פרופ' אבי דיסקין: ההתפכחות מתפיסות השמאל והנזק של ברק

פרופ' דיסקין פתח את השיחה בתיאור עגום של מצבה הנוכחי של ישראל, אותו הוא מכנה "נקודת מפנה היסטורית". לדבריו, אירועי השביעי באוקטובר 2023, שהיו תוצאה של שילוב בין קיטוב פנימי קשה לאיומים חיצוניים, חשפו את הפגיעות של המדינה. הוא ציין כי הקיטוב הפנימי, שהגיע לשיאו בהפגנות יום הכיפורים ובאירועים שקדמו לשמחת תורה, היה הגורם המרכזי שהוביל למלחמה. "אמרתי זאת כבר לפני השביעי באוקטובר", הדגיש דיסקין, "הקיטוב הפנימי יביא עלינו מלחמה, ולצערי צדקתי".

דיסקין הביע דאגה עמוקה מהאיומים החיצוניים, בראשם האיום הגרעיני האיראני, ומהקושי לחזות את סיום הסכסוך. הוא תיאר את המצב כ"מלחמת קיום", שבה ישראל ניצבת מול אויבים המחויבים להשמדתה. עם זאת, הוא לא הסתיר את חששותיו מהמשבר הפנימי, אותו הוא רואה כסכנה לא פחות חמורה. "אני מוטרד מהקיטוב הפנימי, מהאיומים החיצוניים ומהנקודה הקריטית שבה עם ישראל נמצא", אמר, תוך שהוא מדגיש כי הפתרון אינו נראה באופק.

הנזק של אהרון ברק

חלק משמעותי מהשיחה הוקדש לביקורתו החריפה של דיסקין על מערכת המשפט בישראל, ובמיוחד על השפעתו של השופט בדימוס אהרון ברק. דיסקין טען כי ברק, באמצעות מה שמכונה "המהפכה השיפוטית", הוביל לשחיקת הדמוקרטיה בישראל. "אהרון ברק הביא נזק למדינת ישראל יותר מכל אדם אחר – יותר מקרימינלים, טרוריסטים ואויבים חמושים", אמר דיסקין, תוך שהוא מדגיש כי הוא אינו מייחס לברק כוונות זדוניות, אלא מתמקד בתוצאות מעשיו.

לדברי דיסקין, מערכת המשפט בישראל אינה פועלת על פי חוקים ברורים, אלא על בסיס "פרשנות תכליתית" – גישה שפיתח ברק, המאפשרת לשופטים לפרש חוקים בהתאם לעקרונות עמומים כמו "זכויות האדם" או "עקרונות היסוד של השיטה". גישה זו, לדבריו, הופכת את החוק לכלי שרירותי, שכן היא חסרה הגדרות אופרטיביות. "אם אתה לא נותן הגדרה ברורה לזכויות האדם, אתה לא אומר כלום", טען דיסקין. "כולנו בעד חירות ושוויון, אבל מה זה חירות? מה זה שוויון? ומה עושים כשיש סתירה ביניהם?".

דיסקין מתח ביקורת גם על מושגים כמו "זכות העמידה", שמאפשרת לבג"ץ לדון בעתירות של מי שלא נפגע ישירות, ועל היכולת של בית המשפט העליון לפסול חוקים. לדבריו, בג"ץ הפך ל"מחוקק על", שמתערב בנושאי מדיניות ומקבל החלטות על בסיס עמדות השופטים ולא על פי ראיות או חוק. הוא טען כי תופעת האקטיביזם השיפוטי בישראל היא חריגה בעולם, וכי היא נתמכת על ידי אליטה משפטית שצמחה על תפיסותיו של ברק. "במדינות דמוקרטיות אין דבר כזה", אמר. "אפילו במדינות עם אקטיביזם שיפוטי, זה לא דומה למה שקורה בישראל".

דיסקין הציע מספר תיקונים למערכת המשפט, אך הזהיר כי השינוי ידרוש עשרות שנים בשל ההשתרשות העמוקה של התפיסות הקיימות. בין ההצעות: חזרה לפורמליזם משפטי: דיסקין קרא לנטוש את הפרשנות התכליתית ולהתמקד בלשון החוק. "אם הכדור לא עבר את קו השער, זה לא גול", אמר, כמטאפורה לצורך בחוקים ברורים ומסודרים.

ביטול זכות העמידה: הוא טען כי יש להגביל את בג"ץ לטיפול בעתירות של מי שנפגע ישירות, כפי שהיה בעבר.

הקמת בית משפט חוקתי: דיסקין הציע להקים גוף נפרד שיעסוק בענייני חוקה, אך הזהיר כי הדבר מורכב, שכן בית המשפט העליון עלול לפסול חוק כזה.

שינוי בחומר האנושי: הוא הדגיש כי יש צורך בדור חדש של משפטנים שיאמצו תפיסות דמוקרטיות יותר, אך ציין כי תהליך זה יארך זמן רב.

דיסקין סיפר על התנגדותו המוקדמת לחוקי היסוד של שנות ה-90, כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבהם ראה כלי להעצמת כוחו של בית המשפט. הוא טען כי חוקים אלה התקבלו "בעורמה", בשיתוף פעולה עם פוליטיקאים כמו דן מרידור, שרצו להיתפס כמתונים ולא כ"פשיסטים משיחיים".

הקיטוב החברתי: "מפלצת שמזינה את עצמה"

דיסקין התייחס בהרחבה לקיטוב החברתי בישראל, אותו הוא רואה כסכנה קיומית לא פחות מהסכנות החיצוניות. הוא תיאר את מפגיני קפלן כקבוצה של אנשים אינטליגנטים ופטריוטים, אך כאלה שמונעים מתפיסה מוטעית של הממשלה כ"משיחית, מופרעת ומושחתת". לדבריו, תפיסה זו מוזנת על ידי תקשורת מגויסת, מילייה חברתי סגור ו"דיפ-סטייט" – שלטון ביורוקרטי של פקידים בכירים, פרקליטות ובית המשפט, שפועלים יחד לשמר את כוחם.

הוא השווה את המצב לסדרה הבריטית "כן, אדוני השר", שבה הביורוקרטיה שולטת במערכת, אך טען כי בישראל התופעה הגיעה למימדים חסרי תקדים. דיסקין הזהיר כי ה"דיפ-סטייט" הזה, בשילוב עם פרשנויות משפטיות שרירותיות, יוצר מציאות שבה החוק אינו מכבד את הרצון הדמוקרטי. הוא ציין כדוגמה את משפט נתניהו ואת התנהלות גורמים כמו ראש השב"כ לשעבר רונן בר, כחלק ממחזה "שקספירי" שלא ניתן לדמיין.

דיסקין סיפר כי גם בקרב שופטים בכירים יש מי שמסכימים עם ביקורתו, אך מפחדים להתבטא בגלוי. "יש פחד במערכת", אמר, והוסיף כי הציבור הרחב, המושפע מהתקשורת, נוטה לדחות את טענותיו כדברי "משוגע" או "מושחת". הוא תיאר את הקיטוב כ"מפלצת שמזינה את עצמה", שבה כל צד מתבצר בעמדותיו ומסרב להתפייס.

בחלק מרגש של השיחה, דיסקין התייחס לשאלת הזהות היהודית של ישראל, תוך שהוא דוחה את הטענה שקיים ניגוד בין מדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. "אין סתירה בין השתיים", אמר, והסביר כי הריבונות בישראל נתונה לכל אזרחיה, ללא קשר לדת או לאום. הוא תמך בחוק הלאום, אך קרא להוסיף סעיף שיבהיר כי ישראל שייכת לכל אזרחיה, כדי למנוע תחושת ניכור בקרב מיעוטים.

דיסקין, שמגדיר עצמו כציוני שאינו דתי אך מאמין ב"עיקר", הביע זיקה עמוקה לתנ"ך, אותו הוא מכנה "ספר הספרים הנצחי". לדבריו, התנ"ך הוא היצירה הגדולה ביותר בתולדות האנושות בתחומי הפילוסופיה, האמונה והאתיקה, והוא מהווה את הבסיס לזהות היהודית. הוא סיפר כי נסיעות בארץ, כמו בעמק הירדן או בלטרון, מעוררות בו חיבור עמוק לסיפורי התנ"ך ולמכבים, גם אם אינו מקיים מצוות.

למרות הטון הפסימי ששלט בחלקים מהשיחה, דיסקין סיים בנימה של תקווה. הוא הודה כי טעויותיו בעבר, כמו תמיכתו בהתנתקות ובאוסלו, מלמדות אותו כי ייתכן שהוא טועה גם כעת לרעה. "כל כך הרבה פעמים טעיתי לרעה", אמר, והוסיף כי הרוח הישראלית היא מקור האופטימיות שלו.

דיסקין ציין את הנכונות להילחם, את דברי הנופלים ואת מסריהם של בני משפחותיהם כמקור השראה. הוא תיאר את ישראל כ"פסיפס נפלא של בני אדם" שחוללו נס בהקמת מדינה מופלאה, שהגיעה להישגים יוצאי דופן בתחומי הרווחה ואורך החיים. "עברנו את פרעה, עברנו צרות, מחלוקות נוראות ורציחות פוליטיות. יש סיבה להאמין שנעבור גם את זה", אמר, תוך שהוא מדגיש את החוסן הלאומי.

פודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.