למה דווקא הימין צריך להוביל את גיוס החרדים

עוֹד יַחֲלֹף עִדָּן זֶה, תַּחֲלֹף זֹה הָעֵת / וְיִבְקַע לְעֹמֶק שְׁסוּעֵי מַצְפּוּן־אוֹר / עוֹד יָדֹעַ יֵדְעוּ הַמַּשָּׂא אֵיךְ לָשֵׂאת / יֵצְאוּ אֱלֵי קְרָב – הֵאַבֵק וְגַם שְׁמֹר!…

מילים אלה לא נכתבו על ידי אלתרמן וגם לא על ידי חיים גורי. מחברן של שורות אלה הוא אברהם אריה הויזמן ז"ל. עלם בן 22, תלמיד ישיבת עץ-חיים בירושלים, אשר בשנת 1943 הצטרף לשורות ההגנה ולחם לשמור על יהודי ירושלים. בינואר תש"ח, לאחר פעולה בכפר הערבי קסטל, בדרך חזרה לירושלים, נפל מירי אויב. אתמול (02.04), 77 שנים אחרי נפילתו של רב"ט הויזמן ז"ל, יצאה מאותו הקסטל לעבר אותה ירושלים, צעדה שביקשה לומר מחדש את שהיה ברור מאליו לאותו עלם מאגודת ישראל – אף קבוצה בעם ישראל לא יכולה לראות עצמה פטורה מהשתתפות במלחמת הקיום של עמנו.

למרות מספר ניסיונות של גורמים שונים לצייר את הצעדה כ"שלוחה של קפלן" או כמפגן של ארגוני השמאל והמחאה, התמונה בשטח הייתה מאוד ברורה – רובם המוחלט של מאות משתתפי הצעדה ואלפי משתתפי העצרת שבסופה היו מצביעי קואליציה. נתח הכיפות והשביסים בקהל היה גדול משמעותית מנתחם בקרב אוכלוסיית המדינה, ודגלי ישראל וחטיבות צה"ל, לצד דגלי הארגונים השונים, לא השאירו מקום לספק – מדובר בקריאה של הבייס. ארגונים כמו "הליכוד מתגייס", צהר ותנועת הקיבוץ הדתי, אשר נמנו על משתתפי הצעדה, הם לא בדיוק הקהל הפוקד את קפלן במוצאי שבתות. כמותם, גם חבר הכנסת דן אילוז (הליכוד) והשר אופיר סופר (הציונות הדתית), אשר השתתפו בצעדה ובעצרת, הם דם מדמה של הקואליציה. באופן דומה, מתוך חמש המשפחות השכולות אשר הובילו את הצעדה (הרב בני קלמנזון, ללי דרעי, חגי לובר, יזהר שי ורחל גולדברג) שי הוא היחיד אשר איננו איש ימין מובהק.

הצעדה, שננעלה בעצרת ממלכתית ונחתמה בתפילה לשלום המדינה ובשירת ה'תקווה', הייתה יוזמה של הארגונים "כתף אל כתף", "אל הדגל", פורום המילואימניקים הדתיים, שותפות לשירות ונשות המילואימניקים – כולם ארגונים שקמו לאחר השבעה באוקטובר במטרה להוביל לחוק גיוס צודק שייתן מענה אמיתי לצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. אכן, במהלך העצרת נשמעה ביקורת כנה ומדויקת על גרירת הרגליים של הממשלה בדבר סוגיית הגיוס של הציבור החרדי. ביקורת – כן. קריאות לפירוק הממשלה – לא. אף אחד מן הדוברים לא קרא "לשרוף את המדינה" ואיש בקהל לא צעק "בושה". אדרבא, לצד טיעונים תורניים בדבר חובת ההשתתפות ההלכתית במלחמות מצווה, משלה בכיפה, לאורך העצרת, אמירה אחת פשוטה – משימת הגנת גבולותיה של ישראל גדולה מכדי לעמוד בה ללא עזרתם של אחינו החרדים. אגב, אל הצעדה הצטרפו שני ילדים חרדיים שביקשו לקבל דגל ישראל. הם סיפרו בהתרגשות שאחיו של אחד מהם כבר התגייס ושאחיו של השני רוצה להתגייס גם הוא. שני הילדים הללו שהובילו את הצעדה מגשר המיתרים, דרך ככר הולנד (לבקשת משפחות שכולות מארגני הצעדה ויתרו על מעבר בהר הרצל) ועד לכנסת – הם רמז לכך שגם בקרב החרדים המצב משתנה: כמו רב"ט הויזמן, גם הילדים הללו ואחיהם מבינים את גודל השעה ומעוניינים לקחת חלק אמיתי בתקומת עם ישראל בארצו.

בניגוד לטענות כוזבות, איש ממארגני המחאה לא "רכב" על סוגיית גיוס החרדים כדי לנגח את הממשלה. אם כבר, שורת אנשים החוששים (מטעמים פסולים) משילובם של אחינו החרדים בצבא רכבו על המחלוקת בעם כדי לנסות לקעקע את היכולות של ארגוני ימין לדרוש מהממשלה להביא לגיוס אפקטיבי של חרדים. למורת רוחם של המבקשים לצבוע את העצרת בצבעים של שמאל, לא מדובר ב"הפגנות נגד החרדים" אלא בעצרת בעד עמידה ביעדיה הביטחוניים של ישראל. אין ספק בכך שגם השמאל בישראל רוצה בגיוס חרדים, אין פסול בכך שזו שאיפה חוצת מגזרים אשר, לשם שינוי, יש סביבה קונצנזוס ברוב חלקי העם. אין ספק גם שישנם ארגונים בשמאל שישמחו לנצל את הקריאה לגיוס אפקטיבי כדי להפיל את הממשלה, אבל מי שחושש להביע את דעתו משום שארגוני שמאל עשויים לעשות בה שימוש הוא פחדן נטול ערכים. כפי שאמר חבר הכנסת אילוז בכנס של תנועת "הליכוד מתגייס" לפני חודשיים – "דווקא כאנשי ימין אנחנו מבינים את האתגרים הביטחוניים של ישראל ולכן לא נקבל צבא שלא ערוך לאתגרים שלפנינו… אנחנו לא יכולים להפקיר את צה"ל כי לפיד וגנץ מנצלים את המצב הפוליטי".

מה שהיה נכון עבור רב"ט הויזמן ז"ל בקרבות תש"ח עודנו נכון בישראל של שנת 2025. אם מספר הלוחמים בצה"ל לא יגדל – הצבא לא יוכל לעמוד במשימותיו, ואם הגידול במספר הלוחמים לא יתבסס על חיילי סדיר – העורף יקרוס. אין כאן שנאת חרדים, אין כאן רצון לנגח את הממשלה. יש כאן דרישה להציב את השיקולים הביטחוניים של מדינת ישראל בראש סדר העדיפויות המדיני, וראוי שהמחנה הלאומי יהיה זה שמוביל את הדרישה הזו. כך קרה אתמול בצעדה ובעצרת וכך ראוי שיקרה גם בעתיד.