הפתרון האמיתי לאתגר החרדי

השבוע האחרון עומד בסימן משבר בין המיינסטרים של החברה הישראלית לבין החברה החרדית בעניין הגיוס לצה"ל. לדעתי נכון יותר להתבונן על המשבר הזה על רקע מכלול הסוגיות המגדירות את היחסים הטעונים בין שתי הקהילות הללו, שהן בעיקר שלושה: סוגיית הגיוס לצה"ל, החינוך החרדי וההשתלבות בעולם התעסוקה, ןהנכונות של החברה הישראלית הכללית לקבל את סגנון החיים והאידיאולוגיה החרדית כלגיטימית. שתי הסוגיות הראשונות שמה החברה הישראלית במקום נוח של דרישות ואילו הסוגייה השלישית דורשת מחברת המיינסטרים לשנות את גישתה כלפי חברה החרדית, לקבל את ערכיה ואת סדרי העדיפות שלה כלגיטימיים ושווי ערך לתרבויות אחרות ולאמץ שינויי מדיניות שיעניקו לסגנון החיים החרדי לגיטימציה ציבורית.

יולי אדלשטיין פותר רבע בעיה

נשיב על ראשון ראשון ובמאמר זה נדון בסוגיית הגיוס. בפתח הדברים אזכיר נקודה שציינתי במאמר קודם בנושא: דפוס ההתנהגות של החברה החרדית כיום, כולל השתמטות מהשכלה כללית, מעבודה של הגברים ומגיוס לצה"ל ממשיך להתקיים מפני שהחברה הישראלית הכללית מממנת אותו. ההתנהלות החרדית לא תחזיק מעמיד לאורך זמן אם החברה הכללית תחליט להפסיק את המימון שלה.

בימים אלה מקדם ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הצעת חוק שקובעת מכסת גיוס לחרדים ומטילה סנקציות אישיות על מי שמקבל צו גיוס ולא מתגייס. להלן רשימת הסנקציות שדווחה בתקשורת:

• ביטול הנחות בארנונה למשפחות מעוטות יכולת.
• ביטול נקודות זיכוי במס הכנסה.
• ביטול זכאות להשתתף ב"דירה בהנחה".
• שלילת סבסוד מעונות.
• הטלת מס רכישה גם על רכישת דירה ראשונה.
• ביטול סבסוד ללימודים באקדמיה.
• מניעת רישיון נהיגה ויציאה מהארץ.
• מניעת הנחות בתחבורה ציבורית.

רשימה זאת מראה יפה את התלות הגבוה של המשפחה החרדית הממוצעת בכספי הציבור. רוב המשפחות החרדיות נחשבות "מעוטות יכולת" בשל הכנסה נמוכה וזוכות בהנחה משמעותית בארנונה ובשכר המעונות. ביטול נקודות הזיכוי למס ייפגע קשות בשכר הנטו של החרדים העובדים, במיוחד אם הקנס מוטל על המשפחה כולה ולא רק על היחיד המשתמט. הרכישה המשמעותית ביותר של המשפחה החרדית (כמו הרוב המכריע של המשפחות בארץ) היא רכישת דירה וביטול הזכאות ל"דירה בהנחה" ולפטור ממס רכישה מערים קשיים משמעותיים על רכישת דיור. אם הסנקציות האלה אכן יוטלו, משפחה חרדית ממוצעת המתפרנסת ממשכורת אחת וקצבת אברך זעומה פשוט לא תוכל לסגור את החודש.

ההישענות של המשפחה החרדית הממוצעת על חסדיו הכלכליים של הציבור הישראלי מתועדת היטב גם במספרים. לפני כמה שנים חישבו קבוצת כלכלנים בראשות מיכאל שראל מ"פורום קהלת" את התקבולות של כל משקי הבית בישראל מקופת המדינה, כולל ההוצאות על חינוך, בריאות, הקלות בארנונה ועוד (ולא רק העברות "גלויות" כגון קצבאות). הנה תרשים 18 מעבודתם (עמ' 26), המשווה בין הסכום הממוצע של שירותים והעברות לפי עשירונים במגזר החרדי, במגזר הערבי ובמגזר היהודי הלא־חרדי:

החרדים מקבלים יותר מכלל הציבור ומן הערבים בעוד הם משלמים הרבה פחות מיסים (ראו תרשים 7 שם). אין זה מפתיע: החרדים הם ציבור עני, ותקציב המדינה עוזר לעניים יותר מהעשירים. ובכל זאת התרשים הזה ממחיש יפה את מידת התלות של החרדים בכספי המדינה בהשוואה לשאר החברה הישראלית.

דבר אחד שנפקד מרשימת הסנקציות של אדלשטיין הוא ביטול קצבאות הילדים, ולפי דיווחים אחרונים אדלשטיין גם ויתר על שתי סנקציות חשובות: ביטול הסבסוד למעונות וביטול הפטור ממס רכישה על דירה ראשונה. מס הרכישה הוא אמנם הוצאה חד־פעמית אך הסבסוד למעונות הוא חלק מן התקציב השוטף של כמעט רוב המשפחות החרדיות בארץ.

כמה יתגייסו?

המחלוקת הציבורית סביב חוק הגיוס הממשמש נוגעת גם ל"מכסת" הגיוס, כלומר אחוז החרדים בכל שנתון שיתגייסו בפועל. יעד הגיוס של צה"ל לשנת 2025 הוא 4800 חרדים. המספר הזה נגזר כביכול ממספר התלמידים הלומדים בחינוך החרדי בגילי תיכון. בשנת הלימודים תשע"ט, השנה האחרונה שיש לי לגביה נתונים (מחקר פורום קהלת שלא פורסם), מספר הלומדים בגילי תיכון במסגרות חינוך חרדיות הנקראות "ישיבות קטנות" כלל כ־37,000 ועוד קצת יותר מ-7,000 במוסדות "ממלכתי חרדי." ב"ישיבות הקטנות" לא לומדים שום לימודים כלליים. במוסדות "ממלכתי חרדי" לעומת זאת לומדים לבגרות. המחזור העליון של תלמידי "הישיבות הקטנות" כיום, שאמור להתייצב לשירות, מונה בערך 10,000 איש, והמספר של 4,800 מתגייסים אמור לשקף כמחציתם.

אבל יש כאן מסך עשן. לפי הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ, המכסה תכלול גם חרדים שיתגייסו לשירות אזרחי המסווג כ"ביטחוני" – משטרה, שב"כ, שב"ס, אולי גם מד"א. על פי הצעה זו ספירת המתגייסים השנתית לא תכלול רק את המחזור המסיים בישיבות הקטנות אלא כל מתגייס חרדי. במילים פשוטות, כל מבוגר חרדי שיחליט בגיל 30 לעזוב את בית המדרש ולהתגייס למשטרה ייחשב חלק מן המכסה, ובמקומו בחור בן 19-18 יוכל להישאר בישיבה. יש רבבות חרדים שלא התגייסו לצה"ל בעבר ומספיק לגייס רק חלק מהם לתעסוקה "ביטחונית" כלשהי אחוז כדי לפטור רבים מן המחזור הנוכחי מגיוס. חשבו על התרחיש הבא: החרדים מנצלים את הפרצה הזו עד שהמלחמה תסתיים, הזעם הציבורי נגדם דועך, ומועמד עתידי לראשות הממשלה – אולי ישראל כ"ץ עצמו – משלם לחרדים על הצטרפות לממשלתו בביטול החוק. לפי הצעתו של כ"ץ הסנקציות האישיות יחולו רק שנה בתום אי ההתייצבות בבקו"ם. כך קונים שנה… והבחירות, לכל המאוחר, יתקיימו בעוד 18 חודש.

לזכותו של יולי אדלשטיין ייאמר שבהצעה שלו לפחות אין את הטריקים והשטיקים האלה. מכסת הגיוס אצלו היא מחצית ממחזור בוגרי החינוך החרדי, גיוס פירושו לבישת מדי זית והפניית מתאימים לתפקידים קרביים, המכסה תגדל כל שנה בהתאם לגודל מחזור הגיוס למשך כמה שנים, והסנקציות האישיות יחולו מיד על מי שאינו מתייצב בתאריך הזימון שלו (סעיף שבימים אלה נמצא תחת מו"מ: מיד? אחרי שנה? אולי פשרה של חצי שנה).

יחסי ישראל-חרדים: פנינו לאן?

ההצעה של כ"ץ אפוא נראית יותר כניסיון להחליק את המשבר או לעשות רושם על הציבור. ההצעה של אדלשטיין לעומת זאת אכן משנה את פני הדברים – שינוי קטן אמנם אבל שינוי של ממש. הציבור הכללי, המתגייס באחוזים גבוהים פי כמה מ־50% רשאי ללא ספק לתהות מדוע יקנה לימוד תורה פטור משירות ביטחון, אבל גם אם רק מחצית מהחרדים יתגייסו לצבא, ומשם ימשיכו כנראה לעולם התעסוקה ולא לבית המדרש, הגיוס יהפוך לנורמה ומהר מאוד התופעה תתרחב. תופעת "לימוד תורה במקום צבא" לא תיעלם אבל תקטין בהרבה את ממדיה (ותוגבל כנראה לאלה שבאמת רוצים ויכולים לגדול בתורה). וזו להערכתי הסיבה שהמפלגות החרדיות יפילו את הממשלה ולא יסכימו להצעה הזו.

אבל חשוב להבין כי הצעתו של אדלשטיין פותרת רבע בעיה. נניח שמחצית ממחזור הבנים החרדים אכן יתגייס – מה שלהערכתי לא יקרה – הבעיות האחרות ביחסי ישראל והציבור החרדי, כלומר ההשתמטות מהשכלה ומעבודה, נותרות בעינן. ההצעות של כ"ץ ואדלשטיין הן ניסיונות ליצור פתרון נקודתי לבעיית הגיוס בשל אילוצי המלחמה אבל המשבר הנוכחי הוא הזדמנות להידרש לא רק לאתגר הגיוס אלא לבעיה הכללית של החברה הישראלית עם החברה החרדית. בעיה זו דורשת פתרון דחוף ואסור להחמיץ את הזדמנות. על כך ברשימה הבאה.

קונים חיי שעה פוליטיים

בשבוע שעבר היו כאלה בליכוד שזעמו על יולי אדלשטיין, שעמד על עקרונותיו: חוק גיוס צריך להביא לגיוס ולא להשתמטות. הוטחו נגדו האשמות שווא כאילו עשה "אמבוש" לראש הממשלה כאשר הבהיר את התנאים שלו לחוק: מכסה שהוא מכסה, גיוס שהוא גיוס, סנקציות שהן סנקציות. שר אחר בממשלה הציע להחליף אותו בתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון כדי לגבש חוק גיוס מרוכך ולהציל את הממשלה.

וכאן אני שואל: להציל את הממשלה – לכמה זמן? ומה יקרה אחרי שהזמן הזה עובר?

בעת כתיבת שורות אלו הבחירות אמורות להתקיים, לכל המאוחר, בעוד 18 חודש. מערבולת תקופת הבחירות תתחיל לכל המאוחר בעוד 15 חודש. הרווח שהממשלה יכולה להרוויח מפיוס המפלגות החרדיות הוא משאב מתכלה: ככל שאנחנו מתקרבים לתחילת חודש נובמבר 2026 הערך שלו יורד.

קשה לראת איך קואליציה הנושאת על גבה את אירועי ה־7 לאוקטובר ואת הניהול המאכזב של המלחמה, תצליח להשיג רוב בבחירות אם בנוסף לכל אלה תישא כעת את הקלון של חוק גיוס היצדיק את התיאור שהאופוזיציה מעניק לו – חוק השתמטות.

זהו שיקול חשוב, כי עם כל כישלונותיה הגיעה הממשלה הנוכחית להישגים משמעותיים שחשוב לשמור עליהם לעתיד. היא מחויבת לנצח את חמאס במלחמה וליישם את מתווה טראמפ; היא החלה ברפורמה משפטית קריטית ובת קיימא שמביאה בחשבון את עיקר החרדות שהניעו את ההפגנות המסיביות נגד גרסתה המקורית; לרוב היא מתנהלת נכון מול חתרני מערכת האכיפה, שדחקו את עצמם לפינה שממנה בהכרח יאבדו את תמיכת הציבור בהם; והיא מחזקת ומבצרת את ההתיישבות ביהודה ושומרון. אלו הם הישגים קריטיים לעתיד המדינה ולדמוקרטיה הישראלית וכולם ילכו לאיבוד אם בבחירות הקרובות תעלה האופוזיציה לשלטון.

בהידבקות בברית החרדית בכל מחיר ובנקיטה בעמדות לא מוסריות המנוגדות לרגשות של רוב מצביעיה עלולה הקואליציה להביא להפסד של הבחירות ולהעלות על כס השלטון את המתנגדים לכל עמדותיה: גם אוכלת את הדג המסריח וגם מגורשת מן העיר. זה הזמן לחשוב לא רק על חיי שעה פוליטיים עד הבחירות הבאות אלא כיצד אפשר לצלוח גם את הבחירות הבאות ולהגיע להישג פוליטי סביר אחריהן.