מוות זה לא סוף – איריס חיים

האם ידעת שיש לך כושר הנהגה?

"לא, ממש לא, בכלל לא. אני קודם כל אדם מאוד אינדיבידואליסט, היה לי עסק משלי… חשבתי שאני אדם שיש לו דרך משלו… תמיד היה לי מאוד חשוב להגיד את מה שאני חושבת, את מה שאני מאמינה בו אבל הרבה פעמים זה לא התחבר עם המקומות שהייתי בהם".

קול אחר

"הפתעתי את עצמי כשהשבעה באוקטובר קרה – לא צץ רגש של כעס, לא עלה רגש של ביקורת, לא עלה רצון להתנגח או להאשים, זה פשוט לא הגיע, הרגשות האלה לא הופיעו. כן הופיעה תחושה מאוד מאוד חזקה… אמרתי באופן חד משמעי שיש לי רק מדינת ישראל אחת וגם אם לא בחרתי בממשלה הקיימת – זאת הממשלה שלי ואיתה אני הולכת, אני שמה את מבטחי בצבא ההגנה לישראל, במדינת ישראל, במודיעין שלנו… כשאתה סומך על מישהו, אתה הרבה יותר חזק".

על יד המוות

"אני מלווה חולים סופניים משהו כמו 18 שנה… למדתי מהעבודה שלי ליצר ודאות במצב של חוסר ודאות. כשאדם עומד למות… הכל מאוד מעורפל ומאוד מפחיד… הדבר הכי בסיסי הוא שאני קודם כל בן אדם מאוד אופטימי… יותם כבן אדם לימד אותי המון… הכלי הכי חזק הוא לא להתעסק במה שיהיה כי אני לא יודעת מה יהיה".

אין לנו שליטה בעולם

"אני לא אדם דתי אני אבל יש לי המון אמונה באיזושהי דרך מסויימת שיש בעולם… אנחנו לא יושבים ומתכוננים… אנחנו עושים דברים מתוך התחושות והאמונות שלנו, מתוך המחשבות שלנו שזה יביא אותנו לתוצאות טובות… הכלי הכי חשוב הוא להיות בביטחון… אני בידיעה שאני לא יודעת מה הולך להיות ואני כנראה לא יכולה להשפיע על זה – אני יכולה לעשות את הכי טוב שאני יכולה".

זה לא אסון

"מוות הוא לא הסוף… אני מסתכלת על זה כעל איזשהו תהליך שיש לו התחלה, אמצע וסוף… בן אדם מגיע לעולם הזה, עושה את העבודה שלו, את מה שהוא צריך לעשות… אף אחד לא מבטיח לנו שנחיה עד גיל120 … מנחם אותי שיותם יצא מהעולם לא בשבי, הוא יצא כאדם חופשי, הוא היה חמישה ימים חופשי – נשם אוויר צח, החליט מה הוא רוצה לעשות, מתי הוא ישן, אוכל, יוצא החוצה… לצאת מהעולם הזה כאדם חופשי זה לא מובן מאליו".

לא היתה לנו אפילו מזוזה

"גדלתי בחיפה בשכונה של אנשים ממעמד הפועלים, להורים שלי לא היה שום סממן של יהדות, אפילו לא מזוזה. אמא שלי לא הדליקה נרות בשבת, לא הלכנו לבתי כנסת, אח שלי לא עלה לתורה בבר מצווה… בגיל 20 עברתי לקיבוץ של השומר הצעיר… הילדים שלי לא עלו לתורה… לאט לאט התחלתי לגלות את האמונה … הבנתי שיש משהו שהוא הרבה מעבר למה שאני רואה בעיניים".

חידון התנ"ך

"כשפנו אליי מחידון התנ"ך אמרתי "התבלבלתם, אני לא יודעת שום דבר בתנ"ך"… אחרי החידון החלטתי שאני הולכת ללמוד תנ"ך… זה הספר שלנו… אני לא צריכה להיות דתיה כדי להבין את התנ"ך… כל אחד יכול לקחת את הפרשנות שמוצאת חן בעיניו".

אני אמא של

כשמדליקים את המשואה אומרים "אני איריס חיים בתם של…" ואני אמרתי "אני אמם של…" משהו באימהות ובקשר שלי עם הילדים שלי הוא משהו באמת מאוד מרגש, הילדים שלי הם המורים שלי לחיים…

משנה סדרי עולם

"נתתי הרצאה בפני משפחות שכולות… יתומת צה"ל ממלחמת יום כיפור אמרה לי "את משנה פה את סדרי העולם של מדינת ישראל. אנחנו כל החיים רגילים רק להאשים. אמהות מאשימות, אלמנות מאשימות, יתומים מאשימים ואת באה ואומרת "אין מה להאשים, זה לא קשור למישהו, זה קורה במלחמה".

בהמשך מסבירה איריס חיים כיצד עברה תהליך שלימד אותה להפטר מההאשמות ומי בא במיוחד כדי להודות לה.

פגיעה דו צדדית

"בירי דו צדדי שני הצדדים נפגעים, יש פה פגיעה באדם שנורה ומת ויש את הפגיעה באדם שירה והוא הרבה פעמים גם מת – נפשית, הוא לא חי באמת… חיילים שמתמודדים עם ירי דו צדדי, אלה שירו, היו מעדיפים אולי אפילו למות… אני רוצה להוביל פרויקט של סליחה בין משפחות כאלה".

אפשר לשמוח

"הרבה פעמים אנחנו נזכרים, בעיקר כשאנחנו ביחד במשפחה ואומרים "מה יותם היה עושה עכשיו?" ואנחנו מתפוצצים מצחוק… יש דברים מרגשים שמעלים בכי אבל אני מאוד עובדת על המקום הזה של התודעה שהיא לא בכי ממקום של פספוס אלא בכי מהתרגשות"

שליחות בחלל

"יותם המשיך הלאה, יש לו את החיים שלו בעולם הבא, בעולם שלו עכשיו… כאילו אמר לי "אמא, אני צריך לצאת לשליחות בחלל עכשיו, אנחנו לא נוכל לדבר כי אין טכנולוגיה שמאפשרת לנו לדבר בינינו אז אנחנו לא נדבר ולא נתראה אבל תדעי שאני בסדר, הכל יהיה בסדר ואנחנו נפגש בעוד 20 שנה או בעוד 40 שנה".

איריס מספרת על פגישה טיפולית משמעותית מאוד שהיתה לה עם יותם מספר חודשים לפני השבעה באוקטובר וכיצד הגיבה באופן מפתיע שמסייע לה, למעשה, להתמודד גם היום.

יותם לא מסכן

"תובל (אח של יותם) אמר לי בהתחלה "איזה מסכן יותם, דווקא לו זה קרה". אמרתי לו שדווקא יותם לא מסכן, הוא חזק, הוא מתמודד 28 שנים כל יום עם קושי נפשי… הוא היה חרדתי, היה לו דיכאון, הפרעת אכילה, פוסט טראומה מורכבת, הפרעת אישיות גבולית וגם מחלה גופנית… אני ידעתי שאם מישהו שורד את השבי הזה – זה יותם".

התכנית הגדולה

"בתכנית הגדולה יותם נשאר פה 70 ימים כדי שאני אצא בעצם לאור, כדי שיכירו אותי… כשאני קוראת את הספר של ויקטור פרנקל וזה מעניין אותי ואני לומדת ממנו המון, אני אומרת "רגע, אבל למה אני בעצם כל כך מתלהבת? מסכן, הוא היה צריך לעבור את השואה ולאבד את כל המשפחה שלו ולהיות בעינויים כדי להבין את הדברים? נסיבות חיים מביאות אותנו להבין דברים"

לקראת סיום מספרת איריס חיים על משפט שאמרה לפני השבעה באוקטובר וכיצד הפך למצמרר במיוחד.

פסיכולוגית של מדינה

"בתחילת המלחמה היה מישהו שכתב סטטוס "מכיר פסיכולוג טוב? נדרש טיפול ל-10 מיליון במדינה… אני מרגישה שאני נמצאת במקום הזה שמלווה עכשיו את המדינה בצורה מסוימת".

הריאיון המלא נמצא בערוץ ״זווית ישרה״ ביוטיוב, באפל ובספוטיפיי – מוזמנים לעקוב אחרי הערוץ וגם לתמוך בפודקאסט שנותן במה ייחודית ומרעננת בתקשורת הישראלית.