השינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים מעניקים לשופטי העליון יתרון מובנה, וההסדר החדש רק מקבע את שליטתם במערכת המשפט
שני השינויים העיקריים בוועדה לבחירת שופטים הם ביטול זכות הוטו שהייתה לשופטים לפני התיקון והחלפת שני נציגי לשכת עורכי הדין בשני "נציגי ציבור" שאחד מהם נבחר על ידי סיעות הקואליציה ואחד על ידי סיעות האופוזיציה. כל אחד מנציגי הציבור חייב להיות "מי שכשיר להתמנות לשופט בבית המשפט העליון".
על פי הרפורמה הרכב הוועדה הוא אם כן של שלושה שופטים בבית המשפט העליון, שני שרים שאחד מהם הוא שר המשפטים (המכהן כיו"ר הוועדה), שני חברי כנסת שאחד מהם מייצג את הקואליציה וזולתו את האופוזיציה ושני נציגי הציבור.
זכות הוטו הוענקה בזמנו לשופטים על ידי תיקון לחוק יסוד: השפיטה, שהגה גדעון סער משושביני התיקון הנוכחי. הזכות נבעה מהוספת הדרישה לבחור חברים בבית המשפט העליון ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. מכאן, שאם שלושת שופטי בית המשפט העליון מצביעים כמקובל עליהם כאיש אחד אין אפשרות להשיג את הרוב הדרוש בלא הסכמתם. הדרישה לרוב מיוחד בוטלה אך נקבע שבבחירת שופט לבית המשפט העליון חייבים לתמוך לפחות חבר כנסת או נציג ציבור אחד של הקואליציה ולפחות חבר כנסת או נציג ציבור אחד של האופוזיציה.
בחירה של שופט לערכאה נמוכה מצריכה גם תמיכה של לפחות אחד משופטי העליון החברים בוועדה. דומה שרעיון מרכזי של הרפורמה הוא לאלץ את הגורמים השונים להגיע להסכמות. ואולם, אף ששיתוף הפעולה של השופטים אינו נחוץ בבחירת שופטי בית המשפט העליון, דומה שהרפורמה משמרת את מעמדם הדומיננטי.
בקונסטלציה החדשה, יש לשופטים רוב "אקטיביסטי" בוועדה המורכב משלושת השופטים, מחבר הכנסת המייצג את האופוזיציה ומנציג הציבור שנבחר על ידי האופוזיציה. אך כאמור ברוב זה אין די. יש צורך בתמיכה של חבר הכנסת המייצג את הקואליציה או בתמיכה של נציג הציבור של הקואליציה. קשה לטעון כי הסיכוי לכך קטן. אף אם נאמנותו לקואליציה של חבר הכנסת מטעמה מובטחת הרי שנציג הציבור הקואליציוני הוא כאמור איש "הברנז'ה" – מי שכשיר להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. נאמנותו לעמדות משפטיות "שמרניות" רחוקה מלהיות מובטחת, ולפחות במקרים מסוימים, החלטותיו לא יעלו בקנה אחד עם רצון הקואליציה. ניתן לשער זאת על סמך דוגמאות רבות לאכזבות שנחלו קואליציות הימין מפעילותם של שופטים מכהנים שנבחרו במידה רבה בשל האמונה בשמרנותם. נסתפק בשתי דוגמאות שאירעו לאחרונה: השתתפותו של השופט סולברג בבחירתו המפוקפקת של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון והחלטת השופט שטיין בעניין מעצרו השערורייתי של הנגד ארי רוזנפלד.
יש לי הערכה רבה הן לדורשי הרפורמה והן למחפשים פשרה שתמנע קרע בעם. לדעתי יש לברך בפה מלא על סילוק נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה. אך עם זאת, בעניין המרכזי של שליטת בית המשפט העליון בתהליכים, הניב השינוי פירות באושים.
