אז מה באמת אומרים הסקרים על התמיכה האמריקנית במלחמה?

בתוך הדיבורים וההערכות בנוגע לאפשרות של מעורבות צבאית אמריקאית במלחמה בין ישראל לאיראן, חשוב להבחין בין משאלות לבין מציאות. אין ספק שסיוע אמריקאי, בעיקר באמצעות מטוסים חמקניים ונשק חודר בונקרים, יכול לזרז את ההכרעה הצבאית. אבל התמונה האמיתית מורכבת הרבה יותר – והיא טמונה לא בכוח האש, אלא בתודעה הציבורית האמריקאית.

מבחינה צבאית, מעורבות אמריקאית אקטיבית תועיל למערכה. אך יש להבין את המחירים, ובעיקר, את המחיר הפוליטי והתודעתי שהציבור האמריקאי כנראה לא יהיה מוכן לשלם. תגמול איראני אפשרי נגד אינטרסים אמריקאיים, תקיפות על בסיסים או בעלות ברית כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, ואף טרור על אדמת ארצות הברית, כל אלה אינם תרחישים מופרכים. עבור האזרח האמריקאי הפשוט, אלו אינם "סיכונים מחושבים", אלא איום ממשי על חיי היומיום.

למרות התמיכה הרחבה בישראל בציבור האמריקאי, התמיכה במעורבות צבאית ממשית, נמוכה בהרבה. אם פעולה אמריקאית תוביל לנפגעים בקרב הציבור או לפגיעה באינטרסים כלכליים שלה, כמו עליית מחירי הדלק, האצבע המאשימה לא תופנה לעבר איראן – אלא לישראל. משום כך, גם בישראל צריכים להבין: כשאנו מדברים על "אמריקה", אנחנו לא מדברים רק על הבית הלבן או הפנטגון, אלא על החברה האזרחית, על דעת הקהל, ועל השאלה הפשוטה: כמה אמריקאים מוכנים לשלם מחיר על מלחמה שאינה שלהם?

במחקרים שערכנו במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מאז טבח ה-7 באוקטובר 2023 ופרוץ המלחמה, אנו מזהים חלוקה מעניינת בדעת הקהל האמריקאית, לפיה ישנה קבוצה עקבית, כ-20%, המאמצים את גישת "שני הצדדים" – תפיסה פוסט-מודרנית שלפיה אין אמת אחת, וכל צד אשם במשהו.

מנקודת מבט זו, גם בסקר שערכנו לאחרונה בנוגע למלחמה מול איראן, מצאנו כי 18% לא תומכים באף אחד מהצדדים, ואילו 18% אחרים תומכים בשני הצדדים באותה רמת אהדה.

בנוגע למעורבות אמריקנית במלחמה, כ-10 אחוזים סבורים שמוצדק שארה"ב תתערב בכל מקרה, 24 אחוזים נוספים תומכים בתקיפה אמריקנית כתגובה לתוקפנות איראנית, ו-20 אחוזים נוספים במידה והתקיפה תסייע להשגת פתרון דיפלומטי. סה״כ כ-54 אחוזים התומכים בתקיפה אמריקנית בתנאים ובנסיבות מסויימות. אך בעוד מחנה התומכים במעורבות אמריקנית נחלק לתת קבוצות וזרמים שונים, הקבוצה הגדולה ביותר, כ-45% דוגלים באי-מעורבות מוחלטת. מבחינתם, אין זה משנה מי צודק. כל מעורבות מחוץ לארה"ב היא בזבוז חיי אדם וכסף.

יותר מזה, בתשובה לשאלה האם התקיפה הישראלית באיראן מוצדקת, מצאנו כי לצד 35 אחוזים שתומכים בפעולה הישראלית, כ-40% מהציבור בארה"ב לא יודעים או לא אכפת להם – והם גם הקבוצה הגדולה ביותר. הם פשוט לא רואים בסכסוך חלק מחייהם, ולא יטרחו לגבש דעה לגביו עד שמשהו ייגע ישירות בחייהם. בין אם מדובר במחירים בתחנת הדלק או בתמונה ויראלית של ילד פצוע בין הריסות.

הממצאים האלה משתלבים היטב עם סקרים חדשים נוספים, כמו זה של CNN או פוקס ניוז, שממחישים עד כמה הדימוי של איראן כאיום מוחשי איננו בהכרח מתורגם לתמיכה בפעולה ישראלית. לפי הסקר הזה, רוב הציבור האמריקאי – 78% – אמנם מביע דאגה עמוקה מתוכנית הגרעין של טהראן, אך רק 36% סבורים שתקיפה ישראלית תשפר את הביטחון העולמי, בעוד 59% סבורים שהיא תחריף את הסכנה. מדובר בפער תפיסתי מובהק: איום כן, פתרון לא (אם הפתרון מחייב אותי להתערב עכשיו). גם התמיכה בפעולה עצמה – 49% בלבד – משקפת את אותו חוסר נוחות. הציבור האמריקאי תופס את הבעיה, אך לא מוכן לשאת בנטל הפתרון, ולא בהכרח רואה במיזם משותף עם ישראל את התשובה. עבור הקהל האדיש והמהסס, כל הסלמה עלולה להיתפס כהרפתקה מיותרת שמרחיקה את היציבות במקום לקרב אותה. גם בסקר של רשת CNN, אנו רואים חתך משמעותי של מתנגדי התערבות צבאית – 47% מהציבור – אפילו בתנאי של מניעת גרעין מאיראן.

משמעות הדבר ברורה: רוב הציבור האמריקאי איננו אידיאולוגי ביחס לישראל או לאיראן, הוא לא מחויב לעימות. ולמרות שזה אתגר משמעותי, זו גם הזדמנות עבורנו.

במקום להשקיע תקשורתית בשכנוע המשוכנעים (אלו שבעד ישראל ואלו שמתנגדים לה בכל מצב), ישראל צריכה למקד את מאמצי ההסברה והדיפלומטיה הציבורית שלה דווקא בציבור האמריקאי האדיש, זה שלא אכפת לו. לא באמצעות סיסמאות על צדק היסטורי, אלא דרך שאלות פשוטות שנוגעות לחיים האישיים של כל אמריקאי: האם שווה לשלם יותר על דלק כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני? האם אתה מוכן לסבול טרור פוטנציאלי על אדמתך עבור ערכים של חופש במזרח התיכון? ומהו המחיר שאתה מוכן לשלם, אם בכלל, כדי למנוע ממדינה קיצונית להשיג יכולת השמדה המונית?

בסופו של דבר, מעורבות אמריקאית לא תושג רק באמצעות אינטרסים גיאופוליטיים או בריתות אסטרטגיות. היא תושג רק אם הציבור האמריקאי, הלא-מחויב והאדיש ברובו, ירגיש שהמלחמה הזו היא גם עניין שלו. אם ניכשל להעביר לו את המסר הזה – נישאר לבד, גם כשהמפציצים יטוסו בשמי איראן.

ד"ר יצחק מנסדורף הוא חוקר ומומחה לפסיכולוגיה פוליטית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון