איחוד משפחות – סכנה אסטרטגית

ב-27 בפברואר 2025 דרס מחבל ממתינים בתחנת אוטובוס בצומת כרכור. בפיגוע נרצחה נערה בת 17 ונפצעו עוד 13 נוספים. המפגע, בן 53 מג'נין, התגורר עשר שנים במעלה עירון עם אשתו הערבייה-ישראלית.

פיגוע הדריסה בכרכור אינו אירוע מבודד. הוא מדגים את הסכנות הטמונות במדיניות איחוד המשפחות ואת הצורך בבחינה מחודשת של נושא רגיש זה, שמשמעויותיו חורגות הרבה מעבר להיבט ההומניטרי המוצהר.

התפתחות מדיניות איחוד המשפחות בישראל

אירוע זה מזכיר כי עד 2002 כ-130,000 פלסטינים, ירדנים ומצרים קיבלו אישור להיכנס לישראל במסגרת איחוד משפחות והתיישבו בקהילות ערביות בארץ.

ב-2003 חוקקה הכנסת את חוק האזרחות והכניסה לישראל – חוק זמני השולל אזרחות או תושבות על בסיס איחוד משפחות לתושבי יהודה, שומרון ועזה, ולאזרחי איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן ותימן הנשואים לישראלים. מטרתו: מניעת כניסת זרים עוינים והשתקעותם במדינה.

חוק זה משלים את חוק שריון שלילת זכות השיבה, המונע מפליטים ערבים לשוב לישראל. מרכז מציל"ה קבע כי איחוד משפחות וזכות שיבה עלולים "לסכן את קיום המדינה ואת מימוש זכות העם היהודי להגדרה עצמית".

במאי 2006 פסק שופט העליון מישאל חשין בשאלת חוקתיות האיסור על איחוד משפחות בין ערבים-ישראלים לבני זוגם מיהודה, שומרון ועזה: "לאזרחים ישראלים אין זכות להביא זרים לישראל… זוהי זכותה וחובתה של כל מדינה להגן על תושביה. מכאן שהמדינה רשאית למנוע הגירה ממדינות אויב, גם לבני זוג של אזרחיה, בעת מאבק מזוין".

ב-4.12.2012 דחה בג"ץ ברוב של שישה שופטים מתוך אחד-עשר את העתירה נגד החוק, כשהנשיא אשר גרוניס קבע: "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית."

המצב הנוכחי: היתרים חריגים והשלכותיהם

החוק קובע כי "הממשלה רשאית, בצו ובאישור הכנסת, להאריך את תוקפו לתקופה שלא תעלה על שנה אחת", לאחר קבלת המלצת ועדה ייעודית. בהתאם לסמכות זו, האריכה הממשלה ב-2025 את תוקף צו האזרחות והכניסה לישראל עד ל-14 במרץ 2026.

גם במסגרת החוק הנוכחי אפשר להגיש בקשה להיתר חריג. נתוני משרד הפנים מראים כי מדי שנה 800-1000 ערבים מקבלים אישור להגיע לישראל במסגרת איחוד משפחות ומתיישבים בה. כיום מספר המתיישבים הערבים בישראל מגיע לכ-150,000, כשחלקם השתתף בפעולות טרור נגד אזרחי המדינה.

בעוד שמדיניות זו מוצגת לרוב כעניין הומניטרי, הדיון הגלוי בצד הערבי חושף מוטיבציות אחרות לגמרי.

האסטרטגיה הגלויה: בכירים ערבים מדברים על איום דמוגרפי

"האיום הדמוגרפי למדינת ישראל אינו נובע רק מריבוי טבעי של ערביי ישראל, אלא גם מחדירת אלפי פלסטינים לתוכה. הם נשארים בארץ ויוצרים עובדות בשטח באמצעות נישואים עם ערבים אזרחי ישראל".

ציטוט זה אינו לקוח מפרסומי הימין הישראלי המתנגד למתן זכות אוטומטית לאיחוד משפחות ערביות, אלא ממאמרו של ד"ר וחיד עבד אל-מגיד מ-2001.

כתבתי "כמעט מדויק" משום שהשתמשתי במונח "ערביי ישראל" במקום "ערביי 1948", כפי שמכנה אותם ד"ר אל-מגיד.

ד"ר וחיד עבד אל-מגיד אינו סתם כותב שאפשר להתעלם מדבריו. הוא מנהל המרכז ללימודים פוליטיים ועורך השנתון "הדו"ח הערבי האסטרטגי" ליד העיתון החשוב ביותר במצרים, "אל אהראם".

מאמרו של אל-מגיד מאלף בתיאור הסוגייה הנדונה בבית המשפט העליון. הוא משמש עדות ממקור ראשון לנציגי המדינה המבהירים את הסיבות לחקיקת חוק המונע איחוד משפחות אוטומטי לאזרחים זרים הנישאים לאזרחים ישראלים. על נציגי המדינה רק לצטט במדויק פסקאות ממאמרו המדברות בעד עצמן.

כך כתב אל-מגיד: "הדרך לסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי היא באמצעות שינוי המאזן הדמוגרפי בתוך גבולות "הקו הירוק "של ישראל מלפני 1967"…

תוכניתו מבוססת בעיקר על פעילות הציבור הערבי בישראל לעצירת ההגירה היהודית מחד ותמיכה בהתיישבות פלסטינית בתוך "הקו הירוק" מאידך, במטרה להקים מדינה פלסטינית אחת שבה היהודים יחיו "תחת המטריה של התרבות הערבית שלנו".

מעבר להצהרות, מציג ד"ר אל-מגיד אסטרטגיה מפורטת ליישום רעיונותיו בשטח:

התוכנית בפירוט: שלוש דרכי פעולה נגד ישראל

"אנחנו חייבים להכין תרחישים לניהול משברים עתידיים. בתרחישים אלה, יש להעניק מעמד מיוחד לפלסטינים משנת 1948. בקרוב הם יהפכו לרוב [מקבלי ההחלטות] שינהלו את הסכסוך… ישראל תיאלץ לחשוף את גזענותה ולנסות, לשווא, להסתיר את היקף התופעה באמצעות שלילת זכויות סוציאליות מפלסטיני 1948, או הפעלת אמצעי דיכוי…"

"הדבר ידרוש פעולה רצינית מהצד הערבי… עלינו לתמוך בהעמקת הקשרים [בין ערביי ישראל למדינות ערב], כדי לאפשר תנאים טובים יותר לפיתוח הזדמנויות לפעולה ערבית שתגדיל את האיום הדמוגרפי על ישראל".

לדברי ד"ר אל-מגיד, המטרה הראשונה היא "ליצור פעולה מאורגנת לחשיפת גזענות הציונות במאמץ לחדש את החלטת האו"ם המשווה ציונות לגזענות. זאת כדי להפעיל לחץ חיצוני על תל אביב ולפגוע ביכולתה לצמצם את האיום הדמוגרפי. כיום פועלים הערבים להשקת קמפיין נגד ישראל בכנס הבינלאומי למאבק בגזענות של האו"ם בדרום אפריקה. זו תהיה ראשיתה של פעולה מתמשכת, לא יוזמה חד-פעמית".

"המטרה השנייה היא להתמודד עם ההגירה היהודית שהסוכנות מנסה לעודד מחדש – לאחר שמספר העולים לישראל ירד בששת החודשים הראשונים של השנה … אמנם המשך האינתיפאדה מבטיח את סיכול המאמץ הציוני להגביר את העלייה, ואולי אף יעודד הגירה הפוכה, אך גם לליגה הערבית, בשיתוף ארגונים ערביים לא-ממשלתיים, יש תפקיד בדיאלוג עם ארגונים יהודיים במדינות ברית המועצות לשעבר".

"המטרה השלישית, שעשויה לזכות בתמיכת ארגונים אזרחיים לא-ממשלתיים בעולם הערבי, במיוחד בירדן ובמצרים, היא לסייע בתנועת פלסטינים משטחי הרשות הפלסטינית אל תוך "הקו הירוק". תנועה כזו כבר מתקיימת, אך היא אקראית וזקוקה לארגון, במיוחד לאחר שהרשויות הישראליות הגבירו את מאמצי הנגד שלהן".

"ביכולתנו להעצים את האיום הדמוגרפי על ישראל אם נפגין את הנחישות הנדרשת. זה הזמן לתכנון ארוך-טווח לניהול המשבר הערבי-ישראלי. עלינו להעניק לפלסטיני 1948 את המעמד המגיע להם, שכן בלעדיהם לא נוכל להשיב את פלסטין לערביותה – לא כמדינה דו-לאומית אלא כמדינה ערבית שבה יוכלו היהודים – אם ירצו – לחיות בכבוד תחת מטריית התרבות הערבית שלנו, לא כמדכאים ומדוכאים".

זאב שיף הזהיר: ההסתננות הדמוגרפית ככלי אסטרטגי

לחיזוק הטיעון ראוי להזכיר את מאמרו של העיתונאי המוערך זאב שיף ז"ל. במאמר "לכבוש את ישראל ללא קרב" שפורסם ב"הארץ" (21 בנובמבר 2001), ציין שיף כי "הערבים ניסו אסטרטגיות שונות להביס את ישראל – מלחמה ישירה ולוחמת גרילה – ונכשלו בשתיהן".

"לאחרונה החלו לדבר על אסטרטגיה חדשה: 'הסתננות דמוגרפית'. כך, דרך "הדלת האחורית" של ישראל מתרחש מימוש 'זכות השיבה'", קבע שיף.

שיף מפרט את תורתו של ד"ר אל-מגיד ומציין: "התכנית מתבצעת בפועל, אמנם ללא תכנון מדוקדק כפי שרצה אל-מגיד, אך התופעה צברה תאוצה אחרי חתימת הסכמי אוסלו".

הוא מדגיש את חומרת התופעה כאחד הכשלים המשמעותיים ביותר של ישראל, במיוחד לאור הקשר להתפרצות האינתיפאדה המזוינת. מסקנתו הייתה חד-משמעית: על ישראל לנקוט גישה נחרצת, במתכונת צבאית, ואף להעביר חקיקה ייעודית לטיפול בבעיה.

אזהרותיו של שיף מלפני יותר משני עשורים מהדהדות ביתר שאת לנוכח המצב הנוכחי, ומעלות שאלות מטרידות לגבי המדיניות הישראלית כיום.

הדרך קדימה: מפתרון זמני לחוק קבע

למרבה הצער, עשרים שנה לאחר אזהרתו של שיף, ישראל עדיין נמנעת מלחוקק חוק קבע ומסתפקת בהארכת "הוראת שעה" מדי שנה. גישה זו משאירה פתח לניסיונות של גורמי שמאל פוסט-ציוניים, בשיתוף עם לאומנים ערבים, לפרוץ את המגבלות על איחוד משפחות.

יש לציין שבני זוג ערבים-ישראלים שנישאים לתושבי יהודה, שומרון, עזה או מדינות אויב יכולים לאחד משפחותיהם במקום מגוריהם שמחוץ לגבולות ישראל.

מטרתם האמיתית של המאבקים לאיחוד משפחות ללא הגבלות היא סלילת הדרך להענקת זכות התיישבות למיליוני צאצאי פליטים ערבים. מימוש כוונות אלה עלול להביא לסופה של המדינה היהודית – איום המחייב הקמת מחסום משפטי בלתי חדיר.

לדבריו של זאב שיף ז"ל אין צורך להוסיף.