גיוס חרדים: הגיע הזמן לדבר על מהות ולא על כמות

שורשי המחלוקת: מבן-גוריון ועד ימינו

טבח השבעה באוקטובר חשף את המחיר האסטרטגי של הקרע המתמשך בין החברה החרדית למדינה, ובמקביל יצר הזדמנות חסר תקדים לשינוי. בפעם הראשונה התגבשה הכרה בשני המחנות כי המודל הנוכחי אינו בר קיימא. האתגר האמיתי אינו בקביעת מכסות גיוס, אלא ביצירת מודל שיכבד את הזהות החרדית תוך בניית שותפות אמיתית באחריות הלאומית. ניסיון העבר מלמד כי דווקא גישה הדרגתית המתמקדת באיכות השירות ולא בכמות המשרתים, היא זו שתוביל לפריצת דרך משמעותית.

מאז קום המדינה, סוגיית גיוס החרדים נותרה אחת המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית, ומשקפת פער אידאולוגי מובנה: מצד אחד, תפיסה ממלכתית הרואה בשירות הצבאי חובה אזרחית וערך מכונן; מצד שני, תפיסה חרדית המקדשת את לימוד התורה כערך עליון. מה שהחל ב-1948 כהסדר זמני ומוגבל של "תורתו אומנותו" שנועד לשקם את עולם הישיבות לאחר השואה, הפך עם השנים למנגנון פטור רחב היקף שמעולם לא זכה להסדרה מקיפה. כישלון זה הוביל לשורה של פתרונות חלקיים ומאולתרים, שנפסלו חדשות לבקרים על ידי בג"ץ והותירו את הסוגייה ללא מענה מערכתי.

השבעה באוקטובר – העמקת השסע

כאמור, מתקפת השבעה באוקטובר יצרה תפנית דרמטית בשיח הגיוס. מחד, התחדדה הדרישה הציבורית לשינוי מהותי ב"תורתו אומנותו"; מאידך, גברה תחושת האיום בציבור החרדי, שרואה בלחץ הגובר ניסיון ל"חילון בכפייה".

פרדוקסלית, ככל שגבר הלחץ הציבורי, כך התחזקה ההתנגדות וההסתגרות במגזר החרדי. העיתונות החרדית הקצינה עמדות, וגם דמויות שנחשבו מתונות אימצו רטוריקה נוקשה יותר. תהליך זה מדגיש את הסכנה בגישה כוחנית: ככל שהשיח מחריף, כך גוברת ההתבצרות גם בקרב הפלגים המתונים. עם זאת, במקביל להקצנה הממסדית, מתרחשים תהליכי עומק חיוביים בקרב חרדים רבים. צעירים חרדים מגלים שותפות גוברת עם החברה הישראלית, במיוחד מאז השבעה באוקטובר. מגמות אלו של ׳ישראליזציה׳ מהוות עוד בסיס פוטנציאלי לשינוי אמיתי, אם תאומץ גישה נכונה.

פרדוקס הסנקציות

עשור של גיוס חרדים מלמד על פער בלתי ניתן לגישור בין גישת ה"מהפכה" (כפייה וסנקציות) לבין גישת ה"אבולוציה" (בניית אמון ושמירה על זהות תרבותית). הנתונים מדברים בעד עצמם: מאז פסיקת בג"ץ ביולי 2024 נשלחו עד כה כ-10 אלפים צווי גיוס לצעירים חרדים, אך רק 177 התגייסו בפועל – שיעור של 1.77%. ההעדפה הברורה של צעירים חרדים להיכנס למעגל הסנקציות על פני התגייסות מעידה על עומק ההתנגדות ועל עוצמת הלחץ הקהילתי.

נדבך נוסף במורכבות הוא תפקידו המסורתי של בית המשפט העליון. למרות כוונות טובות לכאורה, שופטי בג"ץ התגלו פעמים רבות כמכשול מרכזי לפתרונות מדורגים, כאשר לאורך השנים נפסלו מתווים שונים שנועדו להסדיר את סוגיית הגיוס, ונוצר מעגל שוטה: המדינה מצהירה על כוונות, מנסחת חוקים, ובית המשפט פוסל אותם. כתוצאה מכך, ההצהרות הפוליטיות נותרות ריקות מתוכן, והפתרון האמיתי מתרחק.

ההיסטוריה מלמדת על ניסיונות רבים להסדרת הסוגייה כאשר לאורך השנים חוק רודף חוק ונופל, המוכר שבהם הוא חוק טל משנת 2002 (בהובלת השופט המנוח צבי טל) שהציע מתווה הדרגתי לשילוב חרדים בצבא, אך נפסל על ידי בג"ץ ב-2012 בטענה של גיוס מועט וניצול לרעה של מנגנון "שנת ההכרעה". אילו החוק היה נותר בתוקף ומיושם בהדרגה למשך עשור נוסף, סביר מאוד להניח שגיוס חרדים היה כבר מציאות נורמטיבית בחברה הישראלית כיום.

המתח בין הצרכים המיידיים של צה"ל לבין הקשיים ביישום המסגרת המותאמת לחרדים התחדד בדיון האחרון שנערך בנושא בוועדת חוץ וביטחון בכנסת. ראש אגף כוח אדם האלוף דדו בר כליפא, הציג תמונת מצב מדאיגה: מחסור חמור בלוחמים ותומכי לחימה בעקבות המלחמה, עם צורך מיידי בגיוס של 6,000-7,000 לוחמים, ובתוספת תומכי הלחימה בסך הכול כ-10 אלפים חיילים. בהתייחסו לאוכלוסייה החרדית, הדגיש בר כליפא את הכוונה להטיל סנקציות אפקטיביות כמו שלילת קצבאות ומענקים ממשלתיים, הפסקת מימון למוסדות לימוד, הגבלת אפשרויות תעסוקה במגזר הציבורי, שלילת רישיונות נהיגה, הגבלות על פעילות חשבונות בנק ואיסור יציאה מהארץ.

פרדוקס הסנקציות יוצר מצב אבסורדי: גם אם מערכת האכיפה תצליח לדחוף אלפי בחורים חרדים לשערי הבקו״ם, ׳מגויסי כפייה׳ אלה לא יהפכו ללוחמים איכותיים בעלי מוטיבציה. במקרה הטוב, ייווצר מאגר של חיילים ממורמרים שמטרתם היחידה היא לסיים את השירות במהירות האפשרית ובמינימום תרומה. רוח לחימה, הקרבה ומוטיבציה – הערכים המרכזיים בכל יחידה קרבית, אינם נובעים מאיומים, אלא מהזדהות פנימית והכרה בערך השירות.

המענה הקהילתי: פתרון מערכתי לשילוב חרדים בצה"ל

רבים מהמשרתים החרדים מדווחים על תחושת "ארץ לא זרועה" – הם אינם משתייכים עוד באופן מלא לעולם החרדי, אך גם אינם משתלבים בקלות בחברה הכללית. מציאות זו משדרת מסר ברור לצעירים חרדים השוקלים שירות: הבחירה בשירות עלולה לעלות במחיר הניתוק מקהילתך.

גורמים במנהלת החרדית הצבאית זיהו את הבעיה והציעו פתרון מערכתי: הקמת קהילות ייעודיות לחרדים משרתים ולמשפחותיהם. מודל זה כולל מעטפת תמיכה מקיפה – ממגורים מותאמים ועד מסגרות חינוך ייעודיות – שתאפשר אורח חיים חרדי לצד לגיטימציה לשירות צבאי.

עם זאת, למרות עשור של דיבורים והבטחות מרחיקות לכת לקידום הנושא, טרם הוקמה ולו קהילה אחת כזו. היעדר תשתית קהילתית תומכת ממשיך לשמר את הסטיגמה ואת מעגל הניכור. פריצת הדרך האמיתית טמונה ביצירת "מודל הוכחה" כזה, שישבור את מעגל הקסמים של התנגדות-סנקציות-התחפרות, ויפתח בפני צעירים חרדים רבים יותר את האפשרות לשירות צבאי משמעותי שאינו בא על חשבון זהותם.

מבחן האמון: המפתח להצלחת שילוב חרדים בצה"ל

הקמת חטיבת "החשמונאים" החרדית מהווה ניסיון שאפתני לפריצת דרך, אך הצלחתה תלויה בפתרון משבר האמון העמוק והמתמשך בין הקהילה החרדית למערכת הצבאית. שיחות עם חרדים מזרמים וקהילות מגוונות חושפות תמונה עקבית: החשש איננו רק אידיאולוגי, אלא מבוסס על ניסיון כואב של מי שהתגייסו בעבר.

עדות מאלפת לפער בין ההבטחות למציאות מספק שמעון נטף, דמות חריגה בנוף הצבאי החרדי. נטף, בוגר ישיבות העילית פוניבז' וסלבודקא, שירת כמפקד מחלקה בגדוד "נצח יהודה" וממשיך לצבור מאות ימי מילואים במלחמה הנוכחית. בעדותו הכנה הוא חושף:

"התהום שפעורה בין אורח החיים החרדי האותנטי לבין המציאות בצה"ל היא כמעט בלתי ניתנת לגישור כרגע. למרות שהתגייסתי לגדוד המכונה 'חרדי', גיליתי שהייתי החרדי האמיתי היחיד בפלוגה, ואולי אף בגדוד כולו. אילו הייתי מודע למה שמצפה לי, סביר להניח שלא הייתי מתגייס כלל."

נטף מתאר אתגרים יומיומיים שנראים אולי שוליים למי שאינו חרדי, אך מהווים מכשול מהותי עבור שומר מצוות: "בקורס מ"כים, נאלצתי להתמודד עם בעיות כשרות בסיסיות במטבח. זו רק דוגמה אחת לאינספור מצבים בהם חרדי מוצא עצמו במאבק מתמיד על זהותו הדתית."

פתרון מערכתי לבעיה זו מציע הרב דוד לייבל, דמות מפתח בקידום גיוס חרדים, שהוביל את גיוסם של אלפי חרדים לאורך השנים. תפיסתו מבוססת על עיקרון בסיסי: שילוב החרדים בצבא חייב להתבצע תוך שמירה קפדנית ובלתי מתפשרת על אורח החיים החרדי.

המודל שמציע הרב לייבל מבוסס על שני נדבכים מוסדיים הכרחיים: ראשית, עיגון פורמלי של תקנות דת מיוחדות בפקודות מטכ"ל שיבטיחו את התנאים ההכרחיים לשמירת אורח החיים החרדי; שנית, הקמת גוף פיקוח רבני-אזרחי עצמאי בשיתוף משרד הביטחון שיפקח על יישום התקנות ויספק הכוונה הלכתית למפקדי החטיבה.

הצבא מצדו מגלה חששות מובנים. קיים קושי אמיתי בתרגום עקרונות הלכתיים מופשטים לפקודות מעשיות, וחשש מתקדים שיוביל לדרישות דומות מקבוצות דתיות אחרות בשם ערך השוויון. אולם, הניסיון מעיד כי ללא מערכת הגנות מוסדרת על אורח החיים החרדי, לא תיתכן קפיצת מדרגה בהיקף הגיוס.

במקביל, קיים פרדוקס מטריד בעמדת המחייבים גיוס: בעוד שהדרישה לגיוס חרדים נשמעת בקולי קולות, כאשר מוצעים פתרונות מעשיים לשילובם, מתעוררת התנגדות. דוגמה לגישה זו ניתן למצוא בהחלטת הרמטכ"ל לשעבר וחה"כ בהווה גדי אייזנקוט לפרק את גדוד "חרב" הדרוזי 299 – יחידה מיתולוגית שפעלה 70 שנה – מתוך תפיסה הדוגלת באינטגרציה מלאה ללא הפרדה מגזרית.

התנגדות זו משתקפת גם בשיח הציבורי, כפי שביטא סא"ל (מיל') יהודה פולק, מבכירי ארגון "אחים לנשק": ״צה"ל עומד לבצע טעות היסטורית בהקימו חטיבה חרדית. זה יהיה 'נצח יהודה' על סטרואידים, אנחנו מקימים במו ידינו את משמרות המהפכה". פרדוקס זה מקשה על התקדמות מעשית, שכן מצד אחד נשמעת תביעה לשוויון בנטל, ומצד שני נפסלים המודלים המאפשרים לחרדים להשתלב תוך שמירה על זהותם. דפוס זה של הצעות שנידונות לכישלון חוזר על עצמו בעשורים האחרונים, והוביל למעגל סגור שאינו מתקדם לפתרון אמיתי.

לאור הפרדוקס המובנה והקושי בקידום פתרונות מעשיים, עלינו להתבונן בזירות אחרות בהן הצליחה החברה הישראלית לשלב חרדים בצורה אפקטיבית ומכבדת. המפתח לפריצת דרך בגיוס חרדים טמון בלקחי ההצלחה של שילובם באקדמיה ובתעסוקה.

בעשור האחרון מתחוללת 'מהפכה שקטה' שהצליחה בדיוק משום שהתרחשה מתחת לרדאר התקשורתי ובמסגרות המותאמות לזהות החרדית. מושכלת יסוד היא שההיררכיה הערכית בחברה החרדית עדיין מציבה את "בן התורה" בראש סולם סדרי העדיפויות, הרבה לפני כל שאיפה לקריירה מקצועית מרשימה ככל שתהיה. מי שבכל זאת מבקש להצטרף למעגל התעסוקה או להשלים לימודים אקדמיים מחפש דרכים יצירתיות לשלב בין לימודים ועבודה לבין ערכי התורה והחיים הדתיים. לשם כך בדיוק הוקמו מוסדות אקדמיים ייחודיים שמאפשרים לצעיר החרדי שמבקש לרכוש מקצוע מכובד לחיים מבלי להתפשר בדרך על עקרונותיו הדתיים, כאשר התוצאות בשטח מדברות בעד עצמן. ואכן, מה שנראה לפני עשור כחזון אוטופי, הפך למציאות מוכחת: אלפי אברכים, כולל בוגרי ישיבות עילית כויז'ניץ ובעלזא, משולבים באקדמיה ובשוק העבודה. רבים מהם לומדים במוסדות אקדמיים מובילים כמו המרכז האקדמי לב, רוכשים מקצועות יוקרתיים ומשתלבים בתפקידי מפתח בחברות היי-טק ובתעשיות ביטחוניות.

גורם ההצלחה המרכזי הוא חד משמעי: יצירת מסגרות שמותאמות תרבותית לציבור החרדי, שאינן מתיימרות "לתקן" את החרדים אלא להנגיש עבורם הזדמנויות במתכונת המכבדת את אורח חייהם.

צעד קטן לצבא, צעד היסטורי בחברה החרדית

צעד ראשון ליישום עקרונות דומים בצבא ניתן לראות בתוכנית "שלב ב'", במסגרתה התגייסו כ-450 חרדים מעל גיל 26 שכבר קיבלו בעבר פטור משירות צבאי. בין המתגייסים נכללו עיתונאים ומובילי דעה במגזר החרדי, דבר שיצר השפעה תודעתית עמוקה. למרות שמדובר בשירות מוגבל בזמן, המהלך מהווה תקדים היסטורי וצה"ל השכיל להבין את חשיבותם הסמלית של מתנדבים אלה בהנעת תהליך השינוי.

הסרטון מציג את החוויה המשמעותית של החיילים החרדים בתחילת דרכם הצבאית, כולל ההתרגשות של החזקת נשק בפעם הראשונה ותחושת הגאווה כחיילים יהודים. אלו רגעים מכוננים בהתפתחות זהות צבאית שמשתלבת עם הזהות החרדית, ומהווים עדות חזותית לאפשרות של שילוב מכבד.

פתרון משבר האמון הוא תנאי הכרחי לכל התקדמות משמעותית. כל חייל חרדי הוא למעשה 'שגריר תרבות' – הצלחתו לשמר את זהותו סוללת דרך לבאים אחריו, כישלונו מחזק את הסטיגמה שהצבא מהווה סכנה רוחנית. הדוגמאות של המודל האקדמי ותוכנית 'שלב ב" בצה"ל מדגישות בדיוק את העיקרון הזה: השינוי האמיתי מתרחש דרך מודלים המכבדים את הזהות החרדית ומתקדמים בהדרגתיות, ולא דרך כפייה וסנקציות. התקדמות אמיתית בגיוס חרדים תתאפשר רק כאשר החייל החרדי ירגיש שהוא יכול לשמר את זהותו במסגרת השירות.

חוק הגיוס הנוכחי- הרף השאפתני ביותר מקום המדינה

חוק הגיוס הנוכחי מציב רף שאפתני חסר תקדים: 5,000 מגויסים בשנה הראשונה, עם עלייה שנתית עקבית של 20% במספר המתגייסים במטרה להגיע ל-50% מגויסים מקרב החרדים בתוך שבע שנים. המבקרים טוענים במידה רבה של צדק שהמתווה אינו נותן מענה מיידי לצרכים הביטחוניים שהתעצמו לאחר השבעה באוקטובר. אולם דווקא המשבר הנוכחי מספק הזדמנות לשינוי עמוק. במקום להתמקד אך ורק בשאלה אם יעדי הגיוס יושגו במלואם, יש להתמקד בהנעת תהליך אמיתי שיניח תשתית ארוכת טווח. במקביל לקידום החוק, יש להניע מהלכים משלימים כגון:

• הקמת ישיבות הסדר חרדיות נוספות
• הכשרת 'סוכני שינוי' מתוך המגזר החרדי
• יצירת תמריצים משמעותיים למתגייסים
• השקעה בקמפיין תודעתי חיובי הפונה ישירות לציבור החרדי

העיקרון המנחה חייב להיות: להתחיל לפעול כאן ועכשיו! גם אם בתחילת הדרך המספרים יהיו צנועים, התנעת התהליך תאפשר לכוחות השוק והשינויים החברתיים לפעול, ותיצור בסיס לתיקונים ושיפורים בהמשך.

הזדמנות היסטורית – רגע מכריע לשינוי

אנו ניצבים בפני נקודת הכרעה היסטורית בסוגיית גיוס החרדים. הצעד המכריע לא יבוא לידי ביטוי בכמות המתגייסים המיידית, אלא באיכות וטיב חוויית השירות שיובילו לשינוי סדרי עולם תודעתיים של החברה החרדית כלפי הצבא ובהצלחתה לשמר את זהותם החרדית של המשרתים.

משמעויות הרגע הנוכחי חורגות הרבה מעבר לשאלה הטכנית הנוגעת למכסות הגיוס. מנגד, סירוב עיקש של המפלגות החרדיות לפשרה בסוגיית הגיוס עלול לסכן את יציבות הממשלה בעיצומה של מלחמה קיומית ואל מול ממשל אמריקאי האוהד ביותר שידעה ישראל. הפלת ממשלת ימין על ידי הסיעות החרדיות תהיה אירוע חסר תקדים בחומרתו, ותיתפס כהעדפת אינטרסים מגזריים צרים על פני צורכי הביטחון הלאומי.

בה בעת, הרגע מציע הזדמנות נדירה למפלגות החרדיות להפגין מנהיגות ואחריות לאומית. צעד אמיץ של פשרה בנושא הגיוס ישדר מסר של שותפות בנטל הלאומי, ויפתח פתח לבניית יחסי אמון חדשים עם הציבור הישראלי הרחב. זהו מבחן מנהיגות אמיתי, שתוצאותיו יעצבו את היחסים בין המגזרים לעשורים הבאים.

השורה התחתונה: הזדמנות היסטורית שלא תחזור!

השאלה העומדת בפנינו היא לא רק כמה חרדים יתגייסו בשנה הקרובה, אלא כיצד תיראה החברה הישראלית בעשורים הבאים. המפתח לפריצת דרך אמיתית טמון במודל הדרגתי ומבוסס-אמון, המכיר במאפייניה הייחודיים של הקהילה החרדית ומספקת מענה לצרכיה. כפי שלמדנו מהשילוב המוצלח באקדמיה ובתעסוקה, דווקא גישה מכבדת ורגישת תרבות היא שמניעה שינוי עמוק וארוך-טווח.

כפי שניתן לראות בסרטון, לאחר מספר שבועות של הכשרה מותאמת, החיילים החרדים מפגינים רמות גבוהות של מוטיבציה, משמעת ומחויבות. זוהי הוכחה מוחשית לכך שכאשר השירות מתנהל בדרך המכבדת את הזהות החרדית, התוצאות מרשימות. השילוב המוצלח מדגים את ההבדל המהותי בין מגויסי בחירה למגויסי כפייה.

דמיינו את המראה שהיה נתפס כבלתי אפשרי לפני עשור: מדים צבאיים מתייבשים על חבלי כביסה במרפסות בבית שמש, ברחוב גאולה בירושלים ובביתר עילית, והתמונה הזו מתקבלת בקהילה בהבנה. זו אינה פנטזיה, אלא אפשרות מוחשית – אם נבחר בדרך הנכונה.

בסופו של יום, המציאות תוכיח כי כוחות השוק והחברה חזקים מכל אידיאולוגיה נוקשה. הזמן בשל לבניית גשר איתן בין החברה החרדית לבין שאר החברה הישראלית – גשר שיחזק את המדינה כולה אל מול האתגרים הקיומיים הניצבים בפנינו. משימה לאומית זו דורשת אורך רוח, חכמה ונכונות לוויתורים הדדיים. את הרגע הזה אסור לנו להחמיץ.

אריק בלומברג הוא מנכ"ל בלומברג תקשורת.