כל פתרון זמני שאינו הפסקת העשרה לצמיתות ופירוק תוכנית הגרעין הצבאית רק יוביל לערעור הביטחון האזורי והעולמי
בעוד תוצאות השיחות בין ממשל טראמפ לאיראן עדיין לוטות בערפל, ישנם מספיק דיווחים וציטוטים כדי להבין לאן כל זה הולך: הסכם ביניים שיפגע קשות באינטרסים האמריקניים.
רוב הסיקור התקשורתי התמקד בסוגיית העשרת האורניום: מזכיר המדינה מרקו רוביו והשליח סטיב וויטקוף טענו כי איראן לא תורשה לעשות זאת, מול הצהרות הממשלה בטהרן כי לא תוותר על "הזכות" לעשות זאת. "הם חייבים לוותר על סיפור ההעשרה", אמר רוביו לרשת 'פוקס'. הוא הוסיף כי "המדינות היחידות בעולם שמעשירות אורניום הן המדינות שמחזיקות נשק גרעיני… אם יש לך את היכולת להעשיר לרמה של 3.67%, צריך רק שבועות ספורים כדי להגיע לעשרים אחוזים, ומשם הלאה עד לתשעים אחוזים הדרושים לנשק גרעיני".
וויטקוף היה ברור עוד יותר בראיון לרשת ABC:
"יש לנו קו אדום אחד וברור, וזו ההעשרה. לא נוכל לאפשר אפילו אחוז אחד של העשרה. העברנו לאיראנים הצעה שאנו סבורים כי מתייחסת לחלק מזה מבלי להפגין חוסר כבוד כלפיהם… אך הכל מתחיל בהסכם שלא כולל העשרה. אנחנו לא יכולים להסכים לכך משום שהעשרה מאפשרת נשק גרעיני, ולא נאפשר להם להגיע לשם"
ובינתיים, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י השיב ב-21 במאי כי "אמרתי זאת בעבר ואני חוזר: העשרת אורניום באיראן תימשך – עם או בלי הסכם".
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) הוסיפה פרטים נוספים לדיון, כאשר פרסמה בשבוע שעבר שני דו"חות העוסקים באיראן. הסוכנות קבעה כי איראן ממשיכה להגדיל את מאגר האורנים המועשר אשר ברשותה – מ-133 ק"ג שנרשמו בדו"ח הקודם בפברואר, ועד לכמות של 408 ק"ג כיום, כלומר בזמן שהיא מנהלת שיחות מול ממשל טראמפ. כפי שה'ניו-יורק טיימס' תיאר זאת, "הגדלת המאגר נותנת לאיראנים יכולת לייצר דלק מבצעי עבור כעשרה נשקים גרעיניים". עוד נמצא בדו"חות סבא"א כי "איראן ביצעה פעולות גרעיניות חשאיות שלא דווחו לאו"ם, בשלושה מתקנים הנמצאים תחת חקירה".
התמונה ברורה: ממשל טראמפ אומר לא לפצצה ולא להעשרה, אך איראן ממשיכה להעשיר ולעולם לא תחדל מכך לחלוטין ביוזמתה. אם כן, על מה בכלל ניתן לדון? נראה שהדרישות המנוגדות של איראן וארה"ב עשויות להוביל לתקיפה אמריקנית או ישראלית על מתקני הגרעין האיראנים. אך עד כמה שטראמפ הבהיר את עמדתו נגד איראן גרעינית, הוא גם הבהיר עד כמה הוא מעוניין להימנע מפעולה צבאית.
האם ניתן לרבע את העיגול הזה? כנראה שלא באופן שישמור על האינטרס האמריקני מול תוכנית הגרעין האיראנית. אך אם המטרה היא עסקה, כמעט כל עסקה, אותה ניתן יהיה להגדיר כניצחון, הרי שהסכם ביניים עשוי להיות התוצאה ההגיונית ביותר.
חשבו למשל על הסכם ביניים לתקופה בת שנה, במהלכה הצדדים אמורים לדון על הסכם מקיף יותר. תחת מסגרת ביניים כזו, איראן תוכל למשל להסכים לאפשר לפקחי סבא"א גישה מלאה אותה לא העניקה בעבר. היא תסכים להפסיק העשרת אורניום מעל רמה של 3.67%, ותסכים לייצא או לדלל את מרבית מאגרי האורניום המועשר מעל לרמה של 20%, נניח.
ממשל טראמפ יוכל לקרוא לכך ניצחון גדול אותו רק הנשיא הצליח להשיג – תוכנית הגרעין בהקפאה, האיראנים חזרו אחורה לאחר שהגיעו ממש לסף הגרעין, וסבא"א תוודא כי הם מקיימים את הבטחותיהם.
כיצד איראן תתמודד עם הדרישה לאפס העשרה? יתכן כי ההעשרה לשיעור של 3.67% (או מספר גבוה יותר) תיערך באיראן עצמה בידי סוג כלשהו של תאגיד בינלאומי בו שותפה גם טהרן. או במקרה הסביר יותר, ממש טראמפ יכריז כי אפס העשרה היא עדיין הדרישה הסופית בהסכם הקבע עליו נדון בחודשים הקרובים. איראן, מצדה, תוכל לטעון כי היא מגיעה לשיחות הקבע בגישה כנה, אך לעולם לא תסכים לסעיף כזה בהסכם הסופי.
אך גם להסכם זמני כזה יש בעיות רבות. ראשית, ובהתבסס על ניסיון העבר, הסכם של קבע לעולם לא יושג. המטרה של איראן בהסכם הביניים תהיה למנוע פעולה צבאית אמריקנית נגדה ולגייס את אמריקה למניעת פעולה צבאית ישראלית נגדה, כל עוד מתקיימות "שיחות". איראן תנסה למשוך זמן, ותקווה להיחלשות טראמפ בבחירות האמצע לקונגרס בשנה הבאה, והסתלקותו הסופית לאחר בחירות 2028.
שנית, תחת כל הסכם ביניים איראן תזכה לשמור על הצנטריפוגות, אותן היא יכולה להפעיל כרצונה ובתוך חודשים ספורים ליצור מאות ק"ג של אורניום מועשר ברמות גבוהות.
שלישית, וכפי שעשתה תמיד, איראן בוודאי תמשיך בפעילות גרעינית חשאית גם במהלך הסכם הביניים. ומי יעצור אותה? פקחי סבא"א? הסוכנות היא גוף מדווח בלבד, בעוד האכיפה אמורה להתבצע על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. ההיסטוריה של הסכמי פיקוח על נשק מראה לנו כי אלו החותמים עליהם (וחוגגים אותם) אינם מעוניינים באמת לפקח, וכך מודים בעצמם בכישלון ההישג.
כפי שפרופ' אנג׳לו קודווילה הסביר במחקרו אודות 'כשלי פיקוח הנשק', שיטה זו נכשלת משום ש"ממשלות המערב רוצות לפתור את בעיות ההווה ולא להתמודד עם בעיות העתיד; והאנשים המקדמים הסכמים כאלו יודעים כי הכרה בכך שתוצאותיהם אינן חוזות פני עתיד היא הפללה עצמית. לכן האינטרס האישי של מנסחי ההסכם הופך לחופף לזה של מפרי ההסכם".
אם אכן יושג הסכם ביניים מול איראן, טראמפ יגדיר אותו כהישג פנטסטי, אדיר ומושלם. מה הסיכוי ששנה לאחר מכן הוא יודה כי טעה בחתימתו על הסכם רע ומטופש? בהתחשב בחוסר רצונו לפעול למשל מול רוסיה ופוטין, האפשרות לפיה טראמפ ינטוש הסכם ביניים בטענה כי איראן אינה עומדת במילתה נראית בלתי סבירה במקרה הטוב.
המשמעות היא שוויטקוף ורוביו כנראה צדקו בדבריהם: אפס העשרה היא דרישה הכרחית לחלוטין כחלק מכל הסכם גרעין, יחד עם הדרישות לייצוא האורניום הקיים ונטרול שורות הצנטריפוגות המייצרות אותו. טראמפ אם כן צריך לעמוד על שלו: לומר לאיראן כי לא תוכל לשמור על תוכנית הגרעין במעמדה הנוכחי המציב אותה במרחק שבועות או חודשים מפצצה.
"הסכם ביניים" המתיימר להימנע ממשבר רגעי, בזמן שארה"ב ואיראן פותחות במגעים רציניים להסדר קבע כלשהו שיפתור סופית את המשבר, יהווה טעות מטופשת. הוא יכשל גם בהשגת ישיג יציבות לטווח ארוך וגם בהשגת פירוז איראן מגרעין.
טהרן נמצאת כיום בנקודה הפגיעה ביותר בה הייתה, לאחר שאיבדה את מערך ההגנה האווירית בשטחה ורבים משליחי הטרור שלה באזור. זהו הרגע בו יש לאלץ אותה לבחור: הסכם קבע במסגרתו היא שמה קץ להעשרה, מסכימה לגרעין אזרחי מחומרים מיובאים בלבד ופיקוח בינלאומי מלא, ונוטשת את שאיפותיה לנשק גרעיני – או לחלופין מבינה כי דחיית הסכם כזה משמעותה השלכות קשות להמשך קיום משטר האייתוללות. האפשרות להעניק לה נתיב מילוט בדמות הסכם ביניים תהיה אסון דיפלומטי שבמוקדם או במאוחר יציב איום משמעותי על ארה"ב ועל בנות-בריתה.
אליוט אברמס הוא עמית בכיר במועצה ליחסים בינלאומיים וכיהן בעבר כסגן היועץ לביטחון לאומי של ארה״ב. גרסה הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