צריך להפסיק עם המונח ׳פשרת-לוין-סער׳ כי לא מדובר על פשרה אלא על כניעה של הליכוד.
מי שמקשיב לשניים רואה את התהום הפעורה בעיניהם:
לוין מדבר על השבת הכח לרצון העם ועל אוכלוסיה שמדוכאת ודעתה לא נחשבת בגלל חונטה דיקטטורית.
סער מדבר על קבוצה רקובה שהשתלטה על המערכת ועל הצורך להחליפה, אך לא על רצון לצמצם את כוחה של מי שתהיה הקבוצה השלטת החדשה.
לוין מדבר על חיזוק הדמוקרטיה.
סער מדבר על שימור הדיקטטורה רק החלפת הדיקטטור.
לוין מנסה להרגיע את חששות המרכז והשמאל משאפתנות הימין ומוכן ללכת לאט כדי להראות ששינויים יכולים לקרות בלי התגשמות הפחדים.
סער מנסה להרגיע את שאפתנות הימין ולצמצם את הישגיהם אך לא נוקט אצבע להרגעת פחדי המרכז.
פשרה היא מצב בו כל צד מוותר על חלק ממטרותיו כדי להשיג חלק אחר. על מה סער ויתר?
השופטים צריכים להתמנות על ידי הצבעה רגילה בכנסת.
אנחנו מעדיפים דמוקרטיה עממית על פני דיקטטורה מקצועית.
ליריב לוין אין ראש על הכתפיים. נראה לי שהוא יושב על הראש..וסער גם לא יודע לחשוב חוץ מעל עצמו. כך זה .
משבר חוקתי הוא לא סכנה. הוא הכרח בדרך למיגור שלטון הפקידים.
אבל צריך להבין שללא חיסול מוחלט של שלטון שופטי העליון, שאשמים בכל הכאוס היום במדינת ישראל, בהשחתת מוסדות השלטון, בג”ץ מפעיל את חוק החירות לכל אויבנו כולל נוחבות. בג”ץ אשם ביצירת מפלצת רקובה בפרקליטות האזרחית והצבאית, בנפוטיזם ,בגזענות, בהפליה, בטיוח פרשת רשות המיסים ופרשת רות דוד ועוד. פרקליטות שתופרת משפטי דרייפוס, מוציאה הודעות שקריות בעזרת עינויים שכוללים גם מעשי סדום קשים. הפרקליטות הרקובה, בביצוע פשע של אכיפה בררנית ולא חוקרת ומאפשרת לפורעי רחוב מהשמאל לעשות ככל העולה על רוחם. כך עלה הרייך השלישי ע”י טרור רחוב, שבא לפרק את המדינה. אנרכיה היא מתכון רע בוודאי בזמן מלחמה. ככל שהאליטה, רובה אשכנזית חילונית, תרגיש שהיא תפסיד את השלטון, היא תדחוף לגופות בירקון.
בתוכניתו בערוץ 14, חשף שמעון ריקלין תיאוריה מרתקת ומטרידה המציעה הסבר חדש לשרשרת אירועים דרמטית שהתרחשה בחודש אוקטובר, הקושרת בין קשריו החשאיים של ראש השב"כ רונן בר עם ראש המודיעין המצרי לבין מעצרו של קצין צה"ל מיחידת המודיעין בחופשתו באילת.
עורך הדין דימרי עורך דינו של הקצין שנעצר באילת טוען כי הקצין הוציא דו"ח שראש השב"כ ידע כי תהיה פלישה. רס"ן ידע על כך וכתב מסמך, שנקרא דעה אחרת: חשיפה שאומרת שרונן בר קבל מידע משר המודיעין המצרי שחמאס מתכנן משהוא גדול שיביא לשחרור כל האסירים. המידע הועבר לרונן בר, שהחליט לפי רוח מורדי קפלן להעלים את המידע. אחרי הטבח הוא מיד נסע למצריים כדי שהעניין לא יודלף. משנכנס ממשל טראמפ, חבל התליה קרוב יותר מתמיד. רונן בר עצר את הקצין אם נשקים שלופים ובאלימות קשה והחזיק אותו בתנאים קשים וניסה לגרום לו להתאבד. רונן מורד כרגע, כי בכספות השב"כ יש מידע מאד לא נוח לו.
יש מבול אל-אקצה, הערבים רוצחים, אונסים, עורפים ראשים לחיילים ושורפים חיים תינוקות לעיני האמא הנאנסת וראש השב"כ חושב רק על חילוץ שני בכירי שב"כ. לכאורה הבין את תוצאת מעשיו ועסק רק בטשטוש עדויות . לכאורה מדמיין את חבל התליה ומאיים במרד.
בטבח שמחת תורה רשלנות, כנראה בכוונה, של רונן בר אפשר לחמאס לפלוש לשטח ישראל. למרות שהמודיעין העריך כי אין מנוס ממלחמה הוא לא התכוון להקדים את החמאס ולתקוף ראשון, ולמרות שזרם אליו מידע על כוונות החמאס ועל מהלכיהם, הוא הופתע מהפלישה וחיילים ואזרחים שילמו על כך במוות נוראי. ההפתעה לא הייתה רק מעצם המתקפה, שהפרה לכאורה בלי סיבה את המוסכמה כסף ועבודה בישראל יביא שלום, אלא גם מביצועה המבריק ומן הקריסה המדהימה במהירותה של הצבא. שתי הפתעות אלה התגלגלו לקטסטרופה והערבים רוצחים, אונסים, עורפים ראשים לחיילים ושורפים חיים תינוקות לעיני האמא הנאנסת.
בהמשך המלחמה הצליח נתניהו לכפות על שר הביטחון הרופסת גאלנט, והרמטכ"ל היושן וראש השב"כ הרשלן, כנראה בכוונה, להילחם ולא להיכנע בנגוד לרצונם.
מי שהעריך שחבריו, הגנרלים בוגרי וקסנר , אינם מכירים את האויב שמולם, הורחק לצמיתות ע"י גנרלים בוגרי פשע אוסלו. לא אפשרו דעה אחרת אלא 'האידאה הנכונה' תנצח, אלא אף הטילו ספק ביכולתו להבין את המציאות המורכבת של שדה הקרב
היו לפחות שלושה מרגלים שהם היו ברשימת הבלתי מפוטרים, שהכתיב ממשל ביידן. אחד, שפעל ביום הטבח והדליף מידע ובכך מנע מהקומנדו הישראלי מבצע להחזרת החטופים. שני מרגל מערכות (ניתק מערכות בקרה קצת לפני הטבח), והתאבד מיד לאחר הטבח, ושלישי שעליו כנראה רמז ברדוגו ברדיו גלי ישראל. זה מה שאמרה טלי בעבר והתנפלו עליה. ביום שלישי, 26.9 בשעות הצהריים, העבירו גורמי ביטחון אמריקאיים בכירים התראה לגורמים בכירים בישראל, על פיהם יירטו שיחות המצביעות על תקשורת בעייתית בין איש בכיר מאד בשב"כ, שאשתו מראשי המורדים בממשלה בנוגע לרפורמה המשפטית המוצדקת, לבין סינוואר בנוגע לפעולה קשה שמתכנן החמאס. ועוד אמרה טלי: " שמעתי שהגברת מחאה … זאת שחשבה שנבחרי ציבור מהימין הם נאצים, נפגשה בפגישה אישית עם ראש המוסד. …
פרשת המרגל הסודי: נצ"מ בדימוס. אבי וייס מגיב לסערה: מדובר בפרשה ענקית ואתם מפספסים! מאשימים בשותפות לריגול אנשים לא נכונים! זה מחדל ענק שמעורבים בו כ-75 אנשים מהם כ-20 קצינים מהם לא מעט בכירים למה מסתירים את האמת והעובדות מהעם ?