מי התנגד לתקיפה האמריקאית באיראן?

על רקע התקיפה האמריקנית באיראן, מנתח גדי טאוב בפרק חדש של הפודקאסט "שומר סף" את הקולות באמריקה שהתנגדו לכניסה של אמריקה למלחמה ולמלחמה הזו בכלל. "אפשר לחלק את המתנגדים למלחמה לשתי קטגוריות עיקריות", הוא מסביר. "קטגוריה אחת היא הבדלנות – זרם רב עוצמה ועמוק בתרבות האמריקאית. הקטגוריה השנייה היא תלמידי אובמה או מבחינה אקדמית אסכולת אדוארד סעיד."

הבדלנות: America First

לבדלנות האמריקאית, מסביר טאוב, שורשים עמוקים הנטועים בגיאוגרפיה של אמריקה – יבשת ענקית חדשה רחוקה מאירופה עם  אוקיינוסים משני הצדדים, מצפון ומקסיקו מדרום. "כבר הנשיא הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, אמר לארצות הברית: גבול החברות הוא האינטרסים. בנאום הפרידה שלו ב-1796 הזהיר ג'ורג' וושינגטון מפני בריתות שיאלצו את ארצות הברית להשתמש בכוח שלה בשירותם של אחרים".

הבדלנים של ימינו, הוא ממשיך, אומרים "America First. נדאג קודם כל לאמריקה, לא לבנות ברית, לא לתיקון עולמי חדש אלא לאינטרסים של אמריקה. סבלנו מספיק מהניסיונות להתערב במלחמות במזרח התיכון. ככה התחלנו את עיראק והתחלנו את אפגניסטן. אתה אדוני הנשיא הבטחת America First ואתה לא יכול לפגוע ולהעדיף את האינטרסים של ישראל ולעסוק במלחמות במקום להביא שלום."

הבעיה הגדולה היא, מסביר טאוב, שגם אצל הבדלנים וגם אצל אנשי אובמה "יש גם רוח אנטישמית. לא כל המתנגדים למלחמת העולם השנייה באמריקה היו אנטישמים, אבל במקרה הזה לכל אחד מהזרמים נלווית גם אנטישמיות. הביטוי America First מקורו בתנועה האנטישמית "אמריקה תחילה" שפעלה בערב מלחמת העולם השנייה. צ'רלס לינדברג, אנטישמי ידוע, היה ממוביליה של התנועה, ובנאום בספטמבר 1941 אמר כי היהודים מנסים לדחוף את ארצות הברית לתוך המלחמה באירופה."

אחת הדוגמאות הבולטות שמביא טאוב לזרם הרפובליקני־בדלני הקיצוני הזה היא השדרן טאקר קרלסון. "טאקר קרלסון שתק לגבי ישראל כל זמן שהיה בפוקס", מספר טאוב. "ואני חשדתי שזה לא סתם, שהוא אנטישמי". ואכן כשקרלסון יצא לדרך עצמאית החשדות התבררו כעצמאיים. "הסימן הראשון הדוחה ממש היה שהוא אמר שפעם הייתה קהילה נוצרית משגשגת בבית לחם, מקום מולדתו של ישו, ועכשיו שישראל שולטת שם הקהילה הנוצרית נעלמה. וזה כמובן שקר גס. הקהילה הנוצרית שגשגה עד שהבאנו לכאן את רשות הטרור הפלסטינית."

התפיסה האובמאית: פייסנות במקום הרתעה

את הקטגוריה השנייה של המתנגדים מקשר טאוב להסכם הגרעין האיראני. "הסכם הגרעין היה הסכם להכשרת תוכנית הגרעין האיראנית", הוא טוען. "כל מי שאומר לכם ההפך – שזה הסכם מצוין שעיכב את האיראנים –הבלים. ההסכם אמור היה לפקוע בסוף העשור הזה ואז להסיר את כל המגבלות מתוכנית הגרעין האיראנית." לדברי טאוב התפיסה הזה יושבת על רגשות אשמה ועל "מצע פרוגרסיבי אדוארד סעידי: אנחנו אשמים בפני המזרח, אנחנו דיכאנו אותם ועכשיו אנחנו צריכים לפצות אותם."

ממשל ביידן, מסביר טאוב, המשיך במדיניות הזו של אובמה. "מהרגע הראשון למלחמה הזאת ביידן לכאן כוחות ואמר Don't, גם לישראל. בידן רצה לשמר את המדיניות האובמאית של 'אינטגרציה אזורית'". האסטרטגיה הזו ביקשה "לשלב את איראן בתוך הסדר הקיים על ידי זה שנאפשר לה להתחזק. והם חשבו שהדבר הזה מצליח. שבועיים לפני 7 באוקטובר כתב ג'ייק סאליבן [היועץ של אבומה למו"מ עם איראן] מאמר ובו אמר כי המזרח התיכון מעולם לא היה שקט יותר."

איפה היינו בלי נתניהו?

לסיום חוזר טאוב אל ההתנהלות הישראלית. "ביום השני למלחמה הצהיר נתניהו כי אנחנו נשנה את פני המזרח התיכון." האסטרטגיה הזו, מסביר טאוב, הייתה "לארוב להזדמנויות כדי לגדוע את זרועות התמנון כדי שבסוף יהיה לישראל הזדמנות להכות בראש".

"הבדלנים האמריקאים חושבים שהתמנון הזה הוא לא עניינם. השמאל האמריקאי חושב שאפשר לעשות עסקים עם התמנון הזה. אנחנו נמצאים הכי קרוב לתמנון הזה ולכן אנחנו נאבקים גם על המשמעות של המלחמה, והמשמעות היא מלחמתו של כל העולם הנאור, של כל המערב החופשי כנגד האויב המר שלו הרוצה להשמידו".

הפודקאסט "שומר סף" של גדי טאוב מספק הבחנות וניתוחי עומק שנעדרים בדרך כלל מן השיח השטחי הרווח בישראל. עקבו אחריו ביוטיוב ובספוטיפיי ותמכו בו כאן.