרונות כנראה כבר ראה איך סקרי הבחירות מוטים שיטתית שמאלה(כנראה כדי לתאום את תפיסת הסוקר).
אז איך יודעים אם סקר דעת הקהל אמין? מחפשים מישהו שיש לו אינטרס לדעת מה דעת הקהל. ויש שני סוגי אנשים כאלה: כלי תקשורת שמחפשים רייטינג ופוליטיקאים שמחפשים מצביעים.
והפלא ופלא אבל בשני המקרים נציגי המרכז הפוליטי(לדוגמה: רוב ערוץ 12 ואנשי מקור ראשון בתקשורת וכן גנץ, ליברמן, סער ובנט בפוליטיקה) מתעקשים להפיץ פחד ושנאה(גם במחיר פילוג העם) ימינה אבל להכיל כל התנהלות של השמאל הקיצוני בשתיקה(בממשלה הקודמת הם היו מוכנים להכיל את רע״מ למרות שליברמן הודה שזה מגביל מאוד בטחונית[=מסכן חיי אדם!] ובנט הודה שהם תומכי חמאס).
אז כל מה שכתבת הוא טוב ויפה אבל כנראה שזה לא מה שהנציגים שלך מרגישים כשהם מקשיבים לרוח הנושבת ברחוב אז כנראה את מייצגת הרבה פחות ממה שאת חושבת.
וכל עוד זה המצב, מצטער אבל יש לנו זכות להתייחסות חשדנית ונטולת אמון.
1. לגבי דמוגרפיה- הטענות על הדמוגרפיה המסורתית הלחיובית מתעלמות מהנסיון שיש לנו כעם. המסורת קורסת אצלינו פעם אחרי פעם בפני התרבות הליברלית זה לא בטעות. כך שהדמוגרפיה יכולה קצת לשנות אבל בסוף התרבות הגבוהה יותר תנצח.
2. מיהי התרבות הגבוהה יותר? נראה לי שזו הנקודה ועל זה רבים באמת. כאשר לכל צד יש סיבות טובות לחשוב שהוא מחזיק בתרבות יותר גבוהה
3. במובן הזה צריך להגיד באופן חד משמעי . תרבות שלא תזהה את עצמה עם חירות וחופש מוחלטים ככל הניתן תקרוס בפני התרבות החופשית יותר. זה נושא מהותי אבל גם דמוגרפי
ככל הידוע לי ההיסטוריה מוכיחה דווקא את ההיפך. מסורת היהדות התמודדה פעם אחר פעם לאורך אלפי שנים עם תרבויות חיצוניות גדולות וחזקות בהרבה, היא איבדה את רוב בניה במהלך ההתמודדות הקשה אבל הצליחה לשרוד ולבנות את עצמה בכל פעם מחדש, בעוד התרבויות הגדולות והחזקות נעלמו מן העולם. אין שום סיבה לחשוב שהתרבות הליברלית לא תלך בעקבות התרבות המצרית, בבלית, אשורית, פרסית, יוונית, רומאית, צלבנית, גרמנית, קומוניסטית…
מי שמנצח בטווח הארוך הם היהודים שנצמדים למסורת. כל היהודים שהצטרפו לתרבות השלטת נעלמו ברבות השנים מהמפה יחד עם התרבות שאימצו, ובדרך כלל עוד לפני התרבות שאימצו.