פרופ' יונתן דובי: ההונאה וההשתקה סביב משבר האקלים

פרופ' יונתן דובי התארח לשיחת עומק עם שניאור ובר באולפן 'כור ההיתוך' על הקונצנזוס המדעי והחברתי בנושא משבר האקלים, הנרטיב סביב התחממות גלובלית ופליטות פחמן דו-חמצני, האם וכיצד כדור הארץ מתחמם, המדיניות הציבורית הנגזרת מהנרטיב האקלימי, ניסיונות ההשתקה שחווה באקדמיה וחדירת הפוליטיקה לאוניברסיטאות.

כחוקר חומרים במקצועו, דובי לא התכוון בתחילה לעסוק בסוגיות סביבתיות, אך עבודתו במעבדות לנדה ב-2010, שם חקר טכנולוגיות להמרת אנרגיה, הובילה אותו לבחון לעומק את הפיזיקה, ההנדסה והכלכלה של אנרגיה מתחדשת, ובפרט פאנלים סולאריים. הוא גילה כי המציאות הכלכלית וההנדסית של טכנולוגיות אלו רחוקה מהתדמית הציבורית המוצגת בתקשורת.

ההתעמקות בנושא הובילה אותו להטיל ספק בתזה המרכזית של משבר האקלים, לפיה פחמן דו-חמצני ממקור אנושי הוא הגורם העיקרי להתחממות גלובלית קטסטרופלית. לדבריו, לאחר בחינה קפדנית של הנתונים, הוא הגיע למסקנה כי התזה הזו היא "הפחדה" וחסרת בסיס מדעי מוצק. דובי מדגיש כי אמנם כדור הארץ מתחמם, אך התחממות זו אינה חריגה היסטורית – טמפרטורות דומות או גבוהות יותר נרשמו לפני 1,000, 2,000 ואף 10,000 שנים. הוא טוען כי הרעיון שמערכת האקלים, שהיא מורכבת ביותר, מושפעת בעיקר מפחמן דו-חמצני הוא "קיצוני" וחסר הוכחות משמעותיות.

ביקורת על הקונצנזוס המדעי

אחת הטענות המרכזיות של דובי היא כי הקונצנזוס המוצג בתקשורת – לפיו 97%-99% מהמדענים תומכים בתזה של משבר האקלים – אינו מבוסס. במאמר מדעי שכתב עם קבוצת חוקרים, הוא הראה כי המתודולוגיות שהובילו לטענות אלו לקויות, וכי אין עדות לקונצנזוס כזה בקרב מדענים. לדבריו, מדובר ב"שטויות גמורות" המונעות על ידי אקטיביסטים עם אג'נדה, ולא על ידי מדע טהור.

דובי מציין כי בתחומים מדעיים "רכים" כמו מדעי האקלים, שבהם המורכבות מקשה על קביעת מסקנות חד-משמעיות, נוצרות לעיתים "קליקות" בקהילה המדעית שמקדמות תפיסות מסוימות. הוא טוען כי המערכת האקדמית, המושפעת כיום כמעט כולה מהאוניברסיטאות, מאפשרת לאליטות אקדמיות לקבוע מי יתקבל כחבר סגל, ובכך יוצרת אחדות דעות כמעט מוחלטת, שלא מאפשרת דיון פתוח.

ההשלכות הכלכליות והחברתיות

דובי מדגיש את ההשלכות הכלכליות של מדיניות מבוססת משבר האקלים. בישראל, לדבריו, הציבור משלם כ-3 מיליארד שקל בשנה כסבסוד עודף לאנרגיה מתחדשת, בעיקר פאנלים סולאריים, שלא מחליפים מקורות אנרגיה אחרים ואף מכבידים על רשת החשמל. הוא מציין כי עליית מחירי החשמל, כפי שקרה בגרמניה (שם מחירי החשמל עלו פי חמישה ב-20 שנה), עלולה לפגוע בעיקר בעשירונים התחתונים, שכן חשמל הוא משאב בסיסי שכולם צורכים באופן דומה. עלייה כזו תשפיע לא רק על משקי בית, אלא גם על תעשיות, על מחירי המים (המופקים בהתפלה חשמלית) ועל הכלכלה כולה.

כחלופה, דובי מציע להסתמך על גז טבעי, אותו הוא מכנה "נס גלוי" בים התיכון. לדבריו, גז טבעי הוא מקור אנרגיה נקי, יעיל, זמין וזול, שיכול להבטיח את הביטחון האנרגטי של ישראל מבלי להכביד על האזרחים.

פוליטיזציה של האקדמיה

מעבר לנושא האקלים, דובי מתייחס לתופעה רחבה יותר – הפוליטיזציה של האקדמיה. כחבר סגל עם קביעות, הוא נהנה מחופש יחסי להביע את דעותיו, אך הוא מספר על לחצים שהופעלו עליו מצד הנהלת האוניברסיטה, כולל מכתבים אגרסיביים ודרישות להימנע מראיונות או לציין שהוא מייצג דעת מיעוט. ועדת האתיקה של אוניברסיטת בן-גוריון דחתה דרישות אלו, וקבעה כי חברי סגל רשאים להתבטא בחופשיות תוך שימוש בתאריהם האקדמיים.

דובי מתאר תופעה של "כוח רך" באקדמיה, שבה חוקרים וסטודנטים החוששים מקידום או מהשלכות מקצועיות נמנעים מלהביע דעות שאינן תואמות את הקונצנזוס. הוא מספר על דוגמאות כמו מיילים מחברי סגל בכירים הדורשים מחברי סגל זוטרים לחתום על עצומות פוליטיות. לדבריו, תופעות אלו יוצרות סביבה שבה דעות מסוימות, במיוחד כאלו הנתפסות כ"ימניות", נדחקות לשוליים.

משמעות ופתרונות

דובי רואה את תפקידו כ"צוות אדום" – להציג נקודת מבט חלופית שמערערת על הקונצנזוס. הוא מדגיש כי אינו בהכרח צודק בכל, אך מאמין שחובתו כמדען היא להציג את העובדות ואת אי-הוודאות המדעית לציבור, במיוחד כאשר מדיניות ציבורית משפיעה על חיי האזרחים. הוא קורא לדיון פתוח ומנומס, ומזמין את הציבור לפנות אליו ישירות לקבלת חומרים נוספים.

פרופ' דובי מייצג קול ייחודי המאתגר את התפיסות המקובלות בנושא משבר האקלים ואת המגמות הפוליטיות באקדמיה. דבריו מעוררים מחשבה על האופן שבו מדע, מדיניות ופוליטיקה משתלבים זה בזה, ועל הצורך בשיח פתוח ומבוסס נתונים.

פודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.