בדיקת עובדות לגלנט

לאחרונה התארח שר הביטחון לשעבר יואב גלנט בתכנית "הפטריוטים" בערוץ 14. הדברים שאמר שם מוכיחים לצערי כי ראיית המציאות של השר לשעבר מוטעית וכי הזיכרון שלו סלקטיבי למדי. רגע לפני שנעבור אל העובדות אני רוצה להתייחס לקולות ששמעתי כנגד עצם הבאתו גלנט לאולפן ולהשיב להם כך: אסור לימין לאמץ את תרבות החרמות האופיינית לשמאל. עלינו לקיים דיון מכובד גם כשיש מחלוקת ולסמוך על האינטליגנציה של הציבור שיידע להבחין בין האמת והשקר.

ומכאן לדבריו של השר לשעבר בתכנית: "אני בסופו של עניין פוטרתי על נושא גיוס החרדים. זו הסיבה האמיתית. זה הטריגר של כל העניין הזה". האם הטיעון הזה, שהודהד כמובן אצל רבים מכלי התקשורת, מחזיק מים? כפי שנראה להלן, המציאות זועקת אחרת. בכל שלוש הזירות המרכזיות של ישראל במלחמה דאג גלנט להציג בפומבי הססנות וחוסר רצון להכרעה, וקשה לדמיין שהיינו מגיעים למצב הנוכחי מול איראן, חיזבאללה וחמאס לו היו נותר על כיסאו במשרד הביטחון.

"שיטת הפשיטות"

ראשית כל נזכיר כי גלנט היה נציגה הראשי של "שיטת הפשיטות" הידועה לשמצה של צה"ל במערכת הפוליטית. בתחילת ינואר 2024, לאחר חודשיים בלבד של לחימה בעזה, נתן גלנט סקירה ביטחונית לסיעת הליכוד. במהלך הסקירה גלנט נשאל על המעבר משלב ב' לשלב ג' בלחימה בעזה ואמר לחברי הסיעה הנדהמים: "מדובר בטרמינולוגיה צבאית פנימית ולא כל אישה מאופקים או שדרות תגיד לנו לעבור שלב או לא לעבור". שבוע אחר כך התראיין גלנט לוול סטריט ג'ורנל ושם הודיע: כי "ישראל מסיימת את שלב התמרון האינטנסיבי בעזה – ועוברת לפעולות ממוקדות ברצועה. המעבר למבצעים בעצימות נמוכה יותר יהיה הדרגתי ויתרחש בזמנים שונים בחלקים שונים של עזה".

מלבד התהייה מה מביא שר ביטחון מכהן להתראיין לכלי תקשורת זר, המעבר הזה לשלב ג' הביא את צה"ל לדשדוש של חודשים ארוכים, שנשבר רק עם ההתעקשות של רה"מ להיכנס לרפיח.

התנגדות פומבית לממשלה

מלבד ניהול המלחמה, בשורה של התבטאויות תמוהות טרח גלנט להציב את עצמו שוב ושוב בעמדה אופוזיציונית לממשלה שמינתה אותו.

במסיבת עיתונאים במאי 2024 הצטרף גלנט למקהלת "היום שאחרי" שבראשה עמדו אז גנץ ואייזנקוט, שהציבו אולטימטום לנתניהו. "יש לבסס חלופה שלטונית לחמאס, אי-החלטה תישחק את ההישג הצבאי… שליטה ישראלית ברצועה תעלה בדם ובקורבנות", חזר גלנט על המנטרות הריקות של הממסד הבטחוני.שלושה חודשים אחר כך, באוגוסט 2024, התבטא גלנט בוועדת חוץ וביטחון כך: "אני שומע את כל הגיבורים עם התופים, הניצחון המוחלט והקשקושים האלה", וסיים בנימה צינית: "את אומץ הלב ראיתי כשזה בא לדיון" (הכוונה היא כנראה לתכניתו המופקרת מהשבוע הראשון למלחמה, ראו להלן).

בסוף אותו החודש, ב-30.8.24, כאשר עמדה על הפרק בקבינט הצעה לוותר על השליטה בציר פילדלפי תמורת עיסקה, הצביעו כל שרי הקבינט נגד עזיבת הציר ואילו גלנט היה השר היחיד , בתמיכת הרמטכ"ל וראש השב"כ, שתמך בוויתור על הציר החיוני. בניגוד מוחלט לדברי גלנט ב"פטריוטים", העסקה שחמאס היה מוכן לקבל אז הייתה כרוכה בהתחייבות ישראלית להפסקת המלחמה. לראיה, כל המו"מ האינטנסיבי של ויטקוף, שהביא לעיסקת החטופים השנייה 5 חודשים אחר כך, נועד להוריד את חמאס מהדרישה הזו ולהביא לאפשרות שישראל לא תפנה את הציר, מה שאכן קרה.

אבל גלנט כמו גלנט לא קיבל את החלטת הרוב ויצא בתדרוכים לתקשורת שפגעו קשות בעמדת הממשלה. האם יש אמירה הרסנית יותר מ"ראש הממשלה יכול לקבל את כל ההחלטות ויכול גם להחליט להרוג את כל החטופים"? לאחר פיטוריו (בטרם העסקה השנייה) המשיך גלנט את עלילת הדם הנוראית הזו כשאמר למשפחות חטופים כי "לגבי השיקולים אני יודע להגיד מה הם לא – הם לא שיקולים בטחוניים, הם גם לא שיקולים מדיניים". במילים אחרות ראש הממשלה מפקיר את החטופים משיקולים פוליטיים.

דיבורים מעין אלה לא רק סילפו את האמת ופגעו בממשלה – הם הרימו את רוחו של החמאס ופגעו בסיכוי לעסקת חטופים שגלנט עצמו איווה לה. שומר ופיו ולשונו, שומר מצרות נפשו.

הדחיפה לצאת למהלך בהול בצפון

לא משנה כמה פעמים יאמר זאת גלנט, הדחיפה שלו לצאת למבצע בצפון בשבוע הראשון של המלחמה מוציאה אותו רע מאד. גם אם נאמין שחיל האוויר, שהיה עסוק עד צוואר בעזה, היה יכול לבצע ב-11.10 מבצע דומה ל"חיצי הצפון" (השמדת טילי הקרקע קרקע של החיזבאללה), הצפון היה כמעט ריק מכוחות קרקעיים של צה"ל (שבאותו זמן רדף אחרי חוליות חמאס בעוטף עזה), המילואים עדיין היו בהצטיידות בימ"חים, וחמור מכך: כל תושבי הצפון ישבו עדיין ממש על הגבול, כולל תושבי קריית שמונה! מה היה מונע מכוח רדואן, בפעולה פשוטה יחסית, לכבוש מספר יישובים, לקחת מאות חטופים לדאחיה, ובכך להכריע את ישראל? האם גלנט, שמתהדר בעשרות שנות ניסיון ומבצעים מיוחדים לא מסוגל לבצע הערכת דפ"א אויב שכל מ"מ מתחיל לומד בבה"ד 1? גם מערכות ההגנ"א של ישראל טרם הוצבו בכל הנקודות הדרושות וחיזבאללה היה יכול לטווח את אסדות הגז, את תחנות הכוח ואת בתי הזיקוק בטילים מדויקים ולגרום להם נזק בל יתואר.

פשוט מביך ומזעזע ששר הביטחון ממשיך להגן על הפיאסקו הזה.

ועדת החקירה הממלכתית

עוד אמר גלנט ב"פטריוטים" שאף שהכשיל את הרפורמה המשפטית הוא עדיין מאמין בצורך בבנייה מחדש של יחסי הכוחות בין הרשויות. והנה, גם כאן ספק אם דברים עומדים במבחן המציאות. מסיבות שאינן ברורות כלל, בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 ביולי 2024 ראה גלנט לנכון להתריס כנגד עמדת הקואליציה ולהצהיר, בנוכחות ראש הממשלה, כי "אנו נדרשים לתחקיר ברמה הלאומית שיבהיר את העובדות – ועדת חקירה ממלכתית".

וכאן חשוב לעשות סדר בעובדות. ראש הממשלה לא מתנגד לוועדת חקירה אך פוסל את המינוח "ממלכתית", כיוון שבמילים פשוטות המשמעות שלו היא מתן סמכויות מינוי בלעדיות לנשיא בית המשפט העליון. בקואליציה יש תמימות דעים שבית המשפט העליון הוא שחקן פוליטי ולכן מן הראוי שהוועדה שתחקור את מחדלי ה-7.10 לא תמונה על ידי נשיאו אלא תמונה על ידי הכנסת בצורה פריטטית.

הנטייה לפטפטנות

כשל נוסף המאפיין את התנהלותו של גלנט הוא הנטייה לדבר על דברים שהשתיקה יפה להם. רק לפני ימים מספר פרסם גלנט מאמר עם ההיסטוריון ידיד ישראל ניל פרגוסון, ובו טען כי "לישראל אין דרך מוכחת להשמיד את האתר בפורדו לבדה, וכי די במספר חד־ספרתי של פצצות מפצחות בונקרים שיש ברשות ארה"ב כדי להשבית את המתקן". מה ההיגיון בפטפוטים הללו? מה זה נותן פרט לסוג של האדרה עצמית? דבר אחד ברור – כל ניסיון פומבי, בייחוד מצד שר ביטחון לשעבר, להיראות כמי שגורר את ארה"ב למערכה מהווה פיגוע בתדמיתנו בדעת הקהל האמריקאית, וראש הממשלה והשרים נזהרים מכך כמו אש.

וכך גם הפטפוט החוזר ונשנה של גלנט בעניין מכשירי הקשר לעומת הביפרים. מה הטעם לדבר על כך חוץ מאשר להצדיק את עמדתו שאף נסתרה בפומבי ע"י ראש המוסד? יש פה פגיעה חמורה בביטחון שדה מצד מי שמרגיש צורך להיראות חשוב וצודק.

היעדר הגיבוי

גם אם יש חילוקי דעות בעת מלחמה, על ההנהגה המובילה לעשות ככל יכולתה כדי להפגין אחדות. והנה כבר מתחילת המלחמה נראה היה ששר הביטחון לא מקבל את מרותו של ראש הממשלה ומתעקש להתוות מסלול עצמאי. כבר כחודשיים לאחר הטבח, ב-2.12.2023, התעקש גלנט על מסיבת עיתונאים נפרדת, דבר שגרר ביקורת מצד העיתונאים. לאורך כל המלחמה לא זכורה לי מילה טובה שגלנט אמר על מקבל ההחלטות הראשי. הסיסמא הנדושה אומרת כי "אם אהבת – ספר לאחרים. אם לא – ספר לנו", ובמקרה של השר היא בוודאי צודקת. את הביקורת ראוי היה שישמיע בחדרים הסגורים, ואת הדברים הטובים, שיעלה בפומבי. גלנט נעדר את מושכלות היסוד בעבודה קולגיאלית ונתן לאגו שלו לקלקל את השורה.

התבוסתנות מול חיזבאללה

אחרי שההצעה החפוזה שלו ליציאת בזק למלחמה בצפון נדחתה, גלנט שינה את עורו ודיבר בכל הזדמנות על "הסדרה" במקום על ניצחון אף שללא ספק הכיר את הסכנה האדירה הטמונה שהדבר ייטמון לתושבי הצפון. אם בעזה עוד ניתן להצדיק את עמדתו של גלנט בתחושת מחויבות לנושא החטופים, אין ספק שבלבנון הוא פשוט חשש מהתוצאות של מלחמה. ב-29.8.2024, כשלושה שבועות לפני מבצע הביפרים, פרסם ירון אברהם מסמך מודלף של שר הביטחון, ועל פיו "עסקת חטופים לא רק תחזיר חטופים… היא גם תאפשר הסדרה בצפון, תמנע מלחמה אזורית ותרכך את הכוונות של איראן לבצע נקמה בישראל… אי הליכה לעסקה, משמעותה סכנה להידרדרות קרובה למלחמה רב-זירתית, כמו גם השארת החטופים בשבי". שוו בנפשכם שהקבינט היה זורם עם שר הביטחון ודעתו הייתה מתקבלת. יחיא סנוואר היה מופיע במצעד ניצחון בעזה. נסראללה היה יוצא מהבונקר וצוחק עלינו. כל כוחות רדואן היו עדיין יושבים לבטח 2 מטר מבית הילדים של מנרה, איראן הייתה דוהרת לפצצה ומייצרת אלפי טילים בליסטיים. למזלנו ראש הממשלה חלק על גלנט וכל הקבינט דחה את עמדתו.

גלנט ואיראן

וכעת אנו כבר מתחילים להבין את הסיבה האמיתית שבגינה גלנט פוטר: איראן. גם אחרי שהניצחון על חיזבאללה הלך והתבהר נראה היה שרוחו ההססנית של גלנט המשיכה להנחותו, ובפרט בנושא האיראני. בשיחה עם משפחות חטופים לאחר פיטוריו (7.11.2024) אמר גלנט כי "תמיד יש עוד מחבלים להרוג, אבל גם בעזה, גם בלבנון וגם באיו״ש הסמוכות הבאנו הישגים שאי אפשר יהיה לשחזר אותם. אלא אם אנחנו הולכים למלחמת הכל בכל. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל זה לא תלוי רק בנו. בכל מקרה הצגנו בפני איראן באופן מאוד ברור מה יקרה אם הם יעזו לחתור לשם".

שוב המלל הלעוס של "אנחנו נדע" שכה מאסנו בו. באותם ימים בדיוק שבהן גלנט התלונן על פיטוריו הוציא רה"מ הוראה לכוחות הבטחון לתכנן את מתקפת הפתע על איראן שבה אנו חוזים בימים אלו. דעתי היא שנתניהו, שהנושא האיראני בוער בו כבר במשך שנים, ידע שעם שר הביטחון והרמטכ"ל האלו הוא לא יקבל את תוכנית התקיפה שעליה חלם, והבין שהגיע הזמן להראות לגלנט את הדרך החוצה.

אין ספק שחלק לא קטן מההצלחות של הממשלה במלחמה האחרונה רשומות גם על שמו, אלא שגלנט הוא כמו פרה שנותנת חלב ומיד בועטת בדלי. לראש הממשלה הייתה סבלנות של פיל מול שר הבטחון הסורר, אך בסופו של דבר, כאשר על הפרק עמדה תכנית התקיפה באיראן, הבין שעם האיש הזה הוא לא יוכל לצאת למערכה הגורלית ביותר עבור ישראל מאז הקמתה.