החברה האמריקנית מתגמלת אנשים על התנהגות פסולה כשהם מציגים עצמם כקורבנות
תדמיינו את הסיטואציה הבאה.
בחור צעיר שחור מגיע לתחרות אתלטיקה בתיכון שאליו אינו משתייך, תופס מקום ביציע שאינו מיועד לו, ודוקר למוות תלמיד שביקש ממנו לפנותו. אירוע זה התרחש לפני כחודש, כאשר קרמלו אנתוני, בעל עבר פלילי משמעותי, נטל את חייו של אוסטין מטקלף, תלמיד תיכון שרק ביקש מאנתוני לעזוב את מקומו ביציע. חילופי המילים הידרדרו במהירות לעימות, ואנתוני, שנשא עימו סכין, השתמש בה כדי לדקור את אוסטין למוות.
חשוב לציין כי אנתוני הוא שחור ואוסטין היה לבן – עובדה בעלת משמעות מכרעת להשתלשלות האירועים. מה שקרה אחר כך מראה בבירור את התרבות שהתפתחה בקרב חלקים ניכרים מהקהילה השחורה בארצות הברית. לאחר מעצרו, שוחרר אנתוני בערבות של 250,000$ בלבד, סכום שהופחת ממיליון דולר בהחלטת השופטת. הפחתה זו התאפשרה בעקבות מסע תקשורתי מתוזמן היטב שניהלו משפחתו ועורך דינם, אשר הציגו נרטיב של משפחה מעוטת אמצעים המפרנסת שלושה ילדים נוספים, ושל אנתוני כ"נער טוב מיסודו" שאינו אשם במעשיו אלא קורבן של "גזענות ממוסדת". הקמפיין התקשורתי הניב פירות בדמות גיוס המונים באתר Gofundme שהניב עד כה כ-500,000$ לטובת הנאשם ברצח. יתרה מכך, אביו השכול של אוסטין, שניסה בכל מאודו להבהיר כי האירוע לא נבע ממניעים גזעניים, זכה ליחס משפיל כאשר צוות ההגנה של אנתוני מנע את השתתפותו במסיבת עיתונאים בטענה כי נוכחותו מהווה "גורם מתריס" ו"מקור לאי-נוחות" למשפחת הנאשם.
הפרשה עוררה תהודה ציבורית נרחבת, במיוחד נוכח ההצלחה בגיוס כספים עבור אדם שהצליח לשווק את עצמו כקורבן למרות מעשיו החמורים. תגובת-הנגד לא איחרה לבוא: לפני כשבועיים, אישה לבנה בשם שיילו הנדריקס השתמשה בכינוי הגנאי "ני*ר" כלפי ילד שחור כבן חמש, לאחר שתפסה אותו מחטט בתיקה האישי בניסיון לגנוב ממנו בגן שעשועים. האירוע תועד על ידי פדופיל שחור, שנכח במקום וארב בגן השעשועים. האיש דרש מהנדריקס לחזור על הביטוי שאמרה, והיא, לאחר שאיבדה את קור רוחה, הצהירה כי אם מישהו "מתנהג כמו ני*ר", כך היא תכנה אותו.
בעקבות האירוע, פנתה הנדריקס לציבור בבקשת סיוע כספי לאחר שפרטיה האישיים הודלפו לרשת על ידי האקרים, והיא נזקקה למשאבים כדי להחליף מקום מגורים ולהתקיים עד למציאת תעסוקה חדשה. תוצאות הפנייה היו מרשימות: כ-600,000$ גויסו לטובתה. כצפוי, הדיון ברשת התפצל לשני מחנות עיקריים: מצד אחד, אלה הטוענים לסטנדרט כפול – 'אם רוצח כמו אנתוני ראוי לגיוס כספים, מדוע לא הנדרקיס שרק השתמשה במילה גזענית?'; ומצד שני, אלה המבחינים בין המקרים וטוענים שהגיוס עבור הנדריקס מוצדק בעוד שהגיוס לאנתוני היה שערורייתי.
אך המקרים לא הסתיימו בכך. בשבוע שעבר נחשפה פרשה שלישית: צעיר בשם מוחמד אדנן חאן, שהועסק כמלצר בפאב בבעלות איש העסקים היהודי דייב פורטנוי, פוטר לאחר שרשם על כיסא מואר, לעיני הלקוחות, "F*** the Jews". כעת טוען חאן כי נפל קרבן ל"תרבות הביטול" מצד מעסיקו וקורא לעשיית צדק בעניינו.
שלושת המקרים הללו מדגימים בבירור את הסטייה הערכית שחלה בחברה האמריקנית בשנים האחרונות. היא הידרדרה למצב אבסורדי שבו מעמד הקורבן נשאף ומתוגמל, ללא קשר לחומרת המעשים שקדמו לו. במקום להפנות משאבים לסיוע לנזקקים אמיתיים, למטרות חברתיות ראויות, לארגוני צדקה או להגנה על מינים בסכנת הכחדה, אזרחים אמריקנים מזרימים סכומי עתק לאנשים שבאמצעות מניפולציה תקשורתית מושכלת, הפגנת מצוקה מבוימת וסיפור התקרבנות משכנע, הופכים ל"נפגעים" – תוך התנערות מוחלטת מאחריות אישית, בין אם בריצוי עונש מאסר או לכל הפחות בהכרה בפסול שבמעשיהם ובבקשת סליחה כנה. הגיעה העת שהחברה האמריקנית תתפכח מהעיוות המוסרי הזה. העובדה שאחר ביצע מעשה פסול אינה מהווה הצדקה או היתר לחזור על טעויות דומות, שהרי כדברי האמרה הידועה: "שני שליליים אינם מייצרים חיובי". וחשוב מכל – על אזרחי ארצות הברית להפסיק להעניק תמיכה כספית לאנשים שמלכתחילה לא היו ראויים לפתוח מסע גיוס המונים.
