הקייס המלא להדחת היועמ"שית

השבוע החלה סוף סוף הממשלה בהליך החלפת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, וחשוב להזכיר לציבור את הרקע והסיבות לכך. את הסיבה הכללית ״אובדן אמון״ כולם מכירים, אך זו כותרת רחבה שמכילה תחתיה אסוף עצום של פרטים ודקויות, ואת המאסה הזאת רצוי להכיר.

למזלנו הצוות המקצועי של שר המשפטים לוין עשה את העבודה עבורנו במסמך המרכז את טענות הממשלה נגד היועמ״שית ובו התשתית העובדתית להחלטה להחליפה. המסמך הזה הוא למעשה טיוטה של החלטת ממשלה שכותרתה ״הבעת אי אמון הממשלה ביועצת המשפטית לממשלה״, ושתקבע כי שרי הממשלה ״מ ח ל י ט י ם, להביע אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, נוכח התנהלותה הבלתי הולמת ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל״.

מנעד רחב של כשלים

המסמך של השר ארוך ומקיף, עם למעלה מ-80 עמודים של נושאים ודוגמאות לדבר שלא ניתן לכנות אלא הפרת אמונים של היועמ״שית כלפי הממשלה שאותה היא אמורה לשרת. לפני שנסקור כמה מן הדוגמאות האלה חשוב לשים לב למנעד הרחב של הטענות: היועמ"שית לא מספקת לשרים תזכירי חוק, ופוגעת בעבודת החקיקה הממשלתית; היא מתנגדת להצעות חוק פרטיות של חברי הקואליציה; בעתירות לבג״צ לא רק שהיא לא מייצגת את הממשלה כהלכה אלא שפעמים רבות היא מתגייסת לטובת העותרים וטוענת נגד הממשלה שהיא אמורה לשרת; היא תוקפת את הממשלה באופן פומבי בנאומים ובהודעות מטעם הדוברות; מסרבת להופיע בפני ועדות הכנסת; לא משיבה לפניות שרים וחברי כנסת אליה ועוד ועוד.

די היה בכל אחד מהסעיפים הללו – שכולל תחתיו עשרות דוגמאות מהשנתיים האחרונות – כדי להחליף את היועמ״שית כבר מזמן, אישה שהפכה ליועצת משפטית נגד הממשלה, מצב שאין לו אח ורע בתולדות המדינה.

סיכול חקיקה ממשלתית

ההיכרות עם המאסה של החומר חשובה, אז תחזיקו חזק כי זוהי באמת תופעה בלתי נתפסת. הסעיף הראשון בטענות נגד היועמ״שית הוא שהיא ״אינה נותנת ייעוץ משפטי כנדרש, מסכלת חקיקה, ומונעת קידום יוזמות של הממשלה״. פה נמנים שורה של מקרים שבהם היועמ״שית סירבה לספק לשרי הממשלה שירות בסיסי של ניסוח תזכירי חוק, דבר שאי אפשר להגיד הצעה חוק ממשלתית בלעדיו.

רשימת החוקים שהיועמ"שית סנדלה או ביקשה לסנדל בשיטה הזו ארוכה למדי:

• חוק לביטול אזרחות או תושבות בגין מעשה תמיכה בטרור או בגידה במדינה בזמן מלחמה;
• חוק שיקבע כי פעולות של אזרחים ישראלים לשם קידום ועידוד הטלת סנקציות בינלאומיות על ישראל תהווה עבירה פלילית;
• חוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים;
• חוק לשינוי עילת הסבירות;
• חוק משמורת בקהילה [חלופת מאסר בקהילה במצבים מסוימים];
• חוק השידורים החדש של השר קרעי;
• תקנות שעת חירום שנועדו למנוע פגיעה בביטחון המדינה על ידי גוף שידורים זר במהלך המלחמה;
• שורה של חוקים ויוזמות שנועדו לקדם את מדיניות הממשלה במגזר החרדי, בעיקר בנוגע לתקצוב החינוך החרדי;
• מספר חוקים הנוגעים לגיוס חרדים.

וזו רק רשימה חלקית. לא צריך לאהוב את כל מה שהממשלה עושה, וכותב שורות אלו התבטא בעצמו נגד מדיניותה בהקשר גיוס החרדים, אבל התמונה המצטיירת של חבלה מכוונת ושיטתית בפעולות הממשלה פשוט לא מתקבלת על הדעת. כפי שמסכם לוין בצדק: ״היועצת בהתנהלותה הביאה למצב של פגיעה ושיתוק של עבודת החקיקה של הממשלה בנושאים מרכזיים״.

סיכול חקיקה פרטית

שרי הממשלה קלטו כי היועמ״שית עושה ככל יכולתה כדי לפגוע בעבודת החקיקה הממשלתית, דרך המלך לפעילות הממשלה, ועל כן החלו לבקש מחברי כנסת מהקואליציה לקדם יוזמות שונות באמצעות הצעות חוק פרטיות. וכעת שימו לב לגודל החוצפה: בדצמבר האחרון פנתה היועמ״שית במכתב חריג ליועצת המשפטית של הכנסת ולשר המשפטים ובו הלינה כי "בתקופה האחרונה ישנה עלייה במספר הצעות החוק הפרטיות שהליכי החקיקה בעניינן מקודמים בכנסת, לצד ירידה במספר הצעות החוק הממשלתיות המונחות על שולחנה״. עוד העזה פניה היועמ"שית לטעון כי הדבר פוגע באיכות החוקים: "נוצר מצב בו לא אחת מונחות בפני הכנסת הצעות חוק פרטיות המסדירות סוגיות מורכבות, שבעבר היה נהוג להסדירן באמצעות הצעות חוק ממשלתיות ולאחר עבודת מטה סדורה של גורמי המקצוע במשרדי הממשלה"

מיארה שפכה את החלב ואז בוכה שהוא נשפך. אך לא אחת כמוה לומר נואש, וגם את הצעות החוק הפרטיות היא מבקשת לבלום: ״היא נותנת פעם אחת פעם חוות דעת שתכליתן למנוע את קידומן של הצעות אלה, באמצעות טענה סיטונית של 'מניעות משפטית', או טענות דומות״. כתב לוין. גם כאן, רשימת הדוגמאות מטריפה את הדעת:

• חוק הנבצרות;
• חוק איסור הנפת דגל של ישות עוינת;
• "חוק המתנות";
• חוק תיקון שיטת מינוי נציב תלונות הציבור על השופטים;
• חוק המעונות;
• חוק הפרטת התאגיד;
• חוק חסינות חברי הכנסת;
• חוק רוזנפלד – ״חוק הנגד״ – מסירת מידע סודי לראש הממשלה ולשרים;
• חוק המאבק במדינות תומכות טרור;
• חוק הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאי סטודנטים תומכי טרור;
• חוק איסור תמיכה בטרור בבתי ספר;
• חוק גירוש משפחות מחבלים;
• חוק תאגיד השידור הציבורי.

וזו רשימה חלקית בלבד. ליועצת המשפטית לממשלה אין תפקיד רשמי בהליך החקיקה של הכנסת, מדובר בפעילות של הרשות המחוקקת שאין לה מעמד רשמי בתוכה. חוות הדעת שלה אינה חלק מהתהליך, ואיש לא נדרש לשירותיה. בכל המקרים הללו היא בחרה באופן אקטיבי להתערב בהליכי החקיקה על מנת לפגוע בהם ולבלום אותם, מסיבה אחת פשוטה: הם אינם מוצאים חן בעיניה. בחלק מהמקרים התערבותה פגעה בהליך החקיקה, בחלקם לא, אבל עצם החבלה היזומה והשיטתית הזו בעבודת הכנסת היא חמורה מאין כמוה.

עיכוב מינויים

מלבד הפגיעה בתזכירי החוק הממשלתיים וסיכול הצעות החוק הפרטיות של הקואליציה, היועמ״שית פועלת למנוע ולעכב מינויים בכירים במשרדי הממשלה. המסמך של השר לוין מביא כמה דוגמאות, והבולטת שבהן היא מינוי נציב שירות המדינה, שהיועמ״שית מתעקשת שצריך להיעשות באמצעות וועדת מינויים חדשה שתהיה תחת שליטתה, סוגיה שעוד ניגע בה בהמשך. מלבד זאת פגעה במספר מינויים של השר אמסלם במשרד לשיתוף פעולה אזורי ושל השר ברקת במשרד הכלכלה.

ייצוג משפטי נגד הממשלה

אם נדמה לכם כי התיאורים עד כה חמורים ומופרכים מספיק, דעו שהחבלה בשירות המשפטי שהיועמ"שית נדרשת לספק לשרי הממשלה הוא רק קצה הקרחון של החתרנות שלה. התפקיד המרכזי הנוסף שהיא מסרבת למלא כהלכה הוא למשל כ״עורכת הדין״ של הממשלה ולייצג אותה בבג״צ. זהו חלק מהותי מתפקידי היוע״מש. אלא שגלי בהרב מיארה לא אוהבת את מדיניות הממשלה באופן שיטתי ועקבי מסרבת לבצע את עבודתה. ולא רק זה – פעמים רבות היא מייצגת בבית המשפט עמדה עצמאית נגד הממשלה, כאילו הייתה עותר נוסף, ולא חלק מהמערכת השלטונית שאותה היא אמורה לייצג.

הנתונים בהקשר הזה מספרים סיפור מדהים. היועמ״שית סרבה לייצג את הממשלה הנוכחית בלא פחות מ-14 מקרים, והממשלה נאלצה לגייס עורך דין פרטי שיופיע בפני בג״צ. לשם ההשוואה – בכל ששת השנים שקדמו לממשלה הזאת, ימי ממשלות בנט-לפיד ונתניהו-גנץ, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט סרב לייצג את הממשלה בשני מקרים בלבד. מפעם אחת ב-3 שנים עברנו ל-7 פעמים בשנה. קפיצה של למעלה מאלפיים אחוזים. שיגעון מוחלט. הנה רשימת המקרים, תחליטו בעצמכם אם זה "סביר":

בג״צ חוק הסבירות. היועמ״שית לא רק שלא יצגה את הממשלה אלא הגישה תגובה קיצונית נגד החוק. היועצת המשפטית לכנסת, שגם היא לא בדיוק "ביביסטית", הצליחה לייצג את הכנסת במקרה הזה (אם כי לא בלב שלם) ולטעון בפני בג״צ שדין העתירה להידחות. החוק עצמו נפל על חודו של קול בקרב השופטים, כלומר יש קייס משפטית סביר בהחלט לטובת הממשלה. אבל את גלי בהרב מיארה, שמשרתת אינטרסים אחרים, כל זה לא עניין.

בג"צ הוועדה לבחירת שופטים. במקרה הזה היועצת משכה את הזמן, תחילה אמרה שתייצג את עמדת השר אך לצד זה תציג עמדה עצמאית נגדו, וסירבה לאשר ייצוג חיצוני. רק אחרי לחצים רבים ורגע לפני הדד ליין להגשת מסמכים אישרה לגייס עורך דין פרטי, דבר שפגע קשות בייצוג שקיבלה הממשלה. את הטענות בעד הממשלה התחייבה לייצג הציגה ברישול והשמיטה חוות דעת ונתונים חיוניים. הפרת אמונים של ממש. כל מקרה קרוב לזה בשוק הפרטי היה מסתיים בהדחה מיידית, בתביעה כספית ובתלונה חריפה ומוצדקת לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. אבל לגלי בהרב מיארה יש כללים משלה.

בג"צ הנבצרות. גם במקרה הזה היועמ״שית סרבה לייצג את הממשלה, וטענה בבית המשפט נגד החוק ובעד קבלת העתירה. גם כאן היועצת המשפטית לכנסת ייצגה את הכנסת כהלכה, כך שהיו בהחלט טיעונים משפטיים סבירים לטובת הממשלה. במקרה הזה היועמ״שית הלכה צעד אחד רחוק יותר וטענה שבית המשפט חייב לבטל את החוק, וכי לא ניתן להשתמש פה בטכניקות של פרשנות מקיימת (סירוס באמצעות ״פרשנות״ שיפוטית) או (הגיוני יותר) לדחות את תחולתו לכנסת הבאה וכך לנטרל את סוגיית ניגוד העניינים של נתניהו. היועמ״שית דחתה את כל האפשרויות האלה ודרשה ביטול מלא של החוק. היא הייתה כל כך קיצונית במקרה הזה, שהרכב של 11 שופטי בג״צ פסק נגד עמדתה  – חמישה מהם סברו שיש לדחות את העתירה, וששת האחרים – וכך גם פסק הדין – קבעו שהחוק יחול החל מהכנסת הבאה. גלי בהרב מיארה קיצונית יותר אפילו מהשופטים האקטיביסטיים ביותר בבג״צ. פשוט לא ייאמן.

בג״צ נציב שירות המדינה. במקרה הזה נחשף שהיועמ״שית שיקרה לממשלה במצח נחושה. לאורך תהליך המינוי כולו טענה גלי בהרב מיארה שלא ניתן למנות נציב לשירות המדינה אלא באמצעות מנגנון חדש של ועדת איתור שיהיה תחת פיקוחה. היא טענה כלפי הממשלה כי יהיה זה "קשה עד בלתי אפשרי" וכי יש מניעה משפטית להגן על כל מינוי אחר בבג״צ. אבל בדיון שהתקיים בבית המשפט, נציגת היועמ״שית אמרה שאין שום בעיה כזאת ושניתן להגן גם על מינויים מהסוג שקידמה הממשלה. כך מסכם זאת לוין ובצדק: היועצת הציגה לממשלה ״מצגי שווא וניסתה להליך עליה אימים״.

בג״צ ועדת חקירה לטבח. היועצת סירבה להגן על עמדת הממשלה ולא נימקה מדוע, אך עמדתה נדחתה על ידי השופטים שקבעו שאין חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית וכי מבחינה חוקית אפשר להסתפק גם בוועדת בדיקה ממשלתית. שוב, היועמ״שית קיצונית יותר מהשופטים.

קשה להאמין אך במסמך מובאות עוד למעלה מ-10 דוגמאות של מקרים דומים. גלי בהרב מיארה פעלה כאן באופן מחפיר שאין לו כל הצדקה ושום תירוץ. מדובר בהפרה של כל חובותיה הבסיסיות, ובהתנהלות מבזה שגם הביכה אותה עצמה – פעם אחר פעם עמדתה נדחית על ידי השופטים. היועמ"שית פתחה בתוך משרד המשפטים מובלעת חתרנית של השמאל הקיצוני ביותר ופועלת לחבל בכל דרך אפשרית בעבודת הממשלה. מה הפלא שהם הפכו אותה לגיבורת היום?

אכיפה בררנית

מתוקף תפקידה היועמ"שית עומדת בראש מערכת אחיפת החוק של המדינה, והמסמך מרכז שורה של טענות חמורות כלפי היועצת במה שנוגע לאכיפה בררנית.

אכיפת הסדר הציבורי. בזמן ההפגנות נגד הרפורמה, ״מספר פעמים פנתה הממשלה ליועצת בבקשה לפעול לאכיפת החוק ולשמירת הסדר הציבורי בהפרות הסדר ההמוניות והאלימות שהתקיימו על מנת להימנע מהידרדרות לאנרכיה״. אולם היא התעלמה מכך, ו״הנהיגה מדיניות אכיפה בררנית חסרת תקדים, שבצידה פגיעה קשה בזכויות האזרח והשוויון בפני החוק״ עד ש״הממשלה נותרה חסרת אונים וללא כלים מול מעשי האלימות הרבים ושיבוש הסדר הציבור״.

קריאות לסרבנות ופגיעה בצה״ל. במסמך מובאים מספר דוגמאות חריפות למקרים בהם נדרשה מעורבות נגד קריאות חמורות נגד הצבא: אמירתו של בוגי יעלון, שצה״ל מבצע טיהור אתני ופשעי מלחמה בעזה; קריאתו של פרקליט המדינה לשעבר משה לדור לטייסים שלא להתנדב למילואים; קריאתו של פרופ׳ מרדכי קרמניצר שאמר שמלבד סרבנות יש עוד צעדי מחאה חריפים הרבה יותר ״שיהיה מותר לעשות", כולל הפעלת אלימות; התבטאויות של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שקרא לסרבנות (״אני מצפה שביום הזה הטייסים, אנשי המ"מ, כל אחד יגיד…אנחנו לא נשרת דיקטטורה, נקודה") ומרי אזרחי ("לכל אזרח להכין את עצמו למבחן הזה של אי ציות אזרחי") והאלוף במיל גיא צור, שתועד קורא "נתניהו בוגד! הפך לאויב העם!".

חקירת הדלפות. בזמן שהתנהלו חקירות ארוכות וקשות נגד ארי רוזנפלד ואלי פלדשטיין בגין הדלפת מסמך לעיתון "בילד" הגרמני, היועמ״שית נמנעה באופן עקבי מחקירת הדלפות ששירתו את השמאל. במסמך מובאים כמה מקרים מרכזיים: הדלפת מסמך מדיון חסוי של ועדת חוץ וביטחון על ידי חבר הכנסת גלעד קריב; חקירת 11 מקרים של הדלפות מדיוני הקבינט הסודיים, מקרים בהם מידע שהוצג בקבינט פורסם בכלי התקשורת ללא אישור הצנזורה. מקרה נוסף שלא הוזכר במסמך אבל רלוונטי מאוד הוא הדלפת הסרטון משדה תימן, שגרמה נזק אדיר לתדמיתה ובטחונה של ישראל.

איומים על נבחרי ציבור. טענות דומות עועלות כלפיה בכל הנוגע לטיפול באיומים על נבחרי ציבור, ובראשם ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו.

התעלמות מסמכות הכנסת ופניות השרים

עוד לא סיימנו! כשל חמור נוסף הוא שהיועצת ״נמנעת כמעט לחלוטין מלהופיע בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ונמנעת לא אחת מלהשיב לפניות השרים אליה״. אף שקיבלה הזמנות רבות להופיע בפני ועדת חוק חוקה ומשפט בראשות חבר הכנסת רוטמן, סרבה היועמ״שית להזמנות הללו, והחרימה דה-פקטו את דיוני הוועדה. בכך לא רק ביזתה את הממשלה, שכבר ראינו שהיא מזלזלת בה באופן מוחלט, אלא גם את הכנסת, הגוף שאמור לפקח על פעילותה של הרשות המבצעת.

העובדה שפקיד, בכיר ככל שיהיה, מעז לא להתייצב לזימונים של וועדות הכנסת היא דבר בלתי נתפס שמתקיים רק במבנה השלטוני המעוות של מדינת ישראל. בארצות הברית יש למעמד הזה תוקף חוקי מוסדר והתחמקות ממנו מהווה עבירה פלילית של ממש. התנהלות היועצת בהקשר הזה היא מרד פקידותי של ממש, חוסר הכרה בתפקידה הבסיסי של הכנסת כמקור הסמכות השלטונית בדמוקרטיה.

היועמ"שית הקימה רשות רביעית

סיימנו לעבור על הטענות העיקריות והחשובות ביותר נגד היועמ״שית, אבל יש במסמך הזה שורה של טענות נוספות – ניגוד העניינים בניסיון לסכל את עבודת ועדת הבדיקה הממשלתית בעניין השימוש של המשטרה בפגסוס; הודעות לעיתונות ומתקפות פומביות נגד הממשלה ועוד. כל אחד מאלו חמור כשלעצמו ומצטרף לכתב האישום הכללי נגד הפעילות העוינת של היועמ"שית.

בשורה התחתונה היועמ״שית פועלת כאילו היתה זרוע שלטונית עצמאית ונפרדת. היא לא רואה את עצמה כפופה לממשלה או מחויבת לשרת אותה, מזלזלת בסמכות הכנסת ופועלת שוב ושוב לחבל בעבודת השרים ומשרדי הממשלה. נדמה לי שבכל שנות המדינה לא הייתה יועמ״שית מרדנית וסוררת כל כך. המינימום הנדרש הוא פיטורין מיידיים שלה והחלפתה באדם שיהיה מוכן לבצע את תפקידו.

לגלי בהרב מיארה זכות להחזיק באיזה עמדות שהיא רוצה, אך אין לה שום זכות להגשים אותן מתוך עמדת הכוח שמעניק לה החוק במשרת הייעוץ המשפטי לממשלה. ההחלטה שלה להישאר בתפקיד ולחבל בפעילות הממשלתית מבפנים היא לא רק בזויה וחמורה מבחינה דמוקרטית אלא גם פחדנית ומבישה ברמה האישית. כך פועלים אנשים מושחתים. זה לא אומץ, זו נוכלות.

אם היה בה גרם של יושרה מקצועית ושל אחריות לאומית, הייתה גלי בהרב מיארה פורשת מתפקידה לאלתר. הפנסיה התקציבית המשולמת לה (80-90 אלף ש״ח בחודש) תפרנס אותה בכבוד רב, ויכולה לממן בשבילה איזו עמותת שמאל קיצוני שתרצה.

אם הממשלה חפצה בדמוקרטיה אמיתית ובמנהל תקין היא חייבת להשלים את החלפתה. במקרה הזה אסור לוותר.