הדיפלומט: כשגיבור חילוץ הודי הפך לשגריר בישראל

לב ארן |   

סרט חדש מביא למסך את סיפורו של ג'יי פי סינג, השגריר ההודי בישראל, שחילץ אזרחית הודית משבי פקיסטני

השגריר ההודי סינג לצד שי שמשון שמביא את בוליווד לישראל בהקרנת הבכורה של משרד החוץ. צילום: לב ארן

אירוע כזה מעולם לא היה כאן וספק אם אי פעם שוב יקרה. גם בעשור הזהב של היחסים ההדוקים בין ישראל לבין הודו, זה היה אירוע חריג. מעולם לא עשתה מדינת ישראל אירוע מחווה לשגריר זר, ומשרד החוץ שלנו מעולם לא הפיק בכורה עולמית לסרט, ובטח לא לסרט שאינו ישראלי.

אבל הכוכבים הסתדרו טוב מדי, ובשיתוף פעולה בין שגרירות הודו בישראל, משרד החוץ הישראלי, וחברת "ISG מדיה", נערכה במשרד החוץ בירושלים ב-1 באפריל הקרנה חגיגית של הסרט ההודי 'הדיפלומט'.

מסע החילוץ: סיפורה האמיתי של אוזמה

נתחיל מהתחלה. 2017. אוזמה אחמד היא אזרחית הודית שנוסעת לביקור במלזיה, שם היא פוגשת ומתאהבת בגבר פקיסטני בשם טאהיר שמציע לה נישואין. כאשר היא חוצה את הגבול בין הודו לפקיסטן, היא נלקחת ע"י בעלה לאזור הגבול האפגני, שם היא מגלה שטאהיר כבר נשוי ואב לילדים. בעקבות הבקשה שלה ממשפחתו של טאהיר לשוב להודו, היא נכלאת, נאנסת, וגם טקס הנישואין בינה לבין טאהיר נעשה בכפייה. באזור הפשטוני בו כלואה אוזמה שוררים המנהגים האפגניים, וגם אם היא תברח מהבית בו היא כלואה, יתפוס אותה גבר אחר שינצל אותה מינית, ואז ימכור אותה כשפחת מין.

זה לא ספוילר, זה פתיח.

אוזמה משכנעת את בעלה לבוא איתה לשגרירות ההודית בפקיסטן ולבקש שם ויזה להודו, באמתלה שכזוג נשוי מגיעה לטאהיר נדוניה שמנה מהורי הכלה הטרייה – שחיים כמובן בהודו. עלילת הסרט מתחילה בעצם ברגע בו אוזמה מבקשת מקלט בשגרירות הודו, ומתארת את התפקיד ההרואי של סגן השגריר ג'יי פי סינג בחילוץ המורכב שלה מפקיסטן.

ג'יי פי סינג: הדיפלומט שהפך לגיבור

גם בהנחה שהסרט נהנה מכל מיני תוספות דמיוניות, כדי להפוך אותו לסרט מתח ופעולה סוחף, עדיין מדובר בסיפור אמיתי, שקנה לשגריר סינג תדמית לא בלתי מוצדקת של סופרמן דיפלומטי, של אגדה חיה שיכולה לספר רק טפח מתוך מה שהיא חוותה באזורי חיוג מורכבים כמו אפגניסטן ופקיסטן.

ובכן, רצה הגורל והמינוי של סינג לשגריר החדש של הודו בישראל חפף במדויק את יציאת הסרט אל האקרנים. שגרירות הודו ומשרד החוץ הישראלי הבינו את ההזדמנות, ושי שמשון מחברת ISG – שהוא האבא של הקולנוע ההודי בארץ – דאג שישראל תהיה המקום הראשון בו הסרט יוקרן.

לפני המינוי בישראל, השגריר סינג ניהל את PAI, היחידה במשרד החוץ ההודי העוסקת בפקיסטן-אפגניסטן-איראן, ושימש גם כקונסול באיסטנבול. אין בהודו נוהג של מכסת מינויים פוליטיים כפי שנהוג במדינות אחרות, ומינוי של דיפלומט בכיר בליגה של השגריר סינג הוא ביטוי למעמדה של ישראל בהודו.

דברי הפתיחה לפני הסרט קצרים, אומרים את המובן מאליו, גם הצד הגלוי וגם הפחות גלוי ביחסי המדינות, איתן. גם את הקשר בין הסרט העוסק בחילוץ אוזמה מהשבי לבין החטופים בעזה לא צריך להסביר לקהל. חתן השמחה, שכולם קוראים לו JP, הוא האחרון לברך. הקהל פורץ בצחוק כשהוא מתנצל על הפער בין הדמות הגדולה והחטובה שמגלמת אותו בסרט – השחקן ג'ון אברהם שהיה דוגמן-על הודי עוד לפני שהיה שחקן – לדמות הצנומה בהרבה של השגריר.

בקהל נמצא גם דני כרמון, שאיבד את רעייתו ואם חמשת ילדיו, אליאורה, בפיגוע של החיזבאללה בארגנטינה. מאוחר יותר הוא היה השגריר שלנו בהודו, וסמל ישראלי בניו-דלהי להיכרות האינטימית של הישראלים עם טרור ג'יהאדיסטי, נגדו גם הודו נלחמת.

הסרט 'הדיפלומט' הוא מבוא מצוין ליחס ההודי אל שתי השכנות המוסלמיות שלה פקיסטן ואפגניסטן.

השבט שחוטף את אוזמה הוא פקיסטני מבחינת האזרחות הפורמאלית, אבל אתנית, תרבותית וזהותית הוא פשטוני ולכן אפגני. מדובר באנשים שמוצגים כפראיים ואכזריים שחיים בקודים האפלים של ימי הביניים. הנשים בחברה הזו לגמרי מפנימות את מעמדן, ורואות באוזמה המודרנית איום על הנורמות של השבט. ההגעה של אוזמה – "הכלה מחוץ לארץ" – מלווה באכזבה כי הן ציפו למשהו אירופאי ובהיר יותר וקיבלו מישהי שבגדול, די נראית כמוהן. הגברים בשבט רואים באוזמה בשר, בשר טוב אם כי מבוגר למדי, היא כבר בת 28. הנוף הפראי של הגבול המסוכן בין פקיסטן ואפגניסטן משתלב בסרט היטב עם קוד הכבוד של הבעל והשבט אותו מפרה אוזמה כשהיא מבקשת לברוח חזרה אל מולדתה. לגבר מושפל מותר לנקום באשתו הסוררת בכל דרך.

אבל עם כל האימה של הנורמות הפשטוניות, הרוע המוחלט לא אצל הקהילה הפשטונית הפריפריאלית, אלא בפקיסטן המגוהצת, המכופתרת והתככנית עד העצם של השירות החשאי הפקיסטני. סינג מתמודד בסרט עם נאוויד מוכתר, ראש ה-ISI, המקבילה הפקיסטנית ל-CIA (בסרט בחרו לתת למוכתר את השם מאליק). ל-ISI מיוחס הניצחון הצבאי הטליבני והתבוסה האמריקנית באפגניסטן, הפיגועים במומבאי בהם נרצחו בין השאר שליחי חב"ד, והטרור האנטי הודי בקשמיר. הפשטונים בסרט חיים בתקופה אחרת, נקמנית ואכזרית, אבל השטן הגדול הוא הביון הפקיסטני שמנצל בציניות את הפשטונים על מנת להשפיל את הודו, על גבה של אשה מסכנה שרק רוצה לחזור הביתה.

הסרט מהדהד את המחלוקות הפנימיות בהודו. לפני חמש שנים תיקנה הודו את חוק האזרחות שלה. לראשונה בתולדות החוקה ההודית נוצרו שני מסלולי התאזרחות שונים עבור פליטים ממדינות מוסלמיות שכנות: מסלול מפרך למוסלמים, ומסלול פשוט וקצר יותר לבני הדתות האחרות; במילים אחרות, פליטים הינדים שנמלטו להודו משכנותיה המוסלמיות יוכלו להישאר בה, ואילו המוסלמים שבאו ללא מסמכים מאותן מדינות ממש צפויים לתהליך של גירוש. החוק ההודי החדש הושווה שוב ושוב לחוק השבות הישראלי על ידי משמיציו, ונשמעה טענה שהוא רק פתיח לתוכנית רחבה יותר הכוללת גירוש של מיליוני מוסלמים מהודו. הימין ההודי ניסה להפריך את הטענה, ולטעון שאין שום קשר בין שינוי חוקי הגירה לבין המעמד-האזרחי הלא מעורער של המוסלמים בהודו. הסרט מהדהד את הטענה הימנית הזו על ידי הצגת החילוץ ההרואי של אזרחית מוסלמית הודית.

הנקודה הישראלית

הצפייה בסרט מהמקום הישראלי יוצרת כיווצים שאולי פחות קיימים אצל צופים בינלאומיים אחרים. הלעג הפקיסטני לטענה של אוזמה שהיא נאנסה בשבי, חבורת הגברים הפקיסטנים החמושים על הטויוטות שלהם, עם הרצח בעיניים, והרובים שיורים כדי להרוג; הסרט מחזיר אותנו אל הטבח, גם אם הסיפור שונה, וגם אם אוזמה חזרה הביתה בשלום.

הסרט מלווה בצילומי אמת מאותה תקופה, והגיבורה הראשית של אירוע החילוץ מפקיסטן, לצד סינג, היתה שרת החוץ ההודית המנוחה סוּשׁמה סוואראג'. מדובר באחת הפוליטיקאיות הכי פרו-ישראליות בתולדות היחסים המורכבים בין הודו וישראל, היא שימשה כיושבת ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית הודו-ישראל עוד לפני שהפכה לשרה בכירה, והביקור שלה כאן בראשית 2016 סלל את הדרך לביקור ההיסטורי של ראש הממשלה מודי. סוואראג' צוטטה כמי שרואה בגולדה מאיר, כשרת החוץ בממשלת בן גוריון, את ההשראה שלה. אם יש עוד משהו שהסרט הזה עושה, זה להיזכר באחת מהפוליטיקאיות המוכשרות ביותר של הודו, שגם היתה אוהבת ישראל.

בעשור האחרון, הודו וישראל חולקות לא רק אינטרסים משותפים, אלא גם אתוס דומה. שתיהן ציוויליזציות עתיקות שבחרו להפוך לאומות מודרניות, דמוקרטיות וגאות במורשתן העשירה. שתיהן מתמודדות עם טרור אסלאמיסטי; למעט המפלגה הקומוניסטית המידרדרת, ומוקדים אקדמיים עם השפעה פוחתת – הודו של מודי חסינה לתעמולה חמאסית בעטיפה פרוגרסיבית. היא רואה את עצמה קורבן לאותו דפוס כאשר היא עצמה מותקפת במערב על המדיניות שלה בקשמיר. ישראל והודו ערבות זו לזו ברגעי האמת. הודו מעולם לא נסוגה מהתמיכה בפתרון שתי המדינות, אבל תמיכה זו לא סתרה את ההחלטה לסייע צבאית לישראל במהלך המלחמה (חלק מהסיוע עוכב בספרד), בדיוק כמו שישראל שלחה נשק וטכנולוגיה צבאית להודו תחת אמברגו אמריקני, במלחמתה האחרונה עם פקיסטן.

'הדיפלומט' הוא חלק מגל של סרטים פטריוטים בהודו, אלה לא סרטים שעוסקים בישראל, אבל צפייה בהם מגלה מייד כיצד הם מחזקים את הסנטימנט הבסיסי הפרו-ישראלי של הציבור ההודי כלפינו.

מאמרים נוספים

האם אירופה אבודה?
המאבק על הפנסיות הבלתי חוקיות בצה"ל
פרשת שדה תימן וה־BBC

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *