כך הכריז בית המשפט העליון על סופה של הדמוקרטיה
פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין פיטורי ראש השב״כ הוא רדוד, לא מנומק ולא קוהרנטי. היה באפשרותי להצביע על כך שבית המשפט בחר לסתור כמעט כל הלכה ופרוצדורה קיימת: דן בעתירה למרות שהנפגע העיקרי בחר שלא להגיש עתירה, בחר לדון בעתירה שהתייתרה, בחר לקבל מכתב שאין לו מעמד משפטי ממי שאינו עותר כלל, לא קיים דיון נוסף לאחר הגשת תצהירים ועוד.
היה באפשרותי להדגיש את הסתירות הפנימיות בפסק דינו של השופט עמית. מחד, הוא טוען בפסקה 30 – כדי לדחות את טענת הסף שלפיה אין מדובר בשאלה עקרונית המצריכה דיון גם כאשר הנפגע העיקרי אינו עותר – כי מדובר בפסק דין חשוב הקובע מסמרות ביחס לעצמאותו של ראש השב״כ ולליבת המשטר הדמוקרטי בישראל. ומאידך, בפסקה 31 הוא טוען כי מדובר רק בדיון על חוקיות החלטה לסיים את כהונתו של ראש השב״כ ולא בשאלות מדיניות – כדי לדחות את טענת האי-שפיטות.
אולם נראה שאין טעם לדון בפסק הדין לגופו, שכן כיום יש שני סוגי אזרחים בישראל: אלה שמבינים שבית המשפט כבר אינו שופט על פי הדין ואינו מקום הצדק, ואלה שמרוצים מכך.
ביקורת על פסק הדין
בפסק הדין הזה, כמו בקודמו שעסק בהליך הראוי למינויו של נציב שירות המדינה, בחר בית המשפט לפסוק בניגוד לחוק, בניגוד לפסיקות קודמות ובניגוד לכל פרוצדורה. זאת בהרכב שהונדס על ידי מי שמינה את עצמו בהליך פגום לנשיא בית המשפט העליון, כדי לדון בשני התיקים הללו ולהבטיח את התוצאה הידועה מראש.
לפיכך, המסמך הפובליציסטי שפורסם אתמול על ידי מזכירות בית המשפט אינו פסק דין ואין טעם לדון בו ככזה. עם זאת יש להבין את התמונה הכוללת ואת יעד העל שהשופט עמית מנסה להשיג.
המהפך של 1977 ותחילת השתלטות השמאל
בשנת 1977 (גילוי נאות – שנת הולדתי) חל המהפך המפורסם. האליטות ששלטו במדינה עד אז שלטון בלתי מעורער הבינו כי מבחינה אלקטורלית אין להן כל סיכוי לחזור לשלטון. כפי שאמר ביום הבחירות חבר הכנסת מטעם המערך יצחק בן אהרון: ״עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעת העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה״.
השמאל הישראלי נקט מספר מהלכים כדי להבטיח שלמרות הפסדיו החוזרים בקלפיות, ימשיך לשלוט במדינה שלטון בלתי מוגבל. החלטה ראשונה התקבלה על ידי ממשלת מעבר (אז עדיין לא התפתחה הפרקטיקה הבלתי חוקית שלפיה ממשלת מעבר אסורה מלקבל החלטות) ביום 6.6.1977, וקיבלה את המספר הסימלי 666.
בהחלטה זו נקבע כי המועצה להשכלה גבוהה והועדה לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה יהיו גופים עצמאיים ובלתי תלויים. כך הובטח המשך שליטת ״הדעות הנכונות״ באקדמיה, שהיא הבסיס להכשרת כל עובדי המדינה ומהווה למעשה גוף אינדוקטרינציה ראשי.
העברת הכוח לגופים לא נבחרים
השלב הבא, כפי שמציין פרופסור (אמריטוס) מני מאוטנר, היה העברת מרכז הכובד בקבלת החלטות מהגופים הנבחרים – הכנסת והממשלה – לגופים לא נבחרים כגון בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה ואגף תקציבים.
בית המשפט והמערכת המשפטית בכללותה הטילו מגבלות קשות על יכולתם של נבחרי הציבור למנות פקידי ציבור ולקבל החלטות, אולם עדיין איפשרו מראית עין של המשך התנהלות הממשלה וקבלת החלטות על ידה.
המערכת פיתחה דרכים ״רכות״ יותר לשלוט על הפקידים שנבחרו על ידי הממשלה או לטרפד את החלטותיה. כך למשל טופל לטענתו לכאורה היועמ״ש לשעבר אביחי מנדלבליט, שהתלונן כי ״המניאק הזה מחזיק אותי בגרון״ – באמצעות איומי חקירה.
למרות דורסנות המערכת, המהלכים לביטול דה-פקטו של הדמוקרטיה ובחירת הציבור נעשו במחשכים. כלפי חוץ הוצגה מראית עין של השארת סמכות קבלת ההחלטות בידי הממשלה, ומאחורי הקלעים ההחלטות טורפדו או לא בוצעו.
המפנה הדרמטי: מן הצללים אל האור
שני פסקי הדין שפורסמו לאחרונה קידמו את המערכת שלב נוסף. בית המשפט כבר אינו מתבייש לכתוב בגלוי כי יש עובדי מדינה לא נבחרים שתפקידם להיות ״שומרי סף״ חזקים ולקבל החלטות מהי טובת העם – במקום הפוליטיקאים שנבחרו על ידי הציבור לעשות כן.
בית המשפט כבר אינו מסתפק בסמכויות שנטל לעצמו לבקר כל החלטה של הרשות המבצעת והמחוקקת תחת עילת הסבירות שהמציא. הוא החליט כי מכאן והלאה נבחרי הציבור אינם ראויים – שהרי הם שוקלים שיקולים פוליטיים שבעיני בית המשפט הם תמיד פסולים.
יש לזכור כי פוליטיקאי נבחר על ידי הציבור כדי לקבל החלטות פוליטיות. אם החלטות אלה לא ימצאו חן בעיני הציבור, הוא יוחלף בבחירות הבאות. לעומת זאת, בעיני בית המשפט הפקידים הממונים הם תמיד זכאים וטהורים, וברור לו כי אין להם שיקולים זרים או פוליטיים.
מעמד שומרי הסף החדש
ברוכים הבאים לתקופת עלייתו של מעמד שומרי הסף בישראל. שני פסקי הדין האחרונים קבעו כי אם עד היום ניתנה לממשלה מראית עין של סמכות למנות פקידים ולקבל החלטות מדיניות, ואחר כך המערכת הפקידותית דאגה בהליך חשאי יותר או פחות למסמס או להחליף את החלטות הדרג הנבחר – הרי שמהיום אין צורך להתחבא.
בית המשפט או היועמ״שית ימנו את פקידי הציבור, שיקבלו במסגרת תפקידם החדש כשומרי סף סמכויות בלתי מוגבלות לקבל כל החלטה. שני פסקי הדין המכוננים שפורסמו לאחרונה מכריזים למעשה באופן רשמי על הקמת מעמד של פקידי-על שומרי סף, שמספרם הולך וגדל. משמעות הדבר: הפיכתה של מדינת ישראל באופן סופי מדמוקרטיה לפקידוקרטיה.
הביטוי האמיתי לגישה האנטי-דמוקרטית
לא מפתיע שלאחרונה פורסמה הקלטה של השופט עמית שבה הוא טוען כי דמוקרטיה אלקטורלית של בחירות ושל רוב היא ״דמוקרטיה של כיתה ד׳… דמוקרטיה מאוד מאוד מרוטה״. אם אין ערך לדמוקרטיה כי החלטת רוב העם היא ממילא מרוטה ברמה של כיתה ד׳, ברור מדוע הנשיא עמית החליף את הדמוקרטיה בדיקטטורה של הפקידים הנעלים.
אני רק שואל: אם החלטת רוב היא ״מרוטה״ ו״ברמה של כיתה ד׳״ – מדוע יש לקבל פסק דין שמתקבל ברוב של שניים נגד אחד?
עו"ד אהרון הינמן, מנכ"ל פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי, משפטן במשרד ראש הממשלה לשעבר.
חיים של ביבי, למה הבוגד ביבי הסתיר התרעה שקיבל משר המודיעין המצרי? התחיבויות קודמות למשיחיים? לקטאר? לפרוטקשן?
עיינתי בחוק ובפסק הדין לגבי פיטורי בר, ואין לי ספק שהוא חסר בסיס וסותר את החוק. בג"צ לא שומר על החוק ולא שומר על המדינה, הוא שומר על ה"מבצר" כפי שהגדיר אהרון ברק את החומות שמגינות על שלטון הבגצוקרטיה.
מדוע השופט עמית ועמיתתו כל כך התאמצו ואף עיוותו את החוק כדי למנוע את פיטורי ראש השב"כ? האם עיוות החוק נעשה על מנת להשאיר בראשות השב"כ את חברם הטוב של היועמ"שית ושל שקמה ברסלר למקרה של מלחמת האזרחים שאהרון ברק מדבר עליה?
הקפלניסטים מדברים על סכנה מאיזה הפיכה מדומיינת, אבל רוב ההפיכות בהיסטוריה בוצעו על ידי גנרלים וראשי משטרה חשאית. אני מאמין שהסיכון להפיכה כזאת בארץ קטן, אבל כל יום שראש השב"כ ממשיך להיות מחבורתם של הקיצונים בקפלניסטים מגדיל את הסיכון לכך.