בין תמיכה בטרור ל"חופש אקדמי"

מה קורה כשאוניברסיטה יוקרתית מגלה שבין כתליה פועלים אנשי אקדמיה המקדמים תעמולת טרור? בפברואר 2025 התעוררה סערה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון די. סי, אחת מהאוניברסיטאות המובילות בארצות-הברית, בעקבות חשיפת הקשרים והתמיכה של שני אנשי אקדמיה, זוג נשוי, לארגון הטרור חמאס.

מפיזה אחמד יוסף סאלח, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה, היא בתו של אחמד יוסף, בכיר בחמאס ולשעבר יועצו של איסמאעיל הנייה. סאלח אינה רק בת של בכיר בארגון טרור – היא עצמה עבדה בעבר במשרד החוץ של ממשלת חמאס והביעה ברשתות החברתיות תמיכה בטבח ה-7 באוקטובר ובחמאס.

בן זוגה, ד"ר באדר חאן סורי, שימש כפוסט-דוקטורנט במרכז ע"ש אלווליד להבנה בין-דתית באוניברסיטה. סורי נעצר במרץ 2025 על-ידי רשויות ההגירה האמריקאיות בחשד לקשרים עם חמאס והפצת תעמולה מטעמו.

פרופיל המעורבים: קשרים ישירים לחמאס

יומיים אחרי ה-7.10 טען ד"ר סורי בפוסט שנמחק כי לפלסטינים יש "זכות התנגדות מזוינת", ואף כלל בפוסט תמונה של מצנח רחיפה – סמל שהפך לאייקון של מתקפת הטרור.

הפוסט הציג תמיכה ברורה ומובהקת בטרור. במקביל, הוא הפיץ שורה של פוסטים ברשת החברתית X שבהם קידם תעמולה אנטי-ישראלית בוטה בעלת גוון אנטישמי מובהק.

בין היתר הוא כתב כי "ישראל מפציצה בתי חולים כדי להפוך את עזה לבלתי ראויה למחיה, כדי לגרום לפלסטינים להגר לסיני […] זה (פעולות ישראל) זלזול בחוק הבינלאומי". מדובר בטענה קונספירטיבית חסרת בסיס שמייחסת לישראל ביצוע טיהור אתני והפרת החוק הבינלאומי.

בפוסט נוסף שנמחק, סורי תקף את נשיאת נציבות האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין, בשאלה מרמזת: "איפה המצפון המוסרי שלכם? מה ישראל משלמת לכם?". דבריו משקפים תבנית קלאסית של קונספירציה אנטישמית לפי הגדרת האנטישמיות של 'הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה' – (IHRA) רמיזה על כוח יהודי נסתר המשתמש בכסף להשפיע על מנהיגי עולם.

המסגרת החוקית: בין חופש ביטוי לתמיכה בטרור

היכן עובר הגבול בין חופש אקדמי לבין הסתה לטרור?

בעוד הממשל האמריקאי מקדש את חופש הביטוי במסגרת התיקון הראשון לחוקה, החוק מציב גבולות ברורים, במיוחד בכל הנוגע לתמיכה בארגוני טרור. סעיף 2339B לפרק 18 של הקוד הפדרלי אוסר על כל אדם שגר באדמת ארה"ב, בין אם אזרח או לא, להעניק "תמיכה חומרית" לארגון טרור. חמאס מוגדר כארגון טרור לפי רשימת משרד החוץ האמריקאי מאז 1997.

בהתאם להחלטות בתי-המשפט האמריקניים, הפצת תעמולה אידיאולוגית לטובת ארגון טרור יכולה להוות תמיכה חומרית אסורה – כמו להעביר כספים או אמצעי לחימה. התמיכה המפורשת של ד"ר סורי במתקפת הטרור של חמאס, שהובילה לטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, היא הענקת תמיכה חומרית לארגון טרור – עילה מספקת לנקיטת צעדים משפטיים ושלילת אשרת הסטודנט שלו.

אשתו, מפיזה סאלח, אזרחית אמריקאית ילידת עזה, לא נעצרה למרות שעבדה בעבר במשרד החוץ של חמאס במחלקה לשבירת ה"מצור" על עזה בראשות אביה. היא העלתה פרסומים אנטישמים רבים, שתומכים בחמאס, במתקפת ה-7 באוקטובר, ומשבחים מחבלים בכירים כמו מוחמד דף ואיסמעיל הניה.

בפסק הדין Holder v. Humanitarian Law Project (2010) קבע בית המשפט הפדרלי בארה"ב כי גם תמיכה לא-אלימה בארגון טרור, כמו ייעוץ אידיאולוגי או תעמולה, אינה מוגנת תחת התיקון הראשון. לפי צו נשיאותי 13224, חל איסור על קשר עם גורמים המזוהים עם ארגון טרור, והממשל רשאי להטיל סנקציות ולהקפיא נכסים של מי שמעורב בכך.

הפרת כללי ההתנהגות האקדמית

הפעולות של הזוג עומדות בניגוד ישיר לכמה סעיפים מרכזיים בקוד ההתנהגות של האוניברסיטה. הפוסטים שפרסמו, שכללו האשמות שקריות נגד ישראל, השוואות גזעניות ותעמולה פרו-חמאסית, יצרו אווירה מאיימת ופוגענית, בייחוד כלפי סטודנטים יהודים וישראלים בקמפוס.

מדובר בהפרה מובהקת של סעיף 2 לתקנון – העוסק באלימות מילולית, הסתה או הפחדה. יתרה מכך, עצם הפצת נרטיבים קונספירטיביים ואנטי-דמוקרטיים בשם "דיאלוג בין-דתי" תוך שימוש בפלטפורמות אקדמיות, מפריע לפעילותה התקינה והערכית של האוניברסיטה – בניגוד לסעיף 6 לתקנון, העוסק בפגיעה בתפקוד התקני של מוסדות האוניברסיטה.

היבט חמור נוסף נוגע להפרת סעיף 29 – העוסק בהפרת חוקים פדרליים. בכך, הפרו השניים לא רק את החוק האמריקאי, אלא גם את קוד ההתנהגות הפנימי של מוסד הלימוד. מעשיהם עשויים להוביל לשלילת תקציבים פדרליים מהמוסד שכן הם מהווים הפרה בוטה של סעיף ו' לחוק זכויות האזרח האוסר על כל מוסד הממומן פדרלית להפלות נגד אנשים על בסיס של גזע, צבע ומוצא לאומי, כאשר המוצא הלאומי כולל בתוכו מוצא יהודי.

תופעה רחבה: אנטישמיות בקמפוסים האמריקאיים

המקרה בג'ורג'טאון אינו חריג. הוא סימפטום למגפה רחבה יותר.

באוניברסיטאות רבות בארה"ב מתקיים כשל מערכתי בהבחנה בין חופש אקדמי לגיטימי לבין קידום אידיאולוגיות אנטי-דמוקרטיות ואלימות. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, נרשמה עלייה מדאיגה בתקריות אנטישמיות בקמפוסים.

דו"ח של 'הליגה נגד השמצה' (ADL) מצביע על כך שבשנה מאז טבח ה-7 באוקטובר, התרחשו למעלה מ-10,000 תקריות אנטישמיות בארה"ב, כאשר בקמפוסים נרשמה עלייה של 500% במקרים אלו. סקר אחר חושף כי 83% מהסטודנטים היהודים בקמפוסים חוו או היו עדים לאנטישמיות, ו-66% חוששים שלאוניברסיטה אין יכולת למנוע תקריות אנטישמיות.

במקרים רבים, הנהלות האוניברסיטאות נמנעו מלהגיב באופן מידי ותקיף לתופעות אלו. ניתן לראות כי הממשל הנוכחי, בראשות טראמפ, אימץ קו תקיף במאבק באנטישמיות באקדמיה. משרד החינוך פתח בעשרות חקירות נגד מוסדות אקדמיים בחשד לאפליה אנטישמית לפי חוק זכויות האזרח, והועלו איומים ממשיים על שלילת מימון פדרלי למוסדות שלא פעלו בהתאם.

חרף שינוי המגמה הניכר בכל הנוגע לאכיפה מאז המדיניות של הממשל האמריקאי החדש, נראה כי העניין הופך לבהול רק כשהוא נוגע לאינטרסים הכלכליים של המוסד האקדמי.

המקרה בג׳ורג׳טאון ממחיש כיצד תופעה מערכתית של עצימת עין בשם חופש אקדמי עלולה לאפשר לאנשים בעלי קשרים לארגוני טרור לחדור למוסדות ההשכלה הגבוהה, תוך שימוש במעמדם האקדמי להפצת תעמולה אנטישמית. כשאוניברסיטה יוקרתית מקדמת מחקר ודו-שיח בין-דתי מטעמו של מי שתומך בפועל בפעולות חמאס – מדובר לא רק בכשל שיפוט מוסרי וחוקי, אלא בכשל מבני עמוק המחייב חשבון נפש ברמה הלאומית.

כמה זמן יעבור עד שהאקדמיה האמריקאית תבין שחופש אקדמי אינו מגן על הסתה לטרור?