המתקפה על הדרוזים והמיינסטרים של סוריה החדשה

לאחר הפלת משטר אסד וההשתלטות של התנועה הג׳האדיסטית היאת תחריר אל-שאם על מנגנוני המדינה, שלום ובטחון לא השתררו בסוריה. מאז שתפס את מושכות השלטון, השליט החדש אל-שרע (או אל-ג׳ולאני) ניסה ליצור מצג של מתינות והתרחקות מהטרור, אך האירועים האחרונים בסוריה מוכיחים שיש שלל סיבות לחוששים מזהותם של שליטי סוריה החדשים. 

על אף שאחמד אל-שרע הכריז די מהר לאחר הניצחון על מחויבותו לשוויון המיעוטים, בפועל מאומה לא השתנה בשטח. הפעם הדרוזים, המהווים כ-3 אחוזים מאוכלוסיית סוריה, הפכו קורבן לאלימות הג׳האדיסטים. הדרוזים שונים מהמיעוט העלווי והנוצרי לא רק בכך שהם מועטים יותר אלא גם בעוד כמה היבטים: הם חיים באזור מוגדר – אל-סוידא והעיר ג׳ראמאנה בנפת דמשק – ובניגוד לנוצרים, יש להם נשק ויכולת לחימה מאורגנת. 

הסונים התחילו לתקוף את הדרוזים לאחר שהופצה הקלטה מזויפת שבה איש הדת הדרוזי הבכיר מרואן כיואן העליב את הנביא מחמד. אמנם לא היה טבח ״מאורגן״, אבל כמה עשרות דרוזים נרצחו בין ה-29 ל-30 באפריל. במקביל נמשכות התקפות יחידניות על דרוזים בתור פרטים וכמובן נמשכת תעמולה אסלאמיסטית ארסית נגד הדרוזים. ישנם דיווחים רבים מהשטח על בהלה ופחד בקרב הדרוזים במקומות שונים בנוסף לחילופי יריות. 

ממשלת אל-שרע: בין מילים למעשים

ממשלת סוריה שלחה כוחות ביטחון לאזורים המוגדרים כמוקדי לחימה בטענה שהיא פועלת להשיב את הסדר על כנו. עם זאת, דיווחים מצביעים על כך שאותן יחידות היו מעורבות בעצמן בתקיפות נגד הדרוזים, מה שמעלה ספקות לגבי טוהר הכוונות של הממשלה. מנהיג הדרוזים הרוחני, השייח' חכמת אל-חג'רי, תיאר את האלימות כ"קמפיין השמדה" והביע חוסר אמון בממשלה.

המנהיג הרוחני של הדרוזים, השייח׳ חכמת אל-היג׳רי דרש מהקהילייה הבינלאומית להגן על הדרוזים וגם הביע אי-אמון בממשלה:

״אנחנו כבר לא מאמינים לגוף שהוא ממשלה, כי ממשלה לא רוצחת את עמה באמצעות כנופיות אסלאמיסטיות הסרות למשמעתה; אחרי מעשי הטבח, הגוף הזה טוען שמדובר בפלגים סוררים ופורעים. אנחנו לא סומכים על נוכחות אנשיה בקרבנו כי אינם אלא רק בריונים של רצח, חטיפה וסילוף האמת. בקשת הגנה בינלאומית היא זכות לגיטימית לעם שנפגע מטבח״.

למרות ההסכם ההרג נמשך

בשלושה במאי מושל נפת אל-סוידא מוסטפא אל-באכור הודיע שההנהגה הדרוזית והממשלה הגיעו להסכמות בכתב ושהממשלה נחושה ליישם אותן. אלא שבפועל החיים באל-סווידא מושבתים, בתי ספר ובתי עסק סגורים. העיר אל-סווידא עצמה מופגזת באש מרגמות כל הזמן. בינתיים אחמד אל-שרע משדר שלווה בוטחת והופץ סרטון שבו הוא משחק כדורסל. בקרוב הוא אמור לצאת לביקור רשמי בצרפת ומן הסתם אין לו שום עניין בשום דבר העלול לפגוע בתדמיתו. 

אין דו קיום עם אסלאם פוליטי

הדרוזים הם אמנם מיעוט זניח אבל חמוש היטב והמיליציות הסוניות לא יוכלו לפרוץ לאל-סוידא. אולם האירועים בסוריה והפגיעה בדרוזים הם סימן לבאות.

הבעיה הרבה יותר חמורה מאשר יכולתו או אי יכולתו של אחמד אל-שרע להשתלט על המצב: רוב הסורים הסונים הם אסלאמיסטים שההבדלים ביניהם מסתכמים בניואנסים שוליים. כבר הוכח שההקלטה עם נאצות נביא האסלאם שיוחסה לשייח׳ הדרוזי מרואן כיואן היא דיפ פייק שפוברק על ידי התנועה הג׳האדית ׳פיילק אל-רחאמן׳. אלא שהרשויות השלטוניות נמנעות מלנקוט בפעולה תקיפה. משרד הפנים הסורי הכחיש בקול רפה את הקשר בין ההקלטה המזויפת לשייח׳ הדרוזי. השלטון הסורי חושש מהמיינסטרים האסלאמיסטי במדינה, ומתקשה לצאת אפילו נגד זיוף מוכח.

תועמלנים אסלאמיסטים רבים בסוריה ובחו״ל האשימו את אל-ג׳ולאני בקנוניה עם הדרוזים. העובדה שהשיי׳ח מרואן כיואן יצא בהכרזה פומבית והכחיש כל מעורבות בנאצות הנביא לא מעניינת אותם. מסיתי הג׳האד דורשים ״להעניש״, קרי לרצוח את מי שאחראי לחילול הקודש. קבוצה ג׳האדית נוספת בשם סראיא אנצאר אל-סנה אפילו ״מתמחה״ בהסתה נגד הדרוזים.

זו לא הפעם הראשונה שבה אלימות אסלאמיסטית פורצת כך. למעשה יש כאן דפוס קבוע, בלי קשר לזהות הקורבנות: בהתחלה המוסלמים עצמם מפיצים שמועה זדונית (הדרוזים העליבו את הנביא, היהודים מחללים את אל-אקצא, הינדואים פגעו באסלאם וכן הלאה). או אז אספסוף מוסלמי יוצא לפרוע ולרצוח ואחר כך מציג את עצמו כקורבן התוקפנות של קורבנותיו. עצם הקיום האוטונומי של מיעוט כלשהו שאינו כפוף לאסלאם, ואינו מקבל על עצמו את מעמד הד׳ימי והחוקים הנלווים לכך, מהווה תוקפנות נגד האסלאם. הלכי הרוח הללו נפוצים בכל העולם הערבי. 

המתקפה הפרועה נגד הדרוזים מלמדת עד כמה האסלאמיסטים הקיצוניים שולטים בנעשה בשטח. למעש, ׳היאת תחריר אל-שאם׳, ארגונו של אל ג׳ולאני, רחוקים מלהיות הכח היחיד בסוריה, בנוסף לג׳האדיסטים ״הרשמיים״ יש גם ג׳האדיסטים צ׳צ׳ניים, אויגוריים ואחרים. אל-סוידא מוקפת בכפרים סונים ובשטח מסתובבים גם שבטים בדואים העוברים בין סוריה לירדן. גם אם א-שרע לא יזם את ההתפרצות הזו, ברור שאין לו שליטה עליה, ושהמצב בסוריה מוסיף להיות אנרכיה בלתי נשלטת. 

ראוי לדון בשאלת עתיד האזור ומה ישראל צריכה לעשות, אבל דבר אחד ברור: צה״ל חייב להישאר בסוריה לזמן בלתי מוגבל. פנטזיות על הגיון מדיני, משפט בינלאומי והסכמים פורמליים הן סיכון שישראל פשוט לא יכולה לקבל.