אנשי ביטחון בעבר ובהווה ויושבי אולפנים למיניהם ממשיכים להזהיר אותנו ש"זה ייקח זמן". אני לא בטוח שהם טועים אבל עלינו לזכור כי המערכה הנוכחית מול איראן היא השיא הדרמטי של מאבק ארוך שנים בין ישראל לאיראן. הן איראן הן ישראל פועלות מתוך דוקטרינה מוגדרת ואסטרטגיה שיטתית וכל התייחסות למתקפה כאל אירוע תלוש תהיה חלקית ותחטא לאמת.

הצד האיראני

ייצוא המהפכה

נתחיל מההתחלה. איראן אינה מדינה ערבית כי אם ממשיכתה של האימפריה הפרסית העתיקה. היא נכבשה על ידי המוסלמים במאה ה־7 והפכה שיעית רק במאה ה־16, בימי השליטים הספאווים. מטרת העל של משטר האייתוללות באיראן היא "לייצא את המהפכה השיעית" להפוך את המדינה השיעית למעצמה אזורית ואת הדת השיעית מדת של מיעוט נרדף לזרם המוביל באסלאם, ותכנית הגרעין היא אחד מאמצעיה של איראן להשגת דומיננטיות שיעית באזור ולכפות את האינטרסים שלה על שכנותיה.

פרויקט הגרעין

מלאכת ההכנה של נשק גרעיני מורכבת מאד. הפרויקט דורש ידע תיאורטי של פיזיקאים וכימאים, מהנדסי טילים ומהנדסי גרעין ולצידו מיומנות תעשייתית בתהליך ההעשרה (הכולל זיקוק של האורניום המתאים לפצצה מתוך האורניום הטבעי), בשילוב חומר הנפץ הרגיל המיועד ליצירת הראקציה הגרעינית יחד עם האורניום המועשר, בחיבורם בצורה שתאפשר פיצוץ ולא תפרק את ההתקן ולבסוף בהרכבת ההתקן הגרעיני בראש קרבי של טיל. לבסוף אמור הנשק הגרעיני להיכנס למערך מובנה של טילים הכולל משגרים, מערכות תדלוק ומערכות פיקוד ושליטה. מרכיבי הפרויקט מפוזרים בעשרות רבות של מפעלים ומחנות צבאיים ברחבי איראן, חלקם מוסווים כמפעלי תעשייה תמימים או כמחנות צבא רגילים וחלקם טמונים במתקנים תת קרקעיים מוגנים. המערך כולו בנוי כך שהרס של מרכיב אחד מעכב את הפרויקט אבל לא מחסל את היכולת והידע מחדש את מה שנהרס ולהמשיך בפרויקט.

פרויקט הטילים והכטב"מים

השכבה הבאה של הבצל היא פרויקט הטילים והכטב"מים. הטילים מיועדים כמובן לשאת את ראשי הנפץ הגרעיניים אבל מיועדים גם להגן על פרויקט הגרעין. מדינה שתרצה לפגוע בפרויקט הגרעין תצטרך להסתכן בפגיעה של אלפי טילים כבדים בשטחה. מתקפת נגד כזו עלולה לעלות באלפי ואף בעשרות אלפי הרוגים ופצועים, בהרס נרחב ובפגיעה אנושה בנכסי שלטון, צבא וכלכלה.

איראן לא עיוורת ליכולות היירוט של ישראל והמערב – היא פשוט מאמינה שאפשר להתגבר על מערכות היירוט. הלוגיקה היא פשוטה: סיכויי ההצלחה של המיירטים עומדים על 95-90 אחוז, כלומר מכל 100 טילים יישארו 5 או 10 שלא ייורטו ויפגעו במטרה. הצד המגן יכול אמנם לירות יותר ממיירט אחד על כל טיל ולשפר את סיכוייו אולם איראן יכולה לירות טילים רבים כל כך בבת אחת עד שמספר הטילים יהיה רב ממספר סך משגרי המיירטים, וכך בסופו של דבר יחדרו מספיק טילים את מערך ההגנה. גם שליחה של טילים רבים מכיוונים שונים על מטרה אחת יכולה להקשות על פעילות המיירטים. אל השיטות האלה מצטרפים הכטב"מים, איטיים, זולים וקטנים בהרבה מהטילים. הם מיועדים להציף את השמים, להרוות את מערכות המכ"ם, למשוך משאבי יירוט, גילוי ובקרה, ולשפר את סיכויי הטילים לחדור את מערך ההגנה.

שיטות אלה דורשות מספר גדול של טילים וכטב"מים, מספר גדול של משגרים, פיזור המשגרים בשטח גדול (מצפון איראן דרומה עד תימן) ומערכת שליטה ובקרה שתתזמן את כל השיגורים כדי לרכז את כלל הטילים המהירים והכטב"מים האיטיים, בין אם שוגרו מקרוב ובין אם מרחוק, על המטרה בזמן אחד.

פרויקט הפרוקסי

המעגל השלישי הוא החלשה יזומה של האויב דרך ארגונים חיצוניים. חמאס, חזבאללה, הח'ותים, המליציות השיעיות בעיראק ובסוריה והחתרנות בירדן, ביהודה ושומרון, באפריקה ובמפרץ, נועדו להחליש את האויב מבפנים, ולהרתיע אותו מלתקוף את איראן.

 פרויקט העמידה האיתנה

לבסוף עטופה התכנית הצבאית האיראנית בכלכלת מלחמה. הכלכלה האיראנית נרתמת כולה למאמץ המלחמתי, והאזרחים נתבעים לחיי מחסור ומצוקה ולעמוד במשטר הסנקציות שבו נתונה איראן כבר עשרות שנים. הכלכלה נשענת על ייצוא למדינות מפרות סנקציות כמו סין ועל ייצוא נשק למדינות סוררות אחרות כמו רוסיה.

הצד הישראלי

פרויקט ההגנה

ישראל בנתה מערך הגנת השמים הבנוי שכבות שכבות של מיירטים ומטוסים. פרויקט חץ 2 וחץ 3 מאפשרים יירוט של טילים בליסטיים איראניים הרחק מחוץ לאטמוספירה או במרחק גדול מגבולות המדינה, פרויקט כיפת ברזל מאפשר פגיעה בטווחים קצרים, וטילים נגד מטוסים של מטוסי קרב ומסוקים מיועדים לפגיעה בכטב"מים. מכ"מים ארוכי טווח מכסים את שמי מזרח התיכון, ומערכת תקשורת, שליטה ובקרה מקצות כל מטרה שגילו המכ"מים למטוס, למיירט או למסוק שינטרל אותה. המערכת יכולה לשלוט לא רק בנכסי הגילוי והיירוט של ישראל אלא גם לשלב נכסים של צבאות ידידותיים: מטוסים מנושאות מטוסים אמריקניות בים התיכון ובים האדום וסוללות מיירטים אמריקניים, מטוסים בריטיים בקפריסין ומטוסים של צבאות ירדן וסעודיה. במקביל מזהה המערכת איפה יפגע כל טיל אם לא ייורט ואיפה ייפלו רסיסיו אם ייורט ומתריע את האזרחים הנמצאים בטווח הסכנה באמצעות צופרים והודעות אישות לטלפון.

פרויקט ההתקפה

כדי לפגוע בנכסים איראניים עמוק באדמה ישראל עמלה כבר עשרות שנים על פיתוח פצצות חודרות בונקרים. פצצה כזו מיועדת לעמוד בכוחות הפיסקליים העצומים הפועלים עליה בזמן החדירה של שכבות של בטון וסלע ולהתפוצץ בזמן הנכון. עומק החדירה של הפצצה תלוי במשקלה ואילו המשקל מוגבל בכושר הנשיאה של המטוס ובטכנולוגיית הייצור שלה.

הפצצות האלה זקוקות כמובן למטרות. המטרות נאספות בעבודת נמלים מודיעינית: פאזל המחבר יחד מידע גלוי, פענוח תקשורת, איסוף חזותי מלוויינים ומידע מסוכנים אנושיים נאמנים ומסוכנים משוּטים. המטוסים שנושאים את הפצצות צריכים לחדור את מערך ההגנה האווירי האיראני, ולכך בתוך איראן עצמה נבנה במשך עשרות שנים מערך של נשק התקפי, ובחיל האוויר פותחו טכנולוגיות וטכניקות קרביות לפגיעה בסוללות ההגנה האווירית ולפתיחת השמיים בדרך אל תוך המטרות.

הפרויקט הכלכלי

גם בישראל דרשו הפרויקטים האלה משאבים כלכליים אדירים, אולם בניגוד לאיראן אזרחי ישראל לא נצרכו לעבור למשטר צנע. הסיבה הראשונה לכך היא שישראל לא נמצאת תחת משטר סנקציות משתק, והסיבה השנייה היא הצמיחה הכלכלית המדהימה של המדינה, נס בפני עצמו שהתחולל בעשרים השנים האחרונות ואפשר הקצאת משאבים אדירים לצרכי הביטחון. תקציב הבטחון עצמו תוכנן שם פגיעה באיראן: החימוש האווירי, יכולות התקיפה בעומק, המודיעין והסייבר קיבלו כולם עדיפות על פני צבא היבשה הקונבנציונלי, והמחיר היה צמצום צבא היבשה ושלילת היכולת לתקוף בזירה הצפונית ובזירה הדרומית בו זמנית.

המערכה באיראן

כדי להגשים את מטרת העל של חיסול פרויקט הגרעין נדרשת ישראל להכות קודם כל במערכי האויב המערכה המקיפים אותו: (1) מערך ההגנה האווירית שנועד למנוע מחיל האוויר שלנו לפעול, (2) מערך שיגור הטילים שנועד לגבות מחיר מישראל, לשתק אותה, ולאלץ אותה להפסיק את ההתקפה, (3) כוחות הצבא ומשמרות המהפכה האיראניים שפועלים בתוך איראן ומגנים על נכסי השלטון ופרויקט הגרעין, (4) נכסי השלטון של המשטר, (5)נכסים כלכליים של איראן.

ממד ההסלמה וההרתעה

וכאן עולה השאלה: כיצד כדאי לפעול ברגע האמת? אפשר כמובן לתקוף את כל חמשת המערכים בו זמנית ולגרום נזק מירבי בכל מקום שאפשר אולם סביר שקברניטי המערכה בישראל לא יבחרו בשיטה הזו. חשוב מאד לפגוע כבר במכת הפתיחה בפיקוד ובשליטה של האויב כדי לנטרל אותו ולהרוויח זמן יקר, אולם פגיעה באויב בטרם הושגה שליטה בשמיים היא פעולה מורכבת יותר הדורשת יכולות ומטוסים רבים. אם כן הרצון להשיג עליונות אווירית וגם לפגוע בפיקוד ובשליטה של האויב בתחילת הדרך מחייב את מיקוד המשאבים הזמינים בשתי מטרות אלה.

התוכנית הזו גם מחייבת ממד של הסלמה מבוקרת. אי אפשר לדעת מה תהיה מידת הפגיעה של תכנית הטילים האיראנית בישראל. תרחיש של אלפי הרוגים ושיתוק הכלכלה חייב להילקח בחשבון ולכך זקוקה ישראל ליכולת לאיים בהסלמה. אם תפגע איראן בריכוזי אוכלוסייה תפגע ישראל בנכסי המשטר ותאיים בהפלתו, אם תאיים איראן על הכלכלה בישראל תפגע ישראל בתעשיית הנפט שבה איראן תלויה. שיקולים אלה מחייבים הסלמה הדרגתית ואולי עצירת המלחמה אחרי שהושג היעד העיקרי, השמדת פרויקט הגרעין, ללא פגיעה במשטר או בכלכלה.

השמדת הגרעין דורשת זמן

השמדת פרויקט הגרעין הוא מבצע מורכב. הפרויקט מפוזר בעשרות אתרים במרחבים הענקיים של איראן, חלקו טמון עמוק באדמה מוגן בפני הפצצה מהאוויר, ואת חלקו אפשר להשמיד רק בפעולה קרקעית. השמדת הפרויקט מחייבת זמן. כפי שראינו, בנוסף לנטרול המעגלים ההיקפיים של פרויקט הגרעין ביקשה ישראל לפגוע מיד עם תחילת המערכה גם בפרויקט עצמו: גם כדי להשמיד נכסים שיש חשש שהקשר המודיעני איתם יתנתק, וגם כדי להשיג לגיטימיות למבצע ולמסגר אותו כמבצע לנטרול תכנית ההשמדה האיראנית.

האיראנים מצידם ינהלו כלכלת חימושים, וינסו למשוך זמן רב ככל האפשר בעזרת היכולת לאיים על עורף ישראל ולמנוע התקפה יבשתית. בהנחה שכל הטילים כולם נשארים ללא פגע, המשך הירי של כמה עשרות טילים ביממה נותן לאיראנים כשלושה שבועות של לחימה. השגת העליונות האווירית תאפשר פגיעה יעילה במערך השיגור האיראני, וככל שייפגע מערך השיגור ישתחררו עוד מטוסים ומערכי התקפה מהגנת שמי ישראל למבצעים התקפיים.

הפעולה היבשתית

ככל שישתחררו יותר משאבים ממבצעי הגנה למבצעי התקפה כך יעלה קצב השמדת המטרות באיראן, ולצד נכסי הגרעין אני צופה שנראה פגיעות ביחידות צבא יבשתיות. אחר שיושמדו המרכיבים בפרויקט הגרעין שאפשר להשמיד מהאוויר יוותרו מרכיבים שהדרך היחידה להשמידם היא פעולה יבשתית. לשם כך יידרשו משאבים אוויריים עצומים להטסת הכוחות ליעד ובחזרה, להגנת הכוחות המוטסים, להקפת מרחב הפעולה ב"חגורת אש" ולהגנה על שטחי הנחיתה וההמראה. כוח אווירי בקנה מידה כזה יתפנה רק כשמערך ההגנה האווירי ומערך השיגור הטילים והכטב"מים של האויב ידוכא לחלוטין.

המערכה באיראן היא מהמורכבות והמתוחכמות שבמערכות ישראל. השמדת פרויקט הגרעין האיראני ומיטוט רעיון ייצוא המהפכה השיעית נמצא בהישג ידינו. עם זאת ההצלחה מחייבת זמן, סבלנות, יכולות לשאת באבדות ובקשיים וריכוז כל כוחות הנפש: גבורת הלוחמים, תושייה ואורך נשימה במערכות העוטפות, חוסן של האוכלוסייה האזרחית, וניווט אמיץ והחלטי של קברניטי המדינה.

אבינו שבשמים, חזק את ידי מגני ארץ קדשנו, שלח אורך ואמתך לראשיה ותקנם בעצה טובה מלפניך. ונתת שלום בארץ, ושמחת עולם ליושביה.

ד"ר יהודה אלבק הוא אל"מ במיל. הניתוח במאמר זה לא מבוסס על מידע מסווג או מידע פנימי של מערכת הביטחון, אלא על מידע גלוי ועל הבקיאות האישית של הכותב בתורות לחימה, בידע מדעי והנדסי, בגיאופוליטיקה ואסטרטגיה, ובאידיאולוגיה של המהפכה השיעית. ייתכן כי הניתוח משמיט פרטים ושיקולים חשובים ואולי אף מחטיא לכוונות האמיתיות של מתכנני המערכה, כפי שיתבררו בסופו של דבר.