קץ הדמוקרטיה, הפעם עם הקובץ

דיון פסול מלכתחילה

מלכתחילה היה הדיון שהתקיים בבג"ץ בדבר העתירות שהוגשו נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר – פסול. על בית המשפט היה שלא לקבל את העתירות מראש ובוודאי שלא לדון בהן שכן בסמכותה של הממשלה לפטר את ראש השב"כ מתוקף החוק. גם אם הסכים בית המשפט, כפי שנאמר בדיון, שאין ויכוח אודות הסמכות אלא אודות האופן, ניכר היה כי מדובר בעתירות פוליטיות נטו. כך טען גם עו"ד ציון אמיר שייצג את הממשלה לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה התייצבה באופן אבסורדי, למעשה, לצד העותרים נגד הממשלה. הסכמתם של השופטים לדון בעתירות צריכה הייתה להדליק נורות אזהרה. יש שיאמרו שהכרזתו של הנשיא יצחק עמית כי הדיון מתקיים כאילו הוצא כבר צו על תנאי, גם היא אמורה הייתה להדאיג או לפחות לנבא מה תהיה ההחלטה בתום הדיון ולא רק להשפיע על סדר הדוברים.

אירוע חסר תקדים

צדק הנשיא עמית כאשר פתח ואמר כי "זהו אירוע חסר תקדים בתולדות המדינה". הוא התכוון, כמובן, לרצונה של הממשלה לפטר את ראש השב"כ אך מה שהיה חסר תקדים באמת הוא התערבותו של בג"ץ בסוגיה שכזו. התערבות שאין בה סמכות אך גם אין בה אחריות. זה חמור ומסוכן הרבה יותר כאשר באים לדון בענייני ביטחון. כל אחריות להשלכה שתיווצר כתוצאה מההחלטה שהתקבלה לא תהיה על ידיהם של השופטים, על אף שהם אלה שקיבלו אותה.

זעקתן של המשפחות השכולות

בשלב מוקדם של הדיון נשמעו זעקות הכאב של עו"ד איציק בונצל ששכל את בנו עמית הי"ד בקרב בעזה. "אדם שידיו מגואלות בדם ילדינו, על זה אתם מגנים?", שאל שוב ושוב. ישבו שם על הספסל בכירים לשעבר בצמרת הביטחון כמו האלוף במיל' נועם תיבון, תמיר פרדו שהיה ראש המוסד, יורם כהן שכיהן כראש השב"כ ולא אמרו דבר באופן מביש גם כאשר פנה אליהם ישירות. הוא זעק עד אשר הוצא בכוח מן האולם. אב שכול שאיבד את בנו בלחימה בעזה – לחימה שהתקיימה כתוצאה מהכשל הנורא שאירע במידה רבה באחריותו של ראש השב"כ – לא יכול להביע את מחאתו, שאין לגיטימית יותר ממנה. גם יהושע שני, אביו של סרן אורי שני הי"ד שנפל בקרב ב"חרבות ברזל" הוצא בכוח מהאולם וכתב: "רונן בר וכל האליטה הביטחונית שדגלה בקונספציה, אנא צאו לנו מהחיים". קשה לאמוד את היקף ערלות הלב שנדרש מרונן בר כדי לעמוד מנגד אל מול כאב מפלח שכזה ולהתעקש להישאר בתפקיד כאשר הוא יודע עד כמה הוא אחראי למחדל הנורא וכאשר הוא כבר נדרש לעזוב את תפקידו על ידי הממשלה. מה גורם לאדם לאחוז כך בתקיפות כמעט אלימה בתפקידו באופן שיש בו גם מן המביך עבור אדם שנושא משרה כה רמה?

מגננה של ביביסטים

לאורך הדיון, ששודר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה, ניתן היה להבחין מדי פעם כיצד השופטים יצחק עמית, נועם סולברג ודפנה ברק ארז נראים רווים נחת מעצם המעמד. אולי אפילו מהעובדה ששודר, מתבשמים מגינוני הנימוסין ומדושנים מכל "אדוני" ו"גבירתי" לאורך יותר מעשר שעות. לאחר שהוצאה בכוח מהדיון גם חברת הכנסת טלי גוטליב החליטו השופטים להוציא מן האולם את הקהל כולו. כך, באין מפריע, התנהל הדיון ללא נוכחותו של העם על אף שהשופטים שלא נבחרו על ידו, מתנהגים לאורך שנים רבות כאילו הוטלו בקלפי פתקים אשר נושאים את שמותיהם. כך נפסקו רעשי הרקע של הציבור שלא אמור, כמובן, להפריע עם זוטות כמו זעקות כאב. זעקות שנתפסו כהפרעה באוזני עוטי הגלימות השחורות, שכן בלעדיהן – שקט הרבה יותר. רגע אחד של קורת רוח היה כאשר שב איציק בונצל אל אולם בית המשפט, הפעם בכובעו כעורך דין.

הוציאו אותי בכוח מאולם כאב שכול חזרתי בכל הכוח כעו״ד pic.twitter.com/tlkokO2xaC

— איציק בונצל אביו של עמית בונצל גיבור ישראל הי״ד (@YBunzel78) April 8, 2025

כל כך לא נתפס בעיני השמאל שלימין יש מה לומר, על מה למחות, שיש ברצונו להתנגד להליך שמשליך את בחירתו לכנסת אל פח האשפה עד כי אחת מהעותרים, עו"ד דפנה הולץ לכנר, השתוממה בבוז מתנשא באוזני בן שיחה באומרה "תראה איזו מגננה של ביביסטים", שהרי "הבבונים" אמורים היו לשהות בכלובים בגן החיות ולא בין כותלי היכל הצדק. מתוך אותה תחושת עליונות ששמורה לאנשי המשפט, הפציר כבוד הנשיא יצחק עמית בנוכחים באולם לפני צאתם להפסקה ש"יתנהגו יפה בחוץ" כאילו מדובר בזבי חוטם שמתרוצצים בחצר גן הילדים.

בפעם הבאה עם נשק

כאשר הגיע תורו של עו"ד אליעד שרגא שעתר בשם התנועה לאיכות השלטון הוא הטיח האשמות באיציק בונצל. האיש שמתיימר להגן על חלשים קרא "תתבייש" לעבר אב שכול המנהל מאבק צודק. שרגא הביע את מורת רוחו מהתנהגותם של אלה שהעזו להתנגד להליך המקומם בבית המשפט, "צלם בהיכל" כינה אותם, האשים אותם בהטלת אימה ובנשימה אחת אמר כי בפעם הבאה צריך להגיע עם כלי נשק. זה, כמובן, לא מטיל אימה וזה גם לגמרי חוקי כשאתה "מהצד הנכון של ההיסטוריה". לא נרשם זעזוע בקרב השופטים ושום שוטר לא שם את פעמיו כדי לעצור אותו. במי מבקש עו"ד שרגא לירות? בהורים שכולים? בח"כ טלי גוטליב?

קטארגייט לפני הכל

שעות ארוכות נמשך הדיון עד אשר עלה במוחה של השופטת ברק ארז הרעיון הלא פחות ממבריק והוא לפטר את ראש השב"כ לאחר שתסתיים חקירת "קטארגייט". כך כמעט הגשימה את חלומם של כל אלה שיותר ויותר נראה כי טוו בעזרת לא מעט חוטי דמיון את הפרשה בדיוק כדי למנוע את פיטוריו של רונן בר. וכי החקירה תלויה ברונן בר? היא אינה יכולה להתקיים אם יפוטר? איזה מסר זה כלפי מי שייחקר בעתיד – הוא פשוט ימציא נושא לחקירה?

ומי לא בא?

נדרשו מספר שעות אך באיזשהו שלב הבחין השופט סולברג בכך שרונן בר אינו נוכח באולם בית המשפט. עוד ועוד עותרים נשאו את דבריהם אך הוא לא היה שם בכלל כדי להשיב על שאלות. האם סמך על השופטים שיאחזו בקרנות המזבח בלפיתה חזקה אף יותר מזו שלו? האם היה כה שאנן להניח שנוכחותו כלל אינה נחוצה? מהי המוטיבציה הרבה כל כך של העותרים למענו ומי מממן אותם? השאלות החשובות הללו נותרות ללא מענה. נותרה, אגב, גם אכזבה יוצאת דופן של מחנה הימין שפעם סיפרו לו שהשופט סולברג הוא שמרן אך בדיון הציע להביא את הדחת רונן בר בפני הועדה למינוי בכירים.

פתרון יצירתי

בתום הדיון הודיע נשיא בית המשפט העליון כבוד השופט יצחק עמית כי על הצדדים, כלומר, ממשלה ויועצת משפטית לממשלה, להגיע לפתרון יצירתי עד אחרי חג הפסח. המשמעות היא שרונן בר נשאר לעתה עתה בתפקיד ראש השב"כ. עוד הוחלט כי ראש הממשלה נתניהו וראש השב"כ רונן בר יגישו תצהירים עם טענותיהם. על נתניהו נאסר לפגוע בסמכויותיו של בר וכן להכריז על מחליפו אך בנדיבות יוצאת דופן הותר לו להמשיך לראיין מועמדים לתפקיד. למעשה, רונן בר ממשיך לכהן בתפקידו בניגוד לעמדתה של הממשלה שרשאית, כאמור, לפטר אותו. קשה להפריז בחומרת הסיטואציה בה ראש ממשלה שאיבד כל אמון בראש שירות הביטחון הכללי שלו – צריך לעבוד איתו, לסמוך עליו, לשבת איתו בישיבות הקבינט, להתייעץ איתו. אסור לשכוח שהאירוע הזה מתרחש באופן אבסורדי כאשר על היועצת המשפטית לממשלה להשיב לעתירה של ארגון "לביא" לגבי קשריה האישיים עם רונן בר ועם נדב ארגמן.

ראשוני המורדים

לשכת נתניהו הודיעה כי ראש הממשלה ימשיך לראיין מועמדים לתפקיד ראש השב"כ והביעה תמיהה על החלטת בית המשפט לדחות את מועד סיום הכהונה של רונן בר. נוסף על כך, מתחה ביקורת על הדרישה להביאו לשימוע בוועדת גרוניס משום שבמקרה של הדיונים לגבי פיטוריו של מפכ"ל המשטרה לא הייתה דרישה כזו. חברי כנסת מהימין כמו אריאל קלנר מהליכוד וצבי סוכות מהציונות הדתית הודיעו כי לא יכבדו את פסק הדין באשר לפיטוריו של ראש השב"כ, זאת בהמשך לח"כ חנוך מיליביצקי וח"כ אושר שקלים שאמרו שהממשלה צריכה להתעלם מהפסיקה.

פגיעה בביטחון המדינה

לפני שעות אחדות נכנסו לתוקף פיטוריו של רונן בר מבחינתה של הממשלה ובאופן כמעט בלתי נתפס יתכן שכעת אם מישהו יעביר לו מידע סודי כלשהו, הדבר עלול להיחשב כפגיעה בביטחון המדינה והוא עלול להיאסר למשך שנים ארוכות. כאן גם נכנסת שאלת האחריות כפי ששאל עו"ד ציון אמיר: "מה תהיה אחריות בית המשפט אם הוא מקבל את העתירה וקורה אירוע ביטחוני חמור?" על כך ענה הנשיא עמית כי זוהי שאלה ש"מהלכת אימים על בית המשפט". אמש התקיימה ישיבה של הקבינט המדיני, כתב ערוץ 14 מוטי קסטל דיווח כי במהלכה אמר שר המשפטים יריב לוין:

"אני מציע שנגיד לשופטים שהם יעבדו מול רונן בר ושהם יקבלו את ההחלטות. זה בזבוז זמן אחד גדול. למה אנחנו מתכנסים כאן בכלל?"

דיקטטורה משפטית

ספק אם כל אלה שזעקו בהפגנות המחאה שהרפורמה המשפטית תמיט עלינו דיקטטורה משפטית, מבינים כי ברגעים אלה הם חיים תחת דיקטטורה משפטית דה פקטו מבלי שכוננה רפורמה משפטית. הבוקר נערך טקס בו הצהירו אמונים 35 שופטים, ביניהם השופט סולברג שהתמנה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, והמתח ניכר. נשיא המדינה יצחק הרצוג היה חד צדדי כהרגלו ואמר תוך התעלמות מוחלטת מהתנהלותו הבעייתית של בית המשפט ומיחסי הכוחות בחברה הישראלית: "יש רוב מוחלט בציבור שסולד עד עמקי נשמתו מקריאות מדאיגות לאי ציות לחוק ולפסקי דין". מילים כאלה לא נאמרו על ידו כלפי מפגיני קפלן, למשל. הנשיא עמית הבטיח להמשיך "ללא מורא וללא משוא פנים" וקרא לשר המשפטים לשוב ולשתף איתו פעולה. שר המשפטים מצדו אפילו לא הזכיר את עמית בפתח דבריו וקרא להכיל משפחות שכולות גם בבתי המשפט. ולסיום סולברג אזר לרגע אומץ לאחר שזכה כבר במינוי ואמר כי "לא הכל נועד להיות שפיט". לא נותר אלא להצטרף לדבריו של עו"ד יצחק בם שייצג בדיון משפחות שכולות וסיפר על ההתנהלות שהייתה נהוגה בברית המועצות, מולדתו:

"אני מבקש מאוד לא לחזור למדינה שבה ראש השירות החשאי עומד מעל הממשלה הנבחרת ויכול לכפות את עצמו עליה. לא כך עובדת דמוקרטיה של נציגים".