הדיון היום בבג״צ על מינוי ראש השב״כ המחיש מה קורה כשבית בית המשפט עוסק בפוליטיקה
אפתח בוידוי קטן: לא ישבתי לצפות היום בדיון בבג״צ על מינוי ראש השב״כ. יותר מזה – מאז פסק דין הסבירות אני גם לא קורא את טורי הדעה שקוראים להם פה ״פסקי דין חוקתיים״. פשוט אין טעם בזה. מדובר בתהליך מתיש ופומפוזי במסגרתו משפטנים ממציאים תיאוריות משונות ומצטטים אחד את השני עד שזה הופך ל״תקדים חוקתי״ שממנו אפשר לצטט שוב בלופ אינסופי שמטרתו רק לשאוב עוד כוח ועוד סמכויות לעצמם. מי שאוהב לקרוא מאות עמודים של אנשים בגיל העמידה מפרכסים זה את זה, שיהנה, אני עם הספורט הזה סיימתי.
התהליך שקוף, התוצאה ידועה, והדרך סתם ארוכה ומשובשת. סרטוני ai של חתולים כבר יותר מעניינים מזה, שם לפחות יש מדי פעם איזו הפתעה (תראו! הוא קפץ לקערה!).
כי זאת האמת על מה שקורה כאן. בג״צ פולש יותר ויותר לתחומים לא לא, חורג מהמסגרת החוקית הרלוונטית ומתעסק בנושאים שאין בהם לשופטים או לעותרים שום הבנה או ייתרון. הדיונים הללו הפכו לבדיחה עצובה, ולעיתים אפילו מסוכנת. בג״צ יצא מהיכל המשפט, וירד לרחוב בצורה הכי מילולית של המילה, והפך את עצמו לכיכר העיר שבה סוגרים עניינים. התוצאה של התהליך הזה גם היא צפויה: קריאות ה״בושה״ ״בושה״ שהקפלניסטים הכניסו לכנסת הופיעו היום ב״קודש הקודשים״ של השופטים, שחשבו שהם יכולים ללכת עם ולהרגיש בלי.
מי שמתעסק בפוליטיקה, סופו שהפוליטיקה תגיע עד אליו. וכשאין כבר עילות סף שקובעות מה נכנס ומה לא נכנס לשם, פלא שההיכל הזה מחולל?
יכלתי לצטט לכם פה את האזהרה מרחיקת הראות של נשיא העליון השופט משה לנדוי, שהתריע בזמנו מפוליטיזציה של בית המשפט. גם זה כבר צוטט שוב ושוב לעייפה, אז רק נזכיר בקצרה את האזהרה שלו מכך ש"בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי. לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות. והדבר הזה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט", ועל החרדה שלו ש״בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו – האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות״.
הדברים ידועים, אנחנו פשוט רואים את תאונת הרכבת הזו בהילוך איטי, ויצחק עמית הפעם בתפקיד הנהג שגם בוחר משום מה להאיץ ולדהור אל התהום.
אנשים מתרגשים ששטיין וכנפי-שטייניץ הביעו במשך שתיים וחצי דקות במצטבר איזו חצי-עמדה שמתעמתת עם טענת היועמ״שית וסותרת את האג׳נדה של השופט עמית. אבל זו בדיחה עצובה. עמית ימצא את הדרך להגיע אל התוצאה הרצויה לו – כנראה בהרחבת ההרכב – אבל הטכניקה לא מאוד חשובה. זה בסוף סרטונים של חתולים: כולם יודעים איך זה ייגמר.
כבר שמענו את עמית מגחך למשמע הטיעונים הללו, ואת הערותיו על כך שהפרשן היחיד המוסמך של החוק הוא היועמ״ש/ית, עוד תקדים לא חוקי שהפך לחוק במעגל האינסופי של ציטוטים הדדיים של שופטים. וכי מי הם שטיין ושטייניץ ומה זה לשון החוק שיעזו לחלוק על משהו שכתוב על נייר רשמי של הנהלת בתי המשפט? ועוד שזה אפילו נמצא בנבו ובקורס מבוא למשפט חוקתי!
האמת המרה היא שדוד זיני צודק: המערכת המשפטית היא דיקטטורה ששולטת בכל המדינה. המשפט הזה שנאמר כביכול בשיחות סגורות, אולי יעלה לו במינוי, אבל יקנה לו מקום של כבוד בהיסטוריה של אומרי האמת. ובעולם האמיתי, לאמת הזאת עדיין יש ערך.
המשפט החוקתי שלנו הפך מזמן לבדיחה, ואין פלא שבית המשפט הזה הפך לקרקס. אם לא היה מדובר פה בנושאים של חיים ומוות – ובהקשר של ראש השב״כ, מדובר בפשוטו ממש – היינו גם יכולים אולי לצחוק.
באיחור אופנתי של כ-120 שנה פסק דין אקס פרטה מרימן בדרכו לישראל
אפשר לחיות עם הדיקטטורים האלה כל עוד הם לא מתעסקים בהוראות פתיחה באש ובתכנון קונסטרוקציות
אם זו אמת, שבית המשפט העליון פועל ללא שום בסיס חוקי, מציע שתיפתח חקירת משטרה האם בית המשפט העליון מסייע לאוייב בשעת מלחמה וזאת בלי שום מקור חוקי.
אם אין דרך בשיטה הקיימת בחוק במדינת ישראל להתמודד עם מצבים כאלה, אז מה שווים כל המשפטנים למיניהם ומה שווה הכנסת והממשלה שלא ממלאים את תפקידם.
אם כל הפעולות של בית המשפט העליון הם באמת בהתאם לחוק אני מציע שהמשטרה תחקור את כל אלה שאומרים שאין בסיס חוקי להתנהגות העליון בעוון המרדה.