תרחיש האימה שכל ישראלי צריך להתכונן לקראתו – הלל ביטון רוזן

האתגר של כתב צבאי

"להיות חשוף למידע שיכול להיות מאוד דרמטי לציבור הישראלי, אולי אפילו חשוב שהוא ידע אותו, אבל אתה לא יכול לספר אותו – בין אם מבקשים ממך ובין אם אוסרים עליך ברמת צנזורה וחוקים אתיים כאלה ואחרים. היכולת להיות חשוף לכל כך הרבה מידע ולשמור אצלך זה משהו מורכב, דורש הרבה אחריות ומשמעת ויתרה מכך, יש פה איזשהו עניין של לעשות סדר עדיפויות – על מה אתה נלחם שיצא החוצה ועל מה אתה לא נלחם שיצא החוצה".

שבעה באוקטובר

"אנשים פשוט זעקו לעזרה… הרבה כתבים הם סוג של בולדוזרים שמצליחים להזיז הרבה דברים ולעזור, פתאום האנשים לא מוצאים בך איזשהו מענה ולמען האמת, גם לא בגופי החירום, ההצלה והביטחון… ביום הזה כל טוראי הפך לרמטכ"ל… לא היה פיקוד גם ברגעים קשים… מפקדים זוטרים שלא הוכשרו להיות מפקדים – באותו בוקר הפכו לרמטכ"ל. אין צבא, אין חמ"ל, אין חטיבה אין אף אחד, אתה עכשיו מקבל החלטות בשטח".

גבורת הלוחמים

"פצועים מדממים במשך שעות ארוכות המשיכו להלחם עד שהם נהרגו, עד הכדור האחרון ועד טיפת הדם האחרונה וזה לא קלישאתי. יש גם כאלה שגם אחרי שנגמרו להם הכדורים, כמו שוטרת באזור שדרות – היא זרקה אבנים על מחבלים… לצד האסון הנורא הייתה גם גבורה".

אמון הציבור בצבא

"האמון ברוב חלקי החברה הישראלית, לדעתי, נמצא בסוג של שפל שאני לא לא זוכר כמותו. יתרה מכך, יש גם חוסר אמון במפקדים פחות בכירים אבל בדרג השטח לא רואים את זה בדרג המתמרן".

דובר צה"ל

"אני חושב שהאג'נדות האישיות שלו ושל הרמטכ"ל מאוד משפיעות, יש דירקטיבה מדינית… ראינו את הביקורת המאוד קשה שיש לראש הממשלה על דובר צה"ל – לפעמים הם מחליטים דברים הזויים".

בהמשך מדבר רוזן על מידורו של ערוץ 14 על ידי דובר צה"ל:

"ברוך השם להלל יש את האנשים שלו שהצלחתי ליצור איתם אמון מסוים ותודה לאל הם מביאים לא מעט סיפורים. דובר צה"ל מפסיד כי בסופו של דבר כל תכליתו היא לשלוט במסר, לשלוט במה שיוצא החוצה על צבא ההגנה לישראל ועל כוחות הביטחון".

רגעים של פחד

"זה בריא לפחד, איפשהו האינסטינקט הזה קצת התקהה אצלי… הייתי לוחם בסדיר שלוש שנים ומפקד… אני שומע את זה מעוד אנשים שחוו סיטואציות קרביות – שבסופו של דבר אתה פוחד על דברים אחרים, אתה פוחד יותר על המשפחה שלך שיקרה לה משהו".

לעלות על במה

"יש דברים שאני יכול לומר שם ואני לא יכול לומר בשידור… בסופו של דבר אנחנו מחויבים לחוקים מסוימים, יש חוק צנזורה… אתה לא יכול להגיד מעל גלי הרדיו, מקלט הטלוויזיה ופודקאסטים כי הם יכולים להגיע בקלות לאויב בלי הרבה מאמץ… הרצאה מסוימת אתה לא עושה לאוכלוסיה עוינת, אתה יכול להגיד דברים שהם קצת יותר עמוקים ועדיין לא לחשוף סודות".

האיום הגדול

"ברגע שערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון יצאו עם הנשק המאולתר – זה יהיה האירוע הגדול והמכונן ביותר מאז קום המדינה. כשמאות אלפי ערבים יצאו מהבתים שלהם ויהפכו לאוכלוסיה עוינת כלפי מדינת ישראל, עם תעודות זהות כחולות או ירוקות… אז אנחנו נהיה פה במלחמת קיום… מומלץ שלרוב אזרחי ישראל יהיה נשק, לא משנה אם הם לוחמים, גברים, נשים, נערים, זקנים".

גיוס חרדים

"לא באמת צריך את עשרות אלפי הבחורים לגולני ולטיס, כמובן שזה חשוב ויכול לעזור… צריך לגייס אותם לחירום, שכל אחד מהם ידע לירות ירי בנשק בסיסי… שיהיו מכולות עם אלפי נשקים בבני ברק, באלעד, במודיעין עילית כי האויב הערבי יגיע אליהם ראשונים, הוא יודע שהם החלשים ביותר".

לקראת סיום הוא מספר על ההחלטות שהוא מקבל שלא לפרסם ידיעות מסויימות.

שגרת החיים

"אין יום ואין לילה, לשמחתי ברוב הזמן יש שבת אבל לפעמים גם את זה אין… תוך כדי שאני מדבר איתך יש את המסך הזה ויש את המסך הזה וקופצות הודעות… זה חלק מהעבודה – לקבל טלפון בלילה ולהבין שעוד שעה יש מכת מנע בלבנון ולצאת מהבית מהר… זאת העבודה שבחרתי ואני בוחר בה כל יום מחדש".

הריאיון המלא נמצא בערוץ ״זווית ישרה״ ביוטיוב, באפל ובספוטיפיי – מוזמנים לעקוב אחרי הערוץ וגם לתמוך בפודקאסט שנותן במה ייחודית ומרעננת בתקשורת הישראלית.