מי ינצח את מלחמת הסחר?

ב־9 ביולי אמורים להגיע לסופם 90 ימי החסד שנתן טראמפ לתכנית המכסים ההדדית שלו. רגע האמת של מלחמת הסחר של הגיע. האם טרמפ יעמוד על שלו או יתקפל שוב? בפרק חדש של הפודקאסט "ללא גבולות" עושה דיוויד וו סדר במלחמת הסחר הנוכחית ומסביר את האינטרסים של השחקנים השונים.

המחלוקת של וול סטריט וטראמפ

"בוול סטריט כבר הימרו על התוצאה", פותח וו. "הקונצנזוס הוא שטראמפ – שכבר מיצמץ פעם אחת ימצמץ בשנית, או שיוריד את הרף ויתחיל לסגור עסקאות עד הדדליין".

וו מסתמך על נתונים אמפיריים מן השוק האמריקאי: "שוק האג"ח אדיש לאיום המכסים. פרמיית הסיכון האינפלציוני כמעט ונעלמה. ציפיות האינפלציה לשנתיים בארה"ב חזרו לרמות שנראו לאחרונה בימיו האחרונים של ביידן. שוק המניות אדיש אפילו יותר. בין היום שבו חשף את התכנית ובין ה-9 באפריל, אז הקפיא טראמפ את מלחמת הסחר, שוק המניות האמריקאי צנח בחדות, ומגזרי האנרגיה, הטכנולוגיה, חומרי הגלם ומוצרי המותרות ספגו פגיעה קשה במיוחד. מאז שוק המניות מחק את כל הפסדיו אלא אף רשם עליות נוספות".

וכך גם בשוק המט"ח: "מאז ה־9 באפריל, הדולר נחלש באופן גורף. למעט הלירה הטורקית, כל המטבעות המרכזיים נסחרים כעת מעל הרמות שלפני יום השחרור מול הדולר האמריקאי בלי קשר לרמת הרגישות שלהם לסחר העולמי. ההתקפלויות המרובות מדי של טראמפ במו"מ בענייני הסחר שיכנעו את השוק שאין לאיש את האומץ לעמוד מאחורי איומי המכסים שלו". תאורטית, מסביר וו, בעת מלחמת סחר למדינות עם גירעון תזרימי יש פחות מה להפסיד ממדינות עם עודף תזרימי, ולאור הגירעון העצום של ארה"ב הדולר אמור היה להתחזק, וההיחלשות של הדולר מסמנת כי השוק החליט, בצדק או שלא שבצדק, שארה"ב מפסידה במלחמה הזו. "טראמפ לא מסכים עם ההערכה הזו" מסכם וו, "טראמפ חושב שמלחמת הסחר שלו מתקדמת טוב – אפילו טוב מאוד. מה שיקבע מה יעשה טראמפ ב־9 ביולי הוא איך הוא חושב, ולא איך שהשוק חושב שמלחמת הסחר שלו מתנהלת".

המכסים נתפסים כמקור הכנסה

טראמפ, מוסיף וו, "מרבה לדבר על ההכנסות ממכסים כהכנסה מזדמנת עבור ארה"ב. בשלושת החודשים האחרונים ההכנסות של ארה"ב ממכסים זינקו – המדינה גבתה 22 מיליארד דולר מהכנסות מכסים בחודש מאי, ונתונים ראשוניים מצביעים על כך שהסכום של יוני עשוי להתקרב ל־30 מיליארד דולר. 30 מיליארד דולר בחודש זה 360 מיליארד דולר בשנה. זה יותר מ־1% מהתמ"ג. זה הרבה כסף".

השאלה הגדולה היא כמובן מי משלם את החשבון – האמריקאים או היצרנים הזרים? וו עצמו טוען כי כרגע הדבר עוד מוטל בספק. "מוקדם מדי לקבוע מי בסופו של דבר יספוג את עלות המכסים אבל מנקודת מבטו של טראמפ, מלחמת הסחר שלו לא יכולה הייתה להתנהל טוב יותר: קופת המדינה מתמלאת, שוק המניות עולה והאינפלציה נשארת תחת שליטה. טראמפ בהחלט עשוי לחשוב שידו על העליונה, ואני לא יכול להיות בטוח שב־9 ביולי הוא יתקפל".

הודו ויפן בסימן שאלה

אבל החלטה כזו, מתריע וו, עלול ליצור קרע עם בשותפות המסחריות החזקות של ארה"ב. "זה לא מקרי שהודו ויפן, שתי מדינות שבעבר הלא רחוק נראו להוטות במיוחד לחתום על עסקה עם טראמפ – עדיין לא עשו זאת. זה אומר הרבה על מצב המו״מ של טראמפ אם אפילו יפן והודו לא נכנעו לדרישותיו". נקודת המחלוקת עם יפן, מסביר וו, היא "מכס הרכבים של 25%. 8% מהעובדים ביפן מועסקים בענף הרכב, כלומר בשביל יפן הסכמה למכס בשיעור 25% על רכבים היא הסכמה לאסון כלכלי, ויתור על עמוד התווך של התעשייה הלאומית, הקרבת מיליוני משרות ופגיעה בעתידה כמעצמה כלכלית עצמאית.

ומה לגבי הודו? הודו, מסביר וו, "היא אחת הכלכלות הפרוטקציוניסטיות ביותר בעולם, עם שיעור המכסים הגבוה ביותר מבין הכלכלות הגדולות. 45% מכוח העבודה בהודו מועסק בענף החקלאות ועל כן היענות לדרישתו של טראמפ להפחתת המכס על מזון מהונדס גנטית עלול הלהיות התאבדות פוליטית למפלגתו של מודי, ה־BJP. בבחירות של 2024 גרמו מחאות החקלאים ל־BJP לאבד את הרוב בפרלמנט". לדברי וו לפני שטראמפ הוריד את המכסים על ייבוא מסין מ־145% ל־10% בלבד,  "מודי היה יכול לטעון שהתועלת מעסקת סחר היא עלייה פוטנציאלית אדירה בחלקה של הודו בייבוא האמריקאי ובהשקעות הישירות של ארה"ב בעולם", אבל כעת "הרווח של הודו מעסקת סחר עם ארה"ב הפך למוגבל הרבה יותר". וו פסימי בעניין: "עסקת סחר בין ארה"ב להודו לפני ה־9 ביולי עדיין אפשרית, אבל הסיכויים אינם גבוהים במיוחד".

מלחמת הסחר עם האיחוד האירופי

טראמפ איים להטיל מכס של 50% על כל הסחורות מהאיחוד האירופי ב־9 ביולי אלא אם יושג הסכם בין הצדדים. לפי הדיווחים, מסביר וו "הנציבות האירופית נתונה ללחץ מצד גרמניה ואיטליה לסגור עסקה במהירות עם ארה"ב, אבל הפערים בין הצדדים, כך נראה – עדיין רחוקים. האיחוד מבקש פטור ממכסי הבסיס על מוצרים מסוימים כמו רכבים, תרופות, מכונות, פלדה ואלומיניום, אך אלה הן בדיוק התעשיות שטראמפ רוצה להחיות מחדש בארה"ב. בניגוד ליפן והודו, האיחוד האירופי הוא יבואן גדול של מוצרים אמריקאיים, ייבוא שבשנה שעברה הסתכם לכדי 355 מיליארד דולר, וזה אומר שלאיחוד האירופי יש יותר מנופי לחץ במו״מ מול ארה"ב לעומת מדינות אחרות".

וגם כאן וו פסימי: "קשה לראות את האיחוד האירופי מסכים לעסקה דומה לזו החד־צדדית שארה"ב חתמה עם בריטניה. האיחוד מנסה לחזר אחרי טראמפ ע"י הפחתת חסמים שאינם מכסים, רכישת עוד גז טבעי נוזלי מארה"ב, ושיתוף פעולה עם ארה"ב בהתמודדות עם חששות כלכליים הקשורים לסין, אבל קשה להאמין שטראמפ יראה בוויתורים האלה ניצחון".

גם הפעם הם לא מבינים את טראמפ

וכאן מגיע וו לאמירה מעוררת מחשבה על ההתנהלות הכלכלית של טראמפ. "וול סטריט רואה במכסים של טראמפ כלי מיקוח שייעלמו ברגע שישיגו את מטרתם. אני חושב שזה לא נכון. רבים מהדברים שטראמפ אומר גורמים לי לחשוב שהוא רואה במכסים גם מטרה. ההכנסות ממכסים נדרשות כרגע כדי לסגור את הגירעון התקציבי, וטראמפ אמר שוב ושוב שהמכסים חייבים להישאר כדי לשכנע חברות זרות לייצר בארה"ב את מה שהן מוכרות בארה"ב. המכסים הם מרכיב מרכזי באג'נדה הכלכלית של טראמפ. לעיתים ההתקפלויות שלו טקטיות – אבל לא המכסים".

וו מזהיר שלא כדאי ללמוד מההפוגה של טראמפ עם סין על ההתנהלות שלו עם מדינות אחרות. ההפוגה עם סין, הוא מסביר, "נכפתה עליו בשל התלות האמריקאית במתכות הנדירות של סין. באופן אירוני, ההפוגה של טראמפ עם סין מקשה על מדינות אחרות להסכים לעסקאות פחות משתלמות. מכיוון שכולם רוצים להשיג את העסקה האופטימלית – לאף אחד אין תמריץ להיות הראשון שחותם על עסקה. ההנחה שלי היא שטראמפ לא יאהב את ההצעות שיונחו על השולחן ב־9 ביולי. הוא יכול לדחות שוב את הדדליין, אבל זה כמעט בוודאות יתפרש כעוד התקפלות שלא תוביל להצעות טובות יותר. לטראמפ לא יהיו אפשרויות טובות ב־9 ביולי, ואני לא חושב שהשוק מתמחר מספיק את הסיכון שיממש את האיום שלו".