האזהרה האמיתית של ז'בוטינסקי ליהודי פולין

הדימוי המקורי: לא אש אלא מים

לפני כשבוע, בתאריך 11.04.25 פרסם פרופ' אמיר גולדשטיין ממכללת תל־חי מאמר בעיתון הארץ, בו הוא מציב סימן שאלה גדול על הציטוט המוכר של ז'בוטינסקי המזהיר את יהודי אירופה ופולין מפני השמדה, בנאומו האחרון בוורשה, אותו נשא ערב ט' באב התרצ"ח 07/08/1938;

מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם, בקריאה.

אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום, הזמן קצר בו אפשר עוד להינצל.

אני יודע: אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות יום-יום. האזינו לדבריי בשעה השתים-עשרה:

למען השם! יציל נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך – והזמן קצר!

ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזאת, בני כן! אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבקר שוב תזרח השמש. אני מאמין באמונה שלמה.

אכן, על פי רפורטז'ות של התקופה, לא מופיע איזכור לציטוט זה בנאום, וייתכן שהציטוט שוכתב, כפי שמציע גולדשטיין, מזכרונו של יוסף קלארמן, הראשון להביאו לקהל הקוראים הרחב בשנות ה-50. אלא שלמעשה – עיקרי הדברים מופיעים בבירור, מבחינה רעיונית, בנאום המקורי, אם כי בניסוח אחר ודימויים אחרים. הדימוי המרכזי בו משתמש ז'בוטינסקי אינו האש הבוערת כי אם המים המציפים, וההצלה של העם אליבא דז'בוטינסקי, אינה טמונה אלא בעליה לארץ ישראל – שהיתה נתונה באותה העת תחת סכנת חלוקה דרקונית, כפי שהציעה ועידת פיל;

עם שלם יושב באי, שהנחשולים עומדים להציפו – ולא באי, כי אם באניה הנטרפת בים. תקותם היחידה של האנשים הנמצאים באניה – 25 סירות ההצלה. אם ישתמשו בכל 25 הסירות, יתכן, שיצליחו להנצל ולהגיע ליבשה. אבל הנוסעים אומרים שהם מוכנים לוותר על 24 סירות ההצלה על מנת שיצבעו את הספינה ה-25 בצבע תכלת לבן, ויכתבו עליה "מדינה יהודית". אין להבין את הלך הרוח הזה!

בדימוי של ז'בוטינסקי, אירופה מבחינת היהודים היא אי או ספינה העומדת לקראת טביעה – כתוצאה של הצפה של נחשולים. העם כולו בסכנת אסון, והנה הוא מוכן לוותר על הצלתו – בדמות מדינה יהודית רחבה בארץ ישראל, בכך שהוא מוותר על 95% משטחה. בהקשר זה צריך להבין כי מבחינת ז'בוטינסקי הצהרת בלפור הינה הבטחה להקמת מדינה יהודית על שטחי המנדט כולו – משני עברי הירדן, שטח שהוא האמין הנחוץ לעליה יהודית מאסיבית – של רוב העם, למולדתו ההיסטורית. ז'בוטינסקי כמובן מתכוון לתכנית האבוקציה שלו, אותה הגה כפתרון לבעיה היהודית – פינוי אירופה מיהודים, בשיתוף פעולה עם המדינות האירופאיות שאינן רוצות את היהודים בשטחן. במקביל הוא הפעיל את הפיטיציה – החתמה של רבבות יהודים על עצומה הקוראת לעמים לפעול למען הקמה מידית של מדינה יהודית בארץ ישראל. על קידום תכניות אלו הוא פעל במרץ באותה תקופה, ובאותה נסיעה לוורשה ב-1938 הוא אף נפגש פעמים עם יוזף בק, שר החוץ הפולני, ורקם איתו תכנית נועזת; השניים תכננו להכשיר את צעירי בית"ר בפולין, כ-70,000 במספר, באופן צבאי – על מנת שיהוו כח לוחם שישחרר את א"י מידי המנדט הבריטי ויאפשר עליה המונית וחופשית. תכנית זו אף החלה לפעול בחשאי בשטח, אם כי לא הבשילה לכדי פעולה משמעותית דיה, כאשר המלחמה פרצה תוך זמן קצר ושמה אותה לאל.

בהמשך הנאום מתייחס ז'בוטינסקי לפולמוס העליה הסלקטיבית שהתרחש באותה תקופה. הוא מאשים את חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, שבקונגרס הציוני שהתרחש מעט לפני כן, ויתר למעשה, על רוב רובו של העם;

הוא [ויצמן] אמר: אנו מעוניינים להציל רק שארית, שריד, חלק קטן ונבחר של העם היהודי – את הנוער. שאר חלקי עם ישראל אינם אלא אבק כלכלי ומוסרי, שגורלו נחרץ ואין לו תקומה. […] יהודים! להווי ידוע לכם, שרק יחידי סגולה מבינכם אפשר יהיה להציל! וכולנו, כל העם איננו אלא אבק […] כאן אין מקום לפשרה, מפני שאני, בין העם, אחד מגרגירי הארץ, איני יכול להסתלק מלפעול להוצאת אלה שנמצאים באי, ההולך ומוצף נחשולים.

אזהרות נוספות של ז'בוטינסקי

אין זו הפעם היחידה שז'בוטינסקי הזהיר מפני שואה. באותן שנים הוא השתמש בדימוי הכלורופורם, כאשר תיאר את יהודי אירופה ובפרט מנהיגיהם כמי שמצויים תחת הרדמה כללית ושיתוק, ואינם מסוגלים להבין שעליהם לפעול על מנת להציל את עצמם. בנוסף הוא דימה את יהדות אירופה כדוהרת בכרכרה אל עבר תהום ללא עגלון, כאשר אין איש המוכן לקפוץ על המושכות ולעצור לפני אסון.

לאחר אזהרות חוזרות ונשנות מצדו של ז'בוטינסקי בעיתונות בשנת 1939 שהשעון מגיע לשעת חצות – כלומר לנקודת האל־חזור להצלת יהודי אירופה, ב-30.6.1939 פרסם בעיתון המשקיף את הדברים הבאים;

ואני אומר לכם, חברים נכבדים, כי אין זה מעבר אל סדר היום, אלא אל החורבן. ח-ו-ר-ב-ן, למדו את המילה בע"פ, והלוואי שאנכי אתבדה. אם כבר מבזבזים בוויכוח שלנו מילים כגון 'בגידה', הרי אז חושב אני לבוגד כל מי שמנסה לטשטש את ההכרחית בשאלות, העומדת בפני יהדות מזרח אירופה [שאלת הגירתם]. מאז ומתמיד היתה שאלה זו הכרחית, אולם כיום יותר מתמיד. הזאב אמנם ישן את שנתו […] אבל הרי לא יתכן, כי מישהו מאיתנו יהיה חמור־חמורותיים עד כדי כך, שיאמין ששנתו של הזאב תאריך ימים. היא תהיה קצרה מאד, היא תיפסק לאלתר. מייד תופיע החיה הרעה בשדותנו, כשתיאבונה הוכפל. אפילו עכשיו מן הדין היה, כי כל מי שאוזניים לו, ישמע את נהמתה תוך־כדי שינה. מי יתן והקדוש־ברוך־הוא ישמור ויציל את עם ישראל מן החלק העשירי של החלומות המתגלים לה לחיה, בשעת שנתה. וכי אתם אינכם שומעים את הפזמון החוזר שבחלומות הללו?; "היהודי מתייחס ברצינות־יתר לשקט הזמני, היהודי מדמה בנפשו כי זהו גן־עדן לנצח: אנחנו עוד נראה לו – ליהודי…"

נוסף לציטוטים אלו שאין חולק על מהימנותם ואינם נופלים מחומרת הדברים שב"אש ההשמדה", רבים מאנשי התנועה מעידים במקומות רבים שמנהיגם הזהיר מפורשות מפני אסון ליהודי אירופה, אם לא יעזבו ויעלו מיד לארץ ישראל – על אף האיסור האנגלי. זכור מכל הוא אולי מנחם בגין, תלמידו המובהק שטען: אני זוכר את נאומו ההיסטורי בו אמר את המילים שלא תשכחנה: יהודים, חסלו את הגולה, ולא הגולה תחסל אתכם".

מעשים בשטח

והחשוב מכל – ברמת המעשה, לא היתה כמו התנועה הרוויזיוניסטית בראשותו של ז'בוטינסקי שפעלה באופן הנחרץ ביותר כדי למנוע אסון. אין זה מקרה שמעת עליית הנאצים לשלטון השקיעה התנועה את מיטב מרצה והונה בעליית "אף על פי", שהעלתה באופן בלתי חוקי לארץ ישראל כ-17,000 עולים עד פרוץ המלחמה – המועד בו "עליה ב'" רק החלה.

ומה לגבי הנבואה על קום מדינת ישראל? ז'בוטינסקי אולי לא אמר זאת בנאום בוורשה, אבל בצוואתו הוא כותב מפורשות: "את עצמותיי (במקרה שאקבר מחוץ לארץ ישראל) אין להעביר לארץ ישראל, אלא לפי פקודת הממשלה היהודית של ארץ זו, כי תקום".

נראה אם כן, כי הציטוט של המפורסם "אש ההשמדה" אולי אינו מדויק מבחינת הצורה, אך הוא בוודאי מדויק מבחינת התוכן.

לעיון בדיווח על נאום ז'בוטינסקי בעברית, באתר ארכיון ז'בוטינסקי.