אז מה ז'בוטינסקי באמת אמר על השואה? תגובה ליוסי סוויד

מטרת התגובה הקצרה שלי איננה לנסות לשנות את גישתם של מי שמאמינים במורשת ז'בוטינסקי ורואים בו מנהיג נערץ ובעל יכולת נבואית, אלא להעמיד היבטים מסוימים בהקשר של תגובתו של יוסי סוויד על דיוקם ההיסטורי. הדיון במשנתו ובפועלו של ז'בוטינסקי לא יכול להתמצות כאן.

זאב ז'בוטינסקי לא נשא מעולם את נאום 'אש ההשמדה' – נאום שמצוטט, ולא במקרה, במאות ואולי יותר, ספרים, מאמרים ואתרים במדיה החברתית. במחקר ההיסטורי אנחנו תמיד מעוניינים להכיר מקורות ראשוניים חדשים, שלא הכרנו קודם, כל עוד הם תקפים וברור לנו שנכתבו בזמן אמת. על פי המקורות הידועים לנו עד היום, נראה שמי שהמציא את הטקסט 'אש ההשמדה' היה יוסף קלרמן שפרסם אותו ביידיש בקיץ 1958. בפרשה הזו דנתי עם אפי חורי במאמר משותף שפורסם ב'ציון' וכן במאמר הקצר שפרסמתי מעל גבי 'תרבות וספרות' – שבו התמקדתי בתפקידו של בנציון נתניהו בהפיכת הציטוטים לנפוצים כמו גם בבחירתו להשמיט את הטקסט מהמהדורות האחרונות של ספרו.

במאמר הנרחב הראנו גם שז'בוטינסקי לא אמר את המשפט שכה מיוחס לו: 'חסלו את הגולה ולא – תחסל היא אתכם' (ציטוט שסוויד מביא מפי בגין). המחקר שלנו מנתח את מה שז'בוטינסקי כן אמר על הגלות ועל הצורך בחיסולה (ולא התכוון לחיסולה המוחלט כתופעה, אלא כיסוד מרכזי בהוויה היהודית). מכל מקום, הוא לא יצר את התניה שעולה מחלקו השני של הציטוט השגוי – ציטוט שנוצר מספר שנים לאחר מותו ולאחר שנודע על ראשית ההשמדה.

נראה שלא בכדי יוסף קלרמן מצא לנכון ליצור את הטקסט 'אש ההשמדה'. הוא לא מצא בגרסה המוכרת של נאום ז'בוטינסקי מעשרה באב תרצ"ח בוורשה, את מה שנדרש כדי להוכיח שז'בוטינסקי ניבא את השואה. סוויד מביא ציטוטים הלקוחים מנאום זה (אני ממליץ להשתמש בתרגום של אירית סיוון מהמדורה החדשה של כתבי ז'בוטינסקי שערך אריה נאור), אולם הוא מוציאם מהקשרם. ז'בוטינסקי אכן מזכיר בנאום את המצוקה היהודית. אין דובר יהודי שלא מזכיר אותה על רקע המציאות הקשה בקיץ 1938. אולם עיקר נאומו של ז'בוטינסקי עוסק בנעשה בארץ. הוא דן בתכנית החלוקה הבריטית – כלומר בהצעה להקים מדינה יהודית על 17% משטח המנדט, שז'בוטינסקי מחשב כ-4% משטח המנדט המקורי, לפני הקמת עבר הירדן). ז'בוטינסקי מביא את משל סירות ההצלה בהקשר הזה ולכן בוחר במספר 25 סירות. הוא מבקר את הנכונות של ההנהגה הציונית לקבל מדינה קטנה (הסירה ה-25) ואת הסכמתה לקבל את ההצעה הבריטית, כלומר להשלים עם אי הקמת המדינת היהודית על רוב מוחלט של השטח (כולל עבר הירדן, 24 הסירות האחרונות). ההגיון שמבטא ז'בוטינסקי הוא כזה: היהודים במצוקה ולכן אסור להתפשר על שטח הארץ ויש להתעקש לקבל שליטה על כולה.

כיוון שברור בנסיבות ההיסטוריות של 1938 שהבריטים לא יכולים לתת למיעוט היהודי את הדרישה הזו (סוגיה שלא אכנס אליה כאן אבל היא חד משמעית במחקר) – המשמעות המעשית של הצעת ז'בוטינסקי היא דחיית הקמת המדינה היהודית (חלוקה לא התרחשה בכל מקרה בגלל התנגדות הערבים-הפלסטינים והנסיבות הבינלאומיות). לעניינו, מהזווית של 'חיזוי השואה', אם ז'בוטינסקי באמת חשב שיש סכנת השמדה, מהערכה כזו נגזר דווקא הפתרון של קבלת האפשרות של הצלה, ולו על ידי סירה אחת. כלומר, דווקא הציטוט הזה ממחיש עד כמה ז'בוטינסקי לא חשב על השמדה שיטתית וקרובה בשנים הקרובות. כידוע הוא היה משוכנע ממש עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה שזו לא תפרוץ (המחקר ההיסטורי רואה במלחמה תנאי מוקדם להשמדה השיטתית שביצעו הנאצים ביהודים). גם ב-1940 ערב מותו, הוא ציפה שלאירופה יחזרו אחרי המלחמה מיליוני יהודים.

ככלל, ז'בוטינסקי אכן צפה החמרה בגילויי השנאה כלפי היהודים, אך לא יכול היה לחזות את גודל האסון שאירע בפועל. אני דן בנושא הזה בהרחבה בספרי, דרך רבת פנים: ציונות של ז'בוטינסקי לנוכח האנטישמיות (הוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל ומכון ז'בוטינסקי לישראל). אולם הוא לא ניבא את השואה ולא יכול היה לנבא, רצח עם מאורגן, מיידי ומקיף כפי שהתרחש לבסוף החל מקיץ 1941, באמצעות המנגנון הרצחני של גרמניה הנאצית. האירועים חרגו מכל דמיון אנושי, ודאי כאשר מדובר באדם בעל רגש ונפש בריאה.

אינני תמים. היסטוריונים משפיעים על האופן שבו אנשים מבינים את העבר פחות מסוכני זיכרון אחרים. אני מכבד את מי שדבק במורשת התנועתית. הדברים כאן נועדו למי שמבקש להשלים את הכבוד שהוא רוחש לז'בוטינסקי, באבחנה בין מה שאמר ומה שלא ומעוניין להבין את ההקשר ההיסטורי של הדיון.