סיוע הומניטרי להשמדת ישראל

לאחרונה סוגיית חלוקת המזון בעזה תופסת כותרות רבות. לאורך המלחמה נשמעה ביקורת רבה על הכנסת הסיוע בצורה בלתי מבוקרת לעזה, ומאז שהחל מנגנון הסיוע החיצוני של GHF עושה החמאס כל ניסיון לסכלו. 'סיוע הומניטרי' באזורנו הוא לא רק משאיות מזון ומרכזי חלוקה. מדובר, בין היתר, בפרויקטים עתירי ממון, המוגדרים כ"הומניטריים", שתכליתם במקרים רבים היא שונה לחלוטין. לא מפליא שהניסיון ליצור מנגנון אחר לחלוקת סיוע הומניטרי בעזה, שיחליף את הקיים, נתקל בהתנגדות של האו"ם וארגונים לא ממשלתיים אחרים. הם הרי ניצלו במשך שנים את 'הסיוע ההומניטרי' ככלי נשק במאבק בישראל ועתה חוששים לאבד אותו. מעל 20 שנה התנהלותם כוללת תמיכה אוטומטית בפלסטינים, דיווחים שקריים ביחס לישראל, הובלת דה-לגיטימציה לישראל, דרישה לסנקציות נגדה, ועצימת עיניים ממדינת הטרור שקמה לנגד עיניהם בעזה. מסע קצר בנבכי "הסיוע ההומניטרי" יבהיר מדוע החמאס ושותפיו הישירים והעקיפים, מתעקשים לחזור לדפוסי חלוקת "הסיוע ההומניטרי" בחסות האו"ם.

תולדות הסיוע ההומניטרי

"סיוע הומניטרי" בינלאומי מחולק ברצועת עזה, באזור יו"ש וגם במזרח ירושלים כבר למעלה משני עשורים. המימון מגיע בעיקר מהאיחוד האירופי ומממשלות אירופה, ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ה־OCHA, הוא הגוף המתאם את הסיוע. המימון מועבר לארגונים בינלאומיים, לארגונים מקומיים, לסוכנויות או"ם ועוד, המבצעים פרויקטים "הומניטריים" כביכול דרך מנגנון זה. מ־2019 עד אוקטובר 2023 (לא כולל) הועברו במסגרת הסיוע ההומניטרי הזה לא פחות מ־3.3 מיליארד דולר.

אך הכספים האלה רחוקים מאוד מהגדרה תמימה של "סיוע הומניטרי", ומשמשים בין היתר ככלי נשק בינלאומי במאבק בישראל.

גלוי וידוע כי חלק מהסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה בזמן המלחמה – תחת המסגרת של האו"ם והארגונים הבינלאומיים – נגנב על ידי חמאס וכך אפשר לו להתעצם. אין ספק גם שחלק מסכומי העתק שנכנסו במהלך השנים, תחת מנגנון זה, הוסט למטרת בניית עזה כבסיס טרור. מעבר לעובדה שחמאס הטיל מס על סכומי הסיוע, רבים מהארגונים וסוכנויות האו"ם הפועלים בעזה שיתפו פעולה עם הרשויות שם. ניקח למשל את פרויקט "סיוע במזומן". במסגרת הפרויקט הזה משתף הארגון "מועצת הפליטים הנורבגית" פעולה בתיאום רשימות "הנזקקים" שיקבלו את הכסף עם "המשרד לפיתוח חברתי בעזה"(MoSD), שנשלט על ידי החמאס ומנוהל על ידי בכיר חמאס וחבר הלשכה המדינית של הארגון, ראזי חמד. לפי הממשל האמריקאי חמד "שימש בעבר כבכיר בחמאס המפקח על מעברי הגבול בעזה… מעברי גבול אלה היו אחת הדרכים העיקריות שבהן חמאס הבריח נשק לעזה, מעברים אלה שימשו גם להברחת ציוד בנייה וחומרים שחמאס נזקק להם לבניית רשת מנהרות נרחבת". שיתוף פעולה עם "המשרד לפיתוח חברתי" לשם פרויקט סיוע במזומן היה גם נחלתם של ארגונים בינלאומיים רבים נוספים כגון Mercy Corpsואוקספם וסוכנויות או"ם דוגמת OCHA ויוניצ"ף. מעניין לראות כי לאורך השנים חלה עלייה באחוז הפרויקטים של סיוע במזומן בכלל התוכניות ההומניטריות של OCHA, מ-5% בלבד בשנת 2020 ל-33% בשנת 2022.

התרגיל המסריח של בריטניה

את עצימת העיניים הזו אי אפשר לתלות אך ורק בארגוני הסיוע בלבד. האם הממשלות המממנות ידעו לאן זורם הכסף?
מסמך של הקונסוליה הבריטית בירושלים מ־2022 מראה כי ממשלת בריטניה, שמממנת את "מועצת הפליטים הנורבגית", הבינה שהקשר "ההומניטרי" עם משרד רשמי של החמאס עלול להתפרש כתמיכה בפעילות טרור. במסמך נכתב כי "המשרד לפיתוח חברתי בעזה שייך דה פקטו לרשויות, ולכן הסיוע של בריטניה יכול להיקשר במישרין או בעקיפין לתמיכה דה פקטו ברשות הממשלתית (חמאס) בעזה שהיא חלק מקבוצה אסורה." באותו מסמך נכתב גם כי חמאס הטיל מיסים על ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים בכל הנוגע לקבלת הסיוע. המממנים הבינו אפוא שחלק מכספי "הסיוע" שלהם יגיעו לחמאס.

שיתופי פעולה קיימים גם בין ארגונים בינלאומיים וסוכנויות או"ם ובין ארגונים שהוכרזו על ידי ישראל כארגוני טרור "בהיותם חלק מרשת של ארגונים הפועלים… מטעם החזית העממית לשחרור פלסטין'." נראה כי גם עובדה זאת הייתה ידועה למממנים הבריטים. באותו מסמך הם המליצו להעביר מימון לקרן ההומניטרית של OCHA, למרות שהעריכו שהקרן עשויה לממן את הארגונים שהוכרזו, "מכיוון שברגע שמימון בריטי יועבר לקרן ]הממומנת ע"י מספר ממשלות] יהיה קשה לייחס את תרומתה הישירה של בריטניה לפרויקטים הממומנים."

בנוסף, רבים מעובדי הארגונים ההומניטאריים שהו לצורך עבודתם תקופות ממושכות בעזה, וסביר להניח שהיו מודעים לתהליך הפיכת רצועת עזה לבסיס טרור ענק. בפברואר 2024 חשף דובר צה"ל מנהרה של חמאס מתחת למטה המרכזי של אונר"א, שתשתית החשמל שלה מחוברת למבנה אונר"א. בהודעה צוין כי "מטה אונר"א, מכיל את משרדיהם של מספר ארגונים הומניטריים ובין לאומיים." האם אנשי הארגונים לא ראו ולא ידעו? ומה עם הארגונים הרבים ששיתפו פעולה באופן תדיר עם אונר"א כשברור וגלוי ששימשה כזרוע של החמאס?

סיוע משפטי נגד ישראל

OCHA ומארג הארגונים השונים הפועלים במסגרתו, תחת הכותרת 'סיוע הומניטרי', מהווים גם את אחד הגופים המרכזיים במאבק נגד ישראל באמצעות דה לגיטימציה.

כדרכו של האו"ם ביחסו לישראל, גם ה"המשרד לתיאום סיוע הומינטרי" מקיים סטנדרט כפול ביחס לישראל. בעוד שבעשרות אזורים ברחבי העולם בהם OCHA פועל, המטרה המרכזית של הסיוע מוגדרת כ"הצלת חיים", כאן המטרה הראשונית הוגדרה כ"הגנה על זכויות הפלסטינים החיים תחת כיבוש" ולצדה גם מטרה משפטית מובהקת: ״שהאחראים להפרות יידרשו לתת את הדין על מעשיהם״. כפועל יוצא מכך הפרויקטים "ההומניטריים" שבוצעו לאורך השנים על ידי ארגוני הסיוע כוללים אינספור דו"חות נגד ישראל, כולל טענות על פשעי מלחמה, הרג מכוון של ילדים, לוחמה משפטית נגד ישראל, פעילות לובי מול בית הדין בהאג (ICC) ועוד. הנתונים השקריים והמסולפים הנוגעים למלחמה בעזה, המצוטטים על ידי האו"ם ומקבלי ההחלטות בעולם, מקורם ב־OCHA ובארגונים הפועלים בחסותו. אלו הם הנתונים שעליהם הסתמך האו"ם כשהכניס את צה"ל ל"רשימה השחורה" בגין פשעיו כביכול נגד ילדים פלסטינים וכשיצר "רשימה שחורה" של עסקים המקיימים קשרים עם "ההתנחלויות" באיו"ש ובמזרח ירושלים, ואלו הם הנתונים שהובילו עוד ב-2021 את בית הדין הבינלאומי בהאג לפתוח חקירה נגד ישראל.

האם הפעם נתעורר בזמן?

מיותר לציין כי ארגוני וסוכנויות האו"ם מעולם לא השמיעו את קולם בנוגע למנהרות הטרור שנבנו בעזה וכי לאחר טבח השבעה באוקטובר הסתפקו בהודעות לקוניות שקראו להפסקת "ההסלמה משני הצדדים" ובצורך להתמודד עם שורשי הסכסוך, קרי "סיום הכיבוש". מספר ימים לאחר הטבח כבר חזרו לסיסמאות הנושנות על פשעי מלחמה, הרעבה מכוונת וחשש לרצח עם.

דוגמאות אלה מעלות תהיות רבות: מה הייתה מידת תרומתם של ארגונים שדיברו גבוהה גבוהה על 'זכויות אדם' להתעצמות של חמאס ומה הייתה רמת הקשר ביניהם ובין ארגון הטרור? חוט של שנאת ישראל מקשר בין עצימת העיניים הברורה של הארגונים האלה ובין קמפיין ההכפשה והדרישה לסנקציות שהובילו נגד ישראל במשך שנים. ומה היא מידת האחריות של ממשלות אירופה, שמימנו את הסיוע בסכומי עתק של מיליארדי דולרים? והשאלה החשובה מכל: האם ראוי שלאחר הטבח הנורא והממצאים בעזה, ימשיכו לפעול ארגוני 'זכויות אדם' ו'סיוע הומניטרי' כאלה בעזה ובאיו"ש?

ליאורה הניג-כהן היא חוקרת בכירה ב־NGO Monitor.